מדובר בחודשים ארוכים של עבודה, החל מכתיבת התסריט ועד שלבי העריכה האחרונים והעיצו

מדובר בחודשים ארוכים של עבודה, החל מכתיבת התסריט ועד שלבי העריכה האחרונים והעיצוב של הפרסומים. הציוד הכולל צילום מאד איכותי ומושכר בסכומים עצומים. בשביל הסאונד לבד שכרנו איש מקצוע ברמה גבוהה, שהיה רגיש לכל רשרוש שנכנס, אפילו לנשימות אדם הנושם מאחורי המצלמה…

בימים אלו לפני כשנה יצא לאור סרט חדש בשם ‘מקום בטוח’, סרט מושקע ברמה גבוהה, שמביא את סיפור הניסים של ימי מלחמת המפרץ ואת נבואותיו המרגיעות של הרבי מלך המשיח, בצורה עלילתית ומקצועית. את הסרט הפיק ר’ אהרן אוריאן ולצדו אברכים חב”דיים צעירים שהגיעו היישר מספסל הלימודים של הישיבה וה’כולל’. למרות זאת, הצליחו להפיק סרט עלילתי מובהק שסחף אחריו עשרות אלפי ילדי ישראל, והעביר להם את המסר של נבואת הרבי על אודות היותה ארץ ישראל כמקום הבטוח בעולם, וכי דבר מדבריו של הרבי לא נופלים ארצה. הסרט, בכלים של תיקון הכי מקצועיים, מכיל את ה’אורות דתוהו’ הגבוהים, ומשלבים ביחד מסר נבואי שמגיע “באופן המתקבל” גם בקרב חוגים הרחוקים לגמרי מחסידות חב”ד.

הפקת הסרט עצמה לוותה בסיפורי השגחה פרטית מופלאים שלוו לאורך כל הדרך, ועל כך גם בשורות הבאות.

מבחן אמונה על ה’סט’

תשאלו כל מי שמתעסק בהפקת סרטים ותשמעו ממנו עד כמה התוכניות שלך לא יכולות להיות מדויקות, כשאתה תלוי באין-ספור אנשים וגורמים. כשבאים להפיק סרט שמטרתו העיקרית והיחידה היא להכניס את הרבי מלך המשיח נביא הדור לכל בית בישראל, בצורה המקצועית והמרתקת ביותר, המשימה הופכת לכמעט בלתי אפשרית.

בשליחות כמו בשליחות, צוות המפיקים החבדיי”ם לא מסתכל על המכשולים כמגבילים, אלא כאתגרים. או אם תרצו, עוד אפשרות להוכיח לצוות הלא חבד”י שעובד איתם שהרבי מנהל את העולם.

תשמעו סיפור: אחדות מהסצנות בסרט צולמו בעיר יפו. באחד הימים, כבר המתין המפיק האומנותי, שניאור ערד, באתר הצילומים תחת כיפת השמיים. האחים אוריאן עשו את דרכם בואכה יפו עם יניב שביט, הילד ששיחק את התפקיד הראשי בסרט ועמם צוות הצילום התאורה והסאונד. בדרכם ראו את כל האופק אפור וחשוך. לכולם היה ברור שעומד לרדת מבול בעוד רגעים. התברר שבשל שכחה, לא ביררו מבעוד מועד את מזג האוויר קודם לכן. האפשרות שנותרה להם בדרך הטבע, היא לבטל את יום הצילומים.

בכדי לשבר את האוזן, ביטול של יום צילום מגיע להפסד מיידי של כעשרת אלפי שקלים (!). מדובר בהערכות מיוחדת לתאם עם כל השחקנים שאין להם הצגה או הופעה באותו ערב, לשכור ציוד יוקרתי לצילומים באלפי שקלים, ולדאוג ללוגיסטיקה ולשינועה במהלך הצילומים עצמם. ברירה אחרת לא הייתה, והם התקדמו אל ה’לוקיישן’ בלב מלא חרדה ותקווה.

