למי אמרה הרבנית ב-6 בבוקר: “כרגע בדיוק הרבי הלך לנוח”? > מדוע אמר הרבי: “אני חיי

למי אמרה הרבנית ב-6 בבוקר: “כרגע בדיוק הרבי הלך לנוח”? > מדוע אמר הרבי: “אני חייב למיסס שניאורסאהן את הקוגל והטשולנט שלא אכלתי בשבת”? > מה היה ב’גן עדן העליון’ בעת היחידות הראשונה של כותב השורות? > על כך, ועוד סיפורים רבים מתוך הקודש פנימה, מתוך יומן שנכתב בימי ההכנה לקראת י’ שבט תשל”ה על ידי הרב טוביה זילברשטרום מירושלים, המשתף ברגשות עזים את הימים ההם ב’בית חיינו’ * יומן חודש שבט תשל”ה, מרתק ומיוחד

מאת הרב טוביה זילברשטרום
רב קהילת חב”ד שיכון חב”ד ירושלים

רוח הקודש גלויה בחדרו של הרבי

ערב שבת קודש וארא, מברכים החודש שבט תשל”ה

שלום וברכה לכולכם יקרים לאורך ימים ושנים טובות

כולנו כבר מצפים בכיליון עיניים להתוועדות של שבת קודש זו, לאחר הפסקה של חודש ללא התוועדות, דבר שבמשך שהותי פה עדיין לא היה. אפילו בחודש חשון שבדרך כלל הוא כך, הרי שבשנה זו הייתה התוועדות בכ’ חשון. גם במהלך כסלו לא הייתה התוועדות אלא בי”ט כסלו, ותו לא. הגם שהיה בראש חודש וכן ב’זאת חנוכה’, אך הזמן שעבר בינתיים, הוא רב מאוד. כמובן שבינתיים ניתן זמן רב על מנת לעבוד ולפעול בעניינים שדוברו בהתוועדויות עד הלום.

ב”ה הכל כאן בסדר, הלימודים נמשכים כסדרם וביתר שאת ועוז, בפרט עתה כהכנה לי’ שבט.

בגיליון שיצא מטעם צא”ח (ואולי אף בארץ ישראל) הקורא לחיזוק ב–5 המבצעים ובמספר כ”ה, כפי שנות נשיאות הרבי מנהיג ישראל הדגול שליט”א לאיו”ט, הנה ההוספה העיקרית היא בהוספה בלימוד 25 מאמרי חסידות, וכן בשולחן ערוך אדמו”ר הזקן, וכמובן כל אחד מוסיף לפום שיעוריה דיליה.

כשנתבונן קצת את ממלכתו האדירה של הרבי שליט”א מאז עלותו לנשיאות ועד היום, שהולכת ומתפשטת על כל קצוי תבל, ואשר הולך לפי רוחו של כל אחד ואחד, ובפרט ניתן להכיר כשיהודים היוצאים מ’יחידות’ כל אחד מיט זיין פעקל [= כל אחד וה’חבילה’ שלו], מצטט ואומר: “אה, לו היה עוד מתי מספר כאלו”. ואין זה רק אדם אחד, אלא כל אחד בעניינו, מי בנגלה ומי בקבלה ומי בחכמות העולם וכו’.

השבוע נכנס ל’יחידות’ ורטהיימר מירושלים העוסק בהוצאת ספרים מכתבי–יד עתיקים ונוסחאות, והתפלא. בהשתוממות רבה סיפר איך שהרבי מתעניין ובקי בזה, ואיך שגם העיר לו פה ושם. ממש לא האמין שיש מישהו שכל כך מצוי בספריו וציטט אמרות רז”ל. לו היו עוד כמה. כן נכנסו אתמול ל’יחידות’ מנהל משרד ‘אל על’ בניו יורק, משלחת ישראל בארה”ב הממונה על העברת הנשק מארה”ב לישראל, ועוד. רואים איך שסוף סוף כל אחד ואחד, כל הנחלים זורמים אל הים.

