הרב אליעזרוב מדווח

בספרי התולדות של האדמו”ר רבי אהרן מבעלז זצ”ל, “צנצנת המן”, היוצאים לאור בימים אלו, נחשפים לראשונה צילומי מכתבי ההצלה העוסקים במאמציו של אדמו”ר הריי”צ להציל את האדמו”ר רבי אהרן רוקח מבעלז מגיא התופת הנאצי במירוץ נגד השעון, בטרם ישימו עליו הנאצים את ידיהם הטמאות * באדיבות מחברי הספר מתפרסמים כאן לראשונה מסמכים אלו * פרסום ראשון, מוגש לרגל יום ההילולא שלו החל בחודש מנחם-אב

כריכת הספר החדש - ארבעה כרכים, גדושים בחומרים המתפרסמים לראשונה | אדמו”ר הריי”צ מעורר רבנים ואישי ציבור | האדמו”ר מבעלז לפני השואההייתה זו דרמה חובקת ארצות, כאשר מצד אחד עומדים אדמו”רים ואישי ציבור יהודים מכל רחבי העולם, ומן הצד השני, להבדיל מיליוני הבדלות, עומדים המרצחים הארורים ימ”ש, אלה וגם אלה ביקשו אחר אותו צדיק מופלא, קדוש עליון, רבי אהרן רוקח, האדמו”ר מבעלז, ששמו יצא לתהילה בעולם היהודי כולו. במירוץ עוצר נשימה ניסו לאתר את האדמו”ר במקומות המחבוא שלו, אולם במשך ארבע שנים כמעט, נדד ממקום למקום, כשהוא מסתתר ומתחבא בזהויות שונות.

כ”ק אדמו”ר הריי”צ היה בין המנהיגים שנטלו חלק פעיל בהצלתו של האדמו”ר מבעלז מגיא התופת הנאצי. הוא שיגר מברקים רבים לארץ הקודש ולעסקנים יהודים ברחבי העולם. חלק ממכתבים אלו נחשפים לראשונה בביוגרפיה החדשה של האדמו”ר מבעלזא זצ”ל - “צנצנת המן”, כוללת ארבעה כרכים מלאים וגדושים בחומר היסטורי יקר ערך.

האישים שעומדים מאחורי הוצאת הספר, המשפיע החב”די הרב בן ציון גרוסמן והסופר הנודע הרב דודי זילברשלג, לא חסכו זמן ומשאבים כדי להגיע לפרויקט מושלם הכולל בתוכו אוצר יקר של זכרונות, תמונות ומסמכים רבים בפרסום ראשון. אלו שופכים אור יקרות על תולדות האדמו”ר ועל קשריו הענפים עם אדמו”רים ורבנים.

מעל מאה עמודים מוקדשים בספרים אלו לחסידות חב”ד! מאה עמודים בהם נסקר קשריו עם רבותינו נשיאנו ועם חסידי חב”ד. למרות שעד היום סוקרו חלק מקשרים אלו, בהם גם על ידי כותב השורות, הרי שמחברי הספר הפתיעו בחומרים חדשים; העולה על כולנה - צילומים נדירים ואיכותיים של “מכתבי ההצלה” המתעדים את מאמצי ההצלה בימי השואה על ידי אדמו”ר הריי”צ וחסידיו.

הספר יוצא לאור בימים אלו, ו”בית משיח” מתכבד לפרסם את “מכתבי ההצלה” אשר בודאי יעוררו הדים רבים בעולם החסידי ובקרב חובבי ההיסטוריה.

הרב אליעזרוב מדווח

עם פרוץ מלחמת העולם השניה בשלהי שנת תרצ”ט, יהודים רבים נמלטו מאירופה מחשש להימצא תחת הכיבוש הנאצי. למרות שטרם התבצעו הזוועות של הנאצים ביהודים, חוש הריח הפנימי שלהם הבריח אותם למרחקים.

סכנה גדולה יותר ארבה לאדמו”רים ולרבנים, מנהיגי עדות בישראל, אשר היוו טרף ראשוני בידי הנאצים שחיפשו “יהודים של דוגמה” כדי להשפיל אותם למען יראו ויראו. זו הייתה הסיבה שהיו לא מעט אדמו”רים ורבנים שנמלטו או הסתתרו במהירות האפשרית, רחוק ככל האפשר מנחת זרועם של חיות הטרף ההולכות על שתיים.

