הרב שמואל ורעייתו חיה נוטיק, הגיעו לפני שנתיים לקניה שבמזרח אפריקה, והחלו לקרוא

זה קרה בשעת שקיעת החמה בראש השנה לפני כשנתיים. הרב שמואל נוטיק, השליח הטרי למדינת קניה, הסתובב בחוצות הבירה ניירובי עם צמד מתלמידי התמימים ושופרות בידיהם במטרה למצוא יהודים ולזכותם במצוות היום. “עוד לא הכרתי את הרחובות והשכונות כפי שאני מכיר אותם היום”, הוא נזכר, “ולכן לא הערכתי נכון את משך הזמן שייקח לנו לשוב אל בית הכנסת היהודי שבמרכז העיר, ומצאנו את עצמנו צועדים אל בית הכנסת לאור ירח”.

באחד הרחובות הצדדhים בסמוך למרכז העיר, ציפתה לצועדים הפתעה לא נעימה: ששה כהי עור מגודלים הקיפו אותם מכל צד כשהם חמושים בסכינים ומצ’טות. “הביאו לנו את הכסף מיד!” הם פקדו עליהם, אך מפאת קדושת היום כמובן שלא היה עליהם אף פרוטה אחת, והם נאלצו להשיב את פני השודדים ריקם, כשהם מנסים להסביר להם בשיניים נוקשות על היום הקדוש לעם היהודי. “אם כך, תביאו את הסמרטפונים שלכם”, פקדו בנחרצות, אך נענו באותה תשובה: בידנו רק שופרות ומחזורים.

“הם היו אגרסיביים וניגשו לערוך על כל אחד מאתנו חיפוש מדוקדק. לאורך כל הזמן הזה חלפו מכוניות ברחוב, אנשים עברו בסמוך אלינו, אך איש לא נקף אצבע לסייע לנו. לבסוף החליטו לקחת מאתנו את דגלוני המשיח שעל דש הבגד בטענה שמדובר בזהב יקר ערך. רק אז עזבו אותנו לנפשנו.

“שבנו אל בית הכנסת מבוהלים מהחוויה הלא–נעימה שעברנו, אך מהר מאוד הבנו שבקניה אירועים מהסוג הזה הם דבר נפוץ, ועלינו לנקוט משנה זהירות ביציאה בשעת ליל”.

זו הייתה קבלת הפנים של השלוחים הצעירים במדינה - הרב שמואל והגב’ חיה נוטיק - המדינה שזכתה לפני שנתיים להצטרף למאות המדינות האחרות בהם פועלים שלוחי הרבי מלך המשיח ומפיצים את אור היהדות בגאון. מאז בואם הקימו בית חב”ד לתפארת, גן ילדים, בית כנסת, קייטרינג כשר למהדרין, פעילות ענפה עם אנשי השגרירות ואנשי עסקים הפוקדים את המדינה. זאת לצד פעילות עם ‘בני נח’ במדינה.

•

קניה היא אחת המדינות המתוירות ביותר באפריקה. היא נפרשת על שטחים עצומים המציעים מגוון רחב של טיולי טבע אתגריים במרחבי הסוואנות, המישורים האינסופיים, וגם באזור הרמה המרכזית של קניה המציעה אפילו טיפוס הרים אתגרי על ההר השני בגובהו באפריקה. בקניה מגוון עצום של חיות ספארי המסתובבות בסוואנות.

בקניה מתחמים גדולים שהוגדרו כשמורות טבע ושמורות ציד בהם בעלי חיים רבים מסתובבים בתנאים של ‘ספארי’ פתוח. איזור זה מושך אליו תיירים רבים מכל העולם המבקשים לראות את בעלי החיים הפראיים של אפריקה.

“המאפיין המרכזי של קניה”, מספר לנו הרב נוטיק, “הוא הקוטביות המוחלטת שיש בה. שילוב של מודרניזציה ברמה גבוהה, לצד אפריקה של מגורי פחונים וילדים רעבים המבקשים נדבות. יש כאן רחובות שבתחילתן ישנם בתי פאר ובהמשכן צריפי עץ מטים ליפול. כל זה גורם לתופעה של הומלסים רבים המסתובבים ברחובות וכן לרמת פשיעה גבוהה. ועם זאת, ניירובי נמצאת בתנופת פיתוח גבוהה מאוד. אנשי עסקים, מתוכם יהודים רבים, באים לכאן לחפש הזדמנויות עסקיות”.

