האחים ציפעל ממילאנו עשו רבות למען מפעליו של הרבי באיטליה, אבל לא פחות מרתקת היא

האחים ציפעל ממילאנו עשו רבות למען מפעליו של הרבי באיטליה, אבל לא פחות מרתקת היא מסכת שליחויות עלומות ברחבי ברית המועצות הקומוניסטית • בנסיעותיהם התכופות שימשו גשר בין הרבי מלך המשיח ליהודים מאחורי מסך הברזל, והצליחו להעביר כמויות גדולות של תשמישי קדושה, וכן להוציא ספרים יקרי ערך מרוסיה ולהעבירם לספריית הרבי • לאחר שנים רבות של שליחויות מוצלחות, נחשפו האחים על ידי סוכני הק.ג.ב. ושוב לא חזרו לפעילותם ברוסיה

שניאור זלמן לוין

חתנו של ציפעל, הרב יוסף דוד וויטמאן, בהתוועדות במוצאי ר”ה תשמ”ד במלאחובקה, בהשתתפות אנ”ש ממוסקבה (מאחוריו נראנה הרה”ח ר’ געצל וילנקין) 

דמויותיהם של האחים לבית משפחת ציפעל - ר’ שלמה יוסף, ר’ חיים, ר’ אברהם ור’ גרשון, היו ידועות היטב ליהודי איטליה. אחים אלו שלחו ידם במסחר וראו ברכה בעמלם, וחלקים ניכרים מרווחיהם היו מקדישים לטובת הכלל. הם התמסרו למען הקמת יהדות איטליה לאחר שחזרו הם עצמם לאיטליה ופעלו רבות כדי לקומם את ההריסות.

האחים ציפעל נולדו לאביהם ר’ יעקב מאיר ולאמם מרת מלכה ציפעל. האב נולד בפולין, אך בשלב מסוים העתיק את ביתו למילאנו יחד עם רעייתו, שם נולדו לו בניו. למרות המקום המודרני יותר לעומת פולין, קיבלו הילדים מהוריהם חינוך ברוח ישראל סבא, ובעיקר שאבו מהם אמונה פשוטה חדורה ביראת שמים ובאהבת ישראל.

בשל מאורעות מלחמות העולם הראשונה והשניה, התקשו להתמסר ללימודיהם, אך בזכות ברכת השם ראו הצלחה במסחרם. כבר מגיל צעיר התמסרו לעניני הכלל, ולאחר השואה, כאשר שבו למילאנו, כיאה לעסקני ציבור, פתחו מחדש בהקמת ההריסות. את התקופה ההיא שלאחר השואה ניצלו לסייע לפליטי השואה, להיות להם לעזר ולאחסימך בגשמיות וברוחניות. ביתם היה פתוח לרווחה בפני כל עבור ושב, והם סייעו במלוא אונם והונם לכל הפליטים שבורי הלב שחלפו במילאנו.

כחלק מכך, עמלו האחים ציפעל רבות כדי להקים מחדש את הקהילה האשכנזית החרדית  בעיר. הם אף הקימו את בית הכנסת “אהל יעקב” על שם אביהם, ואף דאגו לשירותי הדת השונים.

הקשר בין האחים היה דוגמה ומופת של אהבת אחים. כל ימיהם עבדו בשותפות מלאה, ומעולם לא אמר אחד מהם לאחיו ‘זו דירתי’ או ‘זו מכוניתי’ אלא הכול היה שייך לכל אחד מהם.

לא ייפלא אפוא שהשם ציפעל הפך ברבות השנים לשם ולתפארת בכל קהילות אירופה.

הרבי מה”מ שדאגתו כל השנים הייתה לרומם ולשגשג את העם היהודי ותורת ישראל בכל מקום, מצא בהם שותפים נאמנים לסיוע הרמת קרן התורה והיהדות באיטליה. נדמה כי מי שקישר אותם עם הרבי, היו החסידים הרב מרדכי פרלוב והרב יעקב גנזבורג מאיטליה. במשך השנים זכו האחים ליחס מיוחד מהרבי, והם מצדם ראו ברבי דמות המנהיג אשר לו אכפת מכל אחד מבני העם היהודי באשר הוא, והם פתחו בפניו את לבם ואת כיסם, נכונים לממן כל בקשה של הרבי.

