לאחד שחרורו ביום י״ב תמוז תרפ״ז, אדמו”ר הריי״צ היה עדיין בסכנת חיים. המשטר הקומו

לאחד שחרורו ביום י״ב תמוז תרפ״ז, אדמו”ר הריי״צ היה עדיין בסכנת חיים. המשטר הקומוניסטי חיפש עילה לאסרו שוב, ולכן היה חשוב ביותר לסדר את יציאתו מרוסיה, יחד עם בני משפחתו וספרייתו » בארכיון הג׳וינט נמצאים התכתבויות בין ראשי הג׳וינט בנוגע ליציאתו מרוסיה, ובו דו״ח מפגישת מנהלי אגו״ח בארצות הברית בנוגע לכך » ופרט מעניין: האם הג׳וינט הרגישו אשמים במקצת על מאסר אדמו״ר הריי״צ?

לאחר שחרורו בי”ב–י”ג תמוז תרפ”ז, אדמו”ר הריי”צ היה עדיין בסכנת חיים, המשטר הקומוניסטי לא היה מרוצה מכך שהם “נאלצו” לשחררו, וחיפשו עילה לאסרו שוב.

בתפקידו כאחראי על יהדות רוסיה אדמו”ר הריי”צ מימן פעילות חשאית לשמר את גחלת היהדות, מתלמודי–תורה וישיבות ועד למקוואות ושוחטים - הכל נעשה בחסות אדמו”ר הריי”צ. ולכן היה חשוב ביותר לסדר את יציאתו מרוסיה, יחד עם בני משפחתו וספרייתו.

באותן שנים שרר קשר מיוחד בין אנשי הג’וינט לבין אדמו”ר הריי”צ שהכירו מקרוב את פועלו הרב למען יהודי ברית המועצות, הבינו את הסכנה הגדולה בכל רגע שהרבי נשאר ברוסיה הסובייטית, והחלו בפעילות מסועפת אך חשאית למען הרבי. בפרק זה נביא התכתבויות בין ראשי הג’וינט באירופה שראו את הסכנה שבדבר וניסו למצוא דרך לסדר את יציאתו מרוסיה, וכן דו”ח מפגישת מנהלי אגו”ח בארצות הברית בנוגע לכך.

מסמכים מרתקים אלה מופיעים בארכיון הג’וינט (שעבר דיגיטציה ועלה על האינטרנט הודות למענק מד”ר ג’ורג’ט בנט וד”ר ליאונרד פולונסקי). כל המסמכים בתרגום מאנגלית.

 

“לעשות כל מאמץ”

במברק ששלח ד”ר ברנרד קאהן (מנהל הג’וינט באירופה) למשרדי הג’וינט בניו יורק בכדי להעביר לד”ר יוסף רוזן (מנהל פעולות הג’וינט ברוסיה) בכ”ה באב תרפ”ז, הוא כותב:

קבוצות דתיות עדיין מודאגות מאד אודות מצבו של הרבי מליובאוויטש. הם מפצירים בך לעשות כל מאמץ לסדר שתינתן רשות לרבי שניאורסאהן לעזוב את רוסיה עם המשפחה והספריה. בבקשה כתוב אלי.

 

ד”ר רוזן: אטפל בזה ממוסקבה

למחרת, ביום כ”ו אב תרפ”ז, מר יוסף היימן (מזכיר הג’וינט - ניו יורק) כותב “תזכיר” לראשי הג’וינט ובו מצטט את תגובתו של ד”ר רוזן (שהיה בניו יורק באותה תקופה):

בנוגע למברק שהגיע אתמול מאת ד”ר קאהן עבור ד”ר רוזן, שבו ד”ר קאהן כותב שהקבוצות הדתיות דוחפות את ד”ר רוזן לעשות כל מאמץ בכדי להשיג היתר עבור הרב שניאורסאהן לעזוב את רוסיה עם משפחתו וספרייתו, אני העברתי הודעה זו לד”ר רוזן, וכך הוא אמר לי היום:

“מר היימן היקר:

אני לא מתכוון לעשות שום דבר בעניין זה עכשיו. בבקשה להודיע לד”ר קאהן שכאשר אחזור למוסקבה אראה מה המצב, ואם אמצא אפשרות לכך - אעשה כל מה שביכלתי. אני אכתוב לד”ר קאהן מכתב אישי בנושא זה”.