ובינתיים, שניאור, המנהל האומנותי, ממתין ביפו עם צוותו ומודיע לאהרן וצוותו: יפו גשומה! בדרך הם עוצרים בחנות צילום מקצועית, ומוציאים מהם את כל הציוד שיש להם לצילום בגשם, מטריות, שמשיות, מגנים. אולם בהגיעם, לאחר שהעמידו את כל ציוד הצילום, מתברר להם שהריצה בגשם פשוט מסוכנת לשחקן, שמחליק ומועד פעם אחר פעם.

אהרן מגלה תושיה, ואומר ספק לעצמו-ספק לכולם: צריך לבקש ברכה מהרבי – שהגשם יפסק! יניב שביט, השחקן הצעיר, פוער עיניים בתמיהה: איך הרבי יכול לגרום לגשם שיפסק?! ואהרן, בלי הרבה מצב רוח להשפעה, עונה לו בקצרה: “יכול, יכול”…

אהרן מטלפן למוקד אגרות קודש. על הקו המוקדן שלא מזהה אותו ושואל לבקשתו. אהרן ‘יורה’ קצרות: “בקשה וברכה שיפסק הגשם ביפו”. האברך שמעבר לקו תמה: “למה? זה גשמי ברכה…” ואוריאן משיב לו: “שרק ביפו לא ירד, זה עניין חשוב של ‘מבצעים’, לא יכול להרחיב, אבל אנחנו צריכים ברכה, פשוט חובה שיפסק הגשם”.

לבקשת המוקדן, אהרן נותן את השמות המלאים של כל מי שנמצא על הסט, כולל צוות ההפקה, והוא מקבל על עצמו החלטה טובה. השקט ששרר בסט הצילום היה מחשמל. אפילו החב”דניקים שבאתר הצילום, מביטים בסקפטיות על אהרן המדבר בטלפון, כשהגשם מתופף על הכבישים.

התשובה באגרות קודש מוקראת על ידי אהרן בקול לטובת כולם. הרבי כותב: לא כמו פעם שהבעיות היו נפתרות על ידי תעניות וסיגופים, היום הם נפתרים על ידי שמחה. “יהי רצון שתהיה שמחה למעלה מדרך הטבע”. בינתיים הגשם הופך לברד…

כולם מסתכלים על אהרן, והוא יודע ששום דבר כעת אינו בידיים שלו. חמש דקות בלבד חלפו, ופתאום, חרף התחזיות על גשם ממושך, פסק הגשם לגמרי. השמש זרחה, יפו כולה יבשה. גם סט הצילומים היה יבש לגמרי, מוכן ומזומן לצילום…

יניב שביט, היה בהלם מוחלט, המילים נעתקו מפיו. יניב, שלצורך הסרט ‘נכנס’ לדמות של הילד הלא דתי שנסחף אחרי חברו החב”דניק וציטוטיו מלאי ההערצה לרבי ונבואתיו, חש פתאום את אמיתות הסיפור שגילם. בסוף הסצנה, הוא ניגש לאהרן וביקש ממנו, “לכתוב לרבי שאוכל להתקבל למגמת תיאטרון ב’תלם איילים’ – בית הספר לאומנויות הגדול בישראל”. בכל מחזור מתקבלים שלושים תלמידים בלבד מתוך כמאה וחמישים נבחנים מכל רחבי הארץ.

ביום הצילומים האחרון, באמצע הצילומים, קיבל יניב טלפון מאימו שבישרה לו שחלומו הוגשם – הוא התקבל לבית הספר.

זהו אם תרצו, תמציתו של ‘עולם ומלואו’, סיפור דינמיקה מופלאה בין אברכים ובחורים חסידיים שלא מתפשרים על שום דבר, לא במקצועיות ובטח לא במסרים – מול שחקנים מעולם אחר, שהגיעו לפרנסתם או להנאתם, אבל תוך כדי הצגה התחברו לגמרי עם המסרים. מה הפלא שאולמות ההקרנה של הסרט ‘מקום בטוח’ היו מלאים מפה אל פה מכל חתכי האוכלוסייה הדתית והחרדית, ואפילו כאלה שאינם שומרי תורה ומצוות?!