בתוך איזורי הכיבוש של הנאצים, שהה גם כ”ק האדמו”ר רבי אהרן רוקח מבעלז, מנהיג דגול לאלפים ומהדמויות החשובות מבין האדמו”רים והמנהיגים של העם היהודי בדור הקודם. דמותו הקדושה נתנה השראה לרבבות עמך בית ישראל באירופה ובעולם היהודי כולו.

לא ייפלא אפוא, שלבם של רבים, בהם רבים מחסידי בעלז בארה”ק ובארה”ב, רטט בחרדה ובדאגה לשלומו של הצדיק. אלו השקיעו מאמצים רבים לאתר את מיקומו של האדמו”ר. החרדה הייתה גדולה יותר, נוכח מצב בריאותו הרופף.

לצד החיפושים אחריו, החלו החסידים להשקיע מאמצים כדי למצוא דרך להוציאו מאירופה ולהשיג בעבורו אישורי כניסה לארץ הקודש שנשלטה באותה תקופה על ידי הבריטים.

בצר להם, פנו חסידי בעלז לרבנים ולאישי ציבור שונים על מנת לקבל את עזרתם, אך באותם ימים בהולים וטרופים, כל מנהיג וכל דמות ציבורית הייתה עסוקה וטרודה עד מעל הראש בעניינים הקשורים להצלה.

מי שסייע רבות להצלתו של האדמו”ר מבעלז, היה כ”ק אדמו”ר הריי”צ נ”ע, אשר בעצמו נמלט על נפשו והיה אוד מוצל מאש מעמק הבכא. שבור ורצוץ בגופו, אך איתן ברוחו, הגיע אדמו”ר הריי”צ לארצות הברית. במקום לנוח ולהינפש מעט אחר תלאות אימי המלחמה שחווה בגופו ובנפשו, מיד נרתם לסייע להצלתו של אותו צדיק שנותר באירופה.

אחת הפעולות הראשונות היתה פניה דחופה לרב שלמה יהודה לייב אליעזרוב - בא כח רבותינו נשיאינו ומנהל כולל חב”ד בארץ הקודש, שהתגורר באותה תקופה בירושלים, ומקום של כבוד היה שמור לו בקרב רבנים ואישי ציבור בארץ ישראל. שיבושי הדואר בגין המלחמה עיכבו את האגרת, אך כשזו הגיעה, הרב אליעזרוב החל לפעול מיד בכמה נתיבים. לאחר מכן דיווח לרבי הריי”צ על פעולותיו בעניין זה. תוכנו של המכתב מתפרסם  לראשונה בספרים החדשים. המכתב הוא מכ”ט בסיון תש”א, ובתחילתו מבהיר כי המכתב הגיע באיחור רב:

“נעימות ידידות מכתבו בחתימת יד קודשו שליט”א, מכ”ד ניסן נכון קיבלתי ביום ד’ ב’ סיון”.

כאן מתאר הרב אליעזרוב את סדר פעולותיו בענין ההצלה:

“ע”ד הצלת שאר בשרי, כ”ק הרה”צ מבעלזא ובני ביתו שליט”א, גם אני נתעוררתי מאוד בזה, וה’ ברחמיו יהיה בעזרתנו כו’, ובו ביום [שקיבל המכתב] שלחתי את השמש דועדנו יצ”ו [הכוונה לכולל חב”ד] לבקש אחרי חסידי בעלז […] כי לא היה לי שום הכרה עמם, ובאור ב’ איסרו חג שבועות נועדו אלי בבית עשרה מחסידיו יצ”ו, ואחרי קראתי לפניהם את מכתבו אליהם [הרבי כתב מכתב מיוחד אל חסידי בעלזא בנושא ההצלה], ושמחו מאוד לקראת דברי כ”ק שליט”א, ואמרו כי עתה נתחזק תקותם שבעזרת ה’ יתברך ויתעלה, על ידי כ”ק אדמו”ר שליט”א מליובאוויטש תהיה הצלת רבנו הצדיק שליט”א כדרכו בקודש כו’.