בשבוע שעבר נכנס ל’יחידות’ אחד בשם צוויבל מי­–ם, א כולל איד, והרבי התחיל לענות לו בנוגע לעניין פלוני הרי כך וכך, וכולו עומד ותוהה, שהרי בכלל לא כתב לרבי אודות זה, רק (כמו שסיפר אחר כך בחוץ לר’ לייבל גרונר) שעלה במחשבתו לכתוב לרבי, אך בסוף התייעץ ולא כתב על זה כלל וכלל. אבער אז מ’גייט אריין צום רבי’ן הרי הרבי עונה לו על זה כאילו כתוב הכל לפניו. ור’ לייבל גרונר ‘הרגיעו’ בכמה סיפורים מעין אלה, וביניהם הסיפור הבא: לא מזמן נכנס מישהו ומסר לרבי (בטעות) פתק לבן ללא שום אות. הרבי הפכו מצד אל צד ולבסוף אומר לו “כיון שאני מסוגל לקרוא רק בדוחק, על כן אענה גם כן בדוחק” וענה לו תשובות על כל שאלותיו… כשיצא מה’יחידות’, סיפר שלא מבין מה הפירוש בדברי הרבי “בדוחק”, הרי כתב בפתק ושנה ושילש כמה פעמים עד שהיה כתב ברור ומסודר. להפתעתו גילה שהפתק הנכון נשאר בכיסו…

הרבי המשיך לדבר עם צוויבל הנ”ל, שב”ה שיש כוללים בי–ם ולומדים וכו’ אך היה צריך לעשות טומל שיתחילו ללמוד יותר הוראה וכדומה, ולא להסתפק כנהוג בלימוד הפלפול וכו’, כי מי יפסוק בדור הבא אם לא יהיו רבנים? אמנם די ראשי ישיבות קען מען ניט בייטין [אמנם את ראשי הישיבות אי אפשר להחליף], אבל לעשות טומל צריך.

כן תמיד אפשר לראות כאן ב–770 פנים חדשות, ומעניין בד’ אמות אלו איך שמתאספים יהודים מכל הסוגים ומכל קצוי תבל.

כנראה שבשבת יעלה שוב בחלקי ללוות את הרבי שליט”א מדירתו ל–770 בשבת בבוקר לפני אמירת תהילים, כמובן שבנוסף אחר התוועדות כנהוג.

כל טוב ולהשתמע,

טוביה

הרבי מגלה: מה לומדים ממחשב בעבודת ה’?

יום חמישי, ד’ שבט תשל”ה

משפחה יקרה לאיו”ט רב שלומות!

שוב עבר חלף לו שבוע. אחד דוחף את השני לכתוב מכתב, אך כמאמר הגמרא, קדירא דבי שותפי לא חמימי ולא קרירי [קדרה של שותפים, לא חמה ולא קרה]. לפעמים כשמישהו נוסע לארץ ישראל ויודעים על כך מראש, מכינים מכתב, אך בלאו הכי, צריך על זה שימת לב יתרה.

נהנינו לקבל המכתבים מיוסי ומהבית וכמובן מהסבתא תחי’.

ב”ה הכל בסדר כאן, ומתקדמים במהרה לקראת יום הגדול י’ שבט, למלאות 25 שנות נשיאות כ”ק אד”ש, וכמו שהרבי כבר שוחח על כך בשבת שעברה בהתוועדות של שבת מברכים, וציטט שהגם שלכאורה אין לזה מקור [לציון המספר 25 - המבלה”ד], מה שאין כן בן עשר י”ג ט”ו, 20 30 וכו’ כפי המבואר במשנה באבות; עם כל זאת, יש לעיין בלקו”ת פרשת ניצבים שמדבר שם על עניין “כה לח”י” איך שהדבר בספירות הקבלה וכו’, ולכן נברא העולם בכ”ה באלול. והרבי קישר עם שנת העשרים–וחמש להסתלקות, ובוודאי עוד ידובר על זה בקרוב.

