התורה נמשלה לדם האדם כ”ק אדמו”ר הזקן : התורה נמשלה לדם, בבחינת אדם — א’ דם. שכן

התורה נמשלה לדם האדם

כ”ק אדמו”ר הזקן: התורה נמשלה לדם, בבחינת אדם — א’ דם. שכן “הדם הוא הנפש”, והוא–הוא הממשיך את עיקר החיות ורוח החיים אשר בקרבו. וזהו “זאת התורה אדם”: כלומר, האדם שעל דמות הכסא — דמות כמראה אדם, בחינת אדמה לעליון, בחינת סובב כל עלמין, שלמעלה מבחינת זמן ומקום.

(לקוטי תורה, פרשת במדבר, יג, ב)

 התורה נקראת “אדם”

כ”ק אדמו”ר האמצעי: התורה נקראת “אדם”, כמו שכתוב: “זאת התורה אדם”. אולם נמשכת היא מבחינה שהיא למעלה מבחינת “אדם”.        (שערי אורה, שער הפורים, נט, א)

 אדם — בגימטרייא מ”ה

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: אותיות הכתב שבתורה ממשיכות מבחינת שם מ”ה (שם הוי’ ומילויו באופן העולה בגימטרייא 45 = מ”ה) העולה “אדם”. ברם להמשיך לעולם מבחינת “כי לא אדם הוא” (שלמעלה מבחינת “אדם”), זהו על ידי החוקים שבתורה, ואותיות החקיקה.         

(אור התורה, במדבר כרך ג, פרשת חקת, עמ’ תתה)

“אדם” — תורה, עליה בראתי…

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: זהו שנאמר “אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי”. לאמור: מה שאנכי עשיתי ארץ, הוא למען המטרה — בשביל — “אדם … בראתי”, בראתי בגימטרייא תרי”ג (מצוות התורה) ו”אדם” הוא מה שכתוב “זאת התורה אדם”, דהיינו בשביל התורה ומצוותיה.

(תורת שמואל תרל”ט ח”ב, עמ’ תקפג)

 שני “אדם”

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: שני דברים נקראים בשם “אדם”: התורה, עליה נאמר “זאת התורה אדם”, ונשמות ישראל עליהן נאמר “נר ה’ נשמת אדם”. ציור אדם של הנשמות, הוא מפני שכשישראל עלו במחשבה, נעשה ציור “אדם” כביכול למעלה. וכמו כן ישנו למעלה ציור אדם דתורה.

(המשך תער”ב, חלק שלישי, עמ’ א’שנ)

אד”ם — מחשבה דיבור ומעשה

כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ: קיום כל מצוה ומצוה צריך להיות בשלוש בחינות — מחשבה, דיבור ומעשה. זהו שכתוב: “זאת התורה אדם”. “זאת” — הוא גילוי. זאת התורה, שהגילוי של תורה הוא בשלושת אותיות המילה אד”ם:

אלף — בחינת מחשבה, שהיא אולפנא ולימוד, כמו “אאלפך חכמה, אאלפך בינה.

ד’ — ראשי תיבות של — דיבור.

מ’ — ראשי תבות של מעשה.

מחשבה היא כוונת המצוה. דיבור הוא ברכת המצוה. המעשה הוא קיום המצוה בפועל ממש, עם כח התנועה שבגוף.

(ספר המאמרים תרצ”ב, עמ’ קלג)

בחינות התורה — בנפש ועבודתה

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: ממה שנאמר “זאת התורה אדם”, מובן שבנפש האדם ישנן הבחינות שבתורה. והנה באדם ישנם כוחות עצמיים שהם מיוחדים עם הנפש, כמו אותיות החקיקה, ויש בו עניין הגילויים. וכן העניין שמוכן להתגלות, שזוהי בחינת אותיות הכתיבה. היינו שהיא מיוחד עם הנפש, אבל מכל מקום הרי הוא שייך אל הגילוי מחוץ לנפש. ויש בחינה שלישית, שהם הכוחות שעניינם לפעול מחוץ לנפש, לפעול על הזולת ועל חלקו בעולם, וזהו עניין אותיות הדיבור שבנפש. ואת כל זה יש להביא בעבודת ה’, בעולם הזה.                  (ספר המאמרים במדבר, פרשת חקת, עמ’ צא)

פתגם בגאולה ומשיח

..על זה ישנו לימוד נפלא שאפר הפרה נשאר “למשמרת” .. בעבודה (אפר) במשך כל הדורות צריך להיות מורגש שזהו “למשמרת” עד לימות המשיח, כי זהו תכלית ושלימות דכל מעשינו ועבודתינו — לכן צריכה להיות (במשך כל הדורות) לא רק אמונה בביאת המשיח, אלא “מחכה לביאתו” [אמונה לבד אפשר להיות באופן מקיף, צריך להיות מחכה לביאתו, שמחכה על זה בפשטות, באופן שזה חודר בפנימיותו] .. כך שעכשיו עומדים כננס על גבי הענק, שרואה יותר למרחוק מהענק.

(ש”פ קרח תשמ”ט)