העיר ניירובי עצמה הוקמה לפני כמאה ועשרים שנה, כמה שנים אחר–כך הוקמה בה הקהילה היהודית שעברה ברבות השנים תהפוכות רבות. הקהילה הורכבה בתחילה מיהודים מבריטניה כשקניה הייתה קולוניה בריטית, אך מאוחר יותר הגיעו יהודים נוספים ממדינות שונות באירופה ומצפון אפריקה. “כיום מונה הקהילה היהודית המקומית מתי מעט, ולצערנו, בבית הכנסת המפואר מתקשים למצוא מניין בשבתות ובימים טובים”, מספר הרב נוטיק.

הרב נוטיק שומר על קשר קרוב עם אנשי הקהילה, ולצד העבודה עמם, הוא משקיע מאמצים רבים בעבודה עם אנשי השגרירות הישראלית בקניה, עם אנשי העסקים במדינה, ישראלים ויהודים המגיעים מכל העולם וחלקם מתגוררים במדינה למשך כמה שנים או שוהים בה תקופות ארוכות. גם מטיילים ישראלים רבים פוקדים את הבירה ניירובי.

קניה על מפת השליחות

לאחר חתונתם של בני הזוג נוטיק בשלהי תשע”ג, היה ברור לבני הזוג נוטיק כי הם יוצאים לשליחות. “תקופה ארוכה חיפשנו מקום מתאים; לא התפנקנו, חיפשנו גם בחוץ לארץ וגם בארץ ישראל. בהשגחה פרטית, באותם ימים הגיעו לביקור בארץ ישראל השליח באתיופיה הרב אליהו חביב ורעייתו, שהם ידידים טובים שלנו.

“כששמעו מאתנו שאנחנו מחפשים אחר מקום לשליחות, הציעו מיד את קניה. הרב חביב סיפר שהוא שומע לאחרונה ממטיילים ומאנשי עסקים רבים הנמצאים שם, על הצורך הגדול בפתיחת בית חב”ד במדינה. ההצעה נשמעה לנו טוב והחלטנו לברר על אפשרות זו. מכיוון שעמדנו לפני החגים, החלטנו לטוס יחד ולעשות את ימי החגים עם יהודי קניה.

“דיברנו עם שני תמימים מחצרות קודשנו שיצטרפו אלינו, וחשבנו להיות בניירובי בחצי הראשון של החודש ולאחר מכן להמשיך ל–770. בטרם רכשנו את הכרטיסים ואת כל הכבודה הנלווית, כתבנו לרבי וזכינו לתשובה בה כותב הרבי שאם רצונם שבחורים יבואו לפעול בעירם, עליהם יהיה לבקש את רשות הנהלת הישיבה. הרמתי טלפון אל המשגיח הרב יקותיאל ראפ ע”ה, סיפרתי לו על היציאה לשליחות בקניה ועל הרצון להיעזר בתלמידי התמימים, והוא נתן הסכמה.

“ימים מספר לפני העלייה לטיסה ניסינו ליצור קשר עם יהודים המתגוררים בניירובי כדי שילוו אותנו לפחות בנחיתה ובימים הראשונים שלאחר–מכן. הרמנו טלפונים, שלחנו הודעות אך איש לא חזר אלינו. חשבנו כבר לשהות במלון מקומי ומשם לפעול, אך אז התקשר אלי השליח באתיופיה הרב חביב וסיפר שבדיוק הגיע אליו יהודי לבית חב”ד שסיפר לו על חברו הישראלי המתגורר בקניה ואף שומר כשרות. הרב חביב הציע אפוא ליצור עמו קשר.

“כשהאיש שמע עלינו ועל תוכניותנו, הוא אמר מיד: ‘בואו לקניה והכול יהיה בסדר’. לא ידעתי למה לצפות, אך האמנתי שהכול יסתדר בצורה הטובה ביותר.

“לאורך כל הדרך יכולנו לראות את יד ההשגחה העליונה המלווה אותנו”.

כשבני הזוג נוטיק נחתו בשדה התעופה בניירובי, התקשרו אל אותו ישראלי, איתו דיברו בטרם יצאו את הארץ, והוא שמח מאוד לקראת בואם. הוא כיוון את המונית אל כתובת ביתו. “האיש אכן אירח אותנו במשך שבוע וחצי בלב שמח, ופתח בפנינו את כל הדלתות לגורמים השונים בקהילה המקומית.

