בשבועות אלו - של נחמה, כותרות החדשות אינן נראות כמנחמות במיוחד, אך הרבי מה”מ מלמ

בשבועות אלו - של נחמה, כותרות החדשות אינן נראות כמנחמות במיוחד, אך הרבי מה”מ מלמד אותנו לראות גאולה בכל מאורע ובכל מצב, מאז החורבן ועד ימים אלו. זו הדרך בה עלינו לראות ולהראות לעצמנו ולעולם כולו כיצד הוא מוכן לגאולה.

שבועות אלו, שאחרי תשעה באב וחמשה עשר בו, הם השבועות של “שבע דנחמתא”, בהן אנו קוראים את ההפטרות שהן מעניינא דיומא - הנחמה על החורבן והגלות. נחמה שבאה על ידי הגאולה האמיתית והשלימה, גאולה כזו, אשר כפי שכותב כ”ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א במכתבו המפורסם, “מיום הולכי ל’חדר’ ועוד קודם לכן התחיל להתרקם בדמיוני ציור הגאולה העתידה - גאולת עם ישראל מגלותו האחרון. גאולה כזו ובאופן כזה, שעל ידה יהיו מובנים ייסורי הגלות, הגזירות והשמדות”. הנחמה האמתית, היא כאשר יודעים כי כל מה שקרה וקורה, הוא חלק מתכנית אחת, ממטרה אחת - הגאולה השלימה.

משנה לשנה ומתקופה לתקופה, הופכים הביטויים של הרבי להיות ברורים ומפורשים יותר. כאשר הוא מורה לנו את הדרך כיצד לחיות גאולה ומשיח בכל מצב, בכל מאורע ובכל עניין. ניתן לראות באופן מוחשי, כיצד הוא מוביל אותנו שלב אחרי שלב, אל אותה הכרה, אותה חשיבה ומודעות של גאולה.

אם נתבונן למשל בימי בין המצרים, והוראת הרבי לעסוק בענייני בית הבחירה, הרי בשלב הראשון הכוונה הייתה שיש לעסוק בבניין הבית, בתור תיקון והשלמה של החסר, דווקא בימים בהם מודגש החורבן. בשיחות האחרונות שזכינו לשמוע באזני בשר, שמענו כי הלימוד בענייני בית המקדש הוא כדי להתחיל לחיות זאת, בתור המציאות העכשווית והקרובה.

ואי אפשר שלא לראות כיצד בכל האירועים האקטואליים והחדשות בעולם כולו ובארץ הקודש במיוחד, מראה לנו הרבי את אותה ראיה. כל דבר שקורה: מלחמת המפרץ ונפילת הקומוניזם, הסכמים לצמצום נשק ונאומים באו”מ - כל אלו אינם אירועים חדשותיים ‘רגילים’, שהרי כשמלך המשיח פועל בעולם, כאשר נמצאים בזמן הגאולה - כל דבר הוא חלק ממנה.

ראיה זו מחייבת, או יותר נכון מזכה את כולנו, גם כאשר החדשות הנשמעות בארץ ישראל ובעולם אינן מאלו שגורמות למצב רוח מרומם. הסכמי הכניעה לגרעין האירני הנחשפים מיום ליום במלא עליבותם, מתחים פנימיים בתוך עם ישראל, כולל תופעות חמורות ומסוכנות, התזכורת שקיבלנו עשר שנים אחרי הפקרת גוש קטיף וחבל עזה - באמצעות הריסת בתים וחנופה לאויבים. אירועים אלו ואחרים,

אינם נראים לנו כשייכים לזמן השיא של ימות המשיח, או לפעולתו של משיח על העולם.

אך כאמור - אם אפילו בחורבן בית המקדש רואה הרבי את הבניין, אם היום העצוב ביותר בשנה, מדגיש את יום הולדתו של מלך המשיח, הרי אנו יכולים בהחלט להרשות לעצמנו ואף חייבים, יחד עם הפעולות (ואף המחאות) הנדרשות בהתאם למצב, להכיר ולדעת כי הפתרון השלם לכלל הבעיות, נמצא ממש בהישג יד, לא מדובר בעתיד הרחוק, שהרי הגאולה כבר נמצאת בעולם, מלך המשיח פועל בו ומה שנדרש הוא לגלות זאת.

בתוך גילויים של חוסר סבלנות, ניתן וצריך למצוא את הרצון באהבת ישראל ובאחדות אמיתית. את השאיפה לשוויון, שלום ו’צדק’ - אשר לצערנו מבוטאת פעמים רבות בצורה לא נכונה ואף מעוותת, עלינו להעלות לשאיפה לעולם מתוקן ושלם, עולם שמוכן למשיח. כך גם המלחמה על ארץ ישראל, שייכותה לעם ישראל בלבד, והזכות שלנו לחיות בה בביטחון - כל אלו הם חלק מהמלחמות של מלך המשיח.

כאשר אנו מתייחסים למאורעות השונים, כאשר אנו נדרשים להגיב כלפי פנים וכלפי חוץ, אל לנו להיכנע לפחדים או לחשיבה הגלותית, הנחשבת משום מה ל’מציאותית’ ו’ריאלית’. נאמץ את ההסתכלות של הרבי מה”מ, נפיץ את הבשורה וננצל כל הזדמנות לגלות לעולם כולו כיצד הוא וכולנו מוכנים לקבל פני משיח צדקנו ולהכריז יחדיו:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!