בהצהרה מפתיעה הודיע הרבי כי הוא אוסר על חסידים להגיע מעבר לים לכבוד יום הולדתו ה

המתנה שהרבי סירב לקבל

יום הולדתו של הרבי השנה תפס משמעות נוספת - הרבי יהיה בן 80 שנים, עד 120. באמת אירוע מיוחד. “בן שמונים לגבורה” - בגיל 80 שנים אדם מקבל תוספת כוח.

כולם השתוקקו לטוס לניו יורק כדי להיות נוכחים בהתוועדות המיוחדת של הרבי בי”א ניסן. נאמר לי כי קבוצות התארגנו בטיסות מיוחדות מכל רחבי העולם. גם בקהילת ליובאוויטש בלונדון סודרו טיסות זולות.

השלוחים במנצ’סטר השתוקקו להציג לרבי מתנה יפה לציון יום הולדתו. קיבלנו הצעות שונות אבל לבסוף התקבלה אחת ההצעות שלי -  ברכות יום הולדת מיוחדות בכתב יד על קלף. כן נשלחו ברכות ‘מזל טוב’ מארגונים קהילתיים דתיים ויהודיים באנגליה.

באחת הפגישות שלנו העלה הרב דוד היקסון רעיון יפה. הוא קנה קנקן כסף מעוצב להפליא, ליין. הוא המליץ שזו תהיה מתנה אידיאלית עבור הרבי שהרבי יוכל להשתמש בקנקן כסף זה במהלך התוועדות ולא בבקבוק רגיל מכוסה בשקית נייר חומה. סיכמנו שזה באמת רעיון נפלא,  אבל היינו צריכים לוודא כי הרבי אכן ישתמש בו כשיקבלו. הוטל עלי לברר זאת.

טלפנתי אל הרבנית והסברתי לה שאנחנו מאוד משתוקקים להעניק את הקנקן כסף לרבי. ביקשתי שתשאל את הרבי אם הוא יהיה מוכן לעשות בו שימוש, והבטחתי להתקשר שוב במהלך היום הבא. וזה בדיוק מה שעשיתי, ואז הרבנית הודיעה לי שהיא העבירה את ההודעה לרבי - והרבי שתק, לא הייתה שום תגובה.

הודעתי לחבריי על השיחה שלנו, והגענו למסקנה כי שתיקתו של הרבי פירושה אישור, שהוא מוכן לקבל ולהשתמש במתנה הזאת.

מיד כתבתי מכתב לרבנית, בו הודיתי לה על שיתוף הפעולה ועל עצתה. הוספתי שאני מקווה שזה יהיה נוח לראות אותי לרגעים ספורים כשאגיע לקראון הייטס לקראת י”א ניסן, למרות ההכנות של ערב פסח.

למחרת בבוקר קיבלתי מכתב מהרבי. המעטפה הוחתמה בכל חלקיה “משלוח מיוחד”, “אקספרס”. המכתב כלל דבר תורה וברכה לרגל יום ההולדת שלי ביום ז’ אדר.

בסוף המכתב, נוסף נ.ב.: “גברת שניאורסאהן הזכירה בפני אודות השאלה של קנקן יין מכסף. אני בהחלט מעריך מאוד את הכוונה והרצון שלכם. אבל משיקולים מעשיים עלי להחשיב את הכוונה כמעשה. שכן, כעניין עקרוני לאורך 30 השנים שעברו, אני מעדיף להשתמש בבקבוק זכוכית שבתוך שקית המסתיר את תוכנו, אם כי יש לי, תודה לאלוקים, כלי כסף. באופן דומה, אני לא משתמש בתיבת אתרוג מכסף.

אני לא יכול להיכנס לסיבות לעיל כאן. אבל אחת הסיבות היא, שאני לא רוצה להבדל  בין הסובבים אותי”. ב’נ.ב.’ הזה יש דוגמה נפלאה של התחשבות ואהבת ישראל שהראה הרבי לחסידים באופן תמידי.

לאורך ההיסטוריה שלנו, היו לנו אנשים גדולים בעלי שיעור קומה אינטלקטואלי עצום וחכמים שלא היו מפחדים ‘לשבור’ מסורת, על ידי דוגמא חדשה לעולם, כדי לחסוך מבוכה פיננסית לאלפים רבים של יהודים.

