22 שנים בלי לשמוע את אבא

22 שנה הוא לא ראה את אביו ולא שמע ממנו שיחות חדשות - אבל לרגע הוא לא התנתק ממנו! הוא למד תמיד את השיחה האחרונה ששמע מאביו, עגלה ערופה, ומשם שאב את הכוח להתגבר על כל הנסיונות

בשבת זו, שבת פרשת תולדות תשנ”ד, אנו מציינים 22 שנה לכינוס השלוחים העולמי תשנ”ב, ולשיחה המיוחדת שאותה אמר הרבי מלך המשיח במהלך אותו כינוס.

אלו לא היו 22 שנים קלות. עבור רבים היו אלו שנים מלאות באכזבות, ספקות ותסכולים. בחורים ובחורות שמתחתנים היום, מעולם לא ראו את הרבי. ההווה - והעתיד של ליובאוויטש - נראים די קודרים. גם לאלו שחזקים באמונתם, מגיע היצר הרע (עמלק) בכל דרך אפשרית על מנת לנסות ולהחליש (לקרר) את האמונה המיוחדת הזו.

בגלל ספקות אלו אני כותב את הדברים הבאים: אין זו הפעם הראשונה בהיסטוריה, שהיתה פרידה כואבת בת 22 שנה!

22 שנים בלי לשמוע את אבא

התורה מספרת לנו כי יוסף הצדיק הופרד מאביו במשך “ימים רבים”. כמה זה “ימים רבים”? מסביר רש”י: “עשרים ושתים שנה משפירש ממנו עד שירד יעקב למצרים, שנאמר (פסוק ב) יוסף בן שבע עשרה שנה וגו’ ובן שלשים שנה היה בעמדו לפני פרעה, ושבע שני השובע ושנתים הרעב כשבא יעקב למצרים הרי עשרים ושתים שנה,

כנגד עשרים ושתים שנה שלא קיים יעקב כבוד אב ואם. עשרים שנה שהיה בבית לבן, ושתי שנים בדרך בשובו מבית לבן, שנה וחצי בסוכות וששה חדשים בבית אל, וזהו שאמר ללבן (ויצא לא, מא) זה לי עשרים שנה בביתך, לי הן, עלי הן, וסופי ללקות כנגדן”.

דהיינו: יוסף הצדיק הופרד מאביו למשך 22 שנה, בדיוק כמו שאביו, יעקב, הופרד מיצחק למשך תקופה כזו.

איך הסתדר יוסף עם הפרידה? במקום להיכנס לדיכאון על המצב הקשה וחסר האונים שבו הוא נמצא - אימו מתה כשהוא היה ילד קטן, הוא הופרד מאביו, נמכר על ידי אחיו, הפך למשרת בבית אדון, נכלא בארץ זרה על לא עוול בכפו וכו’, יוסף נשאר אופטימי. הראייה שלו נשארה חיובית. בסופו של דבר, הוא נהיה מלך מצרים ומינף זאת לשליטה על כל העולם כולו.

להתגעגע, ולהמשיך הלאה

מה היה סודו של יוסף? איך הוא הצליח להישאר חיובי למרות הנסיבות השליליות ומדכאות לכאורה?

ראשית, הייתה לו אמונה חזקה בה’. יוסף האמין בהשגחה פרטית, והבין שכל מה שאירע לו, אירע בכוונה מכוונת של ההשגחה העליונה. יוסף ידע שכל מה שהקב”ה עושה הוא חלק מתכנית גדולה וטובה. אם ה’ סובב עליו את כל הנסיבות הללו, הרי זה בשבילו נסיון ומבחן אמונה, שהוא צריך לעמוד בו. והוא עמד בו בכבוד.

אבל היה לו ליוסף סוד נוסף.

ליוסף נולדו שני בנים במצרים. לבכורו, הוא קרא ‘מנשה’ - נשני אלוקים מבית אבי. אפרים - כי הפרני אלוקים בארץ עניי, היה רק השני. הרבי מלך המשיח מבאר, כי מצד יוסף, זה היה הסדר הנכון.

כאשר יהודי יורד לעולם, המטרה היא אמנם ה’הפרני אלוקים בארץ עניי, ‘להשתלט’ על ארץ מצרים ולהופכה לקדושה. אולם בשביל להצליח במשימה הזו, צריך קודם כל את ההרגשה ‘נשני אלוקים מבית אבי’, להתגעגע לבית אבא, להרגיש ‘אנוס על פי הדיבור’ כאשר לא מתגוררים בבית המלך. וכך חי יוסף. יוסף היה בגופו במצרים, אך ברוחו בבית אבא, בביתו של יעקב אבינו, נשיא הדור.

המסר של השיחה האחרונה

התורה מספרת לנו כי כאשר הגיעו בני ישראל לאביהם הזקן וסיפרו לו את כל הקורות אותם “וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אתו ותחי רוח יעקב אביהם (שרתה עליו שכינה שפירשה ממנו, רש”י)”. מה היה כה מיוחד בעגלות האלו שגרמו לנחמה אחרי 22 שנות אבל? במה הם היו יותר מיוחדות מהבשורה הטובה עצמה?