מרכז העלילה – הרבי

הסרט ‘מקום בטוח’ בהפקת חברת ‘עולם ומלואו’ החבדי”ת, אינו סרטם הראשון של ר’ אהרן חיים ודוד אוריאן ושניאור זלמן ערד, שבו הם רותמים את כשרונם הברוך לטובת הטמעת ערכי ההתקשרות לרבי מלך המשיח ונבואות הגאולה. לפני כשנתיים הפיקו יחד עם צוות מוכשר ומקצועי את סרטם “שליחות באפריקה”. הסרט עליו עבדו במשך כחודשיים רצופים, היווה קפיצת מדרגה עצומה בכל הקשור לסרטי ילדים במגזר החרדי. הוא הביא סיפור חסידי על אמונה, התקשרות וביטול לרבי מלך המשיח, ועל דאגתו הכנה של הרבי לכל יהודי – כל זאת בצורה מקצועית ומעוררת התפעלות.

שנה לאחר מכן החליטו לקפוץ להפקת סרט קולנועי במצלמות בחדות HD יוקרתיות, כאשר חלק מהסרט צולם באולפנים ענקיים שנבנו במיוחד לצורך הפקת הסרט. הסרט ‘מקום בטוח’ לא נמכר בחנויות, והוא משודר רק בהקרנות בכנסים של בתי חב”ד וארגונים חבדיי”ם.

הרעיון להפיק סרט עלילתי על נבואות מלחמת המפרץ, הגיע לאחר עשרות רעיונות שהועלו והורדו, עד שהגיע הרעיון לנצל את ה’טיימינג’ המופלא של 20 שנה לניסי מלחמת המפרץ, וליצוק את ניסי ונבואות הימים האלה לתוך סרט סוחף ומרגש.

לא ביום אחד הצליח ר’ אהרן אוריאן (מנהל, מפיק, במאי, תסריטאי) לבנות את העלילה. הפרמטרים הנוקשים שהעמיד לעצמו היו תובעניים משני כיוונים: מחד גיסא – בניית עלילה מרתקת שלא קשורה באופן ישיר לנבואות. מאידך גיסא – להביא את הרבי אל תוך המסך ולהביע באופן ישיר את נבואות הרבי שארץ הקודש היא המקום הבטוח ביותר. יחד עם זאת, לדאוג לרצף עלילתי, למתח תמידי, להפתעות בעלילה לצד העובדה שהרבי ונבואת הגאולה יהיו עיקר המשקל בתפנית של הסרט, ולא רק כ’נספחים’.

תאמרו, בלתי אפשרי. אבל אהרן לא אמר נואש. הוא למד היטב את רזי התסריטאות, למד לעומק את היסטוריית המלחמה ושלביה, צלל אל תוך מחקר מעמיק על דבריו של הרבי בזמן המלחמה, נפגש תכופות עם אריאל כהן, תסריטאי ומבקר תסריטים, שכיוון אותו בעבודתו, כאשר אהרן שומר תמיד על הקו המנחה, שהבריח התיכון של הסרט יהיה הרבי מלך המשיח.

טיל נוחת על בית השליח…

בסרט מסופר סיפורו של שימי גרינפלד (יניב שביט), ילד אמריקאי שאחיו הצעיר, נתי, טבע במהלך טיול ביאכטה שעשה יחד עם אביו (אביתר לזר) מספר שנים לפני כן בארץ הקודש. כולם היו בטוחים שנתי נפטר, אולם שימי, שהיה קשור אליו מאד, מאן להכיר בעובדת המוות של אחיו. במסגרת עבודתו של אביו כמנהל רשת ה-BBC בניו יורק, ביקש ממנו ג’ואל רובינסון (נתי רביץ) –  מידידי המשפחה, שעבד ככתב ברשת הטלוויזיה, העלאה בתקציב, על מנת לטוס לארץ ישראל לסקר שם את תחושות העם לקראת מלחמת המפרץ. שימי, ששמע על האפשרות לטוס לארץ ישראל עם ג’ואל, לא הרפה עד שהצליח לשכנע את אביו לצרפו לטיסה.

