תפילין בתאילנד ומפגש מפתיע בתל-אביב

מיוחד: החסיד ואיש העסקים ר’ עמי פייקובסקי מספר כיצד מתקבלת    בשורת הגאולה של הרבי בקרב אנשי עסקים, פוליטיקאים וסתם ‘עמך’ ‪* ר’ עמי פייקובסקי הפך כבר לפני שנים לאחת הדמויות המוכרות בקהילה החב”דית – ולא בכדי. הקירובים המופלאים להם זכה מהרבי מלך המשיח הדהימו אותו בכל פעם מחדש. אבל הוא לא נשאר חייב. את כוחותיו ומרצו מאז זכה להתקרב לאורו הגדול של הרבי הקדיש לענייניו של הרבי ובפרט להפצת בשורת הגאולה והגואל • פרופיל על חסיד שלא נח לרגע

ר’ עמי פייקובסקי על רקע בניין 770 בכפר חב”ד

כשפוגשים את ר’ עמי פייקובסקי, אי אפשר להישאר אדישים. זהו לא עוד חסיד, גם לא סתם עוד איש עסקים. עמי מגלם בחייו את החסיד השמח ואת איש העסקים שבעצם רואה את עבודתו רק כשליחות לסייע בענייניו של הרבי. עד היום הוא זכה לסייע לעשרות בתי חב”ד ברחבי העולם ולהכניס חמישה ספרי תורה למרכזים חב”דיים על פני הגלובוס. מאז החל להתקרב לרבי – לפני שלושים שנה – נרתם בכל כוחו לענייניו של הרבי וכל חבריו הקרובים הפכו לתומכי מוסדות חב”ד ורבים מהם אף הפכו בעצמם למקורבים. נדמה כי אי אפשר להיות חבר של עמי – ולעמי חברים רבים – מבלי להיות שותף פעיל בצבא השלוחים של הרבי.

על תמיכתו ועזרתו זו לפעילות השלוחים זכה עמי למענות מיוחדים מהרבי מלך המשיח. אולם לא רק בעניינים אלו זכה ליחס מיוחד. יותר מכל חרותה בו ההוראה של הרבי אליו, שחזרה על עצמה שוב ושוב: להיות בשמחה. הרבי לא הניח לרגע לאיש העסקים מלוס-אנג’לס והפך אותו לאדם שמח ומאושר, שחייו השתנו לבלי הכר מאז הפך חלק בלתי נפרד מעולם הדמויות החב”די.

“הניגונים ילוו אותך בכל העניינים”

שבת פרשת ‘בלק’ תנש”א. בית המדרש ב-770 גדוש באלפי חסידים, בעת ההתוועדות של הרבי מלך המשיח. לפתע, במהלך השירה, מביט הרבי בחיוך רחב על איש העסקים הצעיר שיושב בפינה ומשוחח עם החסיד הרב שמואל הבר. איש העסקים הזה הוא עמי פייקובסקי. עמי מבחין במבטו של הרבי שמופנה אליו כעת ומשיב לרבי מבט מחייך. הרבי מרים את ידו הקדושה בתנועה של עידוד ועמי מצידו מתחיל למחוא כפיים בהתלהבות ושמחה. האירוע הזה נמשך במשך רגעים ארוכים. ר’ עמי מוחא כפיים בהתלהבות והרבי ממשיך להביט בו בחיוך ומרים את ידיו בתנועות של שמחה, כשהוא רומז לעמי להמשיך ביתר כוח. עד היום כשעמי נזכר באירוע הוא מתרגש. “פתאום אני מוצא את עצמי בין אלפי החסידים מוחא כפיים בהתלהבות של ילד ולא מפסיק לחייך”.