כמובן שמחשבי קיצין כבר הוסיפו שאמנם מניין ‘כה לחי’ הוא מנין כ”ה, 25, הרי אם יוסיפו מילת “לחי” הרי מספרם 75, והרי זה כמניין שנותיו של כ”ק אד”ש. וכמובן הקשר לזה, כמו שהרבי הזכיר בהתוועדות, ישנם הרוצים לאחל מזל טוב ומודעות וכו’, הרי הוא מודיע מראש שהכל מיותר וחבל על הכסף, והמזל טוב הגדול ביותר יהיה מה שיוסיפו תגבורת ב’מבצעים’, כולל איך שקראו לזה בארץ ישראל “נש”ק” - ראשי תיבות נרות שבת קודש, ואת הכסף עבור מודעות הברכה, יכניסו לצדקה עבור מבצעים אלו.

השיחות הללו באו בהמשך להערות על הזוהר מלקוטי לוי יצחק כנהוג. ועמד בדבריו על מה שאומר שם “ואמרתם כה לחי וגו’ אתה שלום וביתכם וכל אשר לכם” וגו’. בסיום השיחה אמר, מכיוון שמדברים על פסוק זה, הרי נמצא כאן אחד (חכם רפאל) שיש לו ניגון על מילים אלו. בעקבות זאת, הלה, חכם רפאל, החל בשיר “אתם שלום”.

היה מעניין איך שיהודי ספרדי תמים וטהור שר שיר זה בלבביות וכו’ וכנהוג שמרימים ידיהם בשיר וכו’. כשהגיע למילים “כתר תורה יפה ברה”, הראה בידו על כ”ק אד”ש…

עוד דובר בשיחות על פרשת וארא והקשור לשבת מברכים שבט, לנקודה התיכונה שבו י’ שבט […]

נקוה שכולנו נשתמע בשידור, ואולי החל משנת העשרים–וחמש תלך כל המשפחה לשידור, ואם קשה משעות ההתחלה [השידורים שהועברו מ–770 בארה”ק משעה 4:30 לפנות בוקר - המלבה”ד] הרי אפשר בהמשך.

נהניתי לשמוע על מבצע נרות שבת קודש בארץ ישראל, שגם הרב סולובייצ’יק פרסם מה שהרבי רצה, ובוודאי ימשיכו בזה עוד. אולי גם ירתום את יעקובזון למבצע זה, מאחר שכבר נודע בגלוי ובבירור שכך נהוג בוולוז’ין, בריסק, ערי ליטא ומלבד כל ערי החסידים.

בשבוע שעבר נכנס ל’יחידות’ מישהו מארגנטינה. הלה, עבודתו במחשבים, והרבי ביחידות אמר לו שהרי מכל עניין בעולם - כתורת הבעש”ט - יש ללמוד הוראה. בעניין המחשב רואים, שעושה בזמן קצר עניין שהרבה אנשים היו צריכים לעשותו, ובכל זאת הוא עושה הכל בבת אחת. עניין נוסף שאמר הרבי על המחשב: כל תוצאותיו הן נכונות, הגם שלא נתברך בשכל וכדומה, דהיינו לאו דווקא ב 2x2 אלא גם במספרים של מאות ואלפים, ובכל זאת מקבלים כל הפתרונות מבלי להבין ולחשוב. על דרך זה יהודי צריך לדעת: א. שמוטל עליו לקיים כל התרי”ג מצוות, ולא יכול לטעון שהוא עסוק באחת ואינו יכול לפעול בשניה, דמכיוון שנתנו לו אותם, הרי מחוייב הוא בעצמו [ולא לחלקם בין כמה אנשים] לעשותם. ב. כל מה שהשו”ע - שהוא המחשב של הקב”ה - פוסק, אפילו מבלי שנבין את הקשר וכו’ - עלינו לקיים. והוסיף הרבי בחיוך: הרי במחשב נמצא בשנה זו וזו פעם טעות, אך במחשב של הקב”ה לעולם לא נמצא בו טעות.

