פנים רבות לחודש החגים ב’בית רבינו שבבבל’. התעוררות, תשובה, דביקות, התעלות, שמחה,

פנים רבות לחודש החגים ב’בית רבינו שבבבל’. התעוררות, תשובה, דביקות, התעלות, שמחה, והכל כמובן רצוף ושזור בהתקשרות >> אבל יותר מכל מרחפת בחלל האוויר רוחו של מלך המשיח, והציפייה העזה להתגלותו תיכף ומיד ממש >> אחד מאנ”ש שיגר למערכת רשמים מחודש החגים, משולבים במופת האישי לו זכה כאשר קיבל מימון מלא לכרטיס הטיסה לרבי

יש

רגעים שהניסיון לתאר אותם במילים עלול לפגוע בהם. אז למה בכל זאת נכתבים כאן הדברים? כי יש רגעים - ויש רבים כאלה - שחייבים לנסות לבטא אותם, למען אותם אנשים שלא זכו להיות ב’תשרי’ בבית רבינו שבבבל.

 ליל יום הכיפורים, שבת שבתון.

אלפי תמימים ואנ”ש, אורחי המלך, עומדים בקדמת בימת התפילה של הרבי, ושרים ‘יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד’. שירה שבאה מאלפי פיות המצפים ומייחלים, ואולי נכון לכתוב תובעים, את התגלות הרבי.

וטרם זכינו.

מוצאי יום הכיפורים.

קולו של החזן מהדהד. “שמע ישראל”, “ה’ הוא האלוקים”. ואז נשמעת השאגה “יחי אדוננו”, והעיניים נישאות אל מקום הקודש, אולי עכשיו? עכשיו כשכולם מאוחדים בציפיה, בכמיהה, ברצון להתגלות, אולי נזכה?

ועדיין לא זכינו.

יום ראשון שלאחר יום הכיפורים, בשעה 9:55, אלפי תמימים ואנ”ש אורחי המלך, ניצבים לפני תפילת שחרית ושרים בכמיהה אדירה. אולי הבוקר נזכה?

עדיין לא.

שעתיים אחר כך כשנכנסתי ל–770 מצאתי את התמימים יושבים ולומדים רמב”ם או עניני גאולה ומשיח. שכן עלינו להיות מוכנים לרגע ההתגלות. פרטי הלכות רבים צריך לדעת. כל יום שחולף רק מדרבן יותר ללמוד ולהגות בתורתו של משיח. ואף על פי שיתמהמה.

הוא יבוא!   

 

תשרי

בבית המלך. כאשר רוצים באמת, מכל הלב, להגיע אל בית המלך, הרבי מסייע.           

“כמה זמן חלף מאז היית כאן ב’תשרי’ בפעם האחרונה?” שאל אותי אחד מידידי לאחר שנתן לי ‘שלום עליכם’ לבבי ונשיקה חסידית.

“אהמ… אהמ…” התחלתי לגמגם, כי למרבה הבושה חלפו למעלה מעשור שנים מאז הגעתי ל’תשרי’ ל’בית רבינו’.

ידידי הטוב הבחין במבוכה שעטפה אותי ומיד חילץ אותי. “העיקר שאתה פה, אורח של המלך”, אמר ועבר הלאה. “מסודר עם מקום לינה? יודע את הדרך לחדר האוכל של ‘אש”ל הכנסת אורחים”?

לאחר שהתברר לו שבגשמיות אני מסודר, הגיע הזמן לרוחניות - ללמוד יחד שיחה או מאמר בעניני גאולה ומשיח. אלא שזה התברר כמשימה קשה יותר. הספסלים כולם מלאים בתמימים שיושבים והוגים בתורתו של הרבי. תלמידי אור יהודה מקובצים כאן, תלמידי צפת שם, וכך הלאה והלאה. כל 770 מלא עד אפס מקום. הלב מתמלא בגאווה למראה המוני התמימים ואנ”ש שהגיעו ל’תשרי’, לצד הציפיה שנזכה לראות את מלכנו. לאחר מאמץ ניכר, מצאנו לנו קצה ספסל פנוי והתיישבנו ללמוד.

לבית רבינו קצב זמן משלו, כולו אפוף קדושה. 9:45 היא שעה בה רוב הקהל מגיע. 9:55 מתייצבים ב’היכון’ כששירת ‘יחי אדוננו’ מלהיבה פורצת מפיות כולם. אתה מביט סביבך ורואה את הכמיהה והציפיה. ואז מתחילה התפילה בחיות ובהתלהבות.

התגעגעתי לתפילות הללו. התגעגעתי לימים הללו, ימי ה’קבוצה’ בהם הכול סבב סביב הרבי, בלי הפרעות או דאגות של העולם הזה. והנה זה קורה שוב. אין הנאה גדולה מזו. כל שנדרש ממך זה לשאוב, לדלות ולתאר בטלפון לבני הבית עד כמה שמילים יכולות.

ככל שחולפים הימים אתה פוגש עוד חברים, שכנים, ידידים שהגיעו לתשרי. התוועדות מוכרזת, ושם אני מספר להם שהתכנית המקורית שלי הייתה להגיע לשמיני עצרת ושמחת תורה. לא שידעתי מהיכן אשלם את הכרטיס אבל הרגשתי שאני חייב לנסוע. האשה תמכה ועודדה וכך נרכש הכרטיס, בתחילת אלול.