רש”י מתרץ את השאלה: “סימן מסר להם - במה היה עוסק כשפירש ממנו? בפרשת עגלה ערופה”. העגלות שחיו את יעקב אבינו, לא היו העגלות הגשמיות. אותם בכלל שלח פרעה, שציוה בעצמו על יוסף לשולחם, ואם היה מדובר עליהם היה מתאים לכתוב: “העגלות אשר שלח פרעה”. העגלות ששלח יוסף, היו הרמז לאבא - לפני 22 שנה בעת שנפרדנו, למדנו בסוגיית עגלה ערופה.

מכיון שחזר ושינן כל הזמן את השיחות האחרונות של יעקב אבינו, יוסף היה מסוגל לקבל את הכוח הדרוש לו כדי להישאר חזק. יוסף הפנים את המסר של עגלה ערופה, ומסר זה נתן לו את הכח להתגבר על כל הניסיונות והקשיים במצרים - “ערוות הארץ”.

מהו המסר של עגלה ערופה? מה ההוראה הנלמדת ממנה? הרבי מלך המשיח מסביר (לקוטי שיחות חלק ל’ עמ’ 223) כי החלל, במובנו הרוחני, הוא זה שנפסקה דביקותו בקב”ה, מקור החיות. הגורם לכך שזה קרה, הוא המקום: השדה. הטריטוריה של עשו, “איש שדה”, שעושה את הכל על מנת לנתק את היהודי ממקור חיותו.

וכאן באה ההוראה: זקני העיר, הם האחראים לכך שיהודי לא יפול חלל בשדה. עליהם לספק לו את המזון והלבושים - התורה והמצוות - כדי לחזקו ולהגן עליו מכל הסכנות הרוחניות האורבות לו בשדה.

כששלח יוסף את הסימן לאביו, הוא רמז לו: אבא, הפנמתי את המסר. גם בהיותי בגלות נשארתי קשור לזקני העיר. לא התנתקתי מהבית ומהלימוד האחרון שלמדנו, הלימוד שבו הענקת לי את הכוחות להמשיך בדרך הסלולה, גם בשדה הקוצים המצרי. או אז יכל יעקב להגיד בשמחה: “רב עוד יוסף בני חי” - חיים רוחניים.

כאשר חיים עם הגעגועים לבית אבא, חיים עם השיחות האחרונות של אבא, הרי לא רק שאפשר לבצע את המטרה שלשמה ירדנו לעולם - אפשר גם לגדל ילדים חסידיים גם במקומות של עוני רוחני.

לחיות את השיחה האחרונה לשלוחים

חסידים יקרים: לאחר ההסתלקות של הרבי הריי”צ, חסידים הרגישו בודדים ומדוכאים. הם כתבו לרבי שהם צריכים חיזוק. מה השיב להם הרבי? להיות כמו יוסף וללמוד את השיחות האחרונות של הרבי ומשם ישאבו את הכוחות הנדרשים להם!

בלשונו הקדושה של הרבי (אג”ק ח”ד עמ’ כג): “מה שכותב שמרגיש את עצמו בודד וגלמוד וכו’ וכו’ ונופלת עליו חולשה גדולה בכל העבודה . . זהו מעצת היצר . . וראה בשיחת י”ג תמוז תש”ט שנדפס בקונט’ י”ב תמוז השי”ת אשר משם יוכל לשאוב חיות והתעוררות והתחזקות בעבודתו במקומו עתה . . והלואי היו מדקדקים אנ”ש, ובפרט התמימים, בדברי כ”ק מו”ח אדמו”ר הכ”מ אפילו בשיחותיו ובפרט אלו משנת השי”ת והשנה שקדמה לה”.

חסידים ושלוחים יקרים: עלינו ללמוד ו”לחיות” עם השיחות של תנש”א - תשנ”ב. שיחות אלה אמר והגיה הרבי עבורנו, על מנת שיהיה לנו את הכח לשרוד בימים טרופים אלו.

בשבת פרשת חיי שרה תשנ”ב, בעת שדיבר הרבי לשלוחיו בשעת כינוס השלוחים העולמי, אמר את הדברים הבאים:

“החידוש שנתוסף במיוחד בזמן האחרון בעבודת השליחות: לקבל פני משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלימה… זהו חידוש כללי ועיקרי, שאינו רק עוד פרט בשליחות, אלא הוא עיקר וענין כללי ביותר, ועד שהוא הענין הכי כללי בתורה - הכנה לביאת משיח צדקנו - שמקיף את כל הנקודות והפרטים של עבודת השליחות… כל שליח צריך להתכונן בעצמו ולהכין את כל היהודים במקומו ובעירו וכו’ לקבלת פני משיח צדקנו, על–ידי שהוא מסביר את ענינו של משיח, כמבואר בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, באופן המתקבל אצל כל אחד ואחד לפי שכלו והבנתו, כולל במיוחד - על–ידי לימוד עניני משיח וגאולה, ובפרט באופן של חכמה בינה ודעת.

והיות שזוהי העבודה בזמן הזה, הרי מובן שזה שייך לכל יהודי, בלי יוצא מן הכלל”.

עלינו לנצל את הכוחות שניתנו לנו להפיץ ולפרסם את ענינו של משיח, וכאשר יתגלה אלינו מלכנו משיחינו במהרה בימינו, נשלח אליו את העגלות המלאות שלנו “עגלה ערופה”, ו’יחי’ רוח יעקב אבינו שבדורנו!