“שאלתים אם כבר יש להם איזו ידיעה מוקדמת בזה ואפשר כבר גם עשית איזו פעולות טובות להצלתו שליט”א, הראו לי מכתב מהרה”צ [האדמו”ר] ממאדזיץ שליט”א [שהתגורר בארצות הברית ופעל להצלת האדמו”ר מבעלז] והנה העתקתו מוסגרת בזה, ואחרי שקראתי המכתב הנזכר [בו מביא השערה שהאדמו”ר מבעלז לא רוצה לעזוב את מקומו] הסכמתי עם הרוב [עם דעות אחרות] שאין כל הכרע משתיקתו של הרה”צ מבעלז על רצונו שלא לצאת כו’, ואדרבה איפכא מסתברא כי מפחד מקום גלותו, לא היה באפשרותו להשיב שהוא רוצה לצאת והיה מוכרח להעביר על רצונו בשתיקה. כמובן פשוט וחיוב גמור הוא שהוא רוצה לצאת והיה מוכרח להעביר על רצונו בשתיקה. כמובן פשוט וחיוב גמור הוא להשתדל בעזרה”י ויתעלה להצלתו והצלת בני ביתו שליט”א ממקום הרשע והסכנה רח”ל.

“את מכתב כ”ק שליט”א לחסידי בעלזא יצ”ו מסרתי לאחד המיוחד הרה”ח מוהר”ר אלימלך אשכנזי שליט”א שהכרתיו לנכון דבר ופועל טוב בעזרה”י ויתעלה, כן מסרתי על ידו גם מכתבו [של אדמו”ר הריי”צ]  להרב משה בלוי יצ”ו [יו”ר אגודת ישראל בארץ הקודש] שביכולתו להשתדל בזה יותר ממני. ונתגלגל הדבר בהזדמנות למסור מכתבו זה [של הרבי לרב משה בלוי] ליד הגדולה, כבוד הגאון הצדיק הר”ר עקיבא סופר שליט”א מפרשבורג בהיותו בתל אביב ושמח מאוד לקראת מכתב כ”ק שליט”א בידידות נפלאה, ואמר שהוא יזמין אצלו את הרב משה בלוי הנזכר והרב ר’ פנחס כהן יצ”ו הנזכר במכתבו [הרב פנחס כהן מאגודת ישראל, הנזכר במכתב אדמו”ר הריי”צ אל הרב בלוי, ובו כותב שהנמען והרב פנחס כהן יכולים לפעול להצלת האדמו”ר] וידבר עם נבונות, ושמחתי מאוד לקראת ההזדמנות הזאת.

“ואחר כמה ימים באה לי תשובתו [של הרב משה בלוי] שלעת כזאת הוא דבר בלתי אפשרי כלל, שאין הציר הבריטי ברוסיא [הנציג הבריטי ברוסיה, אשר שם שיערו שהאדמו”ר מבעלז מסתתר] מתעניין כלל בענייני ויזות שאין הרצון [של הבריטים] שיביאו פליטי רוסיה לכאן.

“את מכתבו למחותני [השופט] מר גד [פרומקין] יצ”ו שלחתי לו [לפרומקין] על ידי הפאסט בטוח [דואר], והנה העתק חליפות מכתבים אשר עבר בינינו בזה, מוסגר בזה, ותשובתו האחרונה כמעט מתאימה לתשובת הרב משה בלוי יצ”ו.

“כן מוסגר בזה רשימת הרה”צ [האדמו”ר מבעלזא] ובני ביתו שליט”א בשמותם ושנותם אולי ידרשו לו [לאדמו”ר הריי”צ] או להרה”צ ממאדזיץ שליט”א […]

“שבע רצון הנני על השתדלותי בזה בעזרהי”ת ויתעלה במיטב שארית כחי, הגם שלא עלה בידי רק ההשתדלות ותהיה רצויה לפניו יתברך ויתעלה, ועוד לי תקוה טובה בעזרה”י ויתעלה באשר ישתנו הענינים לטובה כי גזרא עבידא דבטלא (כתובות ג’ ע”ב), ואז אפשר יהיה להשתדל עוד וכמו שהבטיח מר גד פרומקין יצ”ו במכתבו מכ”א סיון המוסגר בזה”.