זמן קצר לאחר הגיעם ארצה, מכיר שימי את מנדי מיטלמן, ילד חבד”י בן גילו, ויחד הם מנסים להתחקות אחר עקבותיו של האח האובד. העלילה מתפתחת לכיוונים מפתיעים, אולם דווקא אז פורצת המלחמה והכתב מחליט לנוס על נפשו ולטוס חזרה לניו  יורק. אבל שימי, ששמע עשרות פעמים ממנדי ומאביו ש’הרבי מליובאוויטש אומר שאין מה לפחד – ארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר’, לא מפחד להישאר ולא מוכן לעזוב בלי נתי. טילים מתפוצצים ברחובה של עיר, הרחובות ריקים מאנשים, והמדפים חפים ממצרכים. אזעקות מפחידות קורעות את שקט הלילה ומניסה את כולם לחדרים האטומים. חסידי חב”ד בשלהם, שכן הרבי הרגיע.

אחד משיאי הדרמה מתחולל דווקא בזמן ששימי נוסע יחד עם ג’ואל אל שדה התעופה, בחזרה לארה”ב. פתאום – מול עיניהם, טיל נוחת על ביתו של מנדי כאשר הוא שוהה בתוכו – וממוטט אותו… הם נכנסים בפחד אל בין שברי הבית, חולפים על פני החדר האטום שנהרס, ומגיעים אל ‘חדר צבאות ה’ של מנדי’ – שם יושב מנדי מפוחד על מיטתו, אך בריא ושלם…

שימי מתרגש, ג’ואל קורא לצלם כדי לשדר ‘מזירת הארוע’, הטנסקיסט, אבא של מנדי (מיכאל וויגל), מנצל את המדיה להפגין ביטחון בדברי הרבי, כאשר הוכח שה’ שומר על היהודים, ומנדי מגלה לשימי – שהוא מצא ממצאים ודאיים, שנתי – אחיו האבוד, חי וקיים ביפו.

אז, בדיוק כאשר שימי נמצא בשדה יחד עם ג’ואל כשכרטיסי הטיסה היקרים בידיהם, חל המפנה:  בטלוויזיה משודרת כתבתו של מוטי עדן מניו-יורק המביא את דברי הרבי המרגיעים על אודות המצב בארץ ישראל, ואת נבואתו שזהו חלק מתהליך הגאולה. שימי, שרואה בעצמו את הרבי מדבר מתוך הטלוויזיה בביטחון מוחלט על כך שארץ ישראל היא המקום הבטוח בעולם – מחליט להישאר. המילים של הרבי “ארץ אשר תמיד עיני ה’ אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה” מהדהדות בראשו ולא נותנות לו מנוחה. הוא מתחיל לרוץ חזרה, וג’ואל, מתוסכל מלחץ המלחמה והפסד כרטיסי הטיסה, רודף אחריו באולמות שדה התעופה חסר מנוחה. עולמו חרב עליו.

לסיפור גם ‘הפי אנד’ שמחדד את משמעות המונח ‘מקום בטוח’: חרף כל התחזיות, מוצא שימי את נתי, בעיצומה של המלחמה, בין צפירה לצפירה. לג’ואל יש ‘אייטם’ טוב לשדר, ומנדי שמח שכולם ראו שהרבי צדק… בהגיעם חזרה לארצות הברית, יכול כבר הכתב לבשר לצופים, יחד עם שידור הכתבה, על התממשות נבואתו המדויקת של הרבי, שהמלחמה תסתיים עד חג הפורים.

ומה ‘יפו’ – ירושתנו…

מטבע הדברים, צילומים ב’לוקיישנים’ (אתרי צילום) כאלה, מורכבים וכמעט בלתי אפשריים בתקציב מוגבל, כאשר אין קרנות כספיות כגיבוי או קשרים אינטרסנטיים. אבל כשהולכים בכח המשלח – הדלתות נפתחות, תרתי משמע.

כזה היה סיפור השגת האישור לצלם ביפו (בית הערבי, שם שהה נתי, האח האובד שאיבד את זכרונו).  זה עניין מורכב ביותר לקבל אישור לצילום בתל אביב-יפו. בכדי לצלם סרט מקצועי ברחובות תל אביב, יש לקבל מראש אישור בכתב מעיריית תל אביב-יפו. אישור שכזה, מלבד היותו פרוצדורה של כשבועיים מורכבת ועמוסת בירוקרטיה של משטרה, מכבי אש, ביטוחי חיים וביטוחי צד ג’, וכמובן תשלומים גבוהים, הרי שלרוב, אחרי כל האישורים, מסננת העירייה את הבקשות, כנראה על פי מגזרים ואג’נדות. אם לא די בכך, הרי שגם לאחר קבלת האישור מעיריית תל אביב-יפו, יש צורך להתחיל תהליך חדש עם ‘המועצה לפיתוח יפו’.

