כ ” ק אדמו ” ר הזקן עצי שטים עומדים (תרומה כו, טו) יש להבין ענין הקרשים שנקראים

כ”ק אדמו”ר הזקן

עצי שטים עומדים (תרומה כו, טו)

יש להבין ענין הקרשים שנקראים “עצי שטים עומדים” .. והענין הוא כי “אין עמידה אלא שתיקה”, ופירוש שתיקה היינו בחינת ביטול העצמות מכל וכל, והיינו בחינת ביטול הרצון שלא יהא לאדם רצון אחר זולת הרצון לה’ אחד .. וזה היה ענין קרשים עומדים .. והנה מזה נמשך אחר כך לבוא למדרגת האהבה והרצון לה’ בבחינת כלות הנפש, וזהו ענין היריעות “תכלת וארגמן” כו’, כי תכלת הוא לשון “כליון”, “כלה” שארי ולבבי .. והוא ה”חופה” על ה”קרשים” שהוא בחינת ביטול הרצון הנ”ל.

(‘לקוטי תורה’ נשא כ, ג)

כ”ק אדמו”ר האמצעי

ויקחו לי תרומה .. תרומתי .. וזאת התרומה (ריש פרשתנו)

ענין ג’ תרומות: תרומה הא’ הוא לשון הרמה, היינו ארמותא להוי’ [לרומם את הוי’] לבחינת עצמות ומהות, וזהו “ויקחו לי תרומה”, וזהו “ארוממך אלקי המלך”. ואח”כ תרומה לשון הפרשה, היינו המשכה מאור אין סוף להיות נמשך בתורה ומצוות, וזהו “תרומתי”, שהוא הארת מהות ועצמות אין סוף. אך בא בשני בחינות, אחד בבחינת תורה שהוא כלים הפנימיים לאור אין סוף ובחינה הב’ בבחינת המצוות שנקראים כלים החיצונים.

(‘מאמרי אדה”א’ פרשתנו ע’ ערב)

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק

בפרשת תרומה במלאכת המשכן: הקרשים מעצי שטים, ואדנים מכסף. נהפוך הוא הוה לי’ה למימר, כי הכסף נבחר מעץ והאדנים טפלים לגבי הקרשים כו’?!

והנה, “עצי שטים עומדים” המה בבריאה, בחינת “שרפים עומדים ממעל לו”, אבל בחינת האדנים המה בבחינת יצירה, הממוצע בין בריאה לעשיה והמחבר בריאה לעשיה – ולכן גם ה”קול” נקרא יצירה המחבר המחשבה והדיבור כו’ – ולכן היו מכסף, בחינת החסדים, להמשיך השפע דבריאה לעשיה ולהתחבר על ידי החסדים דייקא ודי-למבין.

(‘אור התורה’ ריש-פרשתנו (כרך ח), ע’ ג’מח)

כ”ק אדמו”ר מהר”ש

והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה (כו, כח)

…כל זה היה לפי שיעקב נטל את הארזים למצרים [“יעקב אבינו נטע ארזים במצרים, וכשמת צוה לבניו להעלותם עמהם כשיצאו ממצרים, ואמר להם, שעתיד הקב”ה לצוות אותן לעשות משכן במדבר מעצי שטים”. רש”י כו, טו], והיינו שעל ידי מצרים דוקא שהוא בחינת מצרים וגבולים, ובעבודה הוא בחינת מיצר וגבול של נפש הבהמית, ואף על פי כן נעשה אחר כך יציאת מצרים, דהיינו לברר ולהפוך את נפש הבהמית בבחינת אתכפיא ואתהפכא מחשוכא לנהורא, על ידי זה נעשה אחר כך בריח התיכון בתוך הקרשים המבריח מן הקצה אל הקצה, שיומשך למטה גם כן בחינת גילוי אלקות.

(‘סה”מ תרכ”ז’ ע’ קנב)

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב

ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים (כו, טו)

ענין עצי שטים .. היינו שנתהפך בחינת “שטות” דלעומת-זה ל”שטות” דקדושה, ועי”ז האיר גילוי אלקות בבית המקדש.

(‘סה”מ תרנ”ח’ ע’ ריא)

כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ

והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קדש הקדשים (כו, לג)

אצל חסידים לא היה הבדל אם שומעים אימרה מרבי או מחסיד. פרסא המפסקת בין רבי לחסיד לא היתה אלא על דרך “והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקדשים”. שכן, הם חיפשו חיות, וכאשר שמעו אימרה מחסיד, הם “חיו” בה.

(‘סה”ש תש”א’ (בלה”ק) ע’ צו)

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א

ההוראה מהתחלת פרשת תרומה .. “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”, החל מהמקדש הפרטי שבכאו”א מישראל (“בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד”), בלבו פנימה, ובביתו ובחדרו, שנעשה בית תורה תפלה וגמ”ח, כולל ובמיוחד ההשתתפות בבנין והרחבת בתי-כנסיות ובתי-מדרשות באופן ד”ויקחו לי תרומה גו’ זהב וכסף ונחושת” (כל י”ג (ט”ו) דברים המנויים בכתוב), שעל ידי זה ממהרים ומזרזים ופועלים תיכף בנין בית המקדש השלישי כפשוטו ממש.

(ש”פ משפטים תשנ”ב)

פתגם השבוע בעניני משיח וגאולה

…אף על פי שנמצאים עדיין בחשכת הגלות, וכבר “כלו כל הקיצין” ועדיין לא בא, מכל מקום, מקיימים ציווי התורה (שהוא גם נתינת-כח) “מרבים בשמחה”, ואדרבה, על ידי זה שמקיימים הציווי “מרבים בשמחה”, באים בדרישה ותביעה (כביכול) להקב”ה שתהיה השמחה “מוצדקת” …  – כיון שתיכף ומיד תבוא הגאולה האמיתית והשלימה, שאז תהיה שמחה אמיתית, “שמחת עולם על ראשם”, עד שתתעורר השאלה: למה ממתינים בהשמחה שלמעלה ממדידה והגבלה (“עד דלא ידע”) עד לימי הפורים!

(סה”ש תש”נ ח”א ע’ 301)