דב גינזבורג

מאות בתים שרופים וכשבעים אלף תושבים מפונים, הם רק חלק מהנתונים הקשים של גל השריפות הקשה שפקד את הארץ בשבוע האחרון * “בית משיח” פנה לשלוחי הרבי ולאנ”ש המתגוררים בישובים שפונו או שנפגעו, ושמע מהם ממקור ראשון על מה שקרה, על הנזקים ועל האמונה והתקווה שראו * שלוחי הרבי ותלמידי ישיבת חב”ד בחיפה, פעלו רבות בקרב אלפי המפונים להביא להם אור, שמחה ו..מרק חם * סקירה מהשטח

 

ר’ בצלאל (צאלי) ווילשאנסקי בפעילות עם אנשי כוחות החילוץ וההצלהגל הצתת השריפות שפקד את רחבי ארץ ישראל בשבוע שעבר ונמשך על פני ששה ימים, כילה מאות בתים ודירות, ועשרות אלפי דונמים של יערות וחורש טבעי. השריפות, שרבות מהן הוצתו על ידי מבקשי רעתנו, התחזקו והתפשטו במהירות רבה בשל תנאי מזג האוויר היבש והרוחות העזות. ימים ארוכים השתוללו הלהבות בהרי ירושלים, בסביבות חיפה ובישובי השומרון, בסמוך ליישובים חלמיש ונווה צוף. ישובים שלמים פונו, ומאות בתים עלו בעשן ועמם זיכרונות של אנשים. בעוד הכבאים ורשויות ההצלה נלחמים באש ומפנים את התושבים, פרצו שריפות נוספות גם באזור זיכרון יעקב והגליל התחתון.

דומה כי המוקד המרכזי של גל השריפות הנוכחי התרחש סביב העיר חיפה. הצתה אחר הצתה, ולרגע היה נדמה שהאש גוברת על המבקשים לכבותה. יממות ארוכות נלחמו באש מאות לוחמי כיבוי אש בסיוע עשרות מטוסי כיבוי. עשרות אלפי יהודים פונו מהשכונות הגבוהות בעיר הגובלות עם יערות הכרמל. רק בדרך נס לא היו נפגעים בנפש. נכון לעת כתיבת השורות, אין עוד מוקדי אש פעילים.

בעקבות מתקפת האש הגדולה, נטל ‘בית משיח’ יוזמה ויצא אל הערים פגועות האש ויצא לראות כיצד אנ”ש והשלוחים התמודדו נוכח האסון. אמנם מרבית השלוחים שהו בעת השריפות בכינוס השלוחים העולמי, אך נשותיהם והשלוחים שנשארו, פעלו גדולות ונצורות כדי לסייע בעזרה לנפגעים כמו גם למפונים. “השריפות החלו ברגע אחד. זה תפס את כולם לא מוכנים”, מספר לבית משיח ר’ מנחם ישראל, תושב שכונת ‘אחוזה’ בחיפה, שהוא ומשפחתו היו בין המפונים מביתם. “תפילתי שאף הגאולה תבוא בדרך מהירה כזו”.

יצירות של 40 שנה עלו בעשן

הדליקות הראשונות החלו כאמור, בהרי ירושלים. מהר מאוד היה ברור שמדובר בהצתה ולא בשריפה שהתהוותה מאליה. דוברי המשטרה מסרו כי בד בבד עם קבלת הדיווח על השריפה, התקבל דיווח על מספר חשודים שנצפו נמלטים מהמקום. בהמשך סיפר מפקד מחוז ירושלים, ניצב יורם הלוי, כי לפחות חשוד אחד בהצתה נעצר.

“ההערכות, פריסת הכוחות בשטח והגעה מהירה של כוחות משטרה וכיבוי ליישוב, מנעו אירוע בו היו עלולים להיות נפגעים רבים”, הוסיף ניצב הלוי. “קצב התפשטות האש היה מהיר מאוד, והגיע לחלק מבתי היישוב. תוך זמן קצר פונו כלל התושבים ובוצעו סריקות לאיתור אלו שנותרו”. במקביל פעלו צוותי כיבוי רבים במשך יממה שלמה באזור הסמוך - שער הגיא, והצליחו למנוע מהלהבות לפרוץ לכיוון תחנת הדלק ואל כביש מספר 1 המוביל מתל–אביב לירושלים.

