שניאור קופצ’יק

פותח ומספר הרב שניאור קופצ’יק, שליח הרבי מלך המשיח בדלהי שבהודו:

“זה היה לפני חג הפסח כאשר לבית חב”ד אצלנו הגיעו זוג יהודים נחמדים. ברגע של הפוגה, ישבנו איתם והם סיפרו כי אחרי 25 שנה בהן עשו את ליל הסדר בביתם עם בני המשפחה, חשבו לשנות קצת ולעשות את ליל הסדר באחד מבתי חב”ד הפזורים בהודו. למעשה, זה זמן רב שהם תכננו טיול ארוך בהודו, בן חמישה שבועות.

אחרי מספר ימים בהם שהו אצלנו בדלהי, המשיכו בני הזוג המטיילים אל העיר רישיקש מתוך תכנון להמשיך משם צפונה. אבל, מה’ מצעדי גבר כוננו, והתכניות שלהם השתבשו.

במוצאי שבת קיבלתי מהם טלפון. מסתבר שהאיש חווה פתאום טשטוש בראיה, והוא מתעניין אצלי אם בדלהי יש בתי רפואה טובים. מנימת השאלה לא ממש הבנתי את חומרת המצב. הצעתי לו שיסיימו את המסלול שלהם ברישיקש, כפי שתכננו מלכתחילה, ו”בדרך לדרמסאלה תעברו בדלהי כאן תיבדק”. האיש סגר את הטלפון. כך הצעתי, אבל כמובן שההחלטה הייתה שלהם.

בשעות הבוקר שוב קיבלתי ממנו טלפון. מסתבר שהם ‘חתכו’ את התכניות שלהם, וכעת הם במונית לדלהי. הוא חושש שיש לו ‘הפרדות רשתית’ מה שמצריך אבחון מקצועי וטיפול בהתאם. כעת הבנתי שהמצב רציני משחשבתי, וקישרתי אותו מיד עם בית רפואה פרטי. במקביל הזמנתי להם חדר במלון סמוך לבית חב”ד, אך עדיין לא הייתי בלחץ.

כעבור שעות אחדות הוא מתקשר אלי שוב: “לאן שלחת אותי?” גנח בטלפון. “הרופא פה מסתכל לי בעין עם הפנס של הפלאפון… הוא טוען שאולי יש אירוע מוחי ומפנה אותי לסי.טי. מח. עזבתי פה”…

הבנתי שיש בעיה רצינית, והתחלתי לתור אחר מרפאת עיניים רצינית יותר, דבר שקשה למצוא בעיר שלנו. ברוך השם שלא נזקקתי לכזו עד כה. אחת הישראליות שנמצאת בדלהי כבר שנים רבות, מפנה אותנו לרופא מנתח עיניים מומחה. הלה אכן אבחן חור ברשתית, ומפנה את האיש לפרופסור מומחה יותר. הוא אף מתנדב להסיע אותם בעצמו אל מרפאתו של הפרופסור. הלה בודק ביסודיות ופוסק כי דרוש ניתוח דחוף מאוד, עניין של שעות, אילולא כן, האיש יכול חלילה לאבד את הראיה.

אני נמצא בעיצומה של נסיעה כשהוא מתקשר אלי עם הבשורות הבהולות. אני ‘אוכל את הלב’ בשבילם. עד שפרגנו לעצמם נופש אחרי שנים ארוכות של עבודה ועשיה, והנה משבר שכזה מיד בתחילת הטיול. באמצע ‘שום–מקום’ מבחינה רפואית. למה זה צריך לקרות? דווקא פה?!  אני מתחיל לברר להם על הטיסות המהירות ביותר לארץ ישראל, ובמקביל על אפשרויות לניתוח עין מקצועי כאן בהודו. זו באמת דילמה לא פשוטה. כוחותיי דלים מכדי להכריע בעניין שכזה. זה נתון להחלטתם.

בעוד אני בודק את האפשרויות השונות (שגם הם חלק מעבודתו של שליח במקומות כמו אלו), פתאום מקבל את ההודעה הבאה:

“הרב שניאור, קיבלתי את הפרטים שלך ואני צריך ממך עזרה גדולה מאוד. אמא שלי חולת סרטן, והטיפול היחיד שיכול לעזור לה בשלב זה (לאחר שעברה כבר פעם שניה כימותרפיה) היא תרופה שבארץ ישראל עולה כ–30,000 ₪. אין באפשרותנו לעמוד בעלויות כאלו אך ישנו מפלט, והוא בהודו. בהודו ניתן לרכוש את התרופה בכ–200 דולר (אמנם תרופה גנרית, אבל זה עושה את אותה עבודה). אם יש אפשרותך לעזור לנו להגיע אל התרופה. אנו נוכל להגיע להודו לרכוש אותה ולהביא אותה לארץ ישראל. בבקשה חזור אלי”. כאן מופיע שם התרופה.

המחשבה הראשונה שלי: הנה, נמצאה הסיבה… הרי הבעל שם טוב אומר שנשמה יורדת לעולם ל–70–80 שנה ולו כדי לעשות טובה ליהודי אחד”. אז הנה, שווה נסיעה שלמה להודו כדי להביא בזריזות את התרופה ליהודיה הזקוקה לה, להצלחת חייה. אני חושב לעצמי שאתקשר כעת אל הזוג שמחפש ניתוח עיניים דחוף, ושוקל לנסוע מיידית לארץ הקודש, ואשלח איתם את התרופה, וכך אולי ‘לנחם’ אותם בפתגם הזה, שנסיעתם לכאן לא הייתה לשווא.