אלא שהרבי היה מעוניין שאגיע עוד קודם לכן, וכך - מסיבות שלא בשליטתי - מהעבודה שלי פנו אליי בבקשה לנסוע לניו–יורק מטעמם, מיד לאחר ראש השנה, כאשר הם יממנו את הכרטיס. לאחר שסיפרתי להם שכבר רכשתי כרטיס, אבל אגיע לניו–יורק רק בחול המועד סוכות, הם הסכימו לשלם גם את הקנס על שינוי הזמנים, העיקר שאהיה בניו–יורק לפני יום הכיפורים. חשתי שהרבי מעוניין שאהיה אצלו מיום הכיפורים ועד אחרי שבת בראשית, ואף דאג למימון מלא של הכרטיס…”, חתמתי.

“תגיד לחיים!” אמרו ידידי המופתעים מהשתלשלות העניינים.

 

נחזור

לימי ‘תשרי’.

יום הכיפורים בבית רבינו. התחושה היא שיש מי שעומד לפני בורא עולם ודואג לצאן מרעיתו. בעיני בשר איננו יכולים לראות. אבל ‘המעשה הוא העיקר’ ואם נבחן את הדברים בעיניים המגושמות שלנו, הרי שבכל מקום נראה כיצד הרבי דואג ומסייע לכל אחד מאיתנו.     

במוצאי יום הכיפורים בולטת התחושה של “אורחי המלך”. סמוך לבית רבינו מוציאים אנשי המעש והחסד אוכל מגוון בשפע רב.

הימים שבין יום הכיפורים לסוכות מנוצלים להתחזקות בלימודי חסידות ותורת הרבי. אלפים רבים הגיעו ולכולם נמצא מקום בבית רבינו.

ההכנות לסוכות בעיצומן. סוכתו של הרבי נבנית, ד’ מינים מהודרים נרכשים עבור הרבי, ובמקביל ממשיכים בלימוד עניני גאולה ומשיח בחיות רבה.

ה’עבודה’ של סוכות היא שמחה. לשאוב דליים לכל השנה. ואנ”ש שואבים בכמויות.

ליל חג סוכות מגיע. תפילת ערבית ברוב עם, ובסיום התפילה פורצת השירה מאליה. שמחה אדירה. הנה, זכינו להיות כאן. הרבי היה מעוניין שנבוא.

בהמשך הלילה הגיעו ההמונים לרחוב קינגסטון ל’שמחת בית השואבה’ ורקדו ושרו כמצוות הרבי. היעדרה של התזמורת עודד את ההמונים לשיר בשמחה רבה יותר. מעל המעגלים הרבים התנופפו  דגלי משיח שנישאו בידי התמימים. כך בלילה הראשון וכך בלילה השני. בליל שבת לא ניתן לטלטל ולכן הריקודים התקיימו ללא דגלים. במוצאי השבת הם חזרו בפרסום גדול יותר, כאשר אל המעגלים הרבים מגיע ציבור ענק מרחבי ניו יורק. חסידים וגם מי שאינם באו לרקוד לאורך כל הלילות. הריקודים נמשכו עד 6 בבוקר.

מחזה מדהים היה לראות כיצד בשעה 9:30 ההמונים שרקדו כל הלילה ממהרים לטבול ב’מקווה’ לקראת תפילת שחרית שהתקיימה בכל יום בשעה 10:00, לא לפני שירת ‘יחי אדוננו’ שהדהדה בעוז בכל בית רבינו.

 

ליל

הושענא רבה. עד חצות ריקודים ולימוד חומש דברים. בחצות אמירת תהילים בהתלהבות מתוך שמחה פנימית. תחושת האושר ממלאת את כולם. אנ”ש והתמימים, ילדים ונערים. כך עד עלות השחר. ב–10 שחרית כמו בכל יום. הזאל מלא באורחים נוספים שהגיעו לקראת שמיני עצרת ושמחת תורה.   

ליל שמיני עצרת. 770 מלא עד אפס מקום. עוד ועוד אנשים נכנסים, אלפים עומדים בצפיפות אדירה. אבל כולם מרגישים שיש להם מקום. ואז מתחילות ההקפות. קשישים וילדים, נערים ותמימים, אבות וילדים קופצים ושרים בכל פה במשך שעה ארוכה. כאשר מסתיימת אמירת ‘אתה הראת’ בפעם השלישית 770 בוער בקדושה. ואז מתחילות ההקפות שנמשכות זמן רב.

 

אבל

זה עדיין לא השיא. הוא הגיע בשמחת תורה. שמחה פורצת גדר כמשמעה. ההקפות נמשכות עד הבוקר כמעט. אי אפשר להתנתק. הרגליים מרחפות באוויר שעות ארוכות בלי לחוש. רק כאשר מסתיימות ההקפות וזיעה של מצווה ניגרת, הבגדים רטובים וספוגים, ואתה מאושר. כן, זכיתי להיות כאן בבית רבינו.

והשמחה נמשכת גם בשמחת תורה בבוקר. כ”ק אדמו”ר מה”מ ואדמו”ר הריי”צ הם חתני בראשית, ‘לחיים’ עם ידידים ומכרים ועם אורחים נוספים. ההתוועדות בעיצומה. וככה זה נמשך עד ליל שבת.

שבת בראשית, שבת מברכים חודש חשוון, גולשת אל תוך השמחה של שמחת תורה. קבלת שבת, תפילת מעריב וסעודת שבת. ממשיכים בשמחה ולמלא את הדליים.

ואז מגיע מוצאי שבת: “ויעקב הלך לדרכו”, אומר לי ידיד. ואני מביט בו בתמיהה. זהו? ‘תשרי’ חלף עבר? חוזרים איש למקומו ולעניניו?”

אז זהו, שלא בדיוק. הגענו ל–770 ולכן אנחנו יוצאים מבורכים, עם החלטות טובות, שנה שתהיה הרבה יותר טובה בכל המובנים. ועם אמונה שהשנה שבע”ה נזכה לראות בביאת משיח!