אמן הציור יורם רענן, תושב הישוב בית מאיר, הוא אחד מאלו אשר לא שפר עליהם מזלם. השריפה שהתחוללה ביישובו כילתה את כל מפעל חייו. ארבעים שנות יצירה עלו בעשן בדליקה הגדולה שכילתה את הסטודיו שלו. 300 מ”ר של כאלפיים ציורים שלא נותר מהם זכר. מתוך התמונות שנשרפו, מאה וחמישים מהן צוירו בהשראת פרשיות השבוע - פרשה אחר פרשה על פי הסדר. הכול הפך למאכולת אש. “זה קרה בשתיים בלילה”, הוא סיפר בראיון לערוץ 7, “ישנתי בסטודיו, אשתי דפקה על הדלת נכנסה ואמרה שיש שריפה וצריך לצאת. לא חשבתי שזה רציני - אבל אז ראיתי מה קורה אצל השכנים, ורצנו מיד אל האוטו.

“מרחוק הבחנתי בלהבות גדולות יוצאות מהסטודיו שלי, והבנתי שהכול הפך לאפר. ראיתי את המציאות וקיבלתי אותה. מה יכולתי לעשות? כל זה קרה בדיוק כשמלאו 40 שנה מאז שעליתי ארצה. זה אסון קשה, אבל זה רצון ה’ וצריך לקבל את זה בשמחה. כעת זו הזדמנות להתחיל מחדש. לפחות יש לי בית עדיין ואוכל להסתדר. מה שיעזור זה אנרגיה טובה וצפייה למשהו חדש”.

בית חב”ד בזיכרון יעקב פתח מרכז השאלה לציוד רפואי

יממה למחרת, בעוד הכבאים הירושלמים וכוחות הסיוע נאבקים לכבות את השריפות ביערות ירושלים, הוצתו שריפות גם בצפון הארץ. הגדולה שבהם התחוללה בזיכרון יעקב. הדליקה שהחלה בהצתות מכוונות בתחתית הוואדי, התפשטה במהירות לכיוון בתי המושבה ואף אחזה בכמה בתים ושרפה אותם לחלוטין. לא פחות מששים ואחת רכבי כיבוי פעלו לכבות את הדליקה העזה שהתלקחה במהירות.

המשטרה ביקשה מהתושבים בשכונות הסמוכות לאש לסגור את ברזי גז, לנתק חשמל ולהתפנות. עם התפשטות האש, פונו כמה שכונות, והכניסות לזיכרון יעקב נחסמה מכל הכיוונים.

“זה החל בשעות הבוקר, הייתי בנסיעה לעבודה ולפתע בכביש הורגשה המולה של רכבי הצלה וכיבוי”, מספרת השליחה בעיר הגב’ רות פריימן. בעלה הרב יוסף יצחק פריימן שליח הרבי מלך המשיח שהה באותו הזמן בניו–יורק לקראת כינוס השלוחים. “המשטרה ביצעה חסימות והיינו תקועים בפקק זמן רב. בד בבד החלו להגיע ידיעות על שריפה גדולה שמתקדמת במהירות לבתי המושבה הסמוכים לוואדי. בשעות הראשונות הייתה פאניקה גדולה, המשטרה עבדה ביעילות ופינתה בתוך זמן קצר כמה שכונות. בית הספר הגדול פונה ותלמידיו עברו להשתכן בבניין המועצה”.

הגב’ פריימן משבחת את פעילותם הזריזה של אנשי הצלה ואנשי המועצה שסייעו בכל מה שיכלו. “עוד בשלב הבלבול והחשש, בראשית השריפה, קיבלתי טלפון מאחת המקורבות שלנו, אסתי, שסיפרה דבר פלא. מסתבר שבעלי בדק והחליף בביתם את המזוזות, ושלח להם מזוזה חדשה אותה התבקשו לקבוע בסלון. אותה משפחה משום מה דחתה את קביעת המזוזה.

“כשהאש פרצה היא הגיעה גם לביתם, פרצה מהחלונות וכילתה את כל תכולת הסלון, חוץ מחפץ אחד - המזוזה שהייתה מונחת על השידה בקרבת מקום”.   