הרבי כדרכו עודד אותם להמשיך בפעולות הברוכות שהם עשו, ואף ‘שייך’ אותן למסורת המשפחה מקדמת דנא. וכך כותב להם הרבי באחד ממכתבי קודשו: “משפחתכם נושאת את דגל התורה והמצות בקהלתכם באהבה וחיות. האמת שזהו הרעיון המרכזי של חסידות בכלל וחסידות חב”ד בפרט המיוסדת על אהבה המשולשת, אהבת ה’, אהבת התורה ואהבת ישראל. יהי רצון מהשם–יתברך שעוד רבות בשנים תמשיכו לשאת בזכות הנ”ל בגאות והתלהבות, ולהיות גם–כן דוגמה לאחרים שממכם יראו וכן יעשו. ומכיון שמעלין בכל עניני טוב וקדושה, יהי–רצון שתמשיכו לעשות באופן דמוסיף והולך”.

•

מבקשים מהרבי לשגר שלוחים לאיטליה

הקשר בין משפחת ציפעל לרבי מה”מ החל כבר בשנים הראשונות של נשיאות הרבי. מאגרת שכתב הרבי ביום ז’ באלול תשי”ב, כבר עולה כי אחד האחים ביקר אצל הרבי ביחידות, והרבי ביקשו שכשישוב לקהילה באיטליה, ימסור דרישת שלום ממנו לכלל אנ”ש. כבר אז רתמו הרבי למען טהרת ישראל בבניית המקווה המקומי שנבנה באותה תקופה.

שנים ספורות לאחר מכן, פנה האח ר’ שלמה יוסף אל הרבי וביקשו שישלח שלוחים לאיטליה כדי שיפעלו לרומם את קרן התורה והיהדות. בעקבות בקשה זו נשלח השליח הנודע הרב גרשון מענדל גרליק ומשפחתו לאיטליה. היה זה בשנת תשי”ט. בני משפחת ציפעל לא הסתפקו בבואם של השלוחים, אלא האח ר’ חיים אף נתן לזוג הצעיר את דירתו שלו.

הרבי מצא באחים ציפעל, ובפרט באח הגדול ר’ שלמה יוסף, שותפים נאמנים כדי לסייע לפעולות קדשו. לכל בקשה שהרבי הפנה אליהם, נענו בחפץ לב ובמאור פנים. ואכן, לאורך השנים הם קיבלו הוראות רבות מהרבי. כך למשל בשנת תשי”ט ביקש הרבי לקנות שטח עבור קעמפ “גן ישראל איטליה”. המזכיר הרב בנימין קליין סיפר כי שמע ממנו שאמר לרבי אז באותה יחידות, שקשה עליו באותה תקופה קניה כזו בשל המצב הכלכלי הדחוק. הרבי השיב לו: “דעפיציט במסחר, עם הזמן אפשר לכסותו, אך ילד יהודי אחד שלא ילך השנה לקעמפ, זהו הפסד שאי אפשר לתקן”. ואכן, כחסיד נאמן, מיד עם חזרתו למילאנו, קנה מקום לקייטנה עבור “גן ישראל” בעיר פורטו סירעזי.

שנים ספורות לאחר מכן, בשנת תשכ”ו נסגרה המסעדה הכשרה במילאנו. המסעדה הכשרה שימשה לא רק את תושבי העיר המקומיים, אלא גם מטיילים רבים שהגיעו אליה באותה תקופה כאשר שימשה עיר תיירות. מיד כששמע הרבי על סגירת המסעדה, הורה לר’ שלמה–יוסף ציפעל שידאג בזריזות לפתיחתה המחודשת. הרבי אף התבטא אז בלשונו הקדושה: “תיכף”.