ההצהרה המפתיעה

רבים מחסידי ליובאוויטש מכל רחבי עולם, התכוונו להיות נוכחים ב–770, לרגל יום ההולדת ה–80 של הרבי ולחלוק לו כבוד. זה הולך להיות האירוע החברתי החב”די המצטיין של השנים אחרונות. טיסות צ’רטר מיוחדות אורגנו מכל רחבי העולם. כשמונה מאות איש אמורים לנסוע רק מצרפת!

כמה ימים לאחר מכן, הרבי אמר שיחה בכינוס ילדים ב–770, ששודר בזמן אמת לכל העולם. בסוף הכינוס הוכרז שהרבי יישא הצהרה שנוגעת לכולם. הכל המתינו בציפייה. ההצהרה הייתה, בתמצות: “אני לא רוצה שאף אחד יבוא ל–770 לרגל יום ההולדת שלי”. זה היה די ישיר, וללא עמימות. הרבי הוסיף כי אינו יכול לאסור מישהו מלבוא ל–770 לי”ט כסלו - משום שזו שמחה של רבינו הזקן, הוא גם לא יכול למנוע מאנשים לבקר בקראון הייטס בי”ב תמוז - שזו שמחה של הרבי הריי”צ. אבל הרבי הדגיש - “השמחה בי”א ניסן היא שלי, ואני לא רוצה שמישהו יבוא במיוחד ל–770 עבור השמחה שלי!”

“יתר על כן”, הוסיף הרבי, “כל מי שהתכוון לנסוע לניו יורק, צריך לתת לצדקה חצי מהכסף שתכנן להוציא על הנסיעה, ואת החצי השני שיוציא כדי לחגוג את פסח בהידור, אפילו על ידי רכישת שמלה חדשה לאשתו”.

באופן אישי, אני עצמי הייתי בדילמה. לא ידעתי מה לעשות. אני לא רוצה לבייש את הרבי ולא את עצמי על ידי נסיעה לקראון הייטס ללא רשות. החלטתי לטלפן לרבנית כדי לגלות דרכה אם הרבי יתנגד להשתתפות שלי בשמחה שלו.

טלפנתי אל הרבנית וסיפרתי לה את הנקודות הבאות כסיבות שלי שבגינם אני מבקש לנסוע או לחילופין, למה להימנע מהנסיעה: (1) עלה בדעתי שאולי אני בקטגוריה מיוחדת. (2) אני מחפש יותר חומר לכתיבת הספר שלי. (3) אני אעשה כמיטב יכולתי כדי להפוך את הרבי שמח ועליז. (4) כתבתי מכתב לרבי בשבוע שעבר, ולכן הרבי ידע שאני בא לי”א ניסן, ועם זאת בתשובת הרבי אלי, הוא לא אמר “לא”. (5) אני לא רוצה שאנשים יאמרו שזלמן יפה הוא בחור חצוף, שהלך ל–770 למרות האיסור של הרבי. (6) לפני האיסור, הדברים היו שונים - כולם הולכים ל–770 - איך אוכל להישאר בביתי? (7) אהיה רחוק מהבית במשך ארבעה ימים בלבד. (8) בכל מקרה אשלם לצדקה חצי מסכום הנסיעה. (9) אני לא רוצה שאנשים יאמרו שבגלל שזלמן יפה נוסע, אז גם אנחנו יכולים ויהיה להם לתירוץ.

הרבנית רמזה לי “בוודאי שאתה לא יכול להשוות את עצמך לכל הקבוצות של האנשים שרוצים לנסוע. הרבי לא רוצה קבוצות של מאות אנשים, אבל אני בטוחה שהרבי לא מתכוון אליך”.

הבטחתי שאתקשר שוב ביום הבא כדי להתעדכן איך הגיב הרבי.

כאשר דיברתי עם הרבנית שוב, לדבריה, הרבי לא נתן תשובה כלשהי.

טרם פתרתי את הדילמה שלי. שאלתי את עצת חבריי - התשובות היו ‘כן’ ‘לא’ ו’אולי’- אך רובם הביעו סיבות טובות למה אני צריך לטוס לקראון הייטס.

צלצלתי לרב דבורקין רבה של קראון הייטס, ושאלתי אותו אם אני יכול לבוא לקראון הייטס עבור יום הולדתו של הרבי. הוא השיב - ללא היסוס “לא, בהחלט לא. האם לא שמעת את השיחה? אסור לך לבוא. אף אחד לא יכול לבוא”.

