דרמה כואבת. בי”ד כסלו תשי”ח החליטו שלטונות ברית המועצות על “טיהור” שמו של הרב שמ

דרמה כואבת. בי”ד כסלו תשי”ח החליטו שלטונות ברית המועצות על “טיהור” שמו של הרב שמריהו מדליה, מחשובי רבני חב”ד, שהוצא להורג בחשאי. חמישה ימים בלבד חלפו מאז ה”טיהור”, כאשר לבנו הגיעה בשורה שגויה לחלוטין, ועל כך הוא מבשר באגרת אל הרב זיסלין: “אבינו הגאון שליט”א, ברוך השם חי וקיים אך אינו בביתו” >> “בית משיח” מגולל את מסכת חייו ותעלומת הירצחו של הרב שמריהו מדליה הי”ד, מעמודי התווך של העשיה החב”דית ברוסיה >> סיפורים מרטיטים משולבים במסמכים מקוריים לצד קטעי עיתונות, מהווים יחד פסיפס מרעיד של מסירות נפש אמיתית >> מטלטל

 מלמעלה: הרב שמריהו יהודה לייב הי”ד בחדר עבודתו | מלמטה: העיתונות מדווחת: “הרב של ויטבסק ברח מהעיר”

טהור או חי?

בעקבות מותו של סטלין בשנת תשי”ג נבדקו תיקיהם של כל האסירים הפוליטיים שהתנגדו לשלטון בזמן סטלין ונאסרו, הוגלו או נרצחו. בעקבות הבדיקה המחודשת, רובם “טוהרו”. אסירים רבים שוחררו. גם אלו שהוצאו להורג, בני משפחתם קיבלו מסמך “טיהור”, מה שהקנה להם את היכולת להיות אזרחים רגילים, חסרי פחד מרדיפה וחשד.

ביום י”ד בכסלו תשי”ח, הוחלט על “טיהור” שמו של הרב שמריהו מדליה הי”ד, רבה של מוסקבה, ומי שנטל חלק בראש העסקנות הציבורית בכלל והחב”דית בפרט במוסקבה וברוסיה.

הרב מדליה נאסר עשרים שנה קודם לכן, בשנת תרח”צ והוצא להורג כעבור מספר חודשים, אולם דבר ההוצאה להורג נותר חסוי וחשאי. בני משפחתו אף לא קיבלו כל מידע לגבי גורלו של האב הדגול. רעייתו נותרה עגונה, ובני המשפחה היו נבוכים ודואגים.

והנה הגיע היום בו טיהרו את שמו, אם כי מכתב ה”טיהור” הגיע למשפחה שש שנים מאוחר יותר! בי”ט בכסלו  תשי”ח בישר בנו הרב הלל מדליה כי אביו בחיים! וכך הוא כותב: “י”ט כסלו תשי”ח… איש בשורה טובה אנכי ואמרתי להודיעו: קיבלתי מכתב מאחי הרב ר’ דובער שי’, ובו מודיע שכ’ עט”ר אאמו”ר הגאון שליט”א ב”ה בחיים. הנהו עדיין אסיר בסיביריה כנראה. יען כי הוא כותב ‘אבינו הגאון שליט”א ב”ה חי וקיים אך אינו בביתו’!!! כן כותב שכ’ אמי מורתי הרבנית שתחי’ ב”ה חיה וגרה בלענינגרד [אצל בנותיה]. משום שהמכתב הגיעני באופן בלתי ישיר, החלטנו לא לפרסם בעיתונות”. על החתום: “הלל בן הגאון הרב שמריהו יהודה לייב שליט”א מעדאליע”.