אבל על פי הפרמטרים הגבוהים שהציבו לעצמם, החליט צוות ההפקה לעשות הכל כדי להביא את הסרט בכלים הכי מקצועיים ואותנטיים, על מנת להביא את האורות דתוהו של נבואות הרבי, בכלים הכי מקצועיים. הם ניסו לחפש אפילו ערבים יפואים שיסכימו להשכיר להם את ביתם לשעות מספר לצורך הצילומים.

בדרכם עברו אהרן אוריאן ושניאור ערד (המנהל האומנותי והמפיק בפועל, האמון גם על מציאת ה’לוקיישנים’), על יד דלת עליה התנוסס שלט “המועצה לפיתוח יפו העתיקה”. שניאור הכניס את ראשו פנימה, ומלמל, “הו, המקום הזה בדיוק מתאים לנו”… אהרן ניסה להוריד אותו מהדמיונות, אבל הוא כבר בפנים. “מה אכפת לך, ננסה, אין מה להפסיד” טען.

אדם הנראה כמכובד התקרב אליהם ושאל למבוקשם. שניאור מלמל, “היינו רוצים לצלם כאן סרט”, והאדם, שהתברר כמנהל המקום, מבהיר, “ישנה אפשרות כזו, אבל אנחנו גובים דמי תשלום לא מועטים”. אהרן מסמן לשניאור קריצת ‘אמרתי לך’, אבל המנהל פתאום שאל, “רגע אתם חב”דניקים?!”  ולתשובתם החיובית, הוסיף ושאל, “אתם  מכירים את הרב קפלן” (מהישוב סתריה שליד רחובות). האמת חייבת להיאמר, שהאברכים הצעירים דווקא לא הכירוהו אישית, אבל חב”דניקים תמיד מכירים חב”דניקים, והם השיבו בחיוב.

התברר שמנהל המקום היה בסעודת פורים אצל הרב קפלן וחזר נפעם מהכנסת האורחים והשמחה ששפעה מהחב”דניקים. “אם הרב קפלן מסכים – אני נותן לכם את המקום בחינם לצילומים!”, אמר, ומיד התקשר אל כבוד הרב. כשנטל שניאור את הטלפון, פתח ב’שלום עליכם’ לבבי כמכר ותיק משכבר הימים, ובהמשך השיחה סיפר לשליח על מטרתם ועל הצהרת המנהל. הרב קפלן ששמח מאד להיות שותף לפעולה מיוחדת שכזו, אכן ביקש מהמנהל לאפשר לחב”דניקים הצעירים לצלם את הסרט על הרבי.

המנהל, לא זו בלבד שאפשר להם לצלם, אלא נתן להם להשתמש בכל החדרים, כאשר הוא משנה בעבורם סדרי משרד, איפשר להם לאכסן את הציוד היקר למשך היומיים של הצילומים במשרד. את התוצאה – קשה לתאר. צריך פשוט לראות…

נראה שהצלחתם להשיג אישור צילום בשדה תעופה, איפה זה, בשדה דב או בנתב”ג הישן?!

(צוחק): לגלות את כל הסודות המקצועיים?! לא שם ולא שם. פשוט שכרנו מקום, ושם בנינו אולפן צילום. ‘בנינו’ בו שדה תעופה. אמנם יכולנו היינו להשיג אישורים, אבל מלבד התקציב הענק שהיה גורע מאיכות בדברים אחרים, החלטנו שהיות והסצנה של שדה התעופה המשמעותית ביותר חייבת להיות בה טלוויזיה שתשדר את  הכתבה מ-770, היא חייבת גם להיות סטרילית מנשים או מתמונות לא צנועות. היה חשוב לנו לצלם את הילד במעגלים, ליצור תחושה של מחשבות אופפות בעקבות דברי הרבי – ליצור מקום שהוא רק שלנו.