אבל את ההפתעה הגדולה קיבל עמי בחלוקת הדולרים ביום ראשון. עמי עבר לפני הרבי וקיבל דולר לברכה והרבי אמר לו “הניגונים בעת ההתוועדות ילוו אותך בכל העניינים. שתהיה לך שמחה, בפרט בעבודה”. ואז אמר הרבי לעמי את המשפט שהותיר אותו המום “תודה שעזרת לי אתמול בריקוד. זה דולר בשביל הריקוד בשבת”. עמי נותר המום. הרבי מעודד אותו בשמחה ומעניק לו דולר על כך שעזר לו…

ההתייחסות המיוחדת הזו הייתה רק דוגמא אחת בשרשרת קרובים מופלאים, להם זכה איש העסקים מלוס-אנג’לס, שעם השנים הפך לחסיד חב”ד מן המנין. הקשר עם חב”ד החל במפגשים מזדמנים עם הרב בנימין ליסבון מלוס-אנג’לס, שהכיר את עמי לפני מלמעלה משלושים שנה. מידי פעם עמד בקשר עם עמי, כחלק מפעילותו בקרב אנשי המסחר בלוס-אנג’לס, ובכך הסתכמה הידידות ביניהם.

כעבור זמן נסע עמי למזרח הרחוק לפגישה עם מנהל חברה למכנסי ג’ינס. “עד אז תמיד הקפדתי בפגישות עסקיות לא לאכול “בשר לבן” ורציתי להקפיד על כך גם בנסיעה ההיא. אולם אחרי שחתמנו את החוזה הזמין אותו מנהל החברה למסעדה ושם איכשהו קרה שנכשלתי באכילת “בשר לבן”. אמנם לא הבנתי את המשמעות של שמירת כשרות, אבל הרגשתי שמבחינתי חציתי קו אדום. חזרתי לחדר בבית המלון ופתאום אני מרגיש בחילה נוראית. באותו לילה הקאתי בצורה איומה והרגשה נוראית ליוותה אותי. חזרתי ללוס-אנג’לס ולא ידעתי את נפשי מרוב חרטה על מה שקרה”.

“אחרי מספר שבועות החלטתי לטוס לארץ ישראל לצורך עסקים. סיפרתי על כך לרב ליסבון ואמרתי לי שאני רוצה לפגוש רב רציני ולדבר איתו. הוא אמר לי ‘הרי בניו-יורק נמצא הכפתור של העולם – הרבי’ וסיכמנו שאעבור ב-770 כשאנחת בניו-יורק”.

“לפני שהמראתי לניו-יורק ישבתי בשדה-התעופה וכתבתי לרבי מכתב. סיפרתי על עצמי בקצרה וביקשתי ברכה לכמה עניינים אישיים. כמובן שלא עלה על דעתי להזכיר את האירוע במזרח הרחוק, למרות שכל הזמן הוא ניקר במוחי. הגעתי ל-770 בשעת בוקר של יום שישי. דפקתי על דלת המזכירות ואמרתי למזכיר הרב בנימין קליין שבאתי לפגוש את הרבי… כמובן שהוא הסביר לי שהדבר לא אפשרי, אבל ביקש שאשאיר את המכתב לרבי ומספר טלפון של הבית שבו אתאכסן ואמר כי ברגע שתהיה תשובה מהרבי יטלפנו אלי מהמזכירות.

“כשהגעתי הביתה הרגשתי עייפות נוראית. חשתי חלישות בכל הגוף ונפלתי על הספה לשינה עמוקה. אחרי מספר דקות הטלפון צלצל. על הקו אני שומע את הרב קליין אומר לי “יצאה כבר תשובה מהרבי”. הוא ביקש ממני לקחת דף ועט ואמר לי לכתוב את תשובת הרבי (התוכן): “להשגיח על כשרות המאכלים”.

הייתי המום. כלל לא כתבתי לרבי על הסיפור, שלא נתן לי מנוח באותם ימים, והרבי עונה לי בדיוק על כך.

הרב קליין הוסיף “לפני שתמשיך בדרכך לארץ ישראל, תיגש לכאן כי הרבי רוצה לתת לך שלוש דולרים לתת לצדקה”.

 כך למעשה החל הקשר עם הרבי.