התחלתי להציע לפניו את תשע סיבות שלי, והוא ניפץ את כל התשע בזו אחר זו. הוא אמר לי שאני לא בקטגוריה מיוחדת, ושאני לא צריך לכתוב בספר שלי דווקא על י”א ניסן - או לחילופין אני יכול לקבל את הפרטי פרטים ממקורות אחרים. למרות שהוא נטה להודות שאני יכול לשמח את הרבי, אבל הביע דעתו שהרבה יותר סביר להניח שהרבי לא יהיה מרוצה ויצטער מכך שהפרתי את הוראותיו. הוא אף הסכים עם האנשים שיהיו מכנים אותי ‘בעל חוצפה’ ו’ידיד חצוף’…

עדיין נותר ספק חזק אצלי אם אני עושה את הדבר הנכון. התלבטתי, חשבתי, והרהרתי בכל הנקודות הללו, ואז החלטתי לדבר שוב עם הרבנית. הסברתי שביקשתי מהרב דבורקין את חוות דעתו, והוא ביטא בפסק דינו שאני צריך להישאר בבית.

הרבנית שוב חזרה שהרבי לא ענה לשאלתה, כי לדעתה, אם הרבי יסכים לנסיעתי, אז גם אחרים ירצו את הפריבילגיה הזאת.

רמזתי לרבנית כי רציתי שהיא תייעץ לי כ’ידיד’. או אז הרבנית ענתה כי לדעתה הרבי לא התכוון אלי, אלא רק לקבוצות של אנשים. הרבנית יעצה לי, כידיד, לבוא ל–770 עבור יום הולדתו של הרבי, אבל, סיימה, “שלא תאשים אותי אם תמצא את עצמך נבוך מול הרבי”…

החלטתי והתקשרתי לרב דבורקין לספר לו על החלטתי. בכל מקרה, הייתי צריך להודיע    לו על תאריך ההגעה המיועד שלי - הוא היה המארח שלי והוא היה צריך לספר לגברת איטקין על הביקור כדי שתסדר לי דירה.

לבסוף נסעתי לניו יורק לבד. נסעתי עם ‘בריטיש איירווייס’ מלונדון.

החיוך היווה אישור עבורי

הגעתי לדירה שלי, בשכנות ל–770, ב–6 בערב. בסביבות 7 בערב רצתי ל–770. קיבצתי את כל המכתבים שהחברים הפקידו אצלי עבור הרבי ולקחתי אותם עמי. הגעתי בדיוק בזמן כדי לברך ‘שהחיינו’ בזמן שהרבי עבר במסדרון בדרכו למעלית לבית הכנסת שבו תתקיים התפילה. איחלתי לרבי בחום ומעומק הלב “שלום עליכם”, ובתמורה קיבלתי חיוך רחב כ’ברוכים הבאים’ של הרבי.

הוא ירד מהר למטה ואני הצטרפתי ‘לתהלוכה’ של הרבי: הראשון - הרבי, ואחריו הרבנים חודוקוב, לייבל גרונר ובנימין קליין. באסטרטגיה מחושבת צעדתי באין מפריע מאחורי הרב קליין עד הקצה של בית הכנסת, שם עומד הרבי במהלך התפילה.

לאחר מעריב החל הרבי לנגן “ווי וואנט משיח נאו” והוא פנה אלי בחיוך מלבב וזורח, וסימן שאצטרף. אני זוכה שה’ברוכים הבאים’ והחיוכים שהוא שולח אלי, גדלים יותר ויפים מדי שנה. שמחתי במיוחד לכך לאחר הספק שהיה לי, איזה סוג של קבלת פנים אקבל הפעם מהרבי. החיוך הראשון של הרבי הרגיע אותי באופן מוחלט, כמו אישור שעשיתי את הדבר הנכון בכך שהגעתי ל–770 לי”א ניסן.

כבר בבוקר יום שישי, נמסר לי על ידי המזכירים ר’ לייבל ור’ בנימין, כי בהתוועדות י”א ניסן השנה, לא תתקיים התהלוכה הרגילה של מעניקי המתנות והמנחות עבור הרבי כפי שהיה נהוג עד כה.

