מרדכי גנוט

תשע”ד הינה שנה מעוברת וזכתה בחודש נוסף, אדר ראשון. אך טבעי היה שפנינו בימים אלה אל הרב מרדכי גנוט, מחבר הלוח המונומנטלי “דבר בעתו” ושמענו ממנו על מהותו של החודש הנוסף שזכינו בו, על אירועים שארעו בחודש זה, ועל גישתם של גדולי החסידות לחודש הנוסף • הרב גנוט גם מספר על סודו המופלא של הלוח שהוא מחבר שזכה למאות רבות של הסכמות מכל גווני הציבור שומר המצוות • ראיון בעתו

הרב גנוט קורא את פרשיות המלך, זכר למעמד ‘הקהל’

בימים אלה שוקד הרה”ח מרדכי גנוט, מהמובחרים שבחבורת חסידי ויז’ניץ בבני ברק, בהכנת לוח “דבר בעתו” לקראת שנת תשע”ה. עבור הרב גנוט יש סיבה מיוחדת לחגיגה, שכן הלוח החדש שייצא לאור בע”ה, יהיה השלושים במספרו. שלושים שנה מאז שהחל להוציאו לאור בקביעות והתקבל באהדה רבה בקרב שלומי אמוני ישראל. שלושים שנה.

ואכן, לוח השנה “דבר בעתו” הוא אחד הלוחות היהודיים החשובים ביותר שהחל לצאת לאור לפני 29 שנה על ידי הרב מרדכי גנוט מבני ברק.

כשאומרים “לוח” הכל מבינים כי מדובר בעוד לוח שנה שתלוי על קיר הבית וממנו שואבים את זמני כניסת ויציאת השבת ואפילו את לוח שיעורי הרמב”ם היומיים. אבל הלוח של הרב  מרדכי גנוט, אינו ככל הלוחות. הוא מכיל אוצרות עצומים בלתי נדלים של מנהגים יהודיים הקשורים לימי השנה, עשרות שיעורי תורה יומיים, מדורים על דברי ימי ישראל. בקיצור: לוח שעמו יכול כל יהודי להעביר את השנה בצורה נעלה הרבה יותר מכפי שהיה רגיל עד כה.

לוח זה מונח על שולחנם של עשרות ומאות רבנים ואדמו”רים שנוהגים לחיות עם הדברים המובאים בלוח בשורה ארוכה של נושאים. בקונצנזוס שהשיג הלוח ניתן להיווכח במאות (!) הסכמות של אדמו”רים ורבנים מכל החוגים, שהודו למחבר וגמרו את ההלל על היצירה התורנית המדהימה.

עשרים ותשע שנה חלפו מאז החל הלוח לצאת לאור עולם, ומדי שנה מספר העמודים שבו הולך וגדל. בשנה זו הגיע ל–1680 עמודים! האותיות קטנות והצפופות מביאות לפני הקורא את כל מאגר הידע האדיר הגלום בתוכו.

מחבר הלוח מביא אלפי הלכות, מנהגים ואמרות הקשורים לתאריך היהודי המחולקים לפי מדורים שונים.

לחיות גאולה

המדור הראשוני של הלוח הוא “עתים לתורה” - בו מובאים כל שיעורי התורה היומיים הכוללים, כמובן, את שיעורי החת”ת השווים לכל נפש, וכן את שלושת מסלולי לימוד הרמב”ם היומיים, כפי שתיקן הרבי מה”מ. שני מכתבים זכה הרב גנוט לקבל מהרבי עבור ה”לוח” שלו. במכתב הראשון שכתב הרבי למחבר הלוח הרב מרדכי גנוט, בשנת תשמ”ח, הודה לו הרבי על  הוצאת הלוח והוסיף בגוף כתב יד קדשו “ובמיוחד על שיעורי הרמב”ם”…

המדורים בלוח הנם מגוונים ולא–שגרתיים, כמו מדור “מעשה בראשית” - המביא תרשימים ומפות הממחישים את מהלך צבא השמים. עם תחילתו של כל חודש, מקבל הקורא את נתוני מסלול השמש, הירח וכוכבי הלכת, בנוסף לאיור של הראיה הראשונה של מולד הלבנה. מפת השמיים החודשית, וכן פרטים נוספים שהסנהדרין תהיה זקוקה לדעת כאשר יתחילו לקדש את החודש, תיכף ומיד ממש בביאת המשיח. שכן, זאת לדעת, הרב גנוט אמנם אברך חסידי החובש את ספסלי בית המדרש, אך ידיו רב לו בכל תורת גרמי השמים, וכמו הוא מכיר מקרוב את הכוכבים הנעים במסילותיהם, לא ישבותו.