כך גם בבית של שימי. שניאור פשוט ‘הרים’ בית מאפס. הציב קירות גבס, אבזר בספות ישנות, מדפים עם ספרי קודש, תמונה ישנה של הרבי ו-770, ופשוט ליצור תחושה של בית חסידי. הבית המצולם בפנים אינו הבית שנראה בחוץ. את הבית, אחד הבתים בכפר חב”ד, ש’התמוטט’ במלחמת המפרץ, ‘מוטט’ דוד אחי (הצלם והעורך) בעבודה מאומצת בתוכנות מחשב מתקדמות. את פנים הבית פשוט ‘הרסנו’ בצורה מחושבת, עם אבנים, אבק, עצים וחלקי קירות בצירוף מכונת עשן, תאורה ומוזיקה  מתאימה. כך אכן נוצר הרושם שהבית נהרס מטיל…

כמה עלתה הפקת הסרט?

בסופו של דבר עלות הסרט הגיעה למאה וחמישים אלף ₪! לגבי סרטים בעולם הגדול, זה נקרא תקציב דל, אבל בסרטי המגזר החרדי, עוד לא יצא סרט ברמה כזו, ובצדק. תופעת הצריבות מקשה על המפיקים להשקיע כל כך הרבה בסרט.

מה יקר כל כך בלעשות סרט?!

מדובר בחודשים ארוכים של עבודה, החל מכתיבת התסריט ועד שלבי העריכה האחרונים והעיצוב של הפרסומים. הציוד הכולל צילום מאד איכותי ומושכר בסכומים עצומים. בשביל הסאונד לבד שכרנו איש מקצוע ברמה גבוהה, שהיה רגיש לכל רשרוש שנכנס, אפילו לנשימות אדם הנושם מאחורי המצלמה… אני שמח גם להחמיא לאחי דוד שצילם ברמה שלא נופלת מצלמי קולנוע וותיקים. הכימיה הטובה בינינו תרמה המון למהלך העבודה ולתוצאה הסופית. כל אלה דברים דקים, אבל התמונה הכוללת יוצרת את ההבדל בין ‘סרט רגיל’, להפקה מקצועית. הוסף לכך את עלויות השחקנים המקצועיים, שכירת האתרים, שכר לצוות המורחב שמגיע לעיתים לעשרים איש על הסט!

ישנם קרנות שמסייעות לפרויקטים כאלה…

הקרנות האלה יסכימו לסייע לסרט שיקדם אג’נדה שלהם, או שיגמיש את המסרים שלו. לנו היה חשוב להעביר מסר, לא להפיק סרט…

אז למה להשקיע כל כך בסרט, זה שווה את המאמץ וההוצאות?

האם לא מגיע לילדים ונוער חב”ד ליהנות מהפקות איכותיות עם  מסרים משלנו? האם לא הגיע הזמן שהדור הצעיר ילמד ויחכים בצורה חווייתית?  מלבד זאת, הייתה לנו כוונה להביא בפני הצופה החרדי המצוי, את המסרים שלנו עם השחקנים הכי טובים, משחק איכותי ואיכות צילום לא פשרנית, כל זאת כדי שיתחברו לסרט, יתפעלו מהאיכות ויתחברו למסרים. בסבב ההופעות שעשינו, ראינו במוחש שהמסרים פשוט נקלטים. גם אנשי חינוך ליטאים וחסידיים שהגיעו עם ילדיהם או תלמידיהם או שהגיעו קודם לכן כדי ‘לבקר’ את תוכן הסרט, יצאו נפעמים ופשוט ביקשו מאתנו להמשיך ליצור סרטים איכותיים.

גם אצל הצופה הלא-דתי, היחשפות לסרט כמו ‘מקום בטוח’, שובר סטראוטיפ שכביכול הסרטים הדתיים, בוודאי החרדיים, ‘לא מעניניים ולא איכותיים’. תגובות כאלה קיבלנו מעשרות בתי חב”ד שהקרינו את הסרט.

כיצד באמת הצלחתם לעמוד בהוצאות העצומות?