במכתבו של הרב אליעזרוב צורפה רשימת שמות בני משפחתו המסועפת של האדמו”ר מבעלז, כאשר בראש הרשימה מופיעים שמות האדמו”ר ורעייתו הרבנית: אדמו”ר הרב ר’ אהרן בן אדמו”ר הרב ר’ ישכר דוב, ובתיה רוחמה רוקח.

נולד בבעלז. גילו 62–63. הרבנית מלכה בת הרב ר’ שמואל ושרה רוקח נולדה בסקול. גילה 60–61”.

נראה כי הרב אליעזרוב הקדיש כוחות רבים וזמן יקר בעבודת הצלתו של האדמו”ר מבעלז, זאת לצד עבודתו השוטפת בניהול עניני חב”ד בירושלים וישיבת “תורת אמת”.

מכתב לשופט

לאור הוראת אדמו”ר הריי”צ, פנה הרב אליעזרוב אל השופט מר גד פרומקין וביקשו לפעול בענין ההצלה. בנושא זה ניהלו השניים התכתבות ענפה. הנה אחד המכתבים בנידון אשר צילומו האוטנטי מתפרסם בספר, והוא ביום בו הודיעו הבריטים על מכסת סרטיפיקטים נוספת שאושרה. לאור זאת, פונה אליו הרב אליעזרוב ומבקשו שישתדל לקבל רישיון עבור האדמו”ר מבעלז:

כבוד ידידי מחותני החכם הנודע משכיל על דבר טוב אוהב מישרים בעל מידות טובות מר גד שליט”א פורמקין שופט עליון באה”ק תובב”א

שלום וברכה

כאשר היום ראיתי בעיתונים, שהיום יצא השדיול החדש, רישיונות כניסה לאה”ק ת”ו מכל הסוגים, במספר 1600 רישיון, נתעוררתי להזכירו את הבטחתו הנאמנה לי ביום ה’ ג’ לחודש זה, והנני מחכה לתשובתו המשמחת […]

והנני מחותנו ידידו דורש שלומו וטובו והצלחתו ברוב עוז ושלום,

מצפה לישועה.

שלמה יהודה לייב אליעזראוו יצ”ו.

באותה תקופה היו ששיערו כי האדמו”ר הצליח להימלט לרוסיה, אך זמן קצר לאחר מכן הפרה גרמניה את ההסכם שחתמה עם רוסיה, ופלשה לשטחה. בעקבות זאת הגיע הרב אלימלך אשכנזי, מחשובי עסקני בעלז בארץ הקודש, אל הרב אליעזרוב, ודיבר על כך שכנראה האדמו”ר נמצא ברוסיה וכי “בודאי בשום אופן לא ירצה להיות תחת מרות הרשע הארור היטלר האכזר ימח שמו, עם הנאצים שלו ימח שמם”. הוא ביקש אפוא מהרב אליעזרוב לכתוב לרבי בקשה לחקור באמריקה באמצעות הארגונים העוסקים בהצלה על מקום המצאו, וכאשר יוודע מקום האדמו”ר ברוסיה ייקל להביאו לארץ הקודש.

הרב אליעזרוב השיב לו: “כ”ק אדמו”ר [הריי”צ] שליט”א ער לכל דבר שבקדושה, והוא בודאי כבר יודע בזה הרבה יותר ממה שתחדשו לו”. בנוגע להשערה שהאדמו”ר מבעלז נמצא ברוסיה, הוסיף כי האדמו”ר בודאי יודיע על מקום הימצאו.

האדמו”ר מגיע לארץ הקודש

למעשה, ההשערה כי האדמו”ר נמצא ברוסיה, לא הייתה מדויקת, מלבד זמן קצר בתחילת המלחמה.

מסתבר שבאותן שנים עבר תלאות רבות וטלטולים אינסוף שהחלו עם כיבוש עירו בעלז על ידי הגרמנים כבר בשבועיים הראשונים לאחר תחילת המלחמה. ואולם, לפי הסכם ריבנטרופ–מולוטוב הייתה בעלז שייכת לאזור הרוסי, ולפיכך הועברה לידי הרוסים. חסידי האדמו”ר דווקא ראו סכנה לחייו דווקא מצד השלטון הקומוניסטי האתאיסטי, ובעקבות זאת ברח האדמו”ר יחד עם אחיו לעיירות בסביבת בעלז שהיו בשליטת הגרמנים‏. הם שהו בעיירה סוקאל עד חג השבועות ת”ש, ולאחר מכן בעיירה פרמישלני עד חג השבועות תש”א.