אחד המדורים המרתקים של הלוח הוא המדור “יבנה המקדש”. מדור זה מביא את ההלכות והמנהגים המיוחדים הקשורים לזמן בית המקדש. אילו בית המקדש היה קיים היום, היו נוהגים לעשות הלכות והליכות, עובדות ומנהגים אלה ואחרים; ברצות ה’, כאשר ייבנה היום בית–המקדש, לא יצטרכו לרוץ ולחפש בספרים מה יש לעשות ביום זה…

פרטים רבים ומעניינים אפשר למצוא במדור הזה, על אודות מנהגים שהיו נעשים בתקופת בית המקדש - “דברים שרובם ככולם אינם מודעים לכך”, כדברי הרב גנוט. “המטרה בפתיחת המדור הזה היתה, להפוך את נושא הגאולה ובנין בית המקדש לדבר מוחשי ביותר, ולכן הוא מופיע כחלק אינטגרלי מהלוח”.

• מהיכן עלה לך הרעיון לפתוח את המדור הזה?

“היזמה הייתה לאחר הוראתו של הרבי מליובאוויטש ללמוד ענייני משיח וגאולה. אמרתי לעצמי שגם בלוח שלי צריך לעשות משהו כדי לקרב את תודעת נושא משיח וגאולה לכלל הציבור. בעקבות זאת עלה הרעיון לפתוח מדור חדש שייקרא ‘יבנה המקדש’”.

המדור החל בפורמט קטן לפני עשרים ואחת שנים, בלוח לשנת תשנ”ג, אך משנה לשנה נוספים בלוח עשרות פרטים חדשים. בבקיאותו המופלגת מצליח המחבר לדלות אין–ספור פרטים מתוך הספרים שעוסקים בנושא בית המקדש.

“לוח של ימות המשיח”, מגדיר זאת הרב גנוט, ואכן כזה הוא. העיון בלוח “דבר בעתו” כרוך בתענוג; הקורא מתוודע למכלול אדיר של נושאים ומנהגים ערוכים בטוב טעם ודעת, לפי סדר נושאים הקשורים לימות השנה. בין המנהגים מופיעים מאות מנהגי חב”ד; כך למשל, כאשר פותחים את הלוח ביום שבעה–עשר בתמוז, מתוודע הקורא להוראתו של הרבי בנושא לימוד ענייני בית הבחירה בימי בין המצרים: “האדמו”ר מליובאוויטש קורא ללמוד בימי בין המצרים את נושא המקדש וכליו וסדר העבודה בו, החל מפרשיות התורה שבכתב…” בהמשך מובא המנהג של הרבי “להרבות בצדקה בכל ימי בין המצרים בצדקה המקרבת את הגאולה…” מעיניו של הרב גנוט גם לא נעלם המנהג שחידש הרבי לומר דברי כיבושין ביום צום, המבוסס על מנהג קדום, והוא הכניס מנהג זה בימי הצום.

• אין ספק שהחידוש המעניין בלוח שלך הוא המדור “יבנה המקדש”. כדאי אולי נוכל לקבל מפיך סקירה למהות המדור, מה בחרת להכניס בו וכיצד מוצאים את כל המנהגים השונים?

“במדור זה נכללים רבים מן ההלכות והמנהגים שנהגו בזמן שבית המקדש היה קיים. העיסוק בהלכות אלו הוא בבחינת “ונשלמה פרים שפתינו”, וכפי המוזכר במסכת מנחות ‘מעלה עליו הכתוב על העוסק בהלכות עבודה כאילו נבנה המקדש בימיו’. העיסוק היומי והאינטנסיבי במנהגים והלכות הקשורים לבית המקדש וימות המשיח, מהווה פעולה מעשית של ציפייה לישועת עם ישראל וגאולתו. המדור הזה הוא בבחינת מוסיף והולך, וכאמור, מדי שנה נוספים חידושים רבים.