כששהה מר ציפעל ב’יחידות’ עם הרבי, העלה את השאלה: מי יעסוק בתפעולה? הרבי הורה הרבי שר’ אברהם ליפסקר, שהגיע אז לעסוק בעבודת החינוך במילאנו, יטפל גם במסעדה (ב’יחידות’ לאחר מכן לרב ליפסקר - ביאר לו הרבי מדוע הציע להטיל את התפקיד דווקא עליו). על הרב גרשון מענדל גרליק, הוטל להכין את הבסיס והסידורים הראשוניים לקראת פתיחתה. מסעדה זו נקראה בשם “אש”ל ישראל” על שם אחיו של הרבי, וזאת בהסכמתו של הרבי.

הרבי רתם את האחים ציפעל לפתיחת ישיבה במילאנו, והם, האחים ציפעל, שקנו את המבנים הראשונים של ‘המרכז לעניני חינוך’ באיטלי’ה שם מיקמו את בית ספר חב”ד.

הרבי היה מעורב בכל מסחרם ובכל מה שנעשה עמם. בשנת תשכ”ט קנתה משפחת ציפעל שטח אדיר, של כחצי מיליון ממ”ר, על יד הים באיטליה בעיר קסטלנונצעלו כדי לבנות ולפתח את השטח. הרבי היה מעורב בכל פרטי הקניה ואף נתן להם ברכות גדולות לעסק זה. ביחידות שהתקיימה באותה תקופה לאחד מבני המשפחה, גילה הרבי בקיאות רבה בנוגע לשטח זה בכל פרטיו, איפה יש הר ולמעלה ממנו אוצר המים וכו’. בשטח זה שתלו עצי זית רבים ומדי שנה בשנה נהגו לשלוח משם לרבי שמן זית לכבוד חג החנוכה, כדי לקיים “משמני הארץ זו איטליה של יון”, בני המשפחה אף זכו לקבל מהרבי מכתבי תודה בקשר לכך.

הרבי שותף רשמי במניות משפחת ציפעל

על מידת הקירוב לו זכו מהרבי, ניתן ללמוד מהעובדה הבאה: בשנת תשל”ב החליטו האחים ציפעל להעניק 7% ממניות החברה לרבי כשותפות רשמית בעסק שלהם. באופן נדיר ביותר הסכים הרבי להיות שותף להם. העניין אף נכתב ונחתם רשמית במסמכים, והרבי שמח על כך והודה להם במכתב, כשהוא מברכם במידה נוספת ורחבה של הצלחה מאת השי”ת…

סיפור מאפיין את מידת “התערבותו” של הרבי בעסקיהם, מלמד על הכלל:

שנה אחת כששהה ר’ שלמה יוסף במשרד המשפחה בניו יורק - לשם העבירו את רוב עסקיהם לאחר שנתפסו ברוסיה (כפי שיסופר בהמשך) - קיבל מכתב מהמכס האמריקאי המודיעו על תשלום מיסים ענק שהוטל עליו. מובן שהדבר הדאיגו במיוחד.

באותו ערב זכה להיכנס ליחידות לרבי כפי שתוכנן מראש. הרבי דיבר עמו בעניני הכלל, אלא שפתאום שאלו הרבי “אני רואה על פניך שאתה מודאג, מה קורה?” ר’ שלמה יוסף לא רצה לצער את הרבי, בפרט שהרבי שוחח עמו באותם רגעים בעניני ציבור חשובים, התחמק מלהשיב, אך הרבי הפציר בו לספר. הלה נעתר לבקשה וסיפר על ענין המיסים והקנס. הרבי שאלו: “האם המכתב אצלך?” משהשיב בחיוב, הוציאו מכיסו ונתנו לרבי. הרבי הסתכל על הדף ואמר לר’ שלמה יוסף “בוא ונעשה דיל (עסק), אתה תטפל בענינים שלי ואני אטפל בענינים שלך”. כאשר הסכים, נתן לו הרבי כמה משימות בנושאי חינוך, והרבי מצדו לקח את העפרון ותיקן כמה מספרים בדף המיסים והחזירו לר’ שלמה יוסף באמרו “את זה תשלם”. למותר לציין שכך בדיוק היה…

ר’ שלמה יוסף זכה למה שלא זכו הרבה חסידים וותיקים אחרים - ובכל פעם שהיה מגיע לארה”ב, היה נכנס ליחידות בקודש פנימה ושוהה שם שעות רבות. יחידויות אלו התקיימו כמה פעמים בשנה.