“מאוחר יותר נודע לנו שהוא ורעייתו מכירים היטב את חב”ד עוד מארץ ישראל. גם היה להם סיפור מיוחד: שלוש עשרה שנה היו נשואים מבלי שזכו לפרי בטן, ולאחר שכתבו לרבי וזכו לברכה, נולדו להם תאומים.

“כבר למחרת בואנו נפגשנו עם אנשי הקהילה וגילינו שישנם עוד כמה משפחות שמקפידות לאכול עוף כשר. ידעתי שהרב חביב הוא שוחט, ובתוך כמה ימים סידרנו שיגיע לקניה. הוא שחט כמה מאות עופות עבור כל אותן משפחות שומרות כשרות, והשמחה הייתה גדולה.

“לאחר שבוע וחצי, שכרנו בית במרחק הליכה מבית הכנסת. באותם ימים התקיימה אסיפה של חברי וועד הקהילה, והם ביקשו לשמוע מה התוכניות שלנו בקניה. באותו מפגש הכרנו את רוב אנשי הקהילה. אמנם מדובר במתי מעט, אך הם מאוגדים ועובדים בשיתוף פעולה יפה. ניתן לומר שהתקבלנו בזרועות פתוחות.

“הבחורים הגיעו מ–770 רק ימים אחדים לפני ראש השנה. בינתיים טבלנו כלים וקיימנו אצלנו את סעודות החג ו’המבצעים’ הנלווים, כאשר אנו מזמינים את יהודי הקהילה לכל הפעילויות שלנו, מה שהביא אותנו להכיר עוד ועוד יהודים המתגוררים בעיר. זו הייתה הסנונית הראשונה שבעקבותיה הגיעו עוד פעולות ששמו את חב”ד–קניה על מפת השליחות”. 

“תבנה לי בית לשבתי”

כמה חודשים לאחר–מכן, כשמעגל המקורבים התרחב, הבינו השלוחים שהם זקוקים לבית גדול יותר ובמקום טוב יותר.

תקופה ארוכה חיפשו השלוחים בית מתאים, עד שביום אחד מצאו בית מתאים. “הוא היה גדול דיו כדי לאכלס את כל הפעילויות שרצינו. בקומה הראשונה הקמנו גן ילדים וכן בית כנסת. בקומה השנייה נמצא המטבח של הקייטרינג הכשר שייסדנו כדי שיהיה ליהודי העיר אפשרות לאכול אוכל כשר, זאת לצד חדרי אירוח בהם לנים התמימים שבאים לסייע בשליחות, ובקומה השלישית זו דירת המגורים”.

בקניה כבר במשך שנים ארוכות אין חיים יהודיים אורתודוקסיים, עם כל המשתמע מכך, ועל תודעה זו משקיעים השלוחים עמל רב. אחד הדברים הראשונים שהקימו היה קייטרינג כשר. “אנשים אמרו לי שהם לא אוכלים כשר מפני שאין להשיג כשר”, מסביר הרב נוטיק את ההחלטה שלו לייסד קייטרינג של מאכלים כשרים.

גם גן ילדים היה משום הכרח. לא מעט משפחות שהרחיקו עד קניה, כולל משפחות ישראליות שהגיעו בשל אילוצי עסקים, שלחו את ילדיהן לבתי ספר וגנים מערביים. הם לא מבינים את ההרס והחורבן שהטמיעה בין האומות יכול לגרום לילדיהם. “מול המציאות הזו, המוסד הראשון שהקמנו היה גן ילדים, בו מתחנכים ילדינו, ומלבדם גם ילדי אנשי עסקים ומשפחות דיפלומטיות. השאיפה שלנו היא להתקדם גם לכיוון בית ספר יהודי”.    