מכתב זה נכתב אל הרב שאול דובער זיסלין. שלושה חודשים חלפו מאז נשלח המכתב, ומכיון שלא קיבל כל מענה, שיגר מכתב נוסף לאחר שחשש שהמכתב הראשון לא הגיע ליעדו, ובה הוא שב ומבשר את הבשורה הטובה: “בודאי כבר הגיעתה לו השמועה המשמחת המבשרת על שלום כ’ עט”ר אאמו”ר הגאון שליט”א. מכתב הגיעני מאחי הרב ר’ דוב שי’… אאמו”ר שליט”א עדיין בסיביריה אך ב”ה בחיים. עלי אני יכול להמליץ את דברי הזוהר הקדוש: בכיה תקיעא בליבא מסטרא דא וחדוה תקיעא מסיטרא דא”.

שש שנים נוספות חלפו עד שהגיעה לבני המשפחה הידיעה הרשמית המרה — הרב מדליה הוצא להורג! 

כוכב צעיר בשמי הרבנות

הרב מדליה כיהן כרבם של ערי רוסיה הגדולות, ובשנים האחרונות כיהן כרבה של מוסקבה. הוא היה גאון בלימוד, פסקיו בענייני ממונות היו נחשבים אצל רבים מרבני רוסיה, ומקורב היה לגאוני וצדיקי הדור ההוא, ובראשם אדמו”ר הרש”ב ואדמו”ר הריי”צ. עוד בטרם מלאו לו ארבעים, נטל חלק בועידות חשובות שנוהלו על ידי גדולי האדמו”רים והרבנים.

 

הרב מדליה נולד בכ”ז בתמוז שנת תרל”ג בעיירה קרוטינגא בליטא. יחוסו בקודש עד המהר”ל מפראג ולמעלה עד מלכות בית דוד, ומענף אחר במשפחה יוחס לבעלי התוספות. כבר בהיותו ילד נחשב לבעל כשרונות יוצאים מן הכלל, עד שרב העיר הרב אריה לייב ליפקין יעץ שיניח תפילין כבר במלאות לו 11 שנה, אך ללא ברכה.

בבחרותו למד בישיבת סלבודקה, אך בהגיעו לפרק ‘האיש מקדש’, הקים את ביתו עם הרבנית דבורה, בתו של הגאון החב”די הרב דובער קרסיק רבה של העיירה קרלביץ’ ומחבר ספרים חשובים. חיבורו עם משפחה חסידית, השפיע עליו רבות בכיוון החסידי עד שהפך לחסיד חב”ד ועם השנים היה לאחד מחשובי רבני חב”ד ומקורב ביותר לרבותינו נשיאינו.

בן עשרים וחמש שנים בלבד היה כאשר מונה לרב העיר טולא ברוסיה. לאחר פטירת חמיו מילא הרב מדליה את מקומו כרב העיירה קרלביץ’. את משרת הרבנות בעיירה קיבל בשנת תרס”א. בשנים הבאות השתדל עבורו אדמו”ר הרש”ב כדי שיתמנה לרב בעיר הגדולה ויטבסק, והמינוי המכובד יצא לפועל בשנת תרס”ט, והוא בן 36 שנים בלבד.

וכך כתב עליו בנו הרב הלל כעבור שנים: “מנסיכי התורה שבדור. אישיות מזהירה רבת פעלים ומרובת גוונים. חכם מחוכם ופיקח עצום בהוויות העולם ובהלכות חיים. איש ההלכה ומטובי פוסקיה, שמו יצא לתהילה בהוראותיו בעניני ממונות. אציל הרוח, מעמיק המחשבה ועז התבונה, בו נתמזגו גאונות מצויינת וטוהר המידות, גדלות הנפש ועסקנות מסורה לטובת הכלל והפרט. סימל את הסמכות הרבנית ורבים הלכו לאורו”.

 

 

שותף בהנהגת הכלל

הוא פעל במסירות נפש אמיתית בעסקנות הציבורית, והוראות רבות קיבל מאדמו”ר הרש”ב בענין עסקנות הכלל. כבר בתחילת כהונתו כרבה של ויטבסק, השתתף באסיפות ופעולות הקשורות לועידת הרבנים הגדולה שנערכה בפטרבורג בשנת עת”ר, בעקבות הרצון של השלטונות להטיל גזירות על אלו ההולכים בדרך התורה והמצוות.