“המנהגים וההלכות שאני מביא במדור, רובם ככולם אינם ידועים; כך למשל, מדי חג שבת ומועד מובאים כל הקרבנות, המנחות והנסכים שהיו מקריבים בבית המקדש ביום זה. או תקח מנהג שהיה בבית המקדש ביום ה’ בשבט (והשנה, שנה מעוברת, זה חל, כנראה, ביום ה’ באדר ראשון) בו ביום זרעו שעורים עבור קציר העומר, בדיוק שבעים יום לפני הקציר, כפי המובא במסכת מנחות. או למשל הלכות של ערב שנת השמיטה שהיו נהוגות רק בזמן שבית המקדש היה קיים, כמו: עד מתי מותר לחרוש, כיון שלאחר חורבן הבית ביטלו את החומרה הזאת.

“שאלתי פעם את פי הגר”ח קנייבסקי, אליו אני עולה תכופות - מספר המחבר - האם כשיבנה המקדש במהרה, נשוב לזמנים הללו? וענה, ‘כשיבנה המקדש יהיה לנו את מי לשאול’…

“בערב חג הפסח וערב חג הסוכות מופיע במדור כי ביום זה נהגו ללבן את המזבח ליופי, מלאכה שנעשתה בכלי עץ. ניקח לדוגמא תאריך נוסף, כ’ באב, יום ההילולא של אביו של הרבי. הרבי תמיד הזכיר בהתוועדויות שערך באותו יום - אותן אני זוכר היטב, שהועברו בשידור חי לשיכון חב”ד השוכן ליד ישיבת טשעבין בה למדתי, ולפעמים נדדנו לבית הכנסת חב”ד בשכונת ‘מאה שערים’ - כי יום זה הוא זמן הבאת עצי הכהנים והעם, ואני אכן מציין זאת יחד עם הפנייה לליקוטי שיחות חלק ד’ עמוד 1106”.

הדוגמאות והמקרים המובאים בלוח הם רבים ומגוונים מאד והבאנו כאן לתועלת הקוראים מעט מזעיר. אין ספק כי בלוח “דבר בעתו” בנוסף על כל המעלות, אפשר לחיות עם נושא גאולה ומשיח ובית המקדש דבר יום ביומו.

בשיחה עם הרב מרדכי גנוט מסתבר, כי בגעגועיו לימי בית המקדש, הוא אינו מסתפק רק בכתיבה על מה שהיה ויהיה בזמן שבית המקדש קיים, אלא הוא אף מבצע פעולות ומעשים זכר למצוות שהיו קיימות, כמו למשל מנהגו מדי חג הסוכות של שנת ‘הקהל’, במוצאי שנת השמיטה, לקרוא את “פרשיות המלך” שבספר דברים הקשורים לשנת הקהל, זכר לאותה מצווה רמה ונשגבה כאשר המלך היה קורא באוזני כל העם… כך למשל גם אפיית שתי הלחם; הרב גנוט אפה במאפיית וויז’ניץ שתי הלחם - זכר לשתי הלחם המקוריות שנעשו בחג השבועות בבית המקדש ואף הציג אותן בסדר שיעוריו בנושא עבודות בית המקדש בחגים ובמועדים…

בכלל, הרב גנוט חי את נושא הגאולה והמקדש. גולת הכותרת של שיעוריו בנושא הגאולה, היא שיעורו המרכזי שנמשך על פני שלוש שעות, על עבודת יום הכיפורים אותו הוא מוסר ברחבי הארץ בעשרת ימי תשובה, ובקריית ויז’ניץ אף בליל יום הכיפורים או ב”עיצומו של יום מכפר”…

הרבי מודה לרב גנוט על ציון שיעורי הרמב”ם היומי

• כיצד בעצם נולד הרעיון של הלוח?

רעיון הלוח עלה בראש לפני שנים רבות, כשהייתי תלמיד בישיבת טשעבין. באותם ימים התחלתי לערוך כעין לוח יומי שהתפרסם על לוח המודעות של הישיבה; תמיד חשבתי לעצמי מתי אזכה לקבץ את כל המנהגים הידועים והפחות ידועים, כדי שכל אחד - גם ‘בעל הבית’ -  יוכל לשבת ולהתענג על כל אותם הדברים הטובים.