הרבנית נהנתה מהמתנה

חשבתי שזו הזדמנות מצוינת להראות לרבנית את המתנה שהבאתי עמי עבור הרבי מטעם ליובאוויטש במנצ’סטר, בטרם מסרתי זאת למשרד המזכירות.

טלפנתי אל הרבנית והסברתי כי רציתי לפגוש אותה כדי להציג תצוגה מקדימה של המתנה שלנו לרבי. זה היה בשעה 2:30 של יום שישי אחר הצהריים, והרבנית רמזה שהיא רוצה לראות אותי בכל עת, כשיהיה נוח לי.

“עכשיו זה זמן מאוד נוח”, עניתי לה.

“בסדר”, היא הכריזה, “בוא עכשיו”.

יצאתי מיד לעבר ביתה.

הודיתי לרבנית שנתנה לי את הכבוד והזכות לראות אותה דקות ספורות לפני כניסת השבת. כמו כל אישה יהודיה אחרת, לרבנית היה הרבה מה לעשות בבית בערב שבת, והשבוע זה גם ערב פסח.

הראיתי לרבנית את המתנה המיוחדת עם הברכות ליום ההולדת, והִיא העריכה מאוד את ההפקה כולה, ובפרט היא אהבה את השיר שכתבתי.

הרבנית אמרה לי שהיא מאושרת מזה שהיה לה אומץ לומר לי לבוא לניו יורק. הערתי שיוסי [הנכד] לא מרוצה, כי אמרתי לו להישאר בבית בעוד שאני כן הגעתי.  הרבנית השיבה, “יוסי צריך לדעת ולהבין שיש הבדל עצום בינו לבין ה’זיידי’ שלו!”

ב–770 היה צפוף. נכחו אנשים רבים מבכל זמן אחר. נרעדתי מהמחשבה איך 770 היה מסוגל להתמודד עם אכלוס של אלפים רבים של חסידים שנצטוו על ידי הרבי להישאר בבית.

בשבת היתה התוועדות נחמדה. דוד שמר על הכסא שלי ואני הלכתי לדירה לאכול ארוחה קלה כמה דקות. באמצע ההתוועדות קרא הרבי לרב יעקב הכט, מסר לו כוס וודקה, ואמר לו “אתה מבלבל אותי, הפנים שלך מאומללות! קח ‘משקה’ המשמח”.

אלפים בהתוועדות

ביום ראשון, י”א בניסן, הגיע הרבי ל–770 ב–10 בבוקר, כבכל יום. בעודו צועד במעלה המדרגות של 770, המון עצום של נערים ומבוגרים שרו במרץ ובהתלהבות את הניגון החדש של הרבי. הרבי עודד את כולנו עם היד שלו. אחרי התפילה חזר מיד לחדרו, לעבודה קשה של עוד יום.

לאחר תפילת מנחה, זקני אנ”ש, הלכו לגן עדן התחתון של הרבי כמשלחת. הרב כץ ברך ברכה ארוכה מתוך מכתב, בשם כל מי שנכח במעמד. הרבי השיב ברכות לכולם.

חזרתי למקום שלי ב–770  ב–8 בערב. שישה אנשים נוספים הגיעו אל הספסל שלנו. השכנים שלי התנצלו עמוקות על חוסר היכולת להבטיח שהמושב שלי יישאר שמור בשבילי.

ישבתי על גבי לוח עץ גבוה מעל למקומי, ובהדרגה התגנבתי מטה. ראשית, הצלחתי להניח את הבוהן שלי על הספסל, ואז רגל אחת שלמה. עשרים דקות מאוחר יותר הצלחתי להכניס את הרגל השנייה למקומה. ’ישבתי’ בחלקו האחורי של הספסל, שתי הרגליים שלי דחוקות בחלל הצר בין האנשים.  לאחר שנהיה מרווח צר ברגליי, כבר הרבה יותר קל לדחוק את הרגליים שלי ואחריהם את גופי אל הספסל. התפתלות לכאן, דחיפה שם, ועד 9 בערב כבר הייתי בפנים. היה לי חשק לפלוט אנחת רווחה, אבל זה לא היה המקום בשביל ‘מותרות’.

