כולם רואים ויודעים כי הפתרון למצב בארץ הקודש, נמצא בפרשת השבוע, בהדגשה כי היורש

כולם רואים ויודעים כי הפתרון למצב בארץ הקודש, נמצא בפרשת השבוע, בהדגשה כי היורש היחיד הוא יצחק. כולנו מצפים ל”וירא” — להתראות עם הרבי מה”מ אחרי עשרים ושתיים שנה, בהן אנו זוכרים ועוסקים בשליחות היחידה והאחרונה.

מנהג רווח בעם ישראל, להוסיף כחלק מציון התאריך, פסוק או חלק ממנו מפרשת השבוע, כשמציינים “יום.. לסדר..”. בדרך כלל הפסוק אותו בוחרים לצטט שייך לנושא או לתוכן המכתב, או שהוא רומז למצב אקטואלי בעת הכתיבה. שיקולים כאלו מנחים גם את מי שמדבר בציבור ומקשר זאת לפרשה — בחירת הנושא או הפסוק עליו להתמקד.

אצל כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, רואים הנהגה כזו בצורה מיוחדת ומודגשת. אצל הרבי הקשר של המאורעות לפרשה, להפטרה, לשיעורים היומיים ולכל חלק מהתורה — הוא מוחשי, והוא אינו נובע מ”רמז” או “דרש” בלבד, אלא מתוך העובדה כי התורה, תורת חיים היא הוראה בחיים, וכל מה שנאמר בה שייך להווה, בכל תקופה ומצב שהם.

אם נבקש ללכת בדרך זו, ולבחור את הפסוק או הנושא עליו נתמקד מתוך הבנה שהוא שייך במיוחד למצב הנוכחי, נמצא בפרשה כמה כאלו. נוכל לדבר על עקידת יצחק — נזכיר ש”בנך יחידך אשר אהבת” הוא יצחק דווקא, מה שעשוי לגרום לאלו שמייחסים עצמם לישמעאל, לאי נוחות, גם אם לא נצטט את דברי רש”י אודות “עם הדומה לחמור”..

נלמד אודות “אחד ההרים” — הר המוריה, ובו “יאמר היום בהר ה’ יראה”. עלינו לקוות ציון העובדה כי יהודים התפללו בהר המוריה, וכי אנו מחכים לראות ולהיראות בבית המקדש שעל הר ה’ — הר המוריה, הר הבית, עלול לגרום לנזיפה ודרישה להבהרה מלשכת ראש הממשלה..

מובן שזה גם אינו העיתוי המתאים לרמוז כי הפתרון האמתי למצב המלחמה בינינו ל”בני דודינו”, הוא הפתרון אותו דרשה שרה אמנו, “גרש את האמה הזאת ואת בנה”, מתוך הניתוח של המציאות, אותה אנו חווים היום “כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני יצחק”. אפילו העובדה כי הקב”ה ציווה את אברהם לשמוע לכל אשר צוותה עליו שרה, לא תכשיר בעיני לוחמי ‘זכויות האדם’ הנלחמים בדרך כלל על ‘מעמד האישה’, פתרון כזה.

אנו יודעים מה המצב, ומה הפתרון, ולשם כך אין צורך לקרוא עיתונים, או להתעדכן בכלי התקשורת, אלא ללמוד חומש עם רש”י, ולשמוע את קריאת התורה. נראה שעם ישראל כולו, ורבים בעולם יודעים זאת היטב, כולם מבינים כי אין פתרון אחר.

ואם בקשר למצב הביטחוני והמדיני אין צורך להרחיב, הרי שנמצא נושא חשוב ואקטואלי השייך לכל אחד מאתנו באופן מיוחד. במהלך השבוע כולו חזור ונלמד את הסיפור אודות בכייתו של אדמו”ר הרש”ב בילדותו, וטענתו כי הוא רוצה כי הקב”ה יתגלה גם אליו. ונזכיר כי השבוע, בי”ד בחשוון מלאו עשרים ושתיים שנה מאז הפעם האחרונה בה זכינו שהרבי מה”מ יתראה אלינו — אל הציבור כולו.

למי שהיה נוכח — בזמן ובוודאי במקום בו זכינו לגילויים, העובדה הזו היא בלתי נתפשת — כבר חלפו למעלה מעשרים ושתיים שנה! יותר מהזמן בו יוסף לא ראה את אביו. כל אלו שנולדו והצטרפו מאז ועד היום מצטרפים לטענה, מדוע אלינו הוא לא נראה, לצפייה אחת, לקיום הנבואה להתראות שוב עם הרבי מה”מ.

כמו יוסף, שבמהלך כל אותן השנים, בהן היה בגלות,  לא שכח את העניין האחרון אותו לימד אותו אביו, ואחרי עשרים ושתיים שנה שלח לו את העגלות ובכך פעל אצלו את ה”יחי”, כך גם כל אחד ואחד מאתנו. איננו מפסיקים ולו לרגע אחד לעסוק בשליחות האחרונה והיחידה שאותה מסר ומוסר לנו הרבי.

חיים מתוך אותו “דבר הלכה” — “דבר מלכות” ומתוך כך זוכרים. דואגים להזכיר כל העת, את מה שלמדנו, ראינו וקיבלנו בגילוי האחרון עד עתה לעיני בשר, ובגילויים שהיו בכל אותה תקופה, מתוך ידיעה שזהו הגילוי וזוהי הדרך בה זוכים מיד להתגלות: ההכרזה, השירה מתוך אמונה —

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.