אז איך אתם אוהבים את הדג שלכם, אמנון בציפוי פריך? סלמון בתנור? חריימה פיקנטי? גפ

אז איך אתם אוהבים את הדג שלכם, אמנון בציפוי פריך? סלמון בתנור? חריימה פיקנטי? גפילטע פיש מתוק? רגע לפני שנפרדים מ’מזל דגים’ עד השנה הבאה, ישבנו לשיחה תת ימית עם ר’ אריה שניאורסון מחנות הדגים המיתולוגית בכפר חב”ד >> בין טחינת קרפיון, פילוט סלמון והנחת תפילין למשלוחן שמענו על עולם הדגים בחז”ל בנסתר ובמסחר >> על דג טרי ודג קפוא, על אתגרי הכשרות בעידן המודרני, כמה זמן עובר מדיג הסלמון ועד הצלחת וגם… קצת נוסטלגיה כפר חב”דית וסיפור על אהבת חסידים בניחוח עתיק

אלעד יצחקי

אמנון בציפוי פריך? סלמון בתנור? חריימה נסיכה חריף? גפילטע מתוק? לא משנה איך אתם אוכלים את הדג שלכם, בשבת הקרובה כולנו נסב סביב שולחן השבת, ונהנה מתבשיל של דגים לכבוד שבת קודש כמובן.

“המנהג לאכול דגים בסעודת מצוה ובפרט בשבתות וחגים, נפוץ בכל תפוצות ישראל” אומר ר’ אריה שניאורסון בעל חנות הדגים הוותיקה והמוכרת בכפר חב”ד. “כתוב שצדיקים ותלמידי חכמים שלא סיימו את התיקון שלהם בעולם מתגלגלים בדגים שהוא הבעל חי שמשמש משל לעבודת הצדיקים, כשאדם אוכל את הדגים שבהם יש נשמה של תלמיד חכם הוא עצמו זוכה גם כן לתיקון מלבד היותו מעלה את הנשמה הצריכה תיקון”.

מסופר שבפעם, במהלכה של סעודת שבת בחצרו של הצדיק מווילעדניק הוגש בפני הרבי מגש עם שני דגים גדולים. הצדיק הביט בדגים ואמר לחסידיו שהסבו סביב השולחן: יודעים אתם כיצד הגיעו דגים אלו לכאן? שני דגים שטו בנהר הגדול, ודג אחד פנה לשני ושאלו להיכן אתה שט? ענהו הדג לאחד העיירות ברוסיה הלבנה שם התגורר צדיק אחר. ולהיכן אתה שאל הדג, לווילעדניק ענה הדג השני, אולי תבוא איתי גם לווילעדניק הציע הדג, ואכן הוא השתכנע וכך הגיעו שניהם לפה.

רגע לפני שנפרדים ממזל הדגים, יצאנו קצת להכיר את עולם הדגים המסקרן. בשעת צהריים רגועה של תחילת השבוע, ביקרנו בחנות הדגים המפורסמת של משפחת שניאורסון שעברה לאחרונה למרכז כפר חב”ד, ושם בין טחינה לניקוי, בין הזמנת סחורה לתכנון העבודה לקראת חג הפסח, ישבנו לשיחה עם ר’ אריה שניאורסון, מי שמנהל את עסק הדגים בשנים האחרונות, על דגים בנגלה בנסתר ובמסחר. ביקשנו לשמוע גם על ההיסטוריה של החנות, ויצאנו עם לא מעט הבנות תת ימיות חדשות.

כידוע הדגים הם בעלי חיים ימיים, בעלי דם קר המאפשר להם לחיות במים. הם אינם נושמים אוויר כבני אדם, אלא דרך איבר נשימה מיוחד המעביר חמצן אל הדג.

בתורה משמשים הדגים כמשל לברכה. הדגים ידועים ביכולת ההתרבות הגדולה שלהם. נקבת הדג יכולה להטיל עשרות ביצים בהטלה אחת. יעקב אבינו מברך את יוסף שבניו ‘ידגו’ לרוב ובראש השנה מברכים בקהילות מסויימות באכילת ראש של דג ‘שנפרה ונרבה כדגים’.

