הרב שניאור זלמן הרצל זה עסוק בכה, זה עסוק בכה, והנה מגיעה ההודעה “שלום מרדכי יוצ

הרב שניאור זלמן הרצל

זה עסוק בכה, זה עסוק בכה, והנה מגיעה ההודעה “שלום מרדכי יוצא!” “שלום מרדכי כבר יצא!” “שלום מרדכי כבר בבית!” “הוא כבר הגיע ל–770!”

הכל כל כך מהר, כל כך נפלא. כולם אומרים: כך תיראה הגאולה. ברגע אחד - “רגע כמימרא”. ואנחנו כבר אחרי ההתגלות לעיני כל יושבי תבל. אם ב”טעימה” בלבד חווינו חוויה כזו מרוממת, מה יהיה בגאולה עצמה.

כבר חווינו בעבר מאורעות של פתאומיות. הרבי הרגיל אותנו ל”פתאומיות!” “ספונטניות!”. לדוגמא: שבת פרשת נשא תנש”א הזכורה כשבת בה “פתאום בא האדון אל היכלו”. ההתוועדות, כוס של ברכה, השמחה והריקודים לאחר מכן. 770 היה על גלגלים.

לצערנו, התרגלנו בשנים האחרונות למאורעות “פתאומיות” של היפך הטוב ר”ל. לצערנו גם החושים כהים. מעין עלפון וערפול חושים. כבר לא מזדעזעים כמו פעם. והנה נס והצלה. ישועה וגאולה! לכולם זה נתן משב רוח מרענן. סוף סוף שמחה פתאומית פורצת גבולות עולם, שנה ונפש - כולם משתתפים בשמחה.

לצעירים שבינינו, שלא זכו להיות בחגי הגאולה של ר”ח כסלו, ה’ טבת וכדומה, היה זה ממש חוויה מוחשית, שנותנת להם אפשרות להתחבר למשהו פתאומי, משהו גדול. לפנינו מסר אחד מיני רבים שאפשר ללמוד ממאורע זה, כדי שנוכל למנף מאורע ענק זה למשהו גדול יותר, משמח יותר - הגאולה האמיתית והשלימה.

במשך השמונה שנים האחרונות היינו עדים למאבק ממושך שניהלו ידידיו, מכריו ועם ישראל כולו (בתפילות ומעשים טובים וכו’) לשחרורו של ר’ שלום מרדכי. בראש המאבק עמדו כמובן משפחתו אשתו וילדיו שי’. מרגע שנגזרה הגזירה, גזירת הגלות בבית האסורים, ועד לרגע שחרורו המיוחל, עסקו משפחתו ללא הרף וללא לאות בדבר אחד ויחיד: חייהם נסובו סביב מטרה אחת ויחידה: להביא גאולה לראש המשפחה.

באותו זמן הם עסקו גם בכל שאר הצרכיים ההכרחיים - אכילה שתיה, שינה, לימוד, תפילה, עבודה. כולל גם ארגון שמחות של בני המשפחה, בר מצוות חתונות וכו’. אבל כל אלה היו חדורים במטרה אחת ויחידה. הם נשמו 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע - להביא גאולה לעולם - לשחרר את אבי המשפחה.

לאחר ששמענו מפי הרבי מהי העבודה הנדרשת היום: “עבודה העיקרית” “עבודה אחת ויחידה”, “קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש” - הרי לנו דוגמא מוחשית איך עושים את זה. איך כל החיים והעניינים בהם אנו עסוקים, אכילה, שינה, לימוד, תפילה, עבודה וכל שאר הבעיות הקטנות והגדולות שלנו בחיי היום יום יכולים וצריכים להיות חדורים במטרה אחת - לחיות גאולה, לנשום גאולה, להביא גאולה לעולם.

בסוף זה קרה. התקווה התממשה. בסוף זה יקרה. תקוותנו תתממש. הלקח עבורנו ברור.

כבימי אחשוורוש בהם לא ראו בתחילה את הקשר בין הדברים (כידוע הביאורים בזה, שכאשר מסתכלים במגילה רואים רצף מקרים, אחשוורוש נבחר, עושה משתה וכו’, ולא רואים קשר בין הדברים). אך בסוף הכל מתקשר ומתחבר. הכל מתגלה.

כך גם כעת: אנו בעיצומה של מגילת הגאולה [מאורעות היסטוריים רודפים אחד את השני: ההכרזה על ירושלים כעיר הבירה של ארץ ישראל וכיוצא בזה]. אנו יוצרים אותה. חווים אותה. ותיכף, נקרא ונספר אותה מתחילה ועד לסופה.

ימי גאולה שמחים! לחיים!