מוטי אביב מושיק שוויצר

הרבי מורה:  לסגור את העסק בשבת

הצעד הבא במסע האישי של עמי עבר דרך עסקיו. באותו זמן הוא נחשב למטאור בעולם העסקי של לוס-אנג’לס. איש עסקים צעיר שהצליח להשתלב בתחום האופנה וההצלחה האירה לו פנים. “בשבתות רגילות העסק היה מכניס 5,000 דולר והיה מדובר על חלק גדול במכירות של השבוע. רציתי מאד לסגור את העסק בשבת, אבל עשיתי חשבון שאם אני סוגר את העסק בשבת, אני מפסיד 20,000 דולר בחודש. לבסוף אחרי התלבטויות לא פשוטות החלטתי שאין ברירה ואני חייב ללכת על זה. העסק יהיה סגור בשבת. אבל ההחלטה לא הייתה שלימה: חשבתי כי אסגור את העסק ביום שבת קודש, אבל בשישי אעבוד עד השעות המאוחרות של הלילה. כתבתי לרבי על ההחלטה לסגור את העסק בשבת ולא ציינתי כלום לגבי יום שישי. המענה של הרבי היה “מתחיל מקודם השקיעה, וגדול הזכות להפיץ את היהדות מתוך שמחה”. למענה צירף הרבי שמונה-עשרה דולרים וכתב לתת אותם לצדקה במקומו.

כעת לא הייתה לי ברירה. העסק יהיה סגור גם בשבת. אולם לשם כך הייתי צריך לבטל את חוזה השכירות עם בעל המתחם בו שכנה חנותי. זה היה מתחם ענק שהשתרע על רחוב שלם והסכום של ביטול החוזה היה עצום. ניסיתי לשכנע חברים שיקנו ממני את החוזה, אבל איש לא הסכים. כשהבנתי שאין לי אף אופציה הגיונית החלטתי ללכת לבעל הבית ולהודיע לו שאני מבטל את החוזה. ‘מה כבר יקרה?’ חשבתי, ‘במקרה הגרוע ביותר הוא יכניס אותי למאסר’. כשהגעתי למשרדו נאמר לי כי בעל הבית לא נמצא ולכן לא אוכל לפגוש אותו. חזרתי לחנות ובדיוק נכנס אלי איש עסקים שלא הכרתי ומספר לי שבא אלי בגלל שרוצה לרכוש את המתחם מבעל הבית. שאלתי אותו למה בא אלי – והרי הוא צריך ללכת לבעל הבית. איש העסקים הסביר לי שכבר היה אצל בעל-הבית, שאמר לי כי הוא אינו יכול למכור את המקום, כי הוא חתום איתי על חוזה ל-10 שנים ורק אם ישכנע אותי לבטל את החוזה הוא יוכל לרכוש את המקום…

עוד לא ידעתי בעצמי כמה כסף אוכל לבקש ממנו תמורת החוזה ופתאום הוא מציע לי סכום שעולה בהרבה על כמה שהעזתי לבקש. חתמנו חוזה ופיניתי את החנות. בכסף רכשתי בנין והקמתי מפעל לביגוד שגם בחלומות לא האמנתי שאוכל להקים. בדרך הטבע הייתי צריך לעבוד עשרות שנים כדי להקים מפעל כזה ופתאום הרבי קיצר לי את הדרך. הכל בזכות ההחלטה לשמור שבת.

בהמשך הגיע גם השלב של הכשרת המטבח. “בדיוק ביום בו קיבלתי את המכתב מהרבי עם השמונה-עשרה דולר לברכה הגיע אלי למשרד השליח הרב אמיתי ימיני. שאלתי אותו מה קרה שהגיע והוא סיפר לי שהכרטיס-ביקור שלי נמצא אצלו במשרד הרבה זמן ודווקא היום היה לו זמן לקפוץ אלי. ביקשתי ממנו שיכשיר לי את המטבח בבית ובלילה הוא הגיע אלי הביתה, מלווה ברעייתו, והתחילו להכשיר את המטבח. באותו ערב הגיע לבקר אותי חבר עורך-דין, שהתקשר אלי בבהלה ואמר לי שיש בבית זוג שמנסה לשרוף לי את המטבח…

פגישה פתאומית עם בן החלבן

עם הזמן התחבר עמי עם ר’ בערל וויס – מי שכונה “הגביר של הרבי”. בין השניים התפתח קשר מיוחד שגלש הרבה מעבר לעולם העסקים. הקשרים עם ר’ בערל זכו גם להתייחסות מהרבי. כשעברו ביחד לפני הרבי וסיפרו על עסק חדש שהם מתכננים לעשות יחד, העניק הרבי לכל אחד מהם דולר ואמר “זה עבור השותפות”.