אחת האסיפות החשובות שהתקיימה לקראת ועידת הרבנים, נערכה בליובאוויטש בהשתתפות חשובי רבני חב”ד ועמם עסקנים וגבירים. הנאספים הוזמנו על ידי אדמו”ר הרש”ב שניהל את האסיפה בה נטלו חלק בראש הרבנים החשובים: הרב דוד צבי חן רבה של צ’רניגוב ובנו הרב מנחם מענדל חן רבה של ניעז’ין, הרב יצחק יואל רפאלוביץ רבה של קרעמנצ’וג, הרב יעקב מרדכי בזפלוב רבה של פולטבה, והרב מדליה רבה של ויטבסק.

בעת האסיפה, הוחלט בין השאר לבקש מהאדמו”ר מגור ה”אמרי אמת”, להרשות לשלוח שני נציגים של רבני חב”ד, הרב מנחם מענדל חן מניעז’ין והרב מדליה מויטבסק, להשתתף באסיפת רבני פולין בענין ועידת הרבנים — מה שהעיד על האימון הרב שרחש לו אדמו”ר הרש”ב.

כן השתתף הרב מדליה באסיפת רבנים מיוחדת שהתקיימה בוילנא בשנת תרס”ט בה נטלו חלק מנהיגי היהדות בדור ההוא.

בעבודת הכלל הוא היה הרוח החיה ומראשי המדברים בועידות הרבניות; נציג רבני רוסיה בועידת רבני פולין — ורשה תרס”ט, וציר פלך ויטבסק יחד עם הגאון רבי מאיר שמחה מדווינסק בועידת הרבנים בפטרבורג תר”ע, חבר הנשיאות ועידת ‘מסורת וחרות’ — מוסקבה תרע”ז.

כאשר הוקמה “אגודת ישראל”, נטל חלק בועידת היסוד המפורסמת שהתקיימה בעיר קטוביץ’, אך כעבור שנה עזב את האגודה באמרו שרב בישראל צריך להיות למעלה מכל מסגרת מפלגתית.

במשך מספר שנים התמסר לפעילות הנמרצת מול גזירות הצאר, אך לאחר המהפכה הקומוניסטית, הכל השתנה. השלטונות החלו לרדוף אחר דת ישראל ורבניה. אף על פי כן, הרב מדליה לא נכנע והמשיך לפעול במסירות נפש בעידוד אדמו”ר הריי”צ.

בתקופת הראשונה של השלטון הקומוניסטי, ערכו השלטונות משפטים נגד ה’חדרים’ בכל עיר ועיר, המשפט נועד כדי ליצור דעת קהל נגד ה”חדרים”. בשנת תרפ”ב נערך בויטבסק “משפט” נגד ה’חדר’ המקומי. הרב מדליה ישב בימים ההם ‘שבעה’ אחר פטירת אביו, אך מחמת חשיבות הענין הלך בכל זאת והתייצב במשפט שהתקיים בתיאטרון העירוני. בין השאר נשא דברים, כשבסוף נאומו זעק בקול רם: “תורה מן השמים” וביקש שכל הקהל יקום ויכריז איתו אותה הקריאה, והקהל עשה כך. כעבור שבועות אחדים נאסר על ידי הקומוניסטים באמתלה כלשהי וישב מאחורי סורג ובריח במשך ארבעה ימים. לאחר ששוחרר, התקבל בתשואות על ידי בני הקהילה היהודית.

בשבתו על כס הרבנות בויטבסק, פעל גדולות ונצורות בתחום שיעורי התורה והלימוד לצעירים, חרף הרדיפות שהלכו וגברו. אך בחודשי החורף של שנת תר”צ, כאשר השלטונות הקומוניסטים ערכו גלי מאסרים גדולים ברחבי המדינה, ובמיוחד בערים פטרבורג ומינסק, נאלץ הרב מדליה לברוח מעירו לזמן–מה. באותה תקופה גורש מדירתו והוקצתה לו דירה צרה בקצה העיר.