ראש המועצה מר זיו דשא שפיקח על פעולות ההצלה והסיוע לתושבים, נמצא בקשר טוב עם הרב פריימן והתקשר במיוחד באותו יום לניו–יורק כדי לבקש שיתפלל אצל הרבי עבור שלומם של תושבי זיכרון יעקב. “התחושה בעיר היא של אחדות”, מוסיפה ומספרת הגב’ פריימן, “כל ארגון או עמותה שיש בעיר, הציעו לתושבים עזרה בתחום התמחותם. לנו בבית חב”ד יש מרכז גדול של ציוד רפואי, ופרסמנו במדיות השונות הפונות לתושבים, שכל מי שיצטרך ציוד כזה, יפנה אלינו. צריך לזכור שתכולות שלמות של בתים עלו בלהבות, ובתוך זה גם ציוד ועזרים רפואיים של חולים”.

על–אף שכבר חלפו כמה ימים טובים מאז כובתה השריפה, מספר לבית משיח ר’ מנחם מאנ”ש בזיכרון יעקב על הריח העז של הפיח שעדיין מורגש. “הרוח העיפה את אפר העצים לתוך השכונות הפנימיות בעיר”, מספר ר’ מנחם, “חלונות ביתנו היו פתוחים ובבוקר הבחנו בשכבה עבה מכסה כל מקום בבית. בתחילה חשבנו שמדובר בחול, אך כשנגענו בזה הבנו שמדובר בפיח, מה שהשליך ישירות על בריאות בני המשפחה שנשמו את האפר”. 

אש מתפשטת באמצע שיעור תורה

ביום חמישי הגיעו השריפות גם אל העיר הצפונית חיפה. בשעות הבוקר עשן סמיך החל לכסות את שכונות הכרמל. שריפת חורש פרצה בשני מוקדים בכרמל והביאה לפינוי מוסדות חינוך וכן לפינוי תושבים מבתיהם בשכונות רוממה, רמות ספיר, אחוזה, רמות רמז, רמות בן גוריון (רוממה החדשה) ורמות אשכול. מטוסים נשלחו לסייע והטילו חומרים מעכבי בערה על בתי השכונה. קווי מתח גבוה בעיר חיפה נותקו.

מהר מאוד הבינו אנשי ההצלה שההצתות אינן פוסקות והאש החלה להשתולל במהירות רבה. רחוב זלמן שזר בשכונת גבעת האורנים בחיפה הפך לאחד הרחובות העצובים בעיר. מרחוב שקט ומטופח של בתי קרקע מדורגים ונאים, מוקפים בחורשת עצים שמטפסת ממורדות הגבעה, הפך הרחוב למקום מפויח ועזוב. רוב בתיו נשרפו לחלוטין.

הנוף הירוק ועוצר הנשימה הפך באחת לזה שהחריב את ביתם. כשוך השריפה גילו מהנדסי העירייה כי 527 דירות ב–77 מבנים ברחבי חיפה, אינן ראויות למגורים. מספר הדיירים שאינם יכולים לחזור לדירותיהם עומד על 1,616. הנזק בחיפה לבדה נאמד בכחצי מיליארד שקלים, לאחר ש–2,800 דונם עלו באש בשטחה.

בתי חב”ד חיפה בראשות השליח הרב דב גינזבורג פעלו במהירות בכל המישורים, הן הגשמי והן הרוחני.

השריפה תפסה את ר’ בצלאל (צאלי) ווילשאנסקי, השליח בשכונת ‘פנינת הכרמל’, באמצע שיעור גמרא בשכונה אחרת בעיר - ‘רמת אשכול’, והוא מספר על אשר אירע: “שליח הרבי בשכונה הרב מנדי גרברצ’יק טס לכינוס השלוחים ואני התנדבתי להחליפו בשיעור. תוך כדי שיעור התחלנו להריח ריח עז של אש. אחד ממשתתפי השיעור שהביט בטלפון הנייד שלו, סיפר כי זה עתה קיבל ידיעה על שריפה גדולה שפרצה מעל גשר פז באזור המפרץ. כולנו היינו תמימי דעים שמדובר בשריפה נקודתית שתיכף ישתלטו עליה והמשכנו בלימוד. אף אחד לא תיאר לעצמו את מה שיקרה בחלוף כמה שעות.

“בשעה אחת עשרה בבוקר הסתיים השיעור, והתחלתי לעשות את דרכי לביתנו בשכונת רמת אשכול”.