בשנת תשמ”ו זכיתי להוציא את המהדורה הראשונה של הלוח, אשר בסייעתא דשמיא התקבל בצורה נלהבת ביותר בכל החוגים. כל איש מוצא את מבוקשו בלוח: לוח זמנים, לוח לימודים יומיים, מנהגים מעניינים ובהם גם מנהגי קדמונים שאינם נהוגים כיום. גם פרטים שהציבור לא היה בקי בהם כל כך כמו דברים תמציתיים ופיקנטיים על צבא השמיים ונושאים אסטרולוגיים.

הֶהיו לך התייחסויות מיוחדות מהרבי?

שלחתי לרבי את הלוח השני וביקשתי את ברכתו. המכתב הראשון של הרבי הגיע אלי בשנת תשמ”ז והדפסתי אותו במצורף ללוח של שנת תשמ”ח. הרבי כתב כי לוח דבר בעתו התקבל ותשואות חן תשואות חן, והוסיף בכתי”ק “ובמיוחד על שיעורי הרמב”ם”.  הרגשתי ממש את ה”כפליים לתושיה” שבברכת הרבי.

עם המכתב השני שזכיתי לקבל מהרבי, היה לי דבר מופלא ומיוחד: המכתב נכתב בימי החנוכה תשמ”ח, אבל הוא הגיע אלי רק שנה לאחר מכן בחורף תשמ”ט! הדבר היה לפלא עבורי, ולא מצאתי לכך תשובה. זמן קצר לאחר מכן, אחד מילדי היה חולה מאד ואושפז בבית הרפואה; הרגשתי בלבי כי הרבי עיכב את המכתב במשך שנה שלימה, וכאשר שלח לי אותו צירף ברכה מיוחדת עבור הילד; ואכן, ב”ה הילד הבריא…

בהזדמנות אחרת שלחתי לרבי עם הרב יוסף שמואל גערליצקי, שליח הרבי בתל אביב, את הלוח לאותה שנה (כמדומני תשנ”ב) כפי שנהגתי לשלוח לרבי מדי שנה בשנה עם שליח נאמן על מנת שימסור את הלוח דווקא בידיו הקדושות של הרבי. כתגובה זכיתי והרבי שלח באמצעות הרב גערליצקי בקבוק ‘משקה’ בעבורי.

רגליו בארץ
וראש במסילות השמים

בנוסף לעיסוק בלוח דבר בעתו, הרב גנוט מתעסק רבות בנושא האסטרונומיה, התעניינות החלה לתפוס אצלו מקום כבר בהיותו ילד בגיל 8. הידע העצום שלו משתקף בלוח, בהביאו ניתוחים אסטרונומיים, מפות ותחזיות מרחיקות לכת.

הרב גנוט אף חבר באגודה של אסטרונומים דתיים שמארגנים מדי פעם כינוסים ודיונים בנושאי קידוש החודש ועיבור השנה. בין לבין הוא גם מרצה בנושא אסטרונומיה, וקשה שלא להשתומם לראות את החסיד עם הלבוש החסידי שמגיע להרצאותיו מלווה במכשירים ובציוד עזר…

הרב גנוט מופיע גם בבתי חב”ד ובכינוסים שונים, שם הוא מסביר את נושא קידוש החודש והאסטרונומיה היהודית. הרצאותיו של הרב גנוט בנושאים אלו הם חוויה רוחנית. מפליא לראות יהודים הבקיאים בתורת האסטרונומיה ו”יודעי בינה לעיתים” שמסוגלים לחשב את חישובי עיבור ומולד הלבנה, ועל פי זה לקדש את החודש ולעבר את השנה. מורו ורבו הגאון הרב ברוך שמעון שניאורסון זצ”ל ראש ישיבת טשעבין, התבטא פעם על תלמידו הרב גנוט, שאילו היה בלובלין (ישיבתו של הרב מאיר שפירא שם למד בצעירותו) הרב גנוט היה נחשב לחידוש…

שינויים וגילויים
בשנה מעוברת

תשע”ד היא שנה מעוברת. חודש נוסף לשנים עשר החודשים הקבועים של השנה - הוא חודש אדר ראשון. רבותינו נשיאנו חששו מאוד משנים מעוברות, כפי שמסופר בקובץ מכתבים בהוספות לתהלים (עמ’ 209), על הנהגתו של כ”ק אדמו”ר הצמח–צדק בחודש תשרי תר״ח במרירות גדולה. גם בימי החג היה רציני ביותר, דבר אשר החריד לבב אחי והמקורבים ביותר, ואיש לא הרהיב עוז לשאול פרשת הדבר.