יום אחד הגיע ר’ בערל לעמי וביקש ממנו ליטול את תפקיד היו”ר בדינר לטובת מוסדות “אהלי תורה” בקראון-הייטס. “לא הבנתי על מה מדובר”, משחזר עמי. “בערל אמר לי שהוא רוצה שאביא לדינר כמה חברים שלי ובזה נגמר הסיפור. לכן התפלאתי כשהמזכירה שלי התקשרה יום אחד ואמרה שיש חוברת שהגיעה בדואר עם התמונה שלי בשער. זו הייתה ההזמנה של הדינר…

עלינו על הטיסה לניו-יורק ובדרך ר’ בערל שואל אותי אם הכנתי מספר מילים להגיד בדינר. לפליאתי הוא הסביר לי שאני אמור לפתוח את הדינר ושעלי להכין נאום. חשבתי לעצמי שזה לא הגיוני. ‘בסך-הכל רציתי לעזור למוסד ולהביא כמה חברים שיתרמו – אבל לא תכננתי לדבר מול שש-מאות איש. מה אני אגיד להם?’.

“בשבת התפללנו ב-770 ולידי התפלל ר’ יחיאל מלוב והתפחה בינינו שיחה. כשסיפרתי לו שגדלתי בצפון תל-אביב, התברר כי גדלנו ממש באותה שכונה, ברחובות סמוכים. אבל ההפתעה הגדולה התבררה כשגיליתי שאביו – החלבן של השכונה שהיה אחד מדמויות ילדותי – היה החסיד שהניח לי תפילין בפעם הראשונה (מלבד הבר-מצווה). הוא הגיע אלי כשהייתי מאושפז בתור נער בבית הרפואה והציע לי להניח תפילין. אחרי שהנחתי ביקש ממני להניח תפילין כל יום ואני קיבלתי על עצמי, למרות שבפועל לא קיימתי את ההבטחה. אחרי מספר שבועות הוא דפק אצלנו בדלת בבית. הוא שאל את אבי אם הילד מקיים את ההבטחה. אבי השיב לו כי אינו יודע אם אני מניח תפילין מידי יום, אבל אם הילד קיבל על עצמו אז גם הוא יקח על עצמו את המצווה. מאז אבי היה מניח תפילין כל יום.

“החוויה הזו נחרתה בזיכרוני והייתה אחת הפגישות המשמעותיות של חיי עם היהדות. המעגל נסגר באותם רגעים ב-770, כשעמדתי יחד עם בנו והתחבקנו. החלטתי לספר את הסיפור בדינר ולשתף את הנוכחים בתרומה המכרעת של כל פעולה בעיצוב אישיותו של ילד יהודי. ביקשתי גם מהרב מלוב להשתתף בדינר וכשסיימתי את הסיפור קראתי לו לעמוד, כדי שהנוכחים יראו אותו, וכל הקהל עמד על הרגליים ומחא כפיים בהתרגשות עצומה. זה היה המופע הכי מרגש שהיה ניתן להפיק.

אגב מספר ר’ עמי כי ביום ראשון של הדינר עבר עם בנו לפני הרבי בחלוקת הדולרים. “אחרי שהרבי העניק לי דולר, פנה לילד ושאל אם גם הוא מגיע לדינר. השבתי בצחות שהוא יהיה היו”ר. הרבי העניק לילד דולר ואמר “זה בשביל ה’טשערמן’ של הדינר”. בפועל הילד הגיע איתנו לדינר וגם עלה איתי לבמה כשנאמתי וכל הקהל מחא לו כפיים…”.