במהלך הנסיעה חלפו על פניו של הרב ווילשאנסקי רכבי הצלה רבים לכיוון מרכז חורב. מהר מאד הבחין בעשן סמיך המתחיל לכסות את העיר. “הבנתי שהשריפה בגשר פז היא הסיפור הקטן, ודליקות רבות נוספות פרצו דרומה, במורדות מול השכונות העליונות של ‘הכרמל’. בשעה אחת עשרה ועשרה כבר הודיעו ששכונת ‘רמת אשכול’ בה למדנו לפני כעשר דקות, מתפנה מיושביה. בית הכנסת בו שהינו נמצא על צלע ההר במעלה הוואדי שבו ניצתה האש. ריח האש שהרחנו, לא הגיעה מהמפרץ כי אם מהיער הסמוך אלינו.

“ההלם והחשש בשעות הראשונות היה גדול. עיריית חיפה תפקדה מצוין, אך בתחילה שרר בלבול רב. בשכונה שלנו הורו לסגור חלונות, המחשבות החלו לנדוד לגבי התלמידים במוסדות החינוך המתגוררים על הכרמל, איך הם ייצאו הביתה? ומה יהיה אם האש תמשיך להתפשט לשכונות מגורים נוספות? הייתה תחושת בהלה מכך שלא מצליחים לחסום את הלהבות”.

בית משפחת ווילשאנסקי ממוקם בסמיכות לים, ולדבריו התחושה הייתה של מלחמה. מטוסי כיבוי עלו ובאו מהים, משם שאבו מים והטילו אותם על מוקדי הבערה. בתוך כמה שעות כשהתבהרה (או כשהתעכרה…) התמונה העגומה, החליטו השלוחים לנקוט ביוזמה וביחד עם תלמידי הישיבה בעיר, פעלו במישור החומרי והרוחני. “פעלנו בצוותא עם תלמידי הישיבה ובראשם הרב יהושע ליפש. התלמידים הצטיידו בלחמניות ובשקיות תפילין ויצאו לריכוזים בהם שוכנו המפונים וכן לנקודות ההתארגנות של כוחות ההצלה. המטרה הייתה לחזק את רוחם ולזכותם בתפילין. המקום הראשון אליו הגענו, היה באודיטוריום חיפה בו שוכנו מאות זקנים וזקנות שפונו אליו מבתי האבות השונים”.

התלמידים דאגו לחזק את רוחם של התושבים בשעתם הקשה. ככל שהערב ירד והקור החל לחדור אל שכונות העיר, החליטו השלוחים להגביר הילוך בסיוע. פעילות הסיוע אורגנה על ידי כלל בתי חב”ד בחיפה בראשות השליח הרב דב גינזבורג. לאחר דיון קצר הוחלט שהדבר הנכון הוא לחלק מרק חם לתושבים ולאנשי כוחות הביטחון.

“רעייתי הכינה סירים גדולים של מרק עוף”, מוסיף ומספר הרב בצלאל ווילשאנסקי, “אותו הדבר עשו גם הרב יגאל דובינסקי מבית חב”ד לעולי חבר העמים, וגם אחי ראש הישיבה הרב מנחם מענדל ווילשאנסקי ממרכז הסיוע שעל ידי ‘מרכז משיח’. יחד יצאנו לשטחי הכינוס. ידענו שישנם תושבים שיצאו מבתיהם ערומים מכול; הם יצאו בשעת בוקר כשהשמש זרחה ועתה רוחות קרות מנשבות בחוץ. האמת שרחמנות רבה הייתה לי לראות אנשים ונשים ממעמד ‘סוציו–אקונומי’ גבוה, כאלה המתגוררים בשכונות היוקרתיות בעיר, יושבים כעת כפליטים”.

חלוקת צלחות המרק החלה בשעה שמונה בערב והסתיימה כשלא נותרה אף צלחת לרפואה. “למרות ההלם, אנשים לא חדלו לספר על הניסים שהתרחשו עמהם. סיפר לי יהודי שפונה מביתו בקומה השנייה, שהשריפה כילתה את הקומה הראשונה והשלישית בבניין ואילו על הבית שלו דלגה. אחר סיפר לי, שישב בבית יחד עם רעייתו. הם הבחינו בלהבות האש העולות מהוואדי ומתקרבות לביתם. אשתו החלה לבכות והוא נטל לידיו ספר תהילים והחל קורא מתוכו בכוונה רבה.

“בחלוף כמה רגעים, לדבריו, הוא ורעייתו הביטו מחלון ביתם וראו שהרוח שינתה כיוון והאש עברה לשכונה אחרת, וכך ביתם ניצל. הוא תלה זאת בפסוקי התהילים שאמר”.