שליחויות מהרבי בחסות מסחר הפרוות

אולם דומה שגולת הכותרת של מסירותם לרבי הייתה לא בתרומות העצומות שהעניקו למען מוסדותיו של הרבי והקמתם, אלא במסכת שליחויות עלומה ומרתקת עד עצם היום הזה, שביצעו בשליחות הרבי בקרב יהודי רוסיה, או כפי שהרבי קרא לה באותן שנים “המדינה ההיא”.

היה זה בשנות תשט”ו–תשט”ז, האחים ציפעל הקימו מפעל גדול במילאנו ליצירת מעילי פרווה לנשים. מפעל זה שגשג והצליח. את הפרוות עצמן קנו בירידים שונים שהתקיימו בלנינגרד, ירידים שהוקמו על ידי הממשלה הקומוניסטית כמובן. בזכות מסכת העסקים הענפה שקיימו ברוסיה, קיבלו אימון רב מצד השלטונות והם זכו לכניסה די חופשית לרוסיה.

האחים ציפעל שכמובן לא עשו קטן כגדול מבלי לקבל את הסכמתו וברכתו של הרבי, דיווחו על כך לרבי. נסיעות אלו לרוסיה נערכו בדרך כלל על ידי האחים שלמה–יוסף ואברהם. הרבי הורה להם כי יעשו מאמץ שהיריד הזה המתקיים בלנינגרד, לא יעבוד ב…שבת! לא פחות! כשהשניים התפלאו על דרישה זו, אמר להם הרבי כי כוחם בשוק המקומי מספיק חזק כדי שבקשתם זו תתקבל, וזאת על אף שהמשטר הקומוניסטי שרדף כל סממן של דת ויהדות, שלט בשיא עצמתו. דרישתם אכן התקבלה, ויריד הפרוות נסגר מידי שבת.

הרבי לא הסתפק בכך, וזמן מה לאחר מכן אף ביקש להפוך אותם לשלוחיו המיוחדים למדינה ההיא. המטרה הייתה לבנות באמצעותם “גשר” ליהודי רוסיה, להעביר להם תשמישי קדושה ולהעביר מהם מסרים אל הרבי, וחוזר חלילה. אמנם היו עוד יהודים סוחרים שהורשו להכנס ולצאת לרוסיה, אך רובם ככולם פחדו מהקומוניסטים פחד מוות, וסירבו לסייע מבחוץ ליהודי ברית המועצות.

למותר לציין כי האחים ציפעל נענו לבקשה ונרתמו מיד לשליחות של הרבי.

מאז נוצר סדר קבוע: ר’ שלמה יוסף שהיה סוחר פיקח ומלומד, בעל לב טוב ובראיה בעלת מרחב, היה נוסע כמה פעמים בשנה לניו יורק, וכהרגלו נכנס ליחידות למשך שעות ארוכות. ב–770 כבר ציפו לו מזוודות עם תשמישי קדושה, טליתות, תפילין, ספרי קודש, סידורים, תניא’ס וכו’. המטרה הייתה להעביר כל זאת לתוככי לנינגרד עם כתובת היכן להשאירם.

גם את דרכם חזרה מברית המועצות היו מנצלים על מנת להוציא כתבי יד של מאמרי חסידות של רבותינו נשיאינו שלא נדפסו עדיין, ביכלאך חסידות וכדומה. איש הקשר בינם לבין כתבי יד יקרים אלו, היה בדרך כלל הרב החסידי הרב לובאנאוו ע”ה, והליעפלר רב הרב עפשטיין ועוד.