לאשתו שמרצה ומלמדת צרפתית באוניברסיטה בארגנטינה, אמר: הרי לימוד שפה הוא עניין כאשר באים ממדינה למדינה אחרת ואי אפשר לדבר, להתקשר ולהתחבר עם אנשים, ולכן לומדים שפה כדי שיוכלו לפתוח קשר בין אדם לחברו. על דרך זה הנשמה יורדת לגוף ולא מוצאת כל קשר בין אחד לשני, ולכן באה השפה - שהיא התורה - כדי לעשות חיבור הנשמה והגוף.

אותו יהודי סיפר לאחר מכן, שפעם ביחידות שאל את כ”ק אד”ש - הרי הקב”ה אסתכל באורייתא ולפי זה ברא עלמא, ועל כן, בעניין שהוא עובד, מחשבים, היכן מרומז עניין זה בתורה? והרבי הסביר לו על עניין התפילין שהוקשה כל התורה וכו’, ועל דרך המחשב שמחשב כל הנתונים בו.

נמצא פה בבית חיינו כעת הרב קרול שי’, חתנו של הרב לנדא מבני ברק, והיה ב’יחידות’ בשבוע שעבר, והרבי דיבר אתו ושאלו מדוע בישיבות לא לומדים הרוגטשובער, וענה שלומדים שאר אחרונים כמו: ר’ חיים, אור שמח, ר’ אלחנן ועוד, והרבי אמר לו אין הכי נמי, אבער ווי קומט דאס צו [אבל איך זה מגיע לזה]…

בינתיים מגיעים לכאן עוד ועוד אורחים לקראת י’ שבט, ומתכוננים לקהל גדול - מים עד ים - שיבואו הנה להתוועדות, וזאת מלבד השידור הנשמע לעשרות אלפי איש ברחבי תבל כולל ברשתות הרדיו בנ.י..

להתראות בשמחות.

טוביה

מחכים בקוצר רוח לי’ שבט

שבט תשל”ה

השבוע יותר חם בחוץ, אך עתה החלו פתיתי שלג לצנוח על הרחוב, כמפה צחורה לבנה פרושה על פני השכונה. אך על כל זה, החיילים [=התמימים] פועלים במסירות נפש, בחזית ובעורף ובכל מקום, וכדרישת כ”ק אד”ש לחיזוק המבצעים עד י’ שבט וכו’.

שוב עמדו לרשותנו 8 טנקים, והפעם לרגל החורף הרי הטנקים משוריינים מבית ומבחוץ, הסקה מרכזית וכו’ כך שיהודי יוכל להיכנס מהעולם הקר ברוחניות ובגשמיות, ולהתחמם ברוחניות ובגשמיות.

היום יום שני, כנהוג כ”ק אד”ש בא בשעה 10 לקריאת התורה, כולם היו מוכנים מחוץ ל–770, עומדים בתוך הטנקים, ומתוך ניגון מארש ונצחון מחכים לבוא המפקד נשיאנו הרבי שליט”א, כדי לקבל פקודה אחרונה לפני צאתנו לכבוש את ניו יורק וסביבותיה. בבוא השעה, על אף השלג הסוער, כ”ק אד”ש יצא ממכוניתו ובידו הק’ נופף לעבר הטנקים שהחלו לצאת בזה אחר זה למשימתם. כך המשיך בדרכו עד פתח 770, אז פנה והסתובב שוב לעבר הטנקיסטים, ושוב המריץ בידו ב’ פעמים. כך, בשמחה ובצהלה יוצאים לכבוש את ניו יורק, וכידוע שיחת כ”ק הרבי הריי”צ, שכשחייל יוצא לקרב, הרי הוא יוצא בניגון עליז ובתקוה לנצח, שזה עצמו כבר חלק מהניצחון. כך באמת חוזרים לאחר מכן ל–770 כשכל אחד מביא שלל בידו, סך כך וכך יהודים שהניחו תפילין, כך וכך שהבטיחו להדליק נרות שבת קודש, ועוד.