הבמה הייתה גם צפופה. כל מושבי חמשת שורות הספסלים נתפסו, את הג’נטלמנים היושבים בהם בקושי אפשר היה לראות, בגלל מספר האנשים העצום שעומד מעליהם וסביבם. אנשים מכובדים ומהוללים הגיעו כל הזמן. מר קוץ’, ראש העיר של ניו יורק; נציגו האישי של הפרזידנט; מושלים וסנטורים - כל אלה באו לתת הוקרה וכבוד לרבי. הנציג של מר רייגן מסר מכתב ברכה אישי מ”נשיא ארצות הברית של אמריקה” אל הרבי.

אני באמת לא יודע איפה כל אלפי האנשים הנוספים, אלו שהרבי אסר עליהם להגיע לניו יורק, היו יכולים לשבת או לעמוד ב’זאל’ הגדול.

כל ההתוועדות שודרה בזמן אמת לכל חלקי הגלובוס. נאמר לי כי 700 אנשים, גברים נשים וילדים, צפו בהתוועדות בלונדון. הוידאו הוקרן על מסך כשני מטרים. “זה היה כמו יחידות אישית עבור כל אחד מ–700 האנשים שהתאספו בבית ליובאוויטש בלונדון”.

אלפי אנשים נוספים ישבו בנוחות בבתיהם וצפו בהתוועדות המשודרת בטלוויזיה, בניו יורק ובכל רחבי ארה”ב.

ההתוועדות החלה בשעה 9:30 בערב. ב”ה הרבי היה שמח מאוד. הוא דאג שראש העיר וכל ה–V.I.P יאמרו ‘לחיים’ על כוס וודקה. הרבי אף סימן להביא לצלם כוס וודקה כדי לומר ‘לחיים’. מ–12:30 אחרי חצות, רבים מהמכובדים ואלו הנאלצים להשכים קום לעבודה, עזבו בהדרגה את האולם, וגיליתי שאני יכול אפילו למתוח את הרגליים שלי מתחת לשולחן.

בהתוועדות זו של י”א ניסן, אמר הרבי תשע שיחות וכן מאמר.

הרב שמואל לוּ, החתן שלי, מתרגם ומסכם את השיחות והמאמרים לאנגלית ושולח אותם לעולם מ–770. הוא גם שולח סיכומים אלה לאשת בני, סוזן, במנצ’סטר. היא מעבירה לאברהם, הבן שלי, והוא מארגן  שסיכומים אלה יודפסו, ויופצו לכל ליובאוויטש במנצ’סטר.

חלוקה מיוחדת
ומפתיעה של תניא’ס

זה היה כמעט 3 לפנות בוקר כאשר הרבי הכריז הכרזה יוצאת דופן:

“אני רוצה להביע את התודה לאלה שישבו והקשיבו במשך שעות ארוכות בהתוועדות, לא לכבודו של אדם פרטי, אלא עבור כל תנועת חב”ד. המשימה שלנו היא לנצח במערכה של ה’, במלחמה לא מנצחים על ידי מפקדים, אלא על ידי חיילי השדה. ברצוני להביע את תודתי על כך! כל אדם מחובר באמצעות ספר התורה. יש את החלק הנגלה של התורה, אך גם את החלק הפנימי של התורה שדרכו נגאל מהגלות, ואת “התורה שבכתב של תורת החסידות” ספר התניא. בו לומדים כי עבודת ה’ היא באופן של “קרוב אליך הדבר מאוד”, כאמור בדף השער.

“ספר התניא הודפס במקומות רבים ושונים, העלינו רעיון להדפיס תניא אשר ישלב בתוכו את פקסימיליה של כל דפי השער של כל תניא שהודפס בכל עיר. לפיכך, מי שילמד בספר התניא הזה יתאחד עם כל המקומות ועם כל האנשים שלמדו בתניא’ס ההם.

“כל אחד מהנוכחים יקבל אפוא תניא ודולר לצדקה. אחרי שכל הגברים והנערים יקבלו את התניא’ס שלהם”, אמר הרבי, “הם יפנו את בית הכנסת, והנשים יגשו לתור ויקבלו תניא. נשים מצוות במצוות שאין הזמן גרמא, שאחת מהן היא אהבת ה’ ויראת ה’, אשר מגיעים אליהם על ידי לימוד תורת החסידות. יתר על כן, אנו מוצאים ברמב”ם (הלכות תשובה, פרק א’), כי נשים צריכות ללמוד גם את החלק הפנימי של התורה כדי להגיע לאהבת ה’”.