מובן שבשליחויות אלו היה משום סיכון עצום, אולם הקלות אלו התאפשרו להם משום שהיו בעלי מעמד מיוחד, כמעט דיפלומטי, והמוכסים הצטוו של לבדוק את מטעניהם. פעמים רבות זכו להכנס ל’יחידות’ גם לאחר שובם מברית המועצות. במהלך יחידויות אלו היה ר’ שלמה יוסף מעביר דרישת שלום מאנ”ש ברוסיה, ומספר בפרוטרוט ממה שראה ושמע וכו’. לא פעם אף התבקש להעביר מסרים כאלו ואחרים לרבי מפי החסידים הסגורים והדוויים מאחורי מסך הברזל.

על אף הסכנה העצומה, זכו האחים ציפעל במשך שנים להוציא מרוסיה כתבי–יד רבים, הן מתורה אור, אור התורה של הצמח צדק (וייתכן גם מכתבי הרב לוי יצחק אביו של הרבי מה”מ. שכן פעם התבטא הרבי ואמר “איש עסקים הביא לי כתב יד מאבי, הוא כנראה אינו שם תפילין דר”ת, אך אינו יודע  גודל הנחת רוח שגרם לי”, והיו שסברו כי מדובר באחים ציפעל). ואכן, בספרייתו של הרבי נמצאים הרבה ‘ביכלאך’ חסידות על שם ציפעל, כפי שהם רשומים בכתב יד קדשו של הרבי [כידוע, הרבי היה קורא לספרים על שם מביאיהם, כמו היה זוקף זכות זו של גילוי אור החסידות לזכות אלו שמסרו נפשם כדי לגאול ולפדות כתבים אלו]. כך לדוגמה בשנת תשל”ד הדפיסה מערכת “אוצר חסידים” ספר “ליקוטי הגהות לספר התניא” שבו הגהות שנרשמו על גליוני ספר התניא בעיקר של הצמח צדק וכן של הרה”ח ר’ אליהו יוסף ריבלין. לקראת סיום ההדפסה הגיע לידי הרבי “ביכל” של כתב יד נוסף שהובא על ידי ר’ שלמה יוסף ציפעל וזכה לכינוי “לכו נא ציפל” ובו הגהות נוספות לתניא ששולבו בסוף ספר הזה.

כל ‘תמים’ שלמד ב–770 בשנים ההן (עד תשל”ח) זוכר את ר’ שלמה יוסף ציפעל, הנדיב בעל הקומה הגבוהה והשפם ארוך שהיה מגיע ל’יחידות’ ושוהה זמן רב במחיצת הרבי.

למותר לציין כי כל השליחויות הללו היו נסתרות ונעלמות מעין כל, ואיש לא דיבר על כך, מלבד בודדים שידעו מעט מהנושא.

סיפר הרה”ח הרב שמעון לזרוב, שליח הרבי בטקסס, שבשנים ההן דיבר הרבי עם דודו ר’ שמואל בצלאל אלטהויז ע”ה, שיש להשתדל לגאול את כתביו של סבו הרב שמעון לזרוב ע”ה וחידושיו על הש”ס וכו’. הרב לזרוב כיהן כרבה של קהילת חב”ד בלנינגרד. הוא אכן ניגש לר’ שלמה יוסף ציפעל וביקשו בחשאי שבנסיעתו הבאה ללנינגרד, יגש לסבתו שעדיין התגוררה בלנינגרד, כדי לבדוק אצלה האם יש ברשותה חדושי תורה או כתבי יד שהותיר אחריו בעלה. ר’ שלמה יוסף ציפעל אכן עשה זאת אך בשל פחדה של הסבתא, לא אסתייע הדבר, וכמה מספריו הגיעו רק לאחר התפרקות המשטר בברית המועצות.

[אגב, כאשר בנו מחדש את בית הכנסת מארינה רושצה במוסקבה לפני כחמש–עשרה שנים, מצאו הרבה מהתניא’ס הקטנים שהוברחו לשם על ידי האחים ציפעל. תניא’ס אלו נמצאו טמונים באחד הקירות כנראה מפחד של חיפושים והחרמה. השלוחים שנסעו בשנות תש”מ לרוסי’ה מספרים שפגשו כמה מאנ”ש מלנינגראד שזכרו היטב את האחים ציפעל, ואחד מהם אף גילה שזכה לקבל סיוע מהם לקנות את דירתו…].