חשוב להבהיר, כי לג’וינט לא הייתה אפשרות להתערב בצורה רשמית וישירה כמוסד, שכן התפקיד היחיד של הג’וינט שאושר על ידי ממשלת רוסיה היה תמיכה כספית ביהודים המתגוררים בקולוניות [מושבות חקלאיות]. לכן פעלו אנשי הג’וינט באופן פרטי, וגם ד”ר רוזן השתדל כל העת למען להצלת הרבי בפעילות חשאית.

 

קהילת ריגא מפעילה לחץ

לאחר שחלפו שלושה שבועות ודבר לא התקדם, הרב ד”ר מאיר הילדסהיימר, מנהיג הקהילה הדתית בברלין ומנהל בית המדרש לרבנים, שלח מברק לד”ר רוזן (שהיה עדיין בניו יורק), ביום י”ט אלול תרפ”ז:

הרב שניאורסאהן הנמצא כעת במוסקבה עדיין בסכנה, ולכן הרב של ריגה רואה צורך להשפיע על ממשלת רוסיה לשחרר את הרב ובני משפחתו המונים שמונה אנשים כמו כן גם את ספרייתו. אנחנו שולחים נציג למוסקבה וכן מפצירים אנו בך שתשלח מברק למוסקבה. תודיע לנו אם, למי, ומה אתה כתבת להם.

 

ד”ר רוזן: דברו עם סמידוביטש

ד”ר רוזן הגיב בו ביום במברק והדגיש את מחויבותו לעזור כשהוא חוזר לרוסיה, וכן הוא מייעץ להרב הילדסהיימר ליצור קשר עם מר פיוטר סמידוביטש, פוליטיקאי רוסי שהיה בידידות עם ד”ר רוזן:

אני חושב שאין זה מומלץ עבורי לכתוב מברק למוסקבה בקשר עם הסיפור של [הרב] שניאורסאהן. אני מייעץ לנציגים שלך לדבר עם סמידוביטש. אני מצפה להיות במוסקבה בנובמבר, וכאשר אהיה שם - אעזור ככל האפשרי.

 

עסקני חב”ד בפגישה חשובה עם מנהלי הג’וינט

במכתב ארוך מיום י”ט אלול תרפ”ז מאת מר יוסף היימן (מזכיר הג’וינט) אל ד”ר סיירוס אדלר (פילדלפיה), הוא מתאר פגישה שהיתה לו עם מר חיים שניאור זלמן קרמר והרב מנחם מענדל לאקשין, מנהלי אגודת חסידי חב”ד בארצות הברית, בהנוגע לשחרורו של אדמו”ר הריי”צ מרוסיה עם ספרייתו, וכן בנוגע להבטחת תמיכה כלכלית ליהדות רוסיה:

מר ח.ש. קרמר מברוקלין, ניו יורק, טלפן אליי לבקש ראיון עבורו ועבור הרב לאקשין בכדי לדון במצב של הרבי מליובאוויטש ואודות התקציב הרבני עבור רוסיה.

הבהרתי למר קרמר בטלפון (במקרה אני מכיר את מר קרמר באופן אישי) אודות המצב הכלכלי הכללי של הג’וינט והקושי שלנו בנוגע לכל תקציב או התחייבויות חדשה בשלב זה.

בנוגע להרב שניאורסאהן, אמרתי למר קרמר כי יודע אני שד”ר רוזן, שכבר פגש את הרב לאקשין ודן אתו אודות המצב, עושה כל מה שהוא יכול באופן אישי בכדי להבטיח את שחרורו של הרב שניאורסאהן.

אף על פי כן, מר קרמר ביקש שתינתן לו האפשרות לדון במצב במילואו. הוא והרב לאקשין פגשו אותי אתמול. חזרתי על אותם הטיעונים איתם. בקשת הרב לאקשין היא בשלושה: ראשית, שאנחנו נעשה כל שביכלתנו להבטיח את שחרורו של הרב שניאורסאהן מרוסיה ללטביה. הוא הצהיר כי קיבל הבטחות שממשלת לטביה מוכנה להציע מקלט להרב שניאורסאהן. עם זאת, הוא לא בטוח שלא היו מספר קשיים שצריך להתגבר עליהם ביחס ליציאת הרב שניאורסאהן מרוסיה. הראיתי להרב לאקשין וחברו כי סוכנות הידיעות היהודית קיבלה הודעה מהכתב שלה בריגה כי ממשלת לטביה הסכימה להתיר את כניסת הרב שניאורסאהן, וכי פקידי ברית המועצות גם נתנו רשות לעזיבתו.