הכוונה בעולם העסקים

במשך השנים זכה עמי להביא רבים מחבריו לרבי וחלקם הצטרף לחוג ידידי ‘מחנה ישראל’. כל אחד מהם ראה ישועות והודה לעמי על שקירב אותו לרבי מלך המשיח. חבריו של עמי בלוס-אנג’לס התרגלו לשאול את הרבי על כל צעד ושעל ואכן זכו לתשובות מופלאות. הוא מעיד כי כולם ראו את ראייתו האלוקית של הרבי והבינו את קדושתו.

כשהוא מדבר על אנשי עסקים ששואלים את הרבי בענייני מסחר, הוא מספר את הסיפור הבא: “כשרציתי לקרוא שם לחברה שלי התלבטתי בין כמה אפשרויות. לבסוף החלטתי לקרוא לחברה “שמאט’עס”, שזה שם קליל עם קונטציה מתאימה. כתבתי על כך לרבי וכעבור יום המזכיר מתקשר אלי ומעביר לי את התשובה של הרבי: “חז”ל קוראים לבגדים בשם ‘מכבדותא’, בפרט כשנשמרים ונזהרים משעטנז. אזכיר על הציון”. הרב גרונר אמר לי שהרבי רוצה שאני יעשה מ’שמאט’עס’ בגדים ולא להיפך. באמת קראתי לחברה על שם הרחוב שבה שכן המפעל והצלחתי מאד.

“דוגמא נוספת שבה זכיתי לראות את יד ההשגחה, הייתה לאחר שקיבלתי את הדולרים מהרבי והחלטתי לשמור שבת. הציעו לי אז לפתוח רשת חנויות בשם “ראש אינדיאני” בלוס-אנג’לס, אבל אני החלטתי לא לעסוק בעסק של חנויות, כדי שלא אצטרך לעבוד בשבת. במקום עסקי חנויות החלטתי להשקיע בפס ייצור גדול של בגדים ולהציע אותו לחברת מייסיז’. כשהגעתי לחברה עם נציגת החברה היא ציפתה שאציג לה עשרות סוגי סטיילים – כמו שמתאים לחברות שמציעות בגדים למייסיז’ – אבל אני הגעתי עם סטייל אחד. הנציגה דווקא התרשמה מכך שניגשתי למכרז עם סטייל אחד ואמרה שבגלל שהיה לי את האומץ לבוא אליהם היא התלהבה לעבוד איתי וביצעה הזמנה בסכום של 25,000 דולר.

“זו הייתה הפעם הראשונה שעבדתי עם חברה בסדר גודל כזה והתרגשתי מאד. אבל כשהבגדים הגיעו מהצביעה לא ידעתי את נפשי. התברר שבמפעל התבלבלו בצבעים והמכנסיים נצבעו כך שכל מכנס יצא בצבע אחר. כשראיתי את הבגדים התחלתי לבכות. הייתי בטוח שהפסדתי את כל הכסף – שהיה סכום עתק באותם הימים – וגם את ההזדמנות לעבוד עם מייסיז’. אחרי התלבטות החלטתי לשלוח אליהם את הסחורה בכל מקרה ועזבתי את המשרד למשך שבועיים, מפחד הטלפונים עם הצעקות שאקבל מהחברה… כשחזרתי גיליתי עשרים הודעות במענה הקולי שלי מהחברה. בדיוק הטלפון צלצל ועל הקו הייתה נציגת החברה. “אני מחפשת אותך כבר שבועיים”, היא אומרת לי, “המכנסיים שלך הפכו לסיפור הצלחה לא נורמלי. אי אפשר להשיג אותם כבר בחנויות”.

שוב שמירת השבת הביאה לעמי את הברכה.

“בשנה הראשונה בה סגרתי את העסק בשבת, חששתי מהמצב הכלכלי שלי. סך-הכל סגרתי עסק מצליח והתחלתי דרך חדשה. לא ידעתי אם אוכל לעמוד בשכר הלימוד הגבוה במוסדות חב”ד בלוס-אנג’לס וביקשתי מהמנהל של בית הספר בו למדה הילדה להעביר אותה לאותה שנה לבית הספר “הלל”, שהינו בית ספר יהודי-דתי. הצעד הזה נעשה בצער רב, אבל לתומי חשבתי שהוא הכרח המציאות בהתחשב במצב.