בהמשך שם מובא כי בניו של הרבי ה”צמח צדק”, הרי״ל והרש״ז אמרו השערתם, להיות כי שנת תר״ח היתה שנה מעוברת, וישנה קבלה מהרב המגיד ממעזריטש בשם רבינו הבעש״ט, שבשנה מעוברת צריכים רחמים יותר מבשנה פשוטה.

כמו כן מובא בספר השיחות תש”ג עמ’ 91: “לחסידים הראשונים הייתה קבלה, שבשנה מעוברת עבודת הרביים זי”ע הייתה אחרת משנה פשוטה”.

הרבי אף הזכיר זאת בשיחת שבת פרשת בראשית תשי”ד:  “בכלל, היו מתייראים (“מ’וואָלט זיך שרעקן”) משנת העיבור, שהרי ענין העיבור הוא תוצאה מהקטרוג ומיעוט הירח (ולכן יש נוסחאות שנוהגים להוסיף בשנת העיבור “ולכפרת פשע”)”.

גם צדיקים נוספים ראו את השנה מעוברת כשנה קשה ולא פשוטה, שכן עם ישראל דומים ללבנה, ומכיוון שצריך עניין לחזק את הלבנה על ידי הוספה בימים, הרי הדבר מורה על היפך החוזק. היו שאמרו כי מעוברת מלשון “עברה וזעם”, המעיד על לשון שלילה.

אמנם הרבי הפך את כל הגישה והיחס לשנה מעוברת, וכמו תמיד, לענינים של הוספה בטוב. כבר בתחילת נשיאותו (שיחה הנ”ל)  דיבר הרבי על מעלת שנת העיבור בהזכירו שאמנם בעבר היו “מפחדים” משנת העיבור, “עד שהגיעו למסקנא שאין סיבה להתיירא, כיון שאדרבה: ענין העיבור הוא להשוות את שנת הלבנה עם שנת החמה, היינו, לתקן את החסרון שנעשה ע”י מיעוט הירח (שזהו עניין “כפרת פשע”). וכמבואר לעיל, שמטעם זה שנת העיבור היא “שנה תמימה” - כיון שהיא פועלת שלימות בשנת הלבנה, ע”י השוואתה לשנת החמה.

“ויתירה מזה: בשנת העיבור ישנם יותר ימים מאשר בשנת החמה - שהרי שנת החמה היא שס”ה ימים, ומספר הימים דשנת העיבור הוא גדול יותר. והיינו שענינה של שנת העיבור הוא בדוגמת ענין התשובה, מדרגת בעלי תשובה היא למעלה גם ממדרגת הצדיקים, והרי מצינו, שקין האריך ימים יותר מאדם הראשון (שניתנו לו אלף שנים ואחר כך נלקחו ממנו שבעים), וגם יותר מירד וכו’, שכל זה הוא מצד מעלת התשובה, ועל דרך זה מספר הימים דשנת העיבור גדול יותר משנת החמה, מצד מעלת התשובה”.

בשנת תשנ”ב דיבר הרבי מלך המשיח בסוף חודש שבט על כך שישנה אפשרות שאם משיח יבוא באופן מיידי, לא יצטרכו לעבר את השנה (שנת תשנ”ב היתה כזכור שנה מעוברת). רבים לא ירדו לסוף דעתו של הרבי, כיצד הרבי מדבר על כך שישנה אפשרות לא לעבר את השנה, כאשר כבר נמצאים בערב ראש חודש אדר תשנ”ב?! הרב גנוט ישב על המדוכה ולאחר חישובים רבים גילה כי למעשה הדברים של הרבי מדוייקים בתכלית. לפי תקופת שמואל, מה שקובע בעיבור השנה הוא יום השויון האביבי; גם מהרמב”ם משתמע כי זה מה שקובע בנושא עיבור השנה. ואכן, באורח פלא בשנת תשנ”ב יצא יום השויון האביבי באמצע אדר שני; כלומר, שאם היה בית דין, ניתן היה לבטל את אדר שני ולעשותו ניסן שהרי כבר באמצעו חל יום השוויון האביבי ויכלו לקיים את הפסח כבר באדר שני!…

