בימי בין המצרים, בהם מודגשת האבלות על חורבן בית המקדש, הרי דרכו של כ”ק אדמו”ר מל

בימי בין המצרים, בהם מודגשת האבלות על חורבן בית המקדש, הרי דרכו של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, היא להראות לנו את הדרך לבניין. במקום לעסוק רק בחורבן ובגלות, עלינו לחיות את בניין בית המקדש והגאולה השלימה.

לשם כך, עלינו ללמוד תמיד ענייני גאולה ומשיח, וכתיקון על החורבן, ובעיקר כהכנה לבניין בית המקדש, אנו לומדים את הלכות בית הבחירה, יחד עם כל ענייני בית המקדש שבכל חלקי התורה.

כאשר מציינים את הגלות, הכוונה היא לצאת ממנה על ידי ביטול הסיבה לגלות והתנהגות בקצה ההפכי. סיבת הגלות הלא היא שנאת חינם, ולכן ביטולה הוא על ידי התנהגות באהבת ישראל, גם כאשר נדמה שאין לה שום מקום וסיבה על פי טעם ודעת, גם כאשר חושבים שזוהי “אהבת חינם” - ובמיוחד כאשר בדרך כלל, לא חסרות סיבות לאהוב את הזולת, ורק הנפש הבהמית, ההרגשה העצמית, מונעות מאתנו לראות זאת.

התיקון לחורבן בית המקדש, גם הוא מתבטא בצורה ייחודית אצל הרבי מה”מ, וממילא אצל כל הקשורים אליו, בצורה שאין לה אח ורע עד לימינו אלה, בכל שכבות הציבור של שומרי המצוות. את התיקון על החורבן פועלים על ידי בניין, על ידי הלימוד והחיות בענייני בית המקדש כפי שהם בתורה ובהלכה, ובמיוחד הלכות בית הבחירה לרמב”ם. דומה שמעולם לא הייתה תקופה בה עסקו כל כך הרבה בהלכות אלו, כמו מאז שמעורר על כך הרבי.

המסר המועבר באופן התייחסותו של הרבי לימי בין המצרים, נכון לכל עניין שהוא, ומבטא באופן ברור את שיטתו של הרבי בכל מצב. אין טעם לעסוק בעבר, רק כפי שהוא עבר.אפילו כאשר הכוונה היא טובה וחיובית, כגון אבילות על החורבן, או חשבון נפש וחרטה על העבר. לעיסוק בעבר יש מטרה אחת עיקרית והיא - למען ההווה ובעיקר לבניית העתיד.

לא רק העיסוק בעבר נועד למען ההוה והעתיד, אלא בעצם כל מה שקרה בעבר, טומן בחובו את העתיד, ולכן, אם אירעו עניינים לא רצויים והחמור שבהם הוא כמובן החורבן ובעקבותיו הגלות הנוראה, הנמשכת כבר אלפי שנים, הרי שהפנימיות שלהם היא הטוב, כלומר התיקון והבניין החדש, הגאולה השלימה והנצחית.

וכך, בשיחה הידועה, כאשר הרבי מתאר את פעולת החורבן על נפשו של כל יהודי, אפילו אם לבו “לב האבן”, אין הכוונה רק לזעזע ולהמחיש את עוצמת החורבן, ובכך להיות “זוכה ומתאבל על ירושלים” בשלימות, ועם כל ההידורים… אלא המטרה היא אחת - הקריאה לכל יהודי “קער א וועלט היינט” (הפוך את העולם היום!), דהיינו “זוכה ורואה בבניינה”, ההדגשה במאמר חז”ל זה היא על המטרה שבו - הבניין ולא על האמצעי - האבילות.

ומכך עלינו ללמוד בכל עת שאנו נמצאים במצב של העלם והסתר. הזכרונות והגעגועים, הם דברים טובים ונפלאים, כמו כל עיסוק בעבר מפואר, עבר שממנו ניתן וחייבים ללמוד, עבר שאותו אנו חייבים לחיות.

אולם התעסקות בעבר גרידא, לא תוביל אותנו לשום מקום. המטרה היא לחיות את ההווה והעתיד, ללמוד ולחוות מחדש, לראות ולצפות, בכל הגילויים להם זכינו מהרבי - לא על מנת להיאנח בשברון לב, אלא על מנת לחיות את מציאותו של הרבי מה”מ שליט”א בהווה, ובכך להתכונן לעתיד הקרוב מאד - להכין את עצמנו ואת העולם כולו לקבל את פניו ומלכותו של מלך המשיח, בהכרזה:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!