“בחודש אלול, שבועיים אחרי פתיחת השנה, טסנו לרבי כל המשפחה ועברתי עם הילדים לפני הרבי. הרבי הצביע על הילדה ושאל לאיזה בית-ספר היא הולכת. התביישתי לומר לרבי שהוצאתי אותה מחב”ד והתחלתי לגמגם. אמרתי לרבי שהיא לומדת בסניף של חב”ד, אבל הרבי עשה עצמו כלא שומע ושאל מה אמרתי. לבסוף אמר לי הרבי באנגלית “היא נולדה להיות המלכה של חב”ד” והורה לי להחזיר אותה ללמוד בחינוך חב”די.

“באותה שנה, לא רק שהצלחתי לשלם את שכר הלימוד של הילדה, אלא זכיתי לשלם גם עבור עוד שתי תלמידות את שכר הלימוד לבית הספר.

הברכות הולכות ומתגשמות

ר’ עמי פייקובסקי זכה לקבל מהרבי מכתבים רבים עם הוראות מפורטות בחייו האישיים. הוא שומר את המכתבים האלו, כמו גם רגעים רבים שהוא נוצר בליבו, להם זכה ב’יחידויות’ ומעמדי חלוקת הדולרים.

בתחילת שנת תשנ”ב עבר לפני הרבי ב’יחידות’ לגברים של ידידי “מחנה ישראל”. הוא אמר לרבי כי בשנה שעברה הרבי בירך אותו לשנת הצלחה, בהתאם לשנה שהייתה “אראנו נפלאות” וכי הוא מבקש ברכה גם לשנה הזו. הרבי שאל אותו אם הוא הקשיב לשיחה שנאמרה קודם לכן, שעסקה בראשי תיבות של “בכל – מכל – כל”. הרבי אמר לו “התכוונתי כפשוטו – בכל, מכל, כל”.

ואכן עמי מעיד כי שנה זו הייתה השנה בה זכה לחוש את הברכה הזו על כל צעד ושעל. כשאני שואל אותו למה הוא מתכוון, הוא מסביר לי בפשטות: “זו השנה שבה זכיתי להפוך להיות חסיד”. במהלך אותה שנה נרתם עמי בכל מאודו לענייניו הקדושים של הרבי וראה הצלחה רבה. “כל פעם שהיו מגיעים שלוחים ללוס-אנג’לס היינו עוברים איתם אצל אנשי העסקים היהודיים וכל מי שתרם לעניינים של הרבי זכה לברכות מופלאות. כל מי שנעשה שותף לעניינים של הרבי ראה ברכה בעסקיו למעלה מדרך הטבע”. הסיפור של עמי על הברכות השמיימיות של הרבי זורמים. פעם אלו היו שני אחים שלא הבינו מדוע עליהם לתרום ולמרות זאת השתתפו בפעילות השלוחים ופתאום זכו למהפך בעסקיהם ופעם גביר שיצא מגדרו לעזור לענייני הרבי וקיבל מענק מפתיע בסכום המדויק שתרם, וכך סיפורים נוספים, כל אחד מופלא מחברו.

עמי עצמו זכה להכניס ארבעה ספרי תורה, לעילוי נשמת יקיריו, ובחודש אב הקרוב הוא עומד להכניס ספר תורה נוסף למרכז חב”ד החדש שסייע להקים בקרית ארבע לזכר נשמת השליחה חיה מושקא עטיה ע”ה. את ספר התורה הזה יכניס עמי לעילוי נשמת אימו ע”ה.