“ראיתי” - מספר הרב גנוט - “כי דבריו של הרבי מופלאים ביותר, ורק אנשים שיש להם את הידע הנדרש בחכמת התכונה, יכולים היו להגיע לחישובים אלו ולרדת לסוף דעתו הנשגבה של הרבי. אני מודה לה’ שזכיתי לבאר את השיחה המופלאה הזאת”…

הרב גנוט בלוח המופלא שלו מגלה ומאיר פרטים רבים שאינם ידועים עד כה, בקשר לשנה מעוברת. כך למשל הוא מגלה כי ביום ג’ באדר ראשון הושלמה והסתיימה בניית בית המקדש השני, כפי המובא בספר עזרא (ו, ו) “ושיציא ביתה דנה עד יום תלתא לירח אדר”.

ביום ה’ באדר ראשון, מציין הרב גנוט, מתחילים לזרוע שעורים לקראת קצירת העומר, כפי שנקבע שזורעים אותם שבעים יום קודם הקרבתן ביום ראשון של חול המועד פסח, ט”ז בניסן. בכל שנה הזריעה מתקיימת ביום ה’ בשבט, אך בשנה מעוברת המאורע המיוחד חל באדר ראשון.

הרב גנוט, בראיה המיוחדת לו, נותן כיוון הסתכלות חדש גם בכל הקשור לחג הפורים. על פי דברי הירושלמי, נס פורים היה בחודש אדר ראשון דווקא.

בהקשר לכך מציין הרב גנוט, חסיד ויז’ניץ, אנקדוטה אישית שארעה עמו: “לפני שנים רבות הגיע האדמו”ר מבעלז שליט”א לבקר את גיסו, כ”ק האדמו”ר מויז’ניץ שליט”א (שבאותם ימים עוד היה רב ולא כיהן כאדמו”ר). באותו יום למדתי בהשגחה פרטית את דברי ה’ירושלמי’ האמורים. כשנפגשים שני צדיקים, מגיעים עוד יהודים כדי לשמוע ולהתחמם לאורם, וגם אני הגעתי לשמוע את שיחתם. האדמו”ר מבעלז כנראה שהבחין בי, ובתוך כדי שיחה שאל מתי ארע נס פורים, האם באדר ראשון או שני (הביקור האמור התקיים בשנה מעוברת). ואז הצביע לעברי ואמר: ‘הוא כנראה יודע’. למעשה עמדתי רחוק ממקום מושבו ובאמצע עמדו עוד חסידים רבים, ובכל זאת הפנה את השאלה אלי. הודיתי לה’ יתברך שבדיוק באותו יום למדתי את דברי הירושלמי, וכך לא התביישתי ברבים…”

למעשה, מזכיר הרב גנוט, העובדה שחוגגים את פורים דווקא באדר שני, זה משום הסיבה שחז”ל תיקנו “להסמיך גאולה לגאולה” - גאולת פורים לגאולת מצרים, ולכן קבעו את פורים לאדר שני, אך לולא המסורת הזאת, היה מן הראוי לחגוג את פורים בשנות העיבור באדר ראשון. אשר על כן, מן הראוי שגם ביום י”ד באדר ראשון להרבות בסעודה ובשמחה, “ומצוה להרבות בו שמחה ומשתה כמו בפורים, כי אין חילוק בין פורים קטן לפורים גדול אלא מקרא מגילה ומשלוח מנות בלבד (מקור: הגהות ל”מנהגות וורמייזא”). ואם מרבים בסעודה, יש אפוא לחלק גם מתנות לאביונים הקשורות למקרא מגילה, שכן עיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה”.

הרב גנוט אף מוסיף כי לדעת ה”כתב סופר”, המחמיר, ישלח גם כן מנות לרעהו “ולא יאחז החבל בשני ראשים לענג נפשו ולא להנות אחרים”.