לאחר שבנו הרב הלל הגיע לגיל המצוות, שלחו אביו לארץ הקודש, שם שקד על לימוד התורה. הבן הצעיר שידע שרודפים את אביו, פעל חרף גילו הצעיר בדרכים שונות להצלת אביו מרוסיה. הוא אף פנה במכתב אל הגאון הרב חיים עוזר גרודז’נסקי רבה של וילנא. הוא גם פנה פעמים ספורות לארגון הג’וינט אך הושב בשלילה. למרות הקושי, כתב הרב גרודז’נסקי לבעלי השפעה כדי שינסו לפעול להצלת הרב מדליה, וכן לאדמו”ר מליובאוויטש:

“גם את מכתבו שלחתי היום לידידי הרב ר’ מאיר הילדיסהיימר בברלין, למסור אותו לכבוד הרה”ג מליובאוויץ שליט”א שמתגורר כעת בברלין [שהה בברלין לצרכים רפואיים] ואולי יעלה בידו להמציא רווחה לכבוד אביו הרב שליט”א”.

המכתב אכן הגיע אל אדמו”ר הריי”צ, אשר קיבל בקשה בנידון גם באופן ישיר, כנראה גם היא מהבן הלל. על כך השיב הרבי לרב גרודז’נסקי: “המכתב על אודות הרה”ג המפורסם הרש”ל מעדאליע קיבלתי, וגם אנכי קיבלתי מכתב בזה, ולמורת רוחי אינני יכול לפעול יותר ממה שעשיתי עד עכשיו. השי”ת ירחם שיוכל לצאת משם” [אג”ק אדמו”ר הריי”צ חי”א אגרת ד’רצט].

 

 

רבה של מוסקבה

בשנת תרצ”ג מונה לכהן כרבה של מוסקבה הבירה. הרב מדליה נחשב כאישיות ציבורית רמת מעלה, וחרף העובדה כי השלטונות הצרו את דרכיו, המשיך הרב מדליה בעידוד רבותינו נשיאינו לפעול למען הכלל ללא מורא ופחד למען יהדות מוסקבה ורוסיה.

לא בכדי סבל הרב מרדיפות וממעקבים בלתי פוסקים. בשלב מסוים משפחת הרב פונתה מדירתה במוסקבה ונשלחה לדור בפרבר מרוחק, זאת כחלק מהניסיון להצר צעדיו. 

חמש שנים כיהן כרבה של מוסקבה, עד אשר נאסר על ידי הקלגסים. בני קהילתו תלו את מאסרו בפעילותו במשך כל השנים למען היהדות, אך הקש ששבר את גב הגמל, לדעתם, היה “משל התרנגולת” שסיפר הרב לפני תפילת נעילה ביום הכיפורים תרצ”ז.

באותה שנה הערימו השלטונות קשיים על יהודי העיר לבוא לבית הכנסת להתפלל, וחייבום לשהות בעבודה גם ביום הכיפורים. לקראת תפילת נעילה, עם סיומו של יום העבודה, בית הכנסת הגדול התמלא מפה לפה ביהודים שנאלצו לעבוד במשך היום. הנפש היהודית נמשכה אל בית הכנסת. טרם פתח החזן בתפילת נעילה, נשא הרב מדליה דברים נרגשים. בשיקול מחושב מראש החליט לנקוט בשיטה יהודית עתיקת יומין, להעברת מסרים סמויים, כשהוא יודע בוודאות שבקהל יש מלשינים.

וכך סיפר הרב משל קצר: “אל רב העיירה הגיעו שני יהודים לדין תורה. השניים נשאו עמם תרנגולת קשורת רגליים ושניהם טענו אותה טענה: התרנגולת שלי היא. כל אחד הצטייד בסיבות ובנימוקים מדוע שייכת התרנגולת לו ולא לרעהו. באין הכרעה, מצא הרב תחבולה פשוטה: הוא הורה לשחרר את רגלי התרנגולת ולאפשר לה להלך על רגליה בחופשיות, ולצפות בה לראות למי היא פונה”.