ספר תורה אחד כתב עמי לזכר המאמן שלו בקבוצת הכדורגל דוד שוויצר ע”ה. בעברו נמנה עמי על ההבטחות הגדולות של עולם הכדורגל הישראלי ובמשך השנים ניצל את קשריו עם החברים בעולם הכדורגל להפצת יהדות. “באחד הביקורים שלי בארץ ישראל נפגשתי עם דודי ז”ל, עימו הייתי בחברות קרובה. הוא שאל אותי בצחוק מי יסתכל עליו כשהוא יגיע לשמים אחרי 120, ואני אמרתי לו ‘כשתעלה למעלה תגיד שאתה חבר של פייקובסקי ויסדרו אותך’… למחרת אני מקבל טלפון מאחד החברים והוא מספר לי שדוד נפטר. הייתי בהלם. אמרתי לעצמי שעכשיו אני חייב לקיים את ההבטחה שלי אליו יום לפני שנפטר והחלטתי לכתוב ספר תורה לעילוי נשמתו. את ספר התורה הכנסנו לישיבת חב”ד ברמת אביב, אבל את סיום כתיבת האותיות עשינו במגרש בו היה מאמן דוד שוויצר ז”ל. את האירוע כיבד בנוכחותו הרב הראשי באותם ימים, הרב ישראל מאיר לאו, שאמר כי השתתף במאות הכנסות ספרי תורה בחייו, אולם כזו הכנסת ספר תורה מרגשת מעולם לא חווה, כשמצד אחד השחקנים על המגרש ומהצד השני כותבים אותיות בספר תורה”.

עד היום עומד עמי בקשר קרוב עם אנשי הכדורגל הישראלים ומנצל את קשריו לפעילות של הפצת יהדות במגרשי הכדורגל.

“לפני הבחירות של תשמ”ט, התקשר אלי הרב גרונר ואמר לי שהרבי רוצה שיפעלו בענין של הצבעה לג’ וביקש ממני להירתם לענין. אמרתי לו שאני לא יכול לנסוע לארץ ישראל כי יש לי עסקים והוא שאל בפשטות “מה יקרה אם תסגור את העסקים לכמה ימים?”. השתכנעתי מהתשובה ועליתי על מטוס לארץ ישראל. בארץ ישראל פגשתי את ר’ אבי פיאמנטה, שהגיע גם הוא לסייע בענין של ג’. למחרת שכרנו אולם גדול בנמל תל-אביב וערכנו אירוע גדול לכל אנשי עולם הבידור הישראלי. קראנו לאירוע “ערב הצדעה לרבי מליובאוויטש” ולא דיברנו מילה אחת על ג’, אבל בסוף הערב כל המשתתפים הודיעו שיצביעו ג’. בפועל התברר שרבים מהם הושפעו מאותו ערב וערכו לאחר-מכן שינויים משמעותיים באורח חייהם”.

קהילה נוספת עימה עומד עמי בקשר קרוב היא קהילת יוצאי המחתרות. אביו נמנה על לוחמי הלח”י והיה חבר של רבים מראשי הארגון שלימים הפכו לראשי המדינה, ביניהם גם ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר. קשרים אלו ניצל עמי לשליחויות רבות, שעל חלקם הוא מנוע מלדבר עד היום. הוא נפגש עם מר שמיר כראש ממשלה והביא אליו עסקנים חב”דיים. יותר מפעם התבקש להעביר למר שמיר מסר מהרבי ובכל פעם האזין מר שמיר לדברים.

צוו השעה: אחדות עכשיו

בעשרים השנים האחרונות התגייס עמי בהתלהבות לפרסום בשורת הגאולה בין כל ידידיו ומכריו, ואף סייע בממונו להפיץ את נבואתו הקדושה של הרבי כי “הנה הנה משיח בא”. “היום כל החברים מהקהילייה העסקית מקבלים את הדברים של הרבי וכשאומרים להם שאנחנו עומדים בזמן הגאולה הם מבינים את זה בפשטות. הנבואה של הרבי חודרת לעולם ומרגישים ממש שהעולם מחכה למשיח”.

אם יש נושא שקרוב באמת לליבו של ר’ עמי פייקובסקי, הוא נושא האחדות בחב”ד. הוא לא חוסך כל מאמץ לעסוק בנושא ולסייע בכל דרך להביא לאהבת חסידים בין בניו של הרבי. לאחרונה החליט לצאת במבצע אחדות בחב”ד, במסגרתו ייצא קמפיין אחדות בעיתונים החב”דיים ובקהילות חב”ד ובין השאר יפעלו להעלות את נושא האחדות בקהילות אנ”ש. גם בעבר עסק ר’ עמי בנושא זה וזכה להיות מעורב בפעילויות ברוכות רבות.