יש גם דעות אחרות המשוות משלוח מנות למתנות לאביונים שאינן נוהגות אלא באדר שני, “וממילא כל המרבה בסעודה הרי זה משובח, שהרי כל טעם קביעת פורים באדר שני זה בשל סמיכותו לניסן, מיסמך גאולה לגאולה, אבל מצד זריזים מקדימין, הרי עתה הוא הזמן לקיים החיוב מן התורה. ובפורים גדול [באדר שני] מקיימים את המצווה מדרבנן”. הרב גנוט מוסיף כי גם אלו שמרבים בסעודה באדר ראשון “פורים קטן”, הרי ש“‘רחמנא לבא בעי’ - שאם כוונתו בסעודתו לשם שמים ולא רק למלא בטנו ותאוות נפשו, בודאי סעודתו רצויה ומקובלת”…

כך או כך, “משנכנסים אדָרַיִם מרבין בשמחות” הוא מכריז בלוח בתחילת חודש אדר ראשון, וה”מרבין בשמחה” נמשך על פני ששים ימים לפי דברי החתם סופר בתשובותיו (חו”מ סי’ כ) (בניגוד לדעת היעב”ץ (שאלת יעב”ץ ח”ב סי’ פ”ח) שסובר כי רק באדר ב’, הסמוך לניסן, מרבין בשמחה).

הכהנים עוזבים עבודתם לשמוע קריאת מגילה

במדור “יבנה המקדש” המציין את מה שהיה בבית המקדש ביום זה, מזכיר הרב גנוט כי על פי המהרש”א, בט”ו בשבט התחילו לכרות את העצים למערכה, אולם בשנה מעוברת, ההתחלה, כנראה, של כריתת העצים היתה ביום, ט”ו באדר ראשון.

מה היו עושים בבית המקדש ביום הפורים?

“הגמרא במסכת מגילה (ג, ע”א) עצמה מתייחסת לכך: אמר רבי יוסי ברבי חנינא, משפחות כהונה ולויה מבטלות עבודתן ובאות לשמוע מקרא מגילה. אמר רב יהודה אמר רב: כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם, כולם מבטלים עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה”.

הרב גנוט מוסיף עוד, כי למחרת היום, ט”ו באדר היה בית הדין ממנה אנשים מיוחדים לתקן את הדרכים ואת הרחובות ואת המקוואות לקראת העליה לרגל הגדולה של חג הפסח, “ועושים כל צרכי הרבים” ומציינים את הקברות ויוצאים אף על הכלאים לעקור מה שלא עקרו אחר ההכרזה הראשונה בראשית החודש. כמו כן היה בית הדין מושיב שולחנות ברחבי המדינה כדי לגבות מחצית השקל.

במדור “דברי הימים” שלו, טורח הרב גנוט לאזכר ביום י”ד באדר ראשון, את “פורים דארץ ישראל” בשנת תנש”א: “חיל עירק של הצורר הבבלי נכנע תחת צבאות בנות הברית, אחר מַגְרָם אותו ואת כלי זיינו בעקבות פלישתו לכווית. תושבי ארה”ק ראו נסים ונפלאות בנפול עלינו 39 טילים וכפשע בינם לבין אסונות בנפש, ותנצל נפשם (פרט לאחד)”.

השנה הוא אף מזכיר ביום י”ג באדר ראשון, את תחילת המהפכות הגדולות “האביב הערבי” במדינות ערב ביום זה בשנת תשע”א. הרב גנוט סוקר את תחילת המהפכה בבנגזי שבלוב ועובר משם לכל שאר המדינות בזו אחר זו “משטרים מתנועעים ואף מופלים, מדינות מזעזעות ומלכויות מתגרות זו בזו; מארצות האטלס בצפון מערב אפריקה (מהאיזור בו החל ליקוי החמה במולד שבט תשע”א; “ומהצד בו יתחילו הליקוי תתחיל הרעה בעולם” (כפי שנכתב אז בשם קדמונים) ועד לעומק יבשת אסיה, ואין אתנו יודע עד מה, ואיך תסתיימנה המערבולות והסחרחורות המדיניות על רקע קריאות הצורר המן האיראני ימ”ש להשמידנו. הרחמן יצילנו מכל רע, היזק והפסד .. עין מי רואה את אלה מתכתשים וקוטעים איבריהם של אלה ואינה נישאת למרום באמירת “כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם”. דברים בעתם.