ההתרבות הגדולה של הדגים מיוחסת בחז”ל לכך שאין עין הרע שולטת בהם משום שהם חיים מתחת למים הרחק מעין בני האדם ו’אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין’. בנוסף לכך, מוסבר כי הסיבה שפריה ורביה נכונה נמשלת לדגים מפני שהדגים מעבר להיותם בעלי דם קר, צורת הרביה שלהם שונה מהמקובל בעולם החי, ולכן הם גם מהווים משל לצדיקים גמורים שאין להם תאווה גשמית.

בחסידות מכונה העולם התת ימי ‘עלמא דאתכסיא’ והוא משל לעולם נעלה בדרגתו הרוחנית עד שאין שכל האדם מסוגל להכיל את השפע הנשפע משם. בזוהר הקדוש מכונים צדיקים מופלאים בקדושתם ‘נוני ימא’ - דגי הים. למשל התנא האלוקי רב המנונא סבא, שהיה מזקני תנאי הזוהר.

אדמו”ר הזקן מסביר את משמעות הביטוי ‘נוני ימא’ על הצדיקים כדוגמת רב המנונא ורבי שמעון בר יוחאי על פי מה שכתוב שהדגים ששטים בים, שטים בטיסה אחת, כלומר הם אינם נעזרים בגפיים להליכה כשאר החיות, שלכן הליכתם הוא התקדמות בשלבים, לעומת זאת הדג כאילו ‘טס’ ממקום למקום בים במהירות, כך אותם צדיקים הקרויים נוני ימא שבטיסה אחת מגיע למעלה מעלה בדרגתם הרוחנית.

את חנות הדגים פתח החסיד הרב משה זלמן שניאורסון ז”ל. הרב שניאורסון אב לעשרים ילדים היה איש חינוך ומעשה ודוגמא לחסיד אמיתי ומקושר לרבי בלב ונפש. בבחרותו עסק בחקלאות בכפר הרא”ה ולאחר נישואיו לבתו של החסיד ר’ משה צבי הלוי סגל, הורה לו הרבי להמשיך לעסוק בחקלאות.

לצד עיסוקיו בחקלאות הוא עסק כמורה לגמרא בכפר הרא”ה, כשמטרתו האמתית הייתה דווקא מחוץ למסגרת הישיבה, והיא לימוד תניא והפצת החסידות בקרב התלמידים.

הרב משה זלמן שילב במשך שנים ארוכות עבודה במשק ובחקלאות לצד עבודתו בחינוך ילדי ישראל. הוא שימש במשך שנים רבות כמורה וכמנהל בתי ספר חב”ד שפעלו במעברות ובישובים קטנים.

לעסקי הדגים נכנס הרב משה זלמן בעצת ובעידוד בנו ר’ מנחם לא לפני שקבל את ברכת הרבי. “כידוע שהדבש תלוי בצוף ובפרחים. לפעמים קורה שבגלל מזג אוויר הפרחים נפגעים, וזה משפיע ישירות על תעשיית הדבש הטבעי. בסוף שנות המ’ היו כמה שנים קשות מאוד לתעשיית הדבש הטבעי, והפרנסה הייתה פחות מצויה בנו מנחם שהתגורר בניו יורק ראה פוטנציאל גדול בחנות דגים בכפר חב”ד וניסה לשכנע את אביו להקים עסק לדגים בכפר חב”ד.

“זה לא היה פשוט, אבל מנחם לחץ ולחץ עד שאבא שלי הסכים לשאול את הרבי. כיון שהרבי אמר לו לעסוק בחקלאות הוא שאל, והרבי אמר לו שגם עיסוק בדגים היא חקלאות. ‘חקלאות ימית’”.

אבל גם אז היה לו תנאי. אחרי שבדק את האפשרויות להקים חנות דגים בכפר, נאמר לו שגם ידידו ר’ משה שיחי’ שיינר מבקש לפתוח חנות כזו. כשזה נודע לו הוא התנה את הפתיחה בהסכמתו של ר’ משה.

כששמע ר’ משה שיינר שר’ משה שניאורסון מבקש את הסכמתו לפתיחת החנות, הוא הסכים מיד וויתר בלב שלם על זכות הראשונים שלו. “לר’ משה יש משפחה מרובת ילדים”, הוא אמר, “הוא זקוק לפרנסה יותר ממני”. והנה קיבלנו שיעור מופלא באהבת ישראל וטבות עין בין חסידים אמיתיים.

את הסכום הראשוני לפתיחת החנות שלח הבן מנחם מניו יורק. “הוא היה בניו יורק מאז שהיה בחור צעיר, וחסך כסף במשך שנים”, מספר ר’ אריה “וכשאבא הסכים לפתוח את החנות הוא שלח את כל החסכונות שלו לאבא שיוכל להקים את העסק”.