למחרת היום, ביום שישי, לאחר שלוחמי האש השתלטו על השריפות, שרר בעיר ריח עז של שריפה. לאחר לילה ללא שינה, יצאו בחורי הישיבה יחד עם השלוחים ואנ”ש למבצע תפילין נרחב. “קיבלנו טלפון ממרכז הלוגיסטיקה של ‘מכבי אש’ בחיפה. התברר כי הכבאים הרגישו צורך עז להניח תפילין. הבחורים יצאו אל נקודות הריכוז של הכבאים כשהם מצוידים בתפילין ובעוגות, ובמשך כמה שעות רצופות הניחו עמם תפילין ללא הפסקה. אני ואחרים הגענו אל מוקדי האש שכובתה, עצוב היה לראות את התושבים חוזרים לאיי חורבות שהיו פעם בתים מפוארים וכעת הפכו לבתי אפר.

“המראה היה לא נעים בעליל. אנשים התהלכו עצובים מול בתיהם שעדיין היתמר מהם עשן דקיק, והכבאים ניסו לנחמם. כשהגענו עם העוגות, ראיתי שהצלחנו להוציא חיוכים מאנשים שזה עתה חרב עליהם עולמם, ובזה שכרנו”.

כאמור, הנזק לרכוש בחיפה היה עצום. גם ישיבת ‘מבשר שלום’ בעיר נשרפה כליל, ובהם ספרי קודש רבים וכן ספרי חסידות. בישיבה מספרים כי בעת פרוץ השריפה, התלמידים רצו בראש ובראשונה לחלץ את ילדי הגן הנמצא בקומה הראשונה של המבנה. למרבה הצער, תלמידי הישיבה לא הספיקו לחלץ את ספרי הקודש מהישיבה בטרם אחזה האש במבנה. 

“אני מאמינה שבזכותכם הבניין לא נפגע”

בעיר חיפה על שכונותיה, מתגוררת קהילה חב”דית ענפה שמתפתחת בשנים האחרונות. נוסף על השלוחים הצעירים שיצאו לשמש בשליחות במרבית שכונות העיר, ישנם גם חסידי חב”ד המתגוררים בשכונות השונות ומסייעים בפעילות. כמה מהם מתגוררים בשכונות שהלהבות כילו בהם בתים, והיו בין המפונים. אחת המשפחות היא משפחת ר’ מנחם ישראל. “אני משמש כ’מלמד’ בתלמוד תורה חב”ד בקרית שמואל, וכשעה לאחר שהגעתי לעבודה, התקשרה אלי אשתי וסיפרה לי על הלהבות המתקרבות לשכונה”, מספר ר’ מנחם ישראל, “באותם רגעים לא תיארתי לעצמי שהאש תתגבר כל–כך. הייתי בטוח שכמו בעבר, האש תתרכז בחורש הכרמל ולא תגיע לאיזור הבנוי.

“בשעה 12 התקשרה אלי אשתי בשנית והודיעה שהיא התבקשה להתפנות מהבית בהוראת כוחות הביטחון. הרחוב בו אנו מתגוררים, רחוב איינשטיין, היה אחד הרחובות שהאש הגיעה אליו ואיימה לכלותו. בשעה שתיים בצהריים, כששבתי לחיפה, כבר לא יכולתי לעלות לרחוב בו אנו מתגוררים, הוא היה חסום. הצטרפתי אפוא לשאר בני המשפחה שהתארחו אצל משפחתו של הרב אורי למברג. ביום שישי בבוקר, כשהאש פסקה וביקשנו לשוב לביתנו, הבנו שעדיין לא נוכל לעשות זאת מפני שחברת החשמל עדיין לא חיברה את החשמל לשכונה”.

כאן המקום לציין שבגני הילדים ובשאר מוסדות חב”ד בעיר, הנוכחות הייתה דלה. ילדי התושבים שפונו לא יכלו להגיע למוסדות הלימוד מפני שלא היה להם בגד ללבוש. כל הבגדים היו בבתים שהכניסה אליהם הייתה עדיין אסורה. כמעט כל חב”דניק שמתגורר מחוץ לשכונות שפונו, אירח בביתו משפחות מהמפונים. “כשהגעתי סוף סוף לבקר בשכונה שלנו לפני שבת, התעוררה בי חלחלה. הסביבה של הרחוב בו אני גר, הייתה ירוקה תמיד, אך במקום זאת הכול היה שחור ושרוף. נוף ביתנו, וואדי מיוער ויפה, היה מפויח לחלוטין. המראות הם קשים ובלתי נתפסים.