מתחיל מירוץ נגד הזמן. אני מוצא להם כרטיס טיסה ל–12:30 בלילה. במקביל אני יוצר קשר עם רוקח שאני מכיר. כן, הוא מכיר את התרופה. היא יקרה מאוד, והיא אינה נמצאת על מדפים בבתי מרקחת רגילים, אבל הוא יכול להשיג לי את התרופה עד 10:30. הלב מתכווץ. מאוחר מידי. התרופה לא תספיק לטוס עם בני הזוג.

יחד עם זאת, עדיין שוררת כל הזמן התלבטות גדולה. לטוס לארץ ישראל או לא במצב כה לא–פשוט של העיניים? אמנם גם בהודו יש מנתחים טובים - אבל צריך למצוא אותם. בארץ ישראל מכירים בקלות יותר. מצד שני: הזמן עובד לרעתנו, כל רגע קריטי ואפשר לאבד את הראיה כבר במהלך הטיסה… גם הטיסה עצמה יכולה להזיק.

אני מתלבט לאיזה כיוון לכוון אותם. לא רוצה לקחת אחריות על ניתוח מורכב פה בהודו, מצד שני גם לטוס לא נשמע מי–יודע–מה. אני מתייעץ עם רופאים בשבילם ולמרות זאת, עדיין אין לי ביטחון להורות להם את הדרך הנכונה.

אני מחליט לשאול את פי הרבי באמצעות אגרות קודש. אלו שאלות של רבי. רק הוא מסוגל להכריע בשאלות כה כבדות משקל. המכתב שנפתח הוא בחלק ח’, אגרת ב’רעה. מכתב מדהים.

“שלום וברכה! זה עתה נתקבל מכתבו מד’ חיי, בו כותב אשר קבע זמן ניתוח השבר ליום ו’ הבע”ל… נוסף על המברק ששלחתי לו, הנני בזה לכפול ברכתי שיהי’ הניתוח בשעה טובה ומוצלחת ובקרוב יחזור לאיתנו ולעבודתו בעזר לבני ישראל עזר בגשמיות אשר בודאי הנה סוף סוף זה גם כן עזר ברוחניות.

והנה, בשורה הבאה, מופיע הפתגם שתכננתי ‘לנחם’ אותם על ידי תוכנו: ”..וכידוע פתגם הבעל שם טוב שנשמה יורדת בגוף למשך שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה כדי לעשות אפילו טובה אחת לישראל בגשמיות או ברוחניות.”

הרבי נותן ברכה לניתוח. זה נהדר. אבל עדיין יש בעיה - התרופה. מי אמר שתגיע בזמן? אני מנסה להלחיץ את הרוקח. הוא אומר לי כי ממש כעת הוא דוהר על אופנוע וממהר להשיג את התרופה. הוא עושה ככל יכולתו. בינתיים זוג הישראלים מודיע לי כי החליטו ללכת ליעוץ רפואי נוסף בהודו. הם מפסידים את הטיסה המוקדמת של 12:30. הטיסה הבאה ממריאה בשעה 4:30. ממש השגחה פרטית מופלאה. כך אוכל לתת להם את התרופה היקרה בטרם צאתם.

שעתיים בלבד מאז שקיבלתי את הסמס מהישראלי בארץ ישראל, הגיעה סוף סוף התרופה. שיא בהחלט מרשים. אני מסמס לאיש בחזרה בשמחה רבה “התרופה אצלי”. הוא משיב בשמחה עוד יותר גדולה “אני ממש לא יודע איך להודות. שוב תודה. תעדכן אותי בבקשה מתי אתה שולח”.

כעת יש לזוג הישראלים שליחות חשובה, שליחות חיים. עכשיו נשאר רק לקנות את כרטיסי הטיסה, המראה  מהירה, והרפואה בדרך לארץ הקודש, לאותה אישה אלמונית שאיני מכיר, שגופה כה משווע לתרופה. בלבי אני נושא תפילה מעומק הלב: ‘ריבונו של עולם - עשה נא שתרופה זו תציל את חייה ותהיה לה לרפואה שלמה ומהירה’.

בטרם יצאו מביתי לשדה התעופה, עוד הספקתי להקריא להם את המכתב שקיבלתי מהרבי בעבורם. ברכה כפולה לניתוח.

בני הזוג נוחתים סוף סוף בשלום בארץ הקודש. הם מגיעים לביתם, עייפים, מותשים ומתוחים, ותוך זמן קצר הוא מובהל לחדר הניתוחים.

בימי ההתאוששות מהניתוח, הפתיע אותם בנם בהצעת נישואין לה לא ציפו. לפתע הבינו את המשמעות הנוספת שהייתה במכתב התשובה שקיבלו מהרבי, שבסיומו נכתב: “נעם לי לקרות במכתבו אשר בעתו השיא את בתו לבחור טוב”…

אני מעדכן את הרבי בנעשה, שוב באגרות קודש, אותו כרך. הפעם התקבל המענה באגרת ב’שפה. מדהים. “מסרו לי דבר מצב בריאותו ואחר כן גם כן אודות תוצאות נתוח העין אשר ת”ל הי’ בהצלחה, ויתן השי”ת אשר ילך מצב בריאותו הלוך וטוב ויוכל להוסיף אומץ בתורה ועבודה כי הרי היות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא”.

בני הזוג זוכים ל”ליווי צמוד” מהרבי…

•

מאז הניתוח נמצא אותו יהודי בתהליך החלמה די ארוך, כאשר תודה לה’, ראייתו משתפרת מיום ליום.