מאז הכתבתי לך את המכתב הזה, אמש, קיבלנו מברק מהרב הילדסהיימר בברלין הממוען לד”ר רוזן ובו הרב הילדסהיימר שוב מביע חשש כי הרב שניאורסאהן עדיין בסכנה ודוחק ברוזן לשלוח מברק למוסקבה. לקחתי את זה ישירות לד”ר רוזן שבקש ממני להבריק לד”ר הילדסהיימר שהוא אינו ממליץ לשלוח מברק מכאן למוסקבה בנוגע להרב שניאורסאהן, אבל כאשר הוא יחזור לרוסיה (והוא צפוי להיות שם בחודש נובמבר) הוא יעשה ככל האפשרי בכדי לעזור. בינתיים הוא הציע להילדסהיימר ולמשלחת שלו שידברו עם מר סמידוביטש.

הדבר השני שהרב לאקשין רצה לדבר איתי היה בקשת תמיכה של עשרת אלפים דולר, שלדבריו צריך על מנת שהרב שניאורסאהן יוכל לקחת איתו את הספרייה הענקית שלו של ספרים עבריים, ספרי דת וכתבי יד.

העניין השלישי היה בקשה שהג’וינט יתן תמיכה משמעותית נוספת לתקציב של ועד הרבנים ברוסיה.

באשר לשני הנושאים האחרונים, התייחסתי שוב למצבנו הנוכחי - לעובדה שאנחנו לא עשינו שום תקציב עבור כל פעילות במזרח אירופה או בכל מקום אחר (למעט העבודה החקלאית ברוסיה) לשנה הבאה. ציינתי גם, כי במוחם של חברים מסוימים של הג’וינט ישנו ספק רב אם הג’וינט - אפילו אם היה להם האמצעים בשלב זה - יכול באופן רשמי לתת כסף לאפשר להרב שניאורסאהן לעזוב את רוסיה ולקחת את ספרייתו איתו. אמרתי, כי אני אישית מכיר את ההערכה והכבוד שישנו להרב שניאורסאהן; אמרתי שהנני יודע שחלק מחברי הג’וינט צפויים להביע יחס אוהד עבור בקשת התמיכה עבור הצלת אוסף גדול זה של כתביו וכתבי יד; לא יכולתי, עם זאת, לתת הבטחה או תקווה לאנשים אלה בעניין זה או ביחס לתקציב ועד רבנים לשנה הבאה.

הרב טייטלבוים הבטיח למר קרמר ולהרב לאקשין שהוא אישית יציג את בקשתם בישיבה הבאה של ועדת התרבות, וגם אני מתחייב להציג בפני הוועדה תזכיר בדבר אסיפה זו והדיון שלנו.

הרב לאקשין הביע תקווה שעוד קודם אסיפת ועדת התרבות, תוכל למצוא עבורו זמן להעניק לו ראיון קצר. אני מאמין כי הוא יכתוב לך לבקש ממך לתת לו כמה דקות מזמנך בזמן שנוח לך בשבוע הבא.

יורשה לי להוסיף, באופן אישי, כי על אף שלא עשיתי שום התחייבות לאנשים אלה, אני מסתכל על זה כדבר שקשור מאד לועדת התרבות, שבאם ישנם האמצעים עלינו לבצע מענק צנוע כלפי שימור הספרייה של הרב שניאורסאהן…

 

הג’וינט: האם אנחנו אחראים במידה מסוימת?

שלושה ימים לאחר מכן, ביום כ”ב אלול תרפ”ז ד”ר אדלר הגיב למר היימן, ומעלה את הרעיון שאולי הג’וינט אחראי קצת על מעצרו של אדמו”ר הריי”צ:

קיבלתי מכתבך שלך מיום י”ט אלול אודות הרב לאקשין. קראתי אותו בעיון. אני כתבתי להרב לאקשין לפני כמה שבועות - כאשר הוא רוצה לראות אותי יחד עם קבוצת רבנים - שאם זה קשור לג’וינט אזי עליו להציג את דבריו בפניך. היום קיבלתי מכתב נוסף ממנו, וכתבתי לו שאני יכול לפגוש אותו בסמינר ביום רביעי…

מאז שהכתבתי לך מכתב הבוקר בעניין הרב שניאורסאהן, היבט זה של הנושא עלה על דעתי. האם אנו אחראים בצורה כלשהי על הקשיים של הרב שניאורסאהן בשל העובדה כי הוא התעסק בכסף שקיבל מאיתנו בעקיפין, ואם כן - האם זה לא נותן היבט אחר על העניין? אתה לא צריך לכתוב לי מכתב על זה אבל תחשוב על זה, ואם אתה רוצה לדבר איתי אתה יכול לדבר אתי בטלפון בסמינר ביום רביעי, בשעה 12 או לאחר מכן.