באותה עת, תמונתו של האדמו”ר פורסמה בעיתון הגרמני “דר שטירמר” והנאצים חיפשו אחריו במרץ רב. חסידיו של הרבי הצליחו להבריח אותו ואת אחיו לאזור קרקוב שם שהה כשבעה חודשים בזהות בדויה בגטו בעיירה וישניצה עד תחילת השילוחים ההמוניים למחנות ההשמדה מאזור זה, בקיץ תש”ב. בעקבות זאת הועברו הרבי ואחיו לקרקוב עצמה, שם שהו במסתור כחמישה חודשים נוספים. למרות המסתור, הפך ביתו של הרבי בקרקוב למקום עלייה לרגל של החסידים. עם חיסול הגטו, הועברו הרבי ואחיו לגטו בוכניה ששימש כמחנה עבודה, והיה מקום מסתור עבור אדמו”רים נוספים. האדמו”ר ואחיו שימשו שם כחייטים, והאדמו”ר הסתתר תחת השם אהרון זינגר.

לאור הסכנה הגוברת לחיי הרבי, הועברו הוא ואחיו לבודפשט במבצע מסובך, במכוניתו של קצין פולני שמילא תפקיד גם בשירות הביטחון ההונגרי בתחילת קיץ תש”ג.

מיד עם בואו לבודפשט הוטל על האדמו”ר מעצר בית, ואילו אחיו הרב מבילגורי הושם במאסר זמני בתחומי בית החולים היהודי. בבודפשט, שעדיין לא הייתה תחת כיבוש גרמני, שימש ביתו של הרב כמקום עלייה לרגל של פליטים וחסידים מפולין ומהונגריה. האדמו”ר דאג לפעילות הצלה למען הנשארים בפולין (אשר כונתה בפיו “גיא ההריגה”), ומאידך-  פנה למקורבים בשווייץ, בממלכה המאוחדת ובארצות הברית לעשות כל שביכולתם, על מנת לאפשר את עלייתו לארץ ישראל‏. במשך כחצי שנה שבה שהה בהונגריה התקיימה פעילות והתכתבות קדחתנית בין נציגי החסידות ואנשי שלומו של הרבי לבין ההסתדרות הציונית, על מנת להשיג סרטיפיקט לרבי כדי לחלץ אותו מאירופה‏. השתדלנות הענפה נשאה פרי, והסוכנות היהודית נתנה את הסכמתה הסופית להנפקת סרטיפיקטים לרבי ואחיו בחודש אלול תש”ג, סרטיפיקטים שאושרו על ידי הבריטים בחורף תש”ד.

חלפו שנתיים ויותר בהן עסקו אדמו”ר הריי”צ ורבים אחרים בניסיונות הצלה, עד אשר ביום שני כ”א בטבת תש”ד, נפרדו הרבי ואחיו מחסידיהם ויצאו מהונגריה כשהם לבושים בבגדי מסע. האדמו”ר עצמו היה לבוש בחליפה קצרה במטרה שלא יזהו אותו. למעשה נסעו שניהם ברכבת כשכל אחד ישב במקום אחר, וזאת כאמצעי הסוואה נוסף. אולם מצבו הרפואי החמור של האדמו”ר היווה בעיה כאשר שהה לבדו בקרון הרכבת. היה דרוש מי שישגיח עליו.

זמן קצר לאחר שהרכבת יצאה, התברר כי ברכבת נמצא הבחור משה זילבר, חסיד ויז’ניץ שקיבל קודם לכן את ברכת האדמו”ר מבעלז לצאתו מהונגריה. לבקשת האדמו”ר, הפך הבחור למשמשו לכל ימי המסע שארך מספר שבועות. הוא אף המשיך בכך תקופה נוספת כאשר הגיעו לארץ הקודש.

נסיעתם של שני האחים לארץ ישראל עברה דרך רומניה, בולגריה, יוון, איסטנבול וביירות עד שביום ט’ בשבט תש”ה, הגיעו סוף סוף אל אדמת מבטחים בארץ ישראל‏.