“התרנגולת יודעת לאן היא שייכת” זעק הרב מדליה בהתרגשות רבה. “כאשר משחררים אותה היא פונה מיד למקום שאליו היא שייכת”.

במילים אלו סיים את דבריו הקצרים וניגש לתפילת נעילה. הקהל הבין היטב את הנמשל — היהודים שייכים לבית הכנסת, הנשמה שלהם רוצה להתפלל, גם כאשר השלטונות חושבים כי היהודים שייכים להם.

לא ייפלא אפוא שבני הקהילה סברו כי “משל התרנגולת” הוא שהביא למאסרו של הרב מדליה.

וכך כתב בנו הרב הלל מדליה ע”ה על אביו: “המשך עבודתו בקודש במסירות הייתה מבלי הבט על סכנת נפש הצפויה לו … אף בתקופה איומה זו פעל עבודה ענפה כבירה ורבת ערך. לבו הרחב היה ער לכל דבר טוב ומועיל להחזקת קרן התורה וקדושיה. לבו, לב אריה, היה ער לכל הענינים הכלליים הנוגעים ליהדות רוסיה. מימות קום המשטר החדש [הקומוניסטי] ועד יום בו השיב את נשמתו הק’ לצור העולמים חייו היו תלוים לו מנגד. כל ימות חייו, עמד הכן להגן על תורתו הקדושה, ממנה מקרקעית תהומה, שאב כל תעודתו בחיים. כארבעים שנה שפט ושירת את ישראל”.

 

 

קשר עם שניאורסאהן

הרב מדליה נאסר ביום ב’ בשבט תרח”צ. מאסרו תוכנן מראש בקפידה ואף הוגשה בקשה מראש למאסר הרב וחיפוש בביתו.

נכדו מר אליעזר רבינוביץ פירסם בבמות שונות ממצאים חשובים מתיק החקירה של סבו. מר רבינוביץ המתגורר כיום בארצות הברית, חקר את השתלשלות האירועים עם סבו ובני משפחה אחרים. לשם כך אף הגיע בעצמו לאחר נפילת מסך הברזל אל מטה הק.ג.ב. במוסקבה, “לוביאנקה”, שם הוצגו בפניו תיקי החקירה של בני משפחת מדליה.

בתיק מוצג מסמך בו מתבקש התובע של מדינת רוסיה, לאשר את מאסרו של הרב מדליה, ואת הבקשה הכוללת חיפוש בביתו. הנימוקים לבקשת המאסר [ובסוגריים מרובעות, הערותיו של כותב השורות]:

• יחסים בלתי חוקיים עם האדמו”ר שניאורסאהן. 

• חבר המרכז הלא–חוקי האחראי על כל החסידים בברית המועצות [לא היה מרכז כזה, אך הרב מדליה אכן היה מעמודי התווך של הפעילות המחתרתית–חסידית בברית המועצות].

• הרב נפגש עם נציג שגרירות האמריקאית ומסר לו מידע מוטה על מצב היהודים בברית המועצות.

קרוב לארבעה חודשים היה הרב מדליה נתון במעצר. הוא נחקר פעמים בודדות, כאשר חקירות אלו לוו באלימות קשה. הוא נחקר ממושכות גם אודות קשריו עם ד”ר יוסף רוזין נציג הג’וינט ברוסיה. ד”ר רוזין היה ידיד חשוב של ליובאוויטש והאדמו”ר הריי”צ וסייע רבות לפעילות המחתרתית ולאדמו”ר הריי”צ. במהלך החקירה הודה הרב מדליה שקיבל כסף מעת לעת מרוזין לצורך חלוקה לעניים.

עדי ראיה שישבו איתו בבית סוהר במוסקבה, כך לפי עדות בנו הרב הלל, מספרים שהוכה באכזריות נוראה, וחיבוט עינויים עצום מנשוא עבר עליו, בשלות נפש מתוך עוז רוחו הכביר והחם קיבל עליו את הדין. ולא פלא! רבה ועמוקה עד תהום הנפש היתה אמונתו. הוא ואמונתו — היינו הך.