העסק הוקם בבית. “אם זה יתקדם וילך טוב, נעבור לחנות” אמר ר’ משה זלמן לרעייתו. בפועל החנות נשארה בבית משפחת שניאורסון עד לפני כשנתיים אז עבר העסק בניהולו של הבן ר’ אריה לחנות יפה ומושקעת במרכז הכפר.

“יום אחד אבא הגיע הבייתה והכניס לתוך הסלון בריכת דגים, אחר כך הגיעו מקפיאים, מקררים, מסור ומכונת טחינה”. מספר ר’ דוד. “ככה התחלנו לעבוד, כשהכל בתוך הבית. זה היה סידור נח כי היינו הרבה ילדים בבית, וגם כשאבא לא היה, תמיד היה מישהו בבית שיתן שירות לקוחות”.

“אבא שלי לא ראה את עצמו כמוכר דגים גרידא, אלא כמי שמסייע לתושבי הכפר להעלות על שולחנם דגים נאים לכבוד שבת. אני זוכר את אבא מוציא קרפיונים מהבריכה, מניח אותן על משטח העבודה, אומר לכבוד שבת קודש ונותן את המכה. התמונה הזו של אבא שלי מזכיר כל הזמן ‘לכבוד שבת קודש’ במהלך העבודה צרובה בי וגם אני מוצא את עצמי ממשיך במסורת הזו לא פעם ומכריז לכבוד שבת קודש.

“בזמנים בהם נעדר מהבית, אם זה לדבש או לרכישת סחורה, או עיסוקים אחרים, היינו מתחלקים בעבודה בין אמא לילדים. ידיים עובדות כאמור, לא חסרו. כולם אצלינו עבדו בזה. גם הבנות. כולם ידעו להפשיל שרוולים, לפתוח דג ולהכין אותו.

 

מה הידע שצריך כדי לעסוק במכירת דגים?

קודם כל, לפני ידע, צריך יושר. במסחר בדגים קל מאוד להרוויח שלא ביושר. למשל יש שיטה שאחרי שמנקים את הדג ומכניסים אותו להקפאה, מוציאים אותו קצת לפני שהוא קופא לגמרי ומתיזים עליו מים. המים הללו מנפחים את המשקל של הדג וגם שומרים על המראה והצבע שלו. אבל בסופו של דבר הלקוח משלם על מים מחיר של דג.

או לדוגמא אדם עושה הזמנה של סלמון. אני שוקל את הדג שלם ואז מנקה אותו. כשהוא מגיע לחנות הדג כבר נקי, פרוס ומוכן לבישול. הוא לא נמצא איתי כשאני שוקל לו את הדג. מוכר לא ישר יכול בקלות לומר שהדג שקל 500 או 600 גרם נוספים.

הגמרא בבא מציעא בפרק השוכר מביאה מימרא של אביי שאמר: “ביניתא אכריסא תקלא” - משקלו של הדג, כריסו. כלומר דג הנמכר בשוק במשקל, עיקר משקלו נובע מהחלקים הפנימיים שלו. הגמרא שואלת שם למאי נפקא מינא? ועונה למקח וממכר. רש”י הקדוש מסביר במקום: “אם ראית דג שכריסו גדול אל תקנהו במשקל אלא אם כן יוציא את מעיו”. אז הנה אנחנו רואים שגם הגמרא נותנת לנו טיפים לצרכנות נבונה של דגים.

אלו דברים למדת במהלך השנים במקצוע?

הרבה דברים, למשל לראות טריות של דג. ה’ עשה חסד גדול וטבע בבריאה חוק שכאשר הדג לא טוב למאכל אפשר להריח זאת מיד. אבל יש את השלב שקודם, שהדג עדיין טוב אבל לא נשאר לו עוד הרבה זמן. זה דבר שלומדים עם הזמן להכיר בעין. היום אני מסתכל על העינים של הדג ויכול או ממשש את הבשר שלו ורואה מיד האם הדג טרי או שהוא כבר מגיע לקיצו.

 

בשר ועופות, מקפידים על שחיטת ליובאוויטש, אבל דגים, מה מיוחד בלקנות דגים בכפר חב”ד?