משלחת חב”דית אצל האדמו”ר

כשהידיעה המשמחת על אודות הצלתו הגיעה אל הרבי הריי”צ, שלח מברק אל שניים מחשובי רבני חב”ד: הרב שאול דובער זיסלין, והרב מנחם מענדל קופרשטוך, וביקשם לבקר את האדמו”ר מבעלז בשמו. ביום ראשון י”ט בשבט תש”ה - עשרה ימים לאחר בואו לארץ הקודש - ביקרה אצל האדמו”ר מבעלז משלחת שהורכבה מחשובי רבני חב”ד. בין חברי המשלחת היו הרב זיסלין, הרב קופרשטוך, הרב אליעזרוב, הרב יצחק אורנשטיין והרב יהודה לייב סלונים.

מלבד המשלחת, שיגר אדמו”ר הריי”צ אגרת מיוחדת, אותה שלח אל הרב משה גורארי’ מראשי חב”ד בארץ והוא מסר אותה אל האדמו”ר. מאז התפתחה התכתבות בין האדמו”רים.

בשנת תש”ט ביקר חתנא דבי נשיאה, הרש”ג, בארץ הקודש, ובשליחותו של חמיו הגיע לבקר אצל האדמו”ר מבעלז. תיאור מפגישה מיוחדת זו העלה על הכתב המשמש בקודש של האדמו”ר מבעלז, הרה”ח ר’ צבי זאב פרידמן בספרו ‘זכור ימות עולם’, שם סיפר על פעולות שנעשו על ידי אדמו”ר הריי”צ למען הצלת האדמו”ר:

“פעל גדולות ונצורות למען הצלתו של מרן זצ”ל מגיא התופת, גייס כספים בסכומים אדירים, הפעיל כל מיני אישים שילחצו על ממשלת המנדט להוציא סרטיפיקאט למרן ז”ל. בקיצור, הוא היה מעמודי התווך של העסקנים שפעלו והמריצו למען הצלתו של מרן זצ”ל, ומרן זצ”ל הכיר לו תודה על כך”.

כאות הוקרה על מאמצי ההצלה שהשקיע אדמו”ר הריי”צ, שיגר האדמו”ר מבעלז מידי שנה ברכות שנה טובה לקראת השנה החדשה.

הגעתו של האדמו”ר לארץ ישראל סימנה את תחילת תחייתה של חסידות בעלז; האדמו”ר ואחיו הניחו את היסודות לצמיחתה מחדש של החסידות, שהפכה לאחת החצרות החסידיות החשובות במדינת ישראל‏.

 

(גילויים נוספים על מעורבתו של אדמו”ר הריי”צ בהצלתו של האדמו”ר מבעלז - ראה בגיליון 812, והמשכם בגיליון 823)

כאשר הספרא דדיינא חסיד ליובאוויטש

בתוך “מכתבי ההצלה” טמונים פרטים חשובים נוספים על אודות פועלו של אדמו”ר הריי”צ בשנים אלו, ואחד מהם הוא הכרזת תענית ציבור למען היהודים באירופה. טרם הכריז על תענית ציבור, פנה אדמו”ר הריי”צ בחודש אלול תש”א לחשובי האדמו”רים והרבנים כדי שיצטרפו לקריאה זו.

במסגרת פניות אלו, הורה לחסידי חב”ד בירושלים להחתים את גאב”ד העדה החרדית הגאון הרב יוסף צבי דושינסקי, אלא שהגאב”ד נהג לכנס את בית דינו לפני חתימה על הכרזות פומביות, אך דא עקא, שבאותם ימים, ראב”ד העדה החרדית [השני לגאב”ד] הגאון הרב בענגיס, נעדר מעבודת בית הדין בשל מחלה. הרב דושינסקי לא הסכים להצטרף לקריאה ללא הסכמתו של הרב בענגיס. הרב אליעזרוב, כחסיד ומקושר, לא נרתע מהמכשול, והוא שיגר את אחיינו הפוסק החב”די הנודע הרב חיים נאה אל ביתו הגאב”ד וביקשו להצטרף אל קריאת יום צום. הגאב”ד נענה וחתם.