השלטונות לא טרחו ליידע את משפחתו על הנעשה עמו. רעייתו הרבנית דבורה ובני ביתו היו אובדי עצות. ככל שהזמן חלף מבלי לקבל כל מידע, הדאגה התעצמה. רעייתו החליטה לפנות ישירות לדיקטטור העריץ ששלט ללא מצרים ברוסיה — סטלין. וכך כתבה לו:

“כל העמים חושבים אותך כחכם וכצודק ולכן אני מבקשת ממך על בעלי שנעצר לפני שלושה חודשים על לא עוול בכפו. אתה, סטלין הגדול שיסדת את חוקת ברית המועצות שבה מדובר על זכויות אדם. לכן אני מבקשת שתתערב למען זכויות האדם של בעלי החולני הרב היחיד במוסקבה שהוא בן 66 שנה. הדבר היחיד שאפשר לטעון כנגדו זה שהוא עסק בנושאי יהדות, אבל לפי החוקה של ברית המועצות מותר לכל אחד להחזיק באמונתו ויש חופש דת. האם אפשר להחזיק אדם בבית סוהר בשל אמונתו?! עד היום לא מצאו כלום נגדו ואני מבקשת שתפעל לשחררו”.

מכתבה של הרבנית דבורה מדליה, כנראה לא הגיע לידי סטלין, והוא נמצא בתוך תיק החקירה של בעלה הרב.

כן כתבה לראש הממשלה מולוטוב, וללזר קגנוביץ, יהודי קומוניסט מבכירי השלטון הסובייטי. מהאחרון ביקשה שיתיר להעביר לבעלה אוכל כשר לפסח, כי אחרת יתכן ולא ישרוד.

המכתבים הללו נמצאים בתיק החקירה, ונראה כי הם לא הגיעו כלל ליעדם.

 

 

נטמן ב”אחוזת ויגודה”

ביום כ”ד בניסן תרח”צ נערך משפטו של הרב מדליה. בתיק החקירה מצוין כי במשפטו עמד הרב מדליה על דברתו כי אינו אשם, וכי לא פעל נגד השלטונות. “המשפט” המבוים התנהל על ידי בית דין צבאי מיוחד, כאשר חבריו קיבלו לידם את גזר הדין עוד בטרם החל המשפט. בתום דין ודברים שארך רגעים ספורים, הודיעו לנאשם הרב מדליה כי דינו נגזר למוות בירייה. בפסק הדין שסווג כ”סודי ביותר” צוין כי הרב הורשע בגין ‘בגידה בשלטונות’ ופעילות ‘אנטי סובייטית’.

ההוצאה להורג בוצעה כבר למחרת, באחוזת “הנריך ויגודה” במקום הנקרא קומרנקה, ושם נטמן. מקום זה היה אתר קבורה לאישי ציבור שנרצחו באותם ימים נוראים. המתחם קרוי על שם ויגודה ימ”ש, ראש המשטרה החשאית שהוצא אף הוא להורג על ידי השלטונות.

לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי, נערכה חקירה רבתי על ההוצאות להורג שהתקיימו במקום הנורא הזה. מתוך אלפים שהוצאו להורג, הצליחו לשחזר שמות רבים. ברשת המקוונת מופיעה כיום רשימה של 215 אישי ציבור חשובים שהוצאו להורג ונטמנו במקום. ברשימה גם שמו של הרב שמריהו יהודה לייב מדליה.

 

 

ה”טיהור”

שנים רבות חלפו, ועדיין לא הגיע כל מידע מדויק על אודות גורלו של הרב. בי”ד בכסלו תשי”ח “טוהר” שמו, אך ההודעה לא הגיעה למשפחה. בין כך ובין כך, רעייתו הרבנית נפטרה בעגינותה בשנת תשכ”ב. שנתיים עברו מאז פטירתה, ובימים שלאחר חג הפסח תשכ”ד, הגיע מכתב מהשלטונות אל ביתה, בו הודיעו לה כי בעלה הרב מדליה הוצא להורג.