מעניין עוד לראות ולהיווכח על חיים פרטיים, מלבד המבצעים הכלליים של כל עם ישראל, כאשר בחורים פה ושם מקבלים תשובות מעודדות ומשמחות מכ”ק אד”ש. כך למשל, אחד הבחורים מארגן שיעור פעם בשבוע בביתו בריחוק מקום מכאן, והוא מוסר את השיעור, וכמובן ששמח להודיע כך לאביו הלא הוא הרבי שליט”א, ועל כך זכה לקבל תשובה “ויהי רצון שיקויים מי שיש לו מנה רוצה מאתיים וכו”’. בחור אחר הצליח להפוך את ביתו כליל, הכשיר מטבח - כשרות, חיי כשרות וכו’ וגם הוא קיבל, כנ”ל, תשובת הרבי “ת”ח ות”ח לבשורות טובות, ויראה פירות טובות לשמים ולבריות” ומעין אלה תשובות רבות.

כאן רואים את האומץ בפעולות של כל אחד ואחד מתלמידי הישיבות דליובאוויטש בכל מקום ובכל פינה שמופיע או נמצא - כמובן מלבד המבצעים הכלליים כנ”ל - הרי הוא נעשה למרכז באותו מקום, פועל ומפעיל אחרים, כאשר הכל נעשה בשקט ובשלוה מבלי שיכתוב על זה בעיתונות, און אזוי גרייט מען צו די וועלט צו משיחן [וכך מכינים את העולם למשיח] - לעשות דירה בתחתונים. כמובן שכל זה חודר לכל אחד ואחד מהמסתופפים תחת קורת גג זו.

כולנו מתכוננים לשמוע כבר את תפילותיו של כ”ק אד”ש במשך יום י’ שבט. הודו לה’… קראו בשמו… כאשר עוד לפני תחילת התפילה הוא מסיים את פ’ הקרבנות “שיבנה בית המקדש במהרה בימינו”… ושוב בתפילה “וימלא כבודו את כל הארץ”… “והיה ה’ למלך על כל הארץ”… בכל אות ומילה היוצאות מפיו, אפשר להרגיש ולהבין (עד כמה שניתן לנו) את המשמעות שבה, ואיך שמבטאת את תוכנה; כל הגה קל היוצא מפי קדשו, נכנס לעורקי הנפש ופועל פעולתו.

אסיים בינתיים עד להתוועדות הקרובה, ולקיום היעוד (כבסיום שיחות קדשו) בגאולה האמיתית והשלימה יוליכנו קוממיות לארצנו.

טוביה

נ.ב. שוב נפגשים פה עם תלמידי וחברי אבא [הלא הוא הרה”ח הרב אהרן מרדכי זילברשטרום ע”ה - המלבה”ד] מצרפת. בשבוע זה היה כאן זילבר תלמידו של האבא. בין השאר סיפר, שכשנכנס פעם הראשונה לרבי, הזכיר שהרבי דיבר איתו בפאריז [כאשר הלה היה ילד צעיר - המלבה”ד]. הרבי שאלו “ובמה בחנתי אותך?…”

תמיד מעניין לשמוע מאנשים שנמצאים כאן עניינים מהרבי. כך למשל, מישהו כתב לרבי שאולי יימצא מישהו שיתרגם השיחות בפרסית, וענה הרבי “תשואות חן מראש ובהקדם” כיון שאז גם דוברי פרסית ייהנו משיחות קודש.