סוכני הק.ג.ב. חושפים את האחים ציפעל

שנה אחת שוב נסעו האחים ר’ שלמה יוסף ור’ אברהם ציפעל לרוסיה, אך הפעם קרתה תקלה חמורה, והם איחרו את המטוס שיצא מעיר הביניים (הלסינקי או קופנהגן) לעבר מוסקבה. מסתבר אפוא שמזוודותיהם הגיעו לפניהם. בין כך ובין כך הזדרזו אנשי המשטרה והמכס לפתוח את המזוודות ולעיניהם נגלו תשמישי קדושה רבים.

שעות ספורות לאחר מכן נחתו האחים עצמם, ומיד עם ירידתם מכבש המטוס, נעצרו ולאחר חקירות ממושכות הורו להם להישאר במעצר בית בבית מלון. לבסוף הורשו לצאת מרוסיה לא לפני שהבטיחו וחתמו (בתחילה רצו שיחתמו בשבת קודש, אך כמובן סרבו) שיחזרו לרוסיה לקראת מועד המשפט שייערך להם.

מספרת הרבנית בתיה גרליק, אף היא ממילאנו ומכרה קרובה של משפחת ציפעל, כי באותה שעה שהשניים נחקרו על ידי אנשי הק.ג.ב., היא שהתה בהשגחה פרטית ביחידות בקודש פנימה. פתאום, באמצע השיחה, כמו ללא קשר, התבטא הרבי פתאום  אודות ר’ אברהם ציפעל “שהוא דוקא אברך מאוד הגון” (“א גלאטער”), ויהיו הדברים לפלא…

האחים השתחררו אפוא ויצאו מברית המועצות. למותר לציין כי סיפרו לרבי על המאורע הלא–נעים שפקד אותם, ושאלו את הרבי האם להוסיף ולנסוע לרוסיה. הרבי הורה להם שלא יחזרו עוד לשם, ואת עסקיהם ינהלו ממקומות אחרים. הם כמובן צייתו.

כך נסתיימה לה מסכת מרתקת ועלומה של עשרות שליחויות סתר שרק טפח קטן מהם נתגלה.

ברכתו של כ”ק אדמו”ר לאחים ציפעל “וגדול זכותם להמשיך להם ברכת השי”ת לראות נחת יהודי חסידותי מכל יוצאי חלציהם לאורך ימים ושנים טובות” התקיימה ואכן הרבה מיו”ח עוסקים בלו”נ בצרכי צבור, וזכה ר’ חיים ציפעל ע”ה שיש לו בנים ונכדים שלוחים של הרבי בכמה מדינות.

•

בשנת תשל”ח לקה ר’ שלמה יוסף ציפעל במחלה קשה. שני אחיו ר’ חיים ור’ גרשון הגיעו במיוחד ל–770 והתקבלו ב”גן עדן התחתון” על ידי הרבי שהורה להם להוסיף לו שם ולקבל עליה לתורה ב–770 ולעשות לו ‘מי שברך’.

ר’ שלמה יוסף עוד הספיק להיות הראשון בקניית ציוד רפואי עבור חדרו של הרבי לאחר אירוע הלב של שמיני עצרת באותה השנה. הוא הוזיל לשם כך מכיסו ממון רב. כשנפטר, קיבלו אחיו במילאנו מכתב ארוך מהרבי המכיל שלושה עמודים ניחום ועידוד.

כאשר הכינו את מצבתו, חרטו עליה “איש נבון מוקיר רבנן, עסקן ציבורי ורב פעלים, תמך ביד רחבה בהתפתחות היהדות והחינוך הכשר באיטליה”, הורה הרבי להוסיף “ובכמה מדינות”, וזאת כנראה עקב השליחויות השונות ועבודת הכלל בשירות הרבי.