אפשר לדמיין את התרגשות הגדולה שנוצרה מהכרזה זו. עשרות ארגזי קרטון עם ספרי תניא שהובאו אל הבמה, התרוקנו וחודשו במהירות. תניא’ס הוצבו בערימות מסודרות על השולחן, והרבי החל בחלוקה. כולם רצו במהירות לכיוון התור. הרבי לא היה מרוצה והפסיק את החלוקה. הוא הודיע כי יש לוודא שיפסקו הדחיפות וכולם חייבים לבוא בצורה מסודרת. הוא הראה שהתור צריך להיווצר שמאלה ממנו, לגשת לעברו ולקבל את התניא מידו הקדושה.

עמדתי על השולחן מול הרבי, וזה היה בלתי אפשרי להצטרף לתור ללא לדחוף, כך חיכיתי והמתנתי לשעת הכושר שלי.

כולם שרו, ומחאו כפיים והרבי עמד על הבימה מול התור ומסר לכל אדם - איש, ילד, ילדה או תינוק, תניא עם שטר של דולר בתוכו.

שעה חלפה מאז תחילת חלוקת התניא, ומספר האנשים בתור לא נראה שפוחת. למעשה, נראה שרק גדל. ואז הבנתי מה התרחש. הרבי הודיע במהלך ההתוועדות שהוא יתן תניא לכל אדם, גבר, אישה, ילד או ילדה, שנכחו בהתוועדות זו.

הכרזה זו נשמעה היטב גם ברדיו ובטלוויזיה, ותוך חצי שעה, גברים ונשים הגיעו עם ילדיהם, תינוקות קטנים שעדיין לובשים פיג’מות, וחלקם אף בעריסת התינוק. רובם היו רדומים, והם נראו כאילו הם התעוררו ב–4 לפנות בוקר - שזה מה שקרה ללא ספק.

אחרי שעה של עבודה קשה, הרבי התיישב והמשיך את החלוקה. זו הייתה בהחלט משימה קשה. הרבי חילק במשך שלוש וחצי שעות ללא הפסקה, כאשר בכל דקה חילק 32 עד 35 תניא’ס (בדקתי את זה כל רבע שעה לערך). הסקתי שבשלוש וחצי שעות חילק הרבי 7,000 תניא’ס.

בסביבות 5 בבוקר הצטרפתי לתור ועשיתי את דרכי אל הרבי. הוא חייך אלי חיוך עליז (ואני עוד חשבתי שהרבי היה עייף!) ושאל איפה הייתי ולמה הגעתי כל כך מאוחר לקבל את התניא שלי.

ציינתי שהגעתי לבד, כך שהיה לי מספיק זמן לצפות וליהנות מההתרחשות. הרבי שאל אם קיבלתי מצה שמורה שלו. עניתי “עדיין לא”. הרבי אמר לי לקחת את המצה מלייבל גרונר או מהרב חודוקוב  בהקדם האפשרי.

ואכן, כמה שעות מאוחר יותר לקחתי שני פאונד ארוזים בקופסה כדי להביא לחלוקה לאנ”ש מנצ’סטר.

קבלתי תניא שלי, שכלל בפנים שטר של דולר, ’קריספי’ וחדש. בחנתי את ספר התניא החדש, וכפי שהרבי אמר לנו - נכללו בו פקסמיליות של השערים של כל התניא’ס שהודפסו אי פעם. ספרתי כמעט 180 שערים, ומספר המדינות המיוצגות היו חמישים.

המעמד הסתיים ב–6:40 בבוקר, ומיד אורגן מניין קריאת התורה עבור הרבי.

הרבי הלך לביתו בשעה 8.30 וחזר למשרדו בשעה 10.30 בבוקר.

ביליתי בימים כה מרגשים סוערים ומלהיבים עם הרבי. אני מאושר עד מאוד שהרבנית אזרה אומץ לייעץ לי לבוא לברוקלין ושהרבי כלל לא כועס עלי.

דוד ואני ארזנו את המזוודות ויצאנו בדרך אווירית חזרה למשפחה שלנו במנצ’סטר לקראת חג הפסח, בעוד שבמקביל הרבי יצא לאוהל של הרבי הקודם.

העבודה של הרבי אף פעם לא נגמרת!

(סייעו בתרגום היומן - וועד חיילי בית דוד)