ראשי מדינת אמריקה נוכחים בהתוועדות י’ שבט

מוצאי שבת קודש פרשת בשלח, ה’תשל”ה

לכולכם יקרים לאיו”ט

הפעם המוראל והמצב רוח יעלה בהרבה, כשסוף סוף מתיישב החלום שעליו חשבו כולם זמן רב. שוב באותו בית באביגדורי [בית הוריו של כותב השורות ברחוב אביגדורי ירושלים - המלבה”ד] תתאסף המשפחה בקירוב מקום גשמי, בוודאי יספרו גם את החוויות, ובמיוחד האחרונות מבית חיינו מהתוועדות די’ שבט והשבת שלאחריה, איך שהיו מסובים בהתוועדות י’ שבט כל ראשי מדינת אמריקה, ראשי עירייה ושליח מהנשיא דאמריקה. כל אחד הגיש לרבי מכתב או מפתח וכו’. נכחו גם ראש נציגות אל על, הקונסול הראשי ועוד. אחד מהם הבטיח לרבי 1/2 מיליון דולר למבצעים, עוד אחד שנכנס ביום ה’ ליחידות נתן 35 אלף דולר, וכהנה רבות. רואים בפועל את קיום היעוד ‘וירד מים ועד ים’.

השיחה בי’ שבט לאמריקה וראשיה, כנראה תתורגם לאנגלית ותישלח לכל אלו שהשתתפו בה.

מצד שני, אפשר לראות את עגמת הנפש הרבה של כ”ק אד”ש, כאשר דווקא מהרסייך ממך יצאו, כמו ששמענו בשיחה האחרונה בי’ שבט, וכן בסיום ההתוועדות דשבת. ההתוועדות הסתיימה סמוך לתפילת ערבית, ובגין כך לא אכלו סעודת שבת. בהתוועדות זו אמר הרבי, שמה שפלוני רוצה להילחם בליובאוויטש בין כה לא יצליח, כיון שיד ליובאוויטש על העליונה “איך בין בעה”ב אויף ליובאוויטש” צי ער ויל יע אדער ניט [אני הבעל–הבית של ליובאוויטש, בין אם ירצה או לא…]; מה שאדבר אינני צריך להסכמתו, וב”ה שאינו אוחז ממני, היה לי ביזיון אם אותו אחד היה מחזיק ממני, ושלא יעמדו תוך ד’ אמותיו וכו’.

תוכן שאר השיחות כתובות חלק מעבר לדף. היה מעניין לראות בהתוועדות איך הרבי שליט”א מבקש את אחד מזקני החסידים, כבן 80 שנה ומעלה (הרב דובוב מאנגליה) שישיר שיר חסידי. היה מעניין לראות דבר שכיום נדיר, ווי ‘א חסידישע ציור’ שר ניגון דביקות מיט א ביטול און דבקות לרבי ולריבונו [היה מעניין לראות איך ‘ציור חסידי’ כמו החסיד הזה, שר ניגון דבקות מתוך ביטול ודבקות לרבי ולרבש”ע]. כמו כן חילק הרבי ‘משקה’ לכמה אורחים, ביניהם כאלו שהגיעו מאנגליה, והמשקה היה גם עבור נשי חב”ד, והוסיף הרבי שכשיחולק לנשים, להוסיף מים שלא יהא חריף מדי.

בינתיים, כל טוב ולהתראות,

טוביה

נ.ב. הלעקאח ששלחתי לכם הוא מהתוועדות י’ שבט. ודאי שמעתם גם על חלוקת הדולרים, כאשר כל אחד קיבל 2 דולרים. הטנקיסטים שוב המחלקים וכ”א ניגש פעמיים לקבל ולחלק.

“אני חייב למיסס שניאורסאהן את הקוגל והטשולנט שלא אכלתי בשבת”

מוצאי שבת קדוש פרשת יתרו, תשל”ה

לכולכם יקרים, רב שלומות!

