האגוז והקליפה כ ” ק אדמו ” ר הזקן : לאחר “שבירת הכלים” שמעולם התוהו, ירדו ניצוצו

האגוז והקליפה 

כ”ק אדמו”ר הזקן: לאחר “שבירת הכלים” שמעולם התוהו, ירדו ניצוצות הקדושה והתלבשו בתוך הקליפות. מה משמעות הביטוי קליפה? אלא שהקליפות הן כמשל הקליפה החופפת ומקפת את הפרי הכמוס בתוכה ומסתרת אותה, כמשל קליפת האגוז. התרופה היחידה למצב כזה היא: שבירת הקליפה! וכך הוא בנמשל: כדי להוציא את ניצוצות הקדושה מהקליפות המסתירים עליהם, היתה צריכה להיות שבירת הקליפות. וזהו ענין אותות ומופתים ומכות שבמצרים. אבל ישראל לא היו צריכים למופתים כלל כי הם מאמינים בני מאמינים.

(תורה אור נז, א)

וידעו מצרים כי אני הוי’

כ”ק אדמו”ר האמצעי: על המכות נאמר: “וידעו מצרים כי אני הוי’”. לכאורה צריך ביאור מה התועלת בכך שידעו מצרים כי אני הוי’, הרי הם גויים וערלים? אלא ששרש שרשם של הקליפות הוא בעולם האצילות, וענין עשר המכות נועד להפיל ולשבור את שרשם של הקליפות. לאמור: היות ו”הטבע” בגימטריה “אלוקים”, דהיינו שקליפת מצרים המקבלת חיותה משם אלוקים המעלים ומסתיר, לפיכך על ידי עשר המכות יכירו וישיגו בבחינת אור אין סוף שבשם הוי’, המחולל ניסים ונפלאות הללו שלמעלה מהטבע. כך יכירו מצרים שהעיקר הוא שם הוי’, ואין הטבע מסתיר עליו.

(תורת חיים שמות רעא, ג) 

המטה, התנין והמכות  

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: בהפיכת המטה, שהוא מלשון הטיה והמשכה, מעביר ה’ את המסר שגם התנין הגדול – קליפת מצרים, יונק חיותו וקיומו מהקדושה ובלעדיה אין לו שום קיום. ואחר כך נתהפך התנין קליפת מצרים למטה שהוא ענין המשכת האור העליון דקדושה. זה בדיוק מה שארע בעשר המכות: על ידי שבירת קליפת מצרים, שהיא כקליפת האגוז, הוציא ה’ את הטוב הגנוז בקליפה, כאגוז שהיה בקליפה. והפנים פרעה, שענין נס המטה והתנין, הכל תלוי אך ורק ברצון ה’, שברצות ה’ משפיע לתנין, וברצות ה’  – שוברו.

(אור התורה במדבר כרך ג עמ’ 50) 

המשכה מהעצמיות 

 כ”ק אדמו”ר המהר”ש: יש להבין: הרי עשרת המכות הן ענין של יש מיש, ואילו בריאת העולם היא באופן של יש מאין, שזה נס גדול באין ערוך. ואם כן, מדוע במתן תורה כשה’ רוצה להחדיר בהם יראת שמים, אומר הוא: “אנוכי ה’ אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים”, ואינו אומר – אשר בראתי שמים וארץ? אלא שהעולם נברא בבחינת דיבור, וכמשל הדיבור שהוא הארה חיצונית מהנפש. וכך בריאת העולם היא מבחינת הארה בלבד מה’. אולם במכות מצרים גילה ה’ המשכה מעצמיותו ממש. וזהו “מאין”: שמקור הבריאה הוא הארה בלבד, שהוא “אין” לגבי עצמיות ה’, אשר העצמיות היא ה”יש” האמיתי. נמצא שהכוח האלוקי שה’ החדיר במכות מצרים הגם שהוא “יש מיש”, הוא נעלה באין ערוך מהאור האלוקי המהוה מקור לבריאה!

(תורת שמואל תרכ”ז עמ’ רכ) 

למה דוקא עשר?

כ”ק אדמו”ר הרש”ב: מדוע עשה ה’ עשר מכות, עשרה דוקא? המענה על כך הוא: דיבור הוא ספירת המלכות כפי שאומרים ב”פתח אליהו” – מלכות – פה. והנה ספירת המלכות כלולה מעשר ספירות, שזהו אותו תוכן וענין של עשרה מאמרות (דיבור) שבהן נברא העולם. בזמן הגלות, הדיבור האלוקי הוא בבחינת גלות. כדי שהדיבור יצא מהגלות יש צורך בעשרה מכות דוקא, שעל ידי המכה נשתברה הקליפה ונתגלה הדיבור האלוקי, דהיינו עשרת הספירות הכלולות בספירת המלכות.

(סה”מ תרנ”ח עמ’ פו)

השיא של המכות

כ”ק אדמו”ר הריי”צ: שיא התגלות ה’ במכות היה במכת בכורות. אז התגלה אור אין סוף מדרגה שלמעלה מהשתלשלות כלל. מבחינת יכולת העצמות! אין זה כמו שילוב של חסד וגבורה, מה שקיים בסדר ההשתלשלות. וכגון: ימינך ה’ (ימין – חסד) תרעץ אויב (גבורה). כאן במכת בכורות התגלה השיא: נגוף למצרים ורפוא לישראל, שתי פעולות הפוכות באותה נקודת זמן בדיוק, מה שגילה כאן את “יכולת העצמות” שבה אין מדריגות חלוקות כלל. 

(סה”מ תרצ”ג עמ’ תקכח) 

היה בכוחו של פרעה לשוב 

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: המפרשים שואלים, מדוע נענש פרעה הרי ה’ לקח ממנו את הבחירה בכך שהכביד את ליבו? ויש עונים שזה עצמו היה עונשו על הכבדת ליבו מצד עצמו בזמן המכות הראשונות. וקשה: אם כך למה התרה בו משה?

אלא שכמבואר בתניא ב”אגרת התשובה” שאף מי שנאמר אודותיו “אין מספיקין בידו לעשות תשובה”, אבל “אם דחק ונתחזק ונתגבר על יצרו ועשה תשובה, מקבלין תשובתו”. כך גם פרעה: הוא נענש משום שגם לו העניק ה’ את היכולת שאילו היה מתחזק ודוחק כנגד הכבדת הלב, היה מסוגל לחזור בתשובה ולתקן את מעשיו. הלימוד מכך: אם בפרעה כך, קל וחומר שכל יהודי, אשר הוא חלק הוי’ ממש, יש בו תמיד את הכח לעשות תשובה, מיד, והקב”ה מצפה לתשובתו של כל יהודי ממש.  

(ליקוטי שיחות כרך ו עמ’ 57)

פתגם השבוע בעניני משיח וגאולה

והדגשה יתירה בנוגע להכנה להגאולה על-ידי חיזוק האמונה והבטחון והצפי’ה לגאולה, “אחכה לו בכל יום שיבוא” – כלשון בעל ההילולא: עמדו הכן כולכם לקבל פני משיח צדקנו.                                  

ובפרט בשנה זו, “הי’ תהא שנת נפלאות אראנו”, ולאחרי שכבר ראו נסים ונפלאות בתקופה האחרונה, כולל ובמיוחד – יציאתם של רבים מישראל ממדינה ההיא לארץ ישראל, ועל-ידי-זה גם קירובם ליהדות תורה ומצוותי’, שענין זה הוא מעין ודוגמא והכנה קרובה לקיום היעוד “קהל גדול ישובו הנה”.

(ש”פ בא תנש”א)