פגישה בהשגחה פרטית

כבר מראשית הדרך רואה הרב נוטיק השגחות פרטיות רבות לצד קיום ברכותיו של הרבי מלך המשיח, ממש בכל צעד ושעל. הנה דוגמה אחת מני רבות:

“בראש השנה האחרון התארחו אצלנו זוג מטיילים המשתייכים לציונות הדתית. הם היו באוגנדה שעה שקיבלנו מהם טלפון בו ביקשו לחגוג במחיצתנו את הימים הנוראים. שמחנו מאוד על האורחים, מה גם שהדבר יסייע לנו למנייני התפילה. בשבתות רגילות אני צועד מרחק שעת הליכה לבית הכנסת המרכזי כדי לחזק שם את המניין, אך בחגים ובימים טובים אנחנו מארגנים מניני תפילה בבית הכנסת הנמצא בתוך בית חב”ד. כדי שיהיה מניין, צלצלתי ליהודים המתגוררים בסמוך ולפי ההבטחות שקיבלתי מהם, היה לי מניין וחצי.

“בפועל, חלקם לא עמדו במילתם והיו תפילות שהתפללנו ביחידות. אותם זוג דתיים שהתארחו אצלנו, התעצבו מאוד. זה גרם להם עגמת נפש ובני הזוג ביקשו לקצר את הטיול שלהם.

“במהלך החג דיברנו איתם בכמה הזדמנויות על הכתיבה לרבי, וכששמענו מהם שבכוונתם לקצר את הטיול, הצענו להם לכתוב לרבי ולבקש את ברכתו. במוצאי החג הם אכן כתבו. לא ידעתי מה כתבו, רק התבקשתי להקריא להם את התשובה ולהסביר. התשובה של הרבי הופנתה לחזן בבית הכנסת, והרבי כותב לו שעליו לנצל את תפקידו ולהרחיב את השפעתו על עוד יהודים שירגישו בנוח להיכנס לבית הכנסת ואל לו ליפול לייאוש.

“כששמעו את התשובה - נדהמו. רק אז סיפרו לי שכתבו לרבי על העובדה שלא היו מניינים בחלק מהתפילות, ומשום כך ביקשו לעזוב.

“לקראת יום הכיפורים, הבחור התלווה אלי לביקורים בבתי יהודים באזור. הפעם לא הסתפקתי בטלפונים והחלטתי לבקש מהם באופן אישי להגיע לתפילות. הבית הראשון אותו ביקשתי לפקוד, היה של אחראי הבטחון של השגרירות. רציתי לבקש ממנו את כתובתם של מאבטחי השגרירות כדי שאוכל לבקש מהם באופן אישי. כשהגעתי לביתו, נדהמתי לפגוש שם את כל עובדי השגרירות על נשיהם וטפם.

“כששמע ממני את בקשתי, הורה מיד על הצוות להתחלק ביניהם, וכל כמה אנשים יגיעו לתפילה אחרת - וכך היה. אל תפילת ‘נעילה’ הגיעו כל אנשי השגרירות והסגל הדיפלומטי עם נשיהם וילדיהם, והייתה אווירה מיוחדת במינה.

“כבר במוצאי יום הכיפורים קבענו להיפגש ב’שמחת תורה’ וקיימנו הקפה מיוחדת לילדים”.

סיפורו של ג’וש

אחד הנדבכים המרגשים של הפעילות, הוא מציאת יהודים שמעולם לא היו בקשר עם הקהילה, כאלה שכבר החשיבו את עצמם כ’אבודים’, והרב נוטיק פגשם והחל להאיר אצלם את נר המצווה.

“באחת ההזדמנויות שבנו ארצה לצורך התארגנויות. מי שנותר לאייש את בית חב”ד, היו שני תמימים. כשחזרנו לקניה, סיפרו לנו הבחורים שבמנעול הכניסה לבית היו בעיות טכניות, ובאחד הימים אף נתקעו מחוץ לבית ורק בזכות מקומי שנכנס לבית מהחלון ופתח להם את הדלת מבפנים, הצליחו להיכנס. התקשרתי לאחד הישראלים שאני יודע שיש לו הבנה במנעולים, והוא הפנה אותי ליהודי בשם ג’וש שיש בבעלותו חברת דלתות. כך הכרתי עוד יהודי המתגורר בעיר. הוא שלח את הפועל שלו שהזמין לנו דלת חדשה מסין.