הכשרות והטריות. מבחינת הכשרות חשוב מאוד לסמוך על היראת שמים של המוכר גם אם יש תעודה כללית בחנות, בפרט בדגים טריים. זה לא שאתה מוציא חבילה אטומה מהמקפיא עם הכשר טוב. בדגים הכל פתוח וסוחר לא ישר יכול להיות בעייתי מאוד מבחינה כשרותית גם אם החנות באופן כללי היא בהכשר מהודר.

מבחינת הטריות, אי אפשר להשוות דג טרי לדג קפוא ששוכב כבר חודשים גם בהקפאה עמוקה. לכן הרבה פעמים אנשים משווים ביננו לאושר עד או רמי לוי וטוענים שאנחנו יקרים, אני אומר להם שאם הייתי אושר עד הייתי יותר זול מהם. אם רוצים להשוות צריך להשוות לחנויות של דגים טריים אחרים ולראות שאנחנו בסופו של דבר יותר זולים. אנחנו גם עושים משלוחים לכל הארץ עם אחי ר’ שלום בער דרכו ניתן להזמין גם עופות ובשר בשחיטת ליובאוויטש.

דיברת על כשרות, איך אתם נערכים לקראת הפסח?

“אצלינו מזל דגים זה בפסח, כי אם לא פסח לא היה לענף הדגים זכות קיום… הוא אומר בצחוק שכנראה מבוסס על סיפור אמיתי. ההיערכות לפסח דורשת המון ניסיון ובעיקר אמון ויראת שמים. יש גם את כל הענין של מנהגי חב”ד בפסח שאנחנו מקפידים מאוד. אנחנו לא עובדי עם כלים שעברו הגעלה אלא כל הכלים הם חדשים ומיוחדים לפסח. אנחנו מנקים את הדג בדיוק כפי שנהגו לעשות בבית חסידי חב”ד מקדמת דנא. ויש לנו גם גפילטע פיש מיוחד שאנחנו מכינים כבר שלושים שנה בלי תבלינים בכלל - לפי כל הידורי ומנהגי חב”ד. מי שמקפיד שלא לצרוך מוצרים תעשייתיים בפסח יכול לרכוש אצלינו דגים בלב שקט.

השיחה עם ר’ אריה מרתקת. הוא מסביר לנו על סוגי דגים ועל בעיות כשרות מסוגים שונים שיכולים להיווצר דווקא בדגים למרות שאין בהם שחיטה ומליחה. לשעה ארוכה אנחנו נכנסים לעולם תת ימי מרתק ומגלים המון דברים חדשים.

אדם בעל חזות לא דתית נכנס לחנות תוך כדי שיחה, ומחזיק בידיו תעודת משלוח. ר’ אריה מבקש סליחה וניגש לקבל את המשלוח. תחתום כאן, אומר המשלוחן תוך כדי הושטת הדף. ר’ אריה, שגם כך רוב הזמן מחייך, מגייס את החיוך הרחב ביותר שלו. ושואל ‘אתה מכיר את הפרוצדורה נכון’?

‘כן’ אומר המשלוחן, ‘אבל באמת שאין לי זמן היום. אני קצר’…

‘אל תדאג נעשה את זה מהר’, מרגיע אותו ר’ אריה ומבלי להמתין לתשובה, הוא שולף את התפילין. כנראה שהמשלוחן באמת מכיר את הפרוצדורה משום שהוא נותן לר’ אריה יד חופשית.

“אנחנו משתדלים שהחנות תהיה גם בית חב”ד”, אומר ר’ אריה לאחר שהוא נפרד בחיבוק מהמשלוחן. “כל ספק, משלוחן או נהג שמגיע לעסק, יודע שהוא לא יוצא בלי להניח תפילין”

“חוץ מזה יש לנו מידי בוקר יש לנו שיעור חומש ורש”י. כל הספקים והסוכנים שמגיעים בשעה של השיעור יודעים שהברירה שלהם היא להצטרף או לחכות. רובם מעדיפים את האפשרות הראשונה. גם בימים שלפני החגים שהם הימים העמוסים ביותר בשנה, בשניאורסון דגים לא מוותרים על הזכות לפתוח את יום העבודה בשיעור תורה”.

יש לכם תוכניות לעתיד? אני שואל אותו לסיום. “וודאי”, עונה לי אריה, “להכין יחד עם השכנים שלנו משפחת שייקביץ את הלוויתן ושור הבר לסעודה הגדולה תיכף ומיד ממש”.