אנחנו רוצים לנצל את הבמה המכובדת שמעניק לנו ‘בית משיח’,  ולהודות לרב לוי יצחק נחשון, המנהל של צבאות ה’ בארץ הקודש, שעודד אותנו, כיון אותנו ונתן את הגב הכלכלי להפקת הענק הזו, שברוך ה’ הוכחה כמשתלמת. מלבד זאת, הסרט לא מופץ בדיסקים אלא אך ורק בהקרנות פומביות, מה ששומר גם על איכות התמונה והסאונד, וגם ובעיקר מסייע לכיסוי ההוצאות העצומות.

בנוסף לכך, אני רוצה לציין לשבח את מסירות הנפש, כפשוטו, של כל הצוות החב”די שפשוט התמסר למען הצלחת המבצע המורכב הזה, ובעיקר לאיש ההפקה ר’ דניאל נתנאלוב ששימש כמנהל הסט, גם בכל הסצנות העמוסות והמורכבות, ודאג שההוראות של הבמאי יגיעו אל כל האנשים והילדים שעל הסט.

מניפולציה קולנועית

במהלך הסצנות השונות, הזדמן לצוות ההפקה החבדי”ת, מצבים מעניינים מול השחקנים. כך לדוגמה, בסצנה שפורסמה בקדימונים (פרומו), נראה הילד שימי מגיע לחדר בבית המלון ומשתף את ג’ואל הכתב על מה ששמע מהחבדינקי”ם:

שימי: תגיד, ג’ואל, רוצה לשמוע משהו מוזר?

ג’ואל: נו.

שימי מהסס מעט: שמעתי שאומרים שלא צריך לפחד. ה… הרבי מליובאוויטש אומר שארץ ישראל היא המקום הכי בטוח בעולם. הוא אומר לא לעזוב את הארץ.

ג’ואל: נו באמת, שימי, אני לא קונה את זה.  הם חיים באשליות ובכלל, מה בכלל הקשר של הרבי מליובאוויטש לעניין?

שימי: לא יודע. אתה בעצמך לא הפסקת לשבח אותו, כשחזרת מהביקור אצלו. אני חייב להישאר פה, ג’ואל. חייב.

ג’ואל: שימי, אני עיתונאי. אני יודע טוב מאוד מה הולך להיות פה. עם כל הכבוד וההערכה שלי לרבי, אני רואה את המציאות. אני שמח מאוד שהחב”דניקים בטוחים שהכל בסדר, אבל יש גבול. זה מטורף! טילי סקאד, נשק כימי. אתה רוצה לקפוץ לתוך האש?

את תפקיד הכתב היהיר והמלגלג, גילם השחקן נתי רביץ. רביץ, שביום יום מתהלך עם כיפה לראשו, מתפלל במניין חב”ד, לומד חת”ת ומקורב מאד לחב”ד, אמר את המילים בתוקף הנכון, אולם אהרן, הבימאי, חש בשפת הגוף שלו את הערכה הרבה שהוא אכן כן רוחש לרבי ולחסידי חב”ד. הוא עצר את הצסנה ב’קאט’, וביקש מרביץ: “נתי, אני מבקש, תוציא את כל הכעס שבעולם על חב”ד…”

מאוחר  יותר, כשאותו ג’ואל המתנגד, שייצג למעשה את כל הסקפטיים והציניקניים בימים ההם, מסכם בשידור ישיר מישראל בחג הפורים את התפעלותו מסיום המלחמה והנבואה של הרבי שהתקיימה, מתבצע הלכה למעשה המונח הקולנועי “מניפולציה תסריטאית”, בה המסר  מגיע דווקא ממי שלא היית מצפה לשמוע אותו ממנו. מה שגורם לו לחדור ללבבות…

למותר לציין כי במהלך העבודה המשותפת, נוצר חיבור עמוק בין השחקנים שאינם שומרי מצוות לבין המפיקים ושאר צוות ההפקה, דבר שהשפיע באופן ישיר על התקרבותם והכרתם את חיי התורה והמצוות.

ולנו לא נותר, אלא לאחל בהצלחה להפקה הבאה, ולהמליץ בחום למי שלא ראה עדיין את ‘מקום בטוח’, שידאג לעוד כמה מקורבים (כן, גם מבוגרים נהנים, ודווקא מבינים יותר), שיצפה יחד איתם במרצה המרתק הזה, שמספר את סיפור הניסים והנפלאות ונבואות הרבי – בצורה הכי כרימטית שיש…