“בזכות היכרות זו הרשיתי לעצמי להזמין את האיש להתוועדות י”ט כסלו. התקשרתי אליו כדי לספר לו על הפעילות של בית חב”ד ולהזמין אותו אלינו, האיש האזין בקשב רב ואז אמר, ‘אין לי דבר נגדכם, אתם אנשים טובים אך אני לא יוצא מהבית ולכן לא אוכל להגיע’. אזרתי אומץ, ואמרתי לו אם אתה לא יוצא מהבית, אנחנו נצא מהבית ונגיע אליך, לזה הוא הסכים. ביום הראשון של חנוכה עמדנו על מפתן דלת משרדו עם נרות וחנוכייה.

“כשהגענו לביתו, פגשנו ביהודי שתיכף מגיע לגיל גבורות. במשך זמן רב דיברנו על יהדות ועל הרבי והפעילות של חב”ד. כשהצעתי להניח לו תפילין, סירב בנימוס והסביר שלא עשה את זה מאז ומעולם. הוא סיפר כי פגש בעבר כמה צעירים שביקשו ממנו להניח תפילין, אך תמיד סירב. למרות זאת ראיתי שהוא נרגש מאוד מהפגישה שלנו, וביקש אפילו להצטלם. מאוחר יותר סיפר לי הרב שמואל לוזון, שליח הרבי בפיליפינים, כי לבית חב”ד אצלו נכנס יהודי שהזדהה כבנו, והראה להם תמונה של אביו איתנו. בזכות התמונה נוצר קשר גם עם הבן…   

“הקשר עם היהודי המבוגר הלך והתהדק. בכל הזדמנות אנו מגיעים אליו לביקור והפכנו להיות ידידים טובים. באחת ההזדמנויות ראיתי שהמזוזה שעל פתח הדלת ישנה ויש עליה חלודה. הבנתי שמאז נקבעה לפני עשרות שנים, איש לא בדק אותה. כמה ימים לפני ראש השנה חזרתי אליו עם מזוזה חדשה ומהודרת, וערכנו מכך טקס שלם.

“באותו מפגש סיפר כי מעולם לא ביקר בבית–כנסת. ניסיתי להפציר בו שיבוא לפחות בראש השנה, אך הוא התחמק. כמה הייתי מופתע לראות אותו נכנס לבית הכנסת בבוקר יום ראשון של ראש השנה ומתעטף בטלית. דמעות של התרגשות ירדו מעיניו ומעיניי. יהודי בן שמונים מבקר בבית הכנסת בפעם הראשונה בחייו ומתפלל.

“זאת המציאות, איננו מתייאשים מאף יהודי, ורואים בחוש שאותו יהודי עובר תהליך של התקרבות לדרך ישראל סבא”.

יום לפני סוכות התברר: אין לנו עצים לסוכה

סיפורי הנשמה בקניה מתרחשים על בסיס יום יומי ומעורבים בהשגחות מופלאות. הנה עוד אחת בפיו של ר’ שמואל נוטיק:

“לפני יום הכיפורים השנה, קיבלתי הודעה ממטייל באוגנדה שביקש לברר אם יהיו אצלנו תפילות. כמובן שענינו בחיוב וביקשתי ממנו להגיע בזמן בגלל המניין המצומצם שלנו. הוא ענה לי שהוא מכיר היטב את התפילות ואת המנהגים ביום הקדוש; הוא אמנם איננו חובש כיפה אך שורשיו נטועים עמוק בציונות הדתית והוא למד בעבר בישיבת ‘הסדר’ וחלק ממשפחתו אף נמנית על חסידות חב”ד. אותו בחור לא הגיע בליל התקדש החג, אלא רק למחרת.

“הוא הגיע בשעת בוקר מוקדמת ונשאר לתפילות של כל היום. במוצאי יום הכיפורים שאל לגבי סוכה. סיפרתי לו שהזמנו קרשים במיוחד עבור הסוכה, אך הם מתעכבים מלהגיע ואנחנו מחכים שהם יגיעו בימים הספורים שנותרו לנו עד החג, ואז נבנה את הסוכה. הבחור נשאר בינתיים בקניה וביקר אותנו מדי יום. יום לפני החג, הסוחר שהיה צריך לספק לנו את הקרשים, הודיע שהוא נסוג מהעסקה. עמדנו בפני שוקת שבורה. מה עושים?