“רק כשנכנסתי הביתה, הבנתי את גודל הנס. החנייה בסמוך לבניין נשרפה; הגדר החיה אף היא נשרפה, וכל העצים מסביב נשרפו לגמרי, רק הבניין נשאר על תילו שלם ללא פגע. חוץ משריפות קלות שפרצו כתוצאה מגיצים שהתעופפו למרפסות ולחלונות, האש לא חדרה פנימה לתוך הבתים, ויהי הדבר לפלא. רק עם חזרת החשמל במוצאי שבת, חזרו גם הדיירים ושמעתי שוב שוב, גם מאנשים הנתפסים כרחוקים, את המילים: ‘יש אלוקים’”.

ר’ מנחם ישראל מספר על חודשים ארוכים קודם השריפה בהם ניהל דין ודברים עם וועד הבניין כדי לקבל אישור לקבוע מזוזה מהודרת בכניסה לבניין, אך זכה לכתף קרה מה שהשתנה לאחר השריפה. “כבר במוצאי שבת ניגשה אלי יושבת ראש הוועד ואמרה לי, ‘מנחם, אני מאמינה שיש אלוקים, תעשה כל מה שאתה צריך, יש לך אישור ממני’… אנשים צריכים להבין שהנס הכי גדול היה, שלא היו נפגעים בנפש. כל חרון–האף היה על העצים והאבנים. בבניין שלנו מתגורר זוג בגיל גבורות שברגע האחרון הצליחו להימלט מהבניין ובכך ניצלו חייהם. היום פגשה אותי דיירת נוספת ואמרה לי: ‘דע לך, אני מאמינה שבזכותכם הבניין לא נפגע. בתים אחרים במעלה הרחוב נשרפו כליל’”…    

השריפות מתפשטות

לאחר כניסת השבת פרשת חיי שרה, נדמה היה שישנה רגיעה במספר ההצתות, אך לא היה זה אלא תקווה בלבד, שכן במהלך ליל שבת אש פרצו להבות תופת בסמוך ליישובים נווה צוף וחלמיש, וכילו עשרות בתים. רק בדרך נס פונו התושבים באישון לילה, קודם התפשטות השריפה וחייהם ניצלו. שלוש מאות וחמישים המשפחות המתגוררות ביישוב נווה צוף, פונו ליישובים עטרת, בית אריה ועופרים. כמו בשריפות אחרות, גם כאן גילו הכבאים שמדובר בהצתות לאחר שבסמיכות מקום נמצאו בקבוקי תבערה.

בתום ששה ימי שריפות ומבצע כיבוי שזכה לכינוי “באש ובמים” מסכמים אנשי הכיבוי מבצע נרחב של כיבוי 1,773 שריפות, במהלכו השתתפו כ–2,000 כבאים, כ–180 נפגעים, 560 דירות שנשרפו כליל, ו–30 עצורים, מרביתם ערבים תושבי ארץ ישראל.

בבוקר ביום שלישי השבוע, פרסמה רשות המיסים רשימה של תשעה יישובים שיוכרו כנפגעי נזקי מלחמה או פעולות איבה - בשל הצתות מכוונות בגל הדליקות. המשמעות כמובן כלכלית ותקל על הנפגעים לקבל את דמי הפיצויים במהירות. מדובר על היישובים: חיפה, זיכרון יעקב, מושב טל–אל, והיישובים דולב, טלמון, נווה צוף, נטף, גילון ונירית.

שלוחי הרבי בעיר חיפה ובשאר המקומות בהם הכתה האש, יתכנסו מיד עם חזרתם מ–770 לדיונים משותפים וידונו בדרכי פעולה נוספים כיצד לעודד את התושבים ולחזקם. “האירועים הללו יתנו דחיפה להעצים עוד יותר את ההתוועדויות של חודש כסלו ופעילות הפצת האור בחנוכה”, אומר הרב בצלאל ווילשאנסקי. “אנו פועלים לצאת כבר בימים הקרובים במבצע ‘מזוזה’ נרחב היקף בכל השכונות שנפגעו והסמוכות להן. והלוואי ויקוימו דברי אדמו”ר ה”צמח צדק” אותם הזכיר הרבי מה”מ פעמים רבות ש’אחרי שריפה מתעשרים’, ואחרי מידת הדין מגיעה מידת הרחמים, על אלו שנפגעו, ועל כל יושבי ארץ ישראל”.