כמי שעסק בנושא האחדות בחב”ד, מה המסר שלך לחסידי חב”ד?

“מהיום שהתקרבתי לחב”ד ולרבי, מה שתפס אותי יותר מכל דבר אחר היה האחדות בין החסידים. ראיתי כיצד כל החסידים הם משפחה אחת, עם נציגויות בכל רחבי העולם. מה ששבה את ליבי הייתה האהבה בין השלוחים וחסידי הרבי. בנימה אישית אני רוצה לומר שיותר מכל אני זוקף את חזרתי בתשובה לאהבה שחוויתי בין החסידים. חז”ל אמרו שכשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהם שוות, אבל לא יתכן שיהיה פירוד ומחלוקת בין בניו של הרבי. הנושא הזה יקר לרבי וחייבים לשבת ביחד ולהתוועד. החלום שלי, שבכל בית כנסת יוקם וועד שיהיה מורכב ממשפיעים שיעסוק בנושא האחדות ויקיימו התוועדויות אחדות”.

לפני שנה עלה עמי ארצה וכיום הוא מתגורר בכפר חב”ד. בימים אלו הוא עוסק בהקמתו של פרוייקט חדש, במסגרתו יפתחו מחקרים וקורסים לנושא תזונה נכונה ובריאות לציבור הכללי וציבור החסידים. “כמי שזכה להוראות רבות מהרבי על עבודת השמחה ובתור שחקן לשעבר שקרוב לעולם הספורט, אני יודע שכדי לעבוד את ה’ מתוך שמחה יש לקיים את הוראת הרמב”ם על “נפש בריאה בגוף בריא” ולכן החלטתי שזוהי הדרך הטובה ביותר לקיים את הוראתו של הרבי”.

בסיום מבקש עמי להודות לרבי. “אני רוצה להודות מקרב לב לרבי, שכל מה שיש לי קיבלתי ממנו. יש רק שני מילים שאני חש שעלי להעלות על שפתותי בכל עת: רבי, תודה!

*

תפילין בתאילנד ומפגש מפתיע בתל-אביב

אחד המבצעים שלקח על עצמו ר’ עמי להתעסק בו במרץ מיוחד הוא מבצע תפילין. במשך השנים זכה לרכוש עשרות זוגות תפילין לצעירים יהודיים שלא היה בידם זוג תפילין וקיבלו על עצמם לקיים את המצווה מידי יום. “במהלך אחת נסיעותיי העסקיות למזרח”, מספר עמי, “התארחתי בשבת בתאילנד, אצל השליח הרב נחמיה ווילהלם. בסעודת השבת ישבו כמה עשרות צעירים והתוועדו וכטוב ליבנו אמרתי שמי שמקבל על עצמו להניח תפילין – אעניק לו במתנה זוג תפילין מהודרות.

“לידי ישב צעיר ישראלי עם גלימה אדומה של בית עבודה זרה, שהיה נראה כמו אחד הנזירים התאילנדים, ופתאום הוא מרים את האצבע ואומר לי כי הוא מקבל על עצמו מצוות תפילין. הייתי המום, אבל עמדתי בהבטחתי ושלחתי לו זוג תפילין מהודרות.

“שנתיים לאחר מכן ביקרתי בארץ ישראל ובאחד הימים ניצלתי את הזמן כדי ללמוד בישיבה ברמת-אביב. לפתע ניגש אלי צעיר חב”די, בעל מראה חב”די טיפוסי לחלוטין, והוא שואל אותי אם אני מכיר אותו. השבתי כי כנראה הוא טועה, כיון שמעולם לא נפגשנו, אבל הוא התעקש כי אנו מכירים. הוא הביא לי את התפילין שלו וסיפר לי הוא אותו צעיר ישראלי מתאילנד, שבינתיים חזר בתשובה והפך לבעל תשובה”.