“אותו ישראלי התברר כאיש עם מעוף והבנה בבנייה. הוא הסתובב בחנויות עץ בעיר ורכש את הקרשים שהוא צריך, ועבדנו ממש עד כניסת החג. היו רגעים שחשבנו שביום טוב ראשון של החג לא תהיה לנו סוכה מוכנה. קשיים נערמו על כל צעד ושעל. לבסוף עמדה בחצר ביתנו סוכה גדולה ויפה והיא נזקפת לזכותו של אותו בחור שיממה לאחר מכן נפרד מאתנו והמשיך בטיולו.

“אותו בחור ששנה ופירש, לאחר כמה שנים טובות החליט שוב לצום ביום כיפור וגם זכה להיות השליח משמים לדאוג לנו לסוכה”.

קשיים ואתגרים בקניה

מה האתגר הגדול בפעילות עם היהודים במדינה כמו קניה?

בראש ובראשונה, הבורות. כולל גם במצוות בסיסיות ביהדות. זכורני שבאחד הימים של חג הסוכות, התקשרה לאשתי אחת מנשות הקהילה וסיפרה שהיא מארגנת בביתה סדנת קישוטים לילדים והזמינה גם אותה. הגעתי יחד עם רעייתי יחד עם הסוכה הניידת וארבעת המינים. כשסיפרתי לילדים על החג, הופתעתי שישבו שם עשרים ילדים, ואף אחד מהם לא ידע מה זה אתרוג או לולב…

“נוסף על הבורות, ישנו פחד בקרב יהודי המקום להפגין את יהדותם בגלוי. חלקם מפחדים מפיגועים שיופנו כנגדם כפי שהיה בעבר, וחלקם מבקשים, לצערנו, להיטמע בין גויי הארץ. עבורנו זה האתגר הכי גדול להסתובב בחוצות העיר עם תפילין, עם שופר, או עם ארבעת המינים, ולהפגין גאווה יהודית”. 

 

מה מבחינתך הקושי הכי גדול בשליחות במדינה האפריקנית הזו?

“תתפלא אולי לשמוע, אך אחד הקשיים הגדולים הוא יוקר המחיה. בשונה ממה שאנשים חושבים שאפריקה זולה, האמת שהיא רחוקה מכך. אנחנו משלמים שכירות על הבית בו אנו פועלים כפי שמשלמים אנשים על בית גדול במרכז תל–אביב. אחד הקשיים העומדים בפנינו הוא גם קצב העבודה של המקומיים. עובד יכול לבוא לתקן משהו בביתך, ואם יחסר לו בורג, הוא ייצא וישוב רק בעוד שבוע… הם לא ממהרים לאף מקום וכולם צריכים להיות בקצב שלהם.

“גם המצב הביטחוני מקשה מאד. המצב הביטחוני רעוע הן מצד מפגעים כמו שודדים וכייסים שממלאים את הרחובות, והן מצד גורמי טרור איסלאמיסטיים. המדינה כאן שבעה מפיגועי טרור. השגרירות הישראלית מדרגת את מדד הביטחון בקניה כאן כאחד הנמוכים בעולם. גם זה דורש מאתנו התנהלות בהתאם, במשנה זהירות”.  

 

איך מפיצים את בשורת הגאולה וזהותו של משיח?

“אנחנו מדברים על בכל הזדמנות, ובאופן גלוי וברור. אני הולך עם כיפת ‘יחי אדוננו’ ועל כל הפרסומים שלנו מופיעה הכרזת הקודש ‘יחי אדוננו’.

רק אדם אחד העיר לנו על כך. הוא סיפר לנו כמשיח לפי תומו, ששוחח עם אחד משלוחי הרבי ביבשת, והלה אמר לו שהוא אמנם מאמין ב’יחי אדוננו’ אך זו לא העמדה הרשמית של חב”ד בעת הנוכחית…

“בהתוועדות יו”ד שבט האחרונה התלהב אחד המשתתפים על כיפת ‘יחי אדוננו’ ושאל אם יוכל לקבל כמותה. הסכמתי בחפץ לב, למרות שהייתי בטוח שהכיפה תישאר אצלו במגירה. כמה הופתעתי כשהגעתי לבית הכנסת וראיתי אותו עם הכיפה על ראשו, ומאז בכל הזדמנות זו הכיפה שיוצאת לו מהכיס…

“בכל הזדמנות אנחנו מדברים על משיח ועל הגאולה הקרובה. אנשים מבינים שאם עשינו את דרכינו לקניה מארץ ישראל, זה לא בשביל עסקים או משרה, אלא להביא לימות המשיח”.