שוב היום הייתה התוועדות חסידית “צאתכם לשלום”. אחד האברכים נוסע בשליחות לצרפת, לעיר שעדיין אף אחד לא נמצא שם, וכולם משתתפים ושמחים וששים למילוי שליחותו, וכמו שהרבי איחל לו היום בהיותו ביחידות “בהצלחה רבה ומופלגה”.

ושוב ניצבים ליד דלתו של הרבי אורחים מכל פינות וקצוות תבל. בשבוע שעבר נכנס זלמן יפה הידוע מלונדון, ובתוך הדברים ביקש שהרבי יתוועד בט”ו בשבט, והרבי ענה לו “עדיין אני חייב למיסס שניאורסאהן את הקוגל והטשולנט שלא אכלתי בשבת, בכל זאת אני יעשה את הצד הטוב”. ואכן הייתה התוועדות. בוודאי גם אתם הצלחתם לשמוע אותה.

שוב, איך שהרבי הדגיש שהולך עם כל אחד ואחד שהולך בשליחותו, וכמובן שוב כמה זה מוסיף מרץ וחיות וחיל בכל המבצעים, לקראת מר דא מלכא משיחא ובקרוב.

להשתמע,

טוביה

רגשות עזים בעקבות ה’יחידות’

יום ב’, ערב ראש חודש אדר, חודש שמרבים בשמחה, תשל”ה

לכולכם יקרים לאיו”ט

רב שלומות!

כבר עברו מספר שעות, יתר על כן מספר ימים, מאז היכנסי ל’יחידות’ (ראה מסגרת). אך ענין זה הוא (ככל העניינים ב–770) למעלה מגדר הזמן. לא זו בלבד שאך לפני שניות אחדות יצאתי משם, אלא יתר על כן אפשר להרגיש בכל זמן כאילו נמצאים עתה במעמד נעלה ונשגב זה - לצייר בעצמי הנה אני עומד מול הדרת פני קדשו. דבר זה לא יישכח. גם מי שבטבעו אינו מחונן בכוח הזיכרון, ואפילו מי שנוטה לשכחה - בלתי אפשרי שישכח מעמד כזה. מובנת מאליה הסיבה, כיון שבמעמד זה (‘יחידות’) תלויים כל ימי האדם עלי אדמות. תמיד ישנם געגועים לזמן זה, “כי אליך נפשי תערוג, נפשי חמדה בצל ידיך”. כמדומני ששיר זה המביע געגועים עזים, מתאים במיוחד לעניין כזה.

ב–6 בבוקר הרבנית אמרה: “כרגע בדיוק הרבי הלך לנוח”

מתוך היומן של כותב השורות, יו”ד שבט תשמ”א.

אברך בשם י.ה., אשתו עמדה ללדת והרופאים אמרו שצריכה ניתוח, אך לא ידע מה לעשות. הוא צלצל למזכיר ר’ בנימין קליין, אך הוא השיב לו עכשיו השעה 6.00 בבוקר ואינני יכול לעשות מאומה. אבל מכיון שגיסך ח.ב. הלברשטם יש לו קשר בבית הרבי, תנסה דרכו.

האברך פנה לגיסו והלה אכן התקשר לרבנית. הרבנית השיבה שכרגע בדיוק הרבי הלך לנוח, אבל בכל זאת תיגש לראות האם ניתן לשאול. הרבי השיב שיהיה טוב ואזכיר על הציון.

זמן קצר לאחר מכן, נולד התינוק בריא ושלם ללא ניתוח.

יחידות ראשונה בחיי

סוף סוף הגיע יום שנכספה וגם כלתה נפשי, יום שבע”ה אוכל להיכנס ליחידות, לקודש הקדשים, גן עדן העליון עלי אדמות.