לצד המכתב הרשמי, התווספה הודעת “טיהור”  ובה נאמר כי החקירה [דהיינו חקירה החוזרת] שנערכה בעניינו העלתה שהוא חף מפשע ועל כך שלטונות ברית המועצות מביעים צער. כאות השתתפות בסבל האלמנה והמשפחה, צירפו השלטונות המחאה על סך ארבעת אלפים רובל.

הידיעה אודות ה”טיהור” פורסמה שבועות ספורים אחר כך, בעיתון ‘חרות’ שיצא בארץ הקודש.

חרף ה”טיהור”, השלטון הקומוניסטי לא חשף היכן מקום קבורתו. גם בלוחות הזיכרון לרבני מוסקבה הקבועים בבית הכנסת הגדול “ארכיפובה”, שמו של הרב מדליה אינו מוזכר. 

 

 

מסירות נפש למרות הכל

אם לא די בכך, הרי שגם בנו, הרב משה מדליה שכיהן כרבה של טולא ולאחר מכן כרבם של חסידי חב”ד ברוסטוב, אף הוא נאסר בשנת תרצ”ו והוגלה למחנה מרוחק. כעבור שנתיים מאז הגלייתו, נשפט על ניסיון מרידה בשלטונות המחנה והוצא להורג בחודש אייר תרח”צ. הבדל של שבועות ספורים היה בין הרצח של האב לזה של בנו. קדושים וטהורים, ה’ יקום דמם.

בן נוסף של הרב מדליה — הרב אברהם, נאסר אף הוא בתקופה בה נאסר האב, ואף הוא הוגלה לסיביר ממנה שב לאחר 17 שנים! ‘המדליות’ היו קרוצים מחומר שונה, וגם לאחר שחרורו, סייע להקים דור חדש של חסידים. על תלמידיו המובהקים נמנה הרב יצחק קוגן “הצדיק מלנינגרד”.

לאחר עלייתו של הרב משה מרדכי עפשטיין (פינסקי) לארץ הקודש, שימש הרב אברהם מדליה כרב בפועל של הקהילה החסידית בלנינגרד, כאשר את כל השאלות ההלכתיות הפנו אליו. הוא לא חשש למרות שישב במאסר שבע עשרה שנים, אביו ואחיו “נעלמו עקבותיהם”, וגיסו ר’ מאיר רבינוביץ, הוגלה פעמיים. הוא בז לשלטון הקומוניסטי ולק.ג.ב., וראה לנגד עיניו רק את המטרה — לקרב יהודים לאביהם שבשמים לנחת רבותינו נשיאינו.

בשנותיו האחרונות, החל בנו, הרב הלל מדליה, בסיוע הגאון הרב שלמה יוסף זווין, בהכנת ספר זכרון על אודות אביו הי”ד, אולם הרב הלל נפטר בפתאומיות ביום הכיפורים תשל”ח בדרכו לשמש סנדק בברית מילה, והוא בן 58 שנים בלבד. לאחר מספר חודשים הלך לעולמו גם הרב זווין שסייע בעריכת הספר. עריכת הספר התעכבה מספר שנים עד שלבסוף יצא לאור על ידי “מכון ירושלים”. הספר נקרא בשם: “שילה” — ראשי תיבות שמריהו יהודה לייב, וה’ — הלל. בספר מופיעים חידושי תורה של הרב הלל, וכן חידושי תורה שנכתבו לכבוד אביו.

תוך כדי הכנת הכתבה נודע, כי בימים אלו מוצגת תערוכה מיוחדת במוזיאון היהודי במוסקבה על אודות רבנים יהודים ברוסיה, עם דגש על הרב שמריהו יהודה לייב מדליה.

 

מקורות: אגרות קודש, ארכיון זיסלין, ויטבסק (מהדורת 1957), שמן ששון מחבריך, תולדות חב”ד בפטרבורג, חסידים בהצלת העם, שילה, היינט, הצפירה, אונזער אקספרעס, חרות, משפחה ועוד.