כבר לפני מחצית השנה, נדמה היה לי שאני מוכן להיכנס לפני ולפנים, אבל ההשגחה רצתה אחרת. ימים ושבועות הפצרתי בהרב גרונר שי’ לקבל תור ליחידות, והוא עושה מלאכתו בנאמנות, דחה אותי בהלוך ושוב, עד לשלילה.

זה גרם לי לביטול כעפר לגופי ולנפשי, עד שפרצתי בבכי תמרורים והלכתי לחדרי הסמוך לבית חיינו, שעה ארוכה כדי להשיב את הנפש. אולי גם זה תרם את חלקו, שאזרתי עוז בימי הרחמים והסליחות לנסות שוב את מזלי. ואכן, הפעם היה הרב גרונר אדיב, ונקבע לי תור ל’יחידות’ - אחרי שיירד הלחץ של אורחי תשרי - בחודש חשוון, בסמוך ליום הולדתי.

סוף סוף התקרב היום הנכסף, אלא שכרעם הגיעה שיחתו של הרבי שליט”א - עשרה ימים בלבד לפני התאריך המיוחל - ומודיע ברבים שתופסק ההנהגה שהיתה עד כה, להיכנס ליחידות מדי שנה לקראת יום ההולדת.

לא ידעתי את נפשי, האם הדברים מכוונים גם אלי, שהרי מצד אחד נקבעה ה’יחידות’ בסמוך ליום הולדתי, אולם מאידך, הן זוהי יחידות ראשונה שלי ומעודי לא נכנסתי ליחידות. אחר התלבטויות רבות, וגם על פי עצת המשפיע, גמלה בליבי ההחלטה, להמשיך בהכנות ולהיכנס כמתוכנן.

ושוב, בשבת שלאחר מכן, יומיים לפני המועד הנכסף, הגיעה שיחה חריפה עוד יותר… מרמים על חברי המזכירות, מספרים להם שזה יחידות נדרשת, וכשנכנסים לחדרי, והנה תוכנה יום הולדת, והרבי זעק, האם לא די בהודעתי? האם מעונינים שאפסיק לגמרי לקבל ליחידות?!

הפעם לא ידעתי את נפשי, וגם המשפיע התלבט, אחר שיחה כזו, מי יבוא אחר המלך? אבל נפשי בשאלתי ונשמתי כמהה, והחלטתי להמשיך בהכנות הרגילות, ולשטוח את כל לבטי לפני הרבי עצמו, ואשר פקודתו שמרה נפשי, ולא אכנס במרה שחורה כדבריו בשיחתו הקדושה, אלא שצמאה לך נפשי…

ביום המיועד, כהנהגת התמימים, צמתי באותו יום, הוספתי בתפילה ובתורה, והכנסתי לפני ולפנים את כל השאלות והבקשות שנועדו לערב היחידות, ובהוספת המכתב בו ביקשתי שהרבי יכריע האם תדחה כניסתי ליחידות.

עוד לפני תפילת מנחה הרבי השיב לי את מכתבי. על חלקו העיר - כעצת הנהלת הישיבה; על חלקו האחר - כעצת המשפיע, ועל פרטיים אישיים, תלש והשאיר לעצמו כדי שלא תהיה בהם עין רואה. והוסיף לי, שאי–כניסתי ל’יחידות’, וקבלת הדין, יהיה באופן של טוב הנראה והנגלה.

חיכיתי לתפילת מנחה כדי להיפגש עין בעין, שפת קודש מיוחדת שהרבה פעמים (ובעת הצורך) הייתי מקיים (כולל בהתוועדות באמירת ה’לחיים’). איך שהרבי נכנס לתפילה, עוד לפני מנחה, סובב ראשו לכל הכיוונים, ומצאני בין שני ראשי תמימים, תוהה ומתחנן, ובכך השיב את נפשי…

אחרי תשובות בכתב יד קדשו האמורים, והפגישה האישית עין בעין, החלטתי להמשיך את הצום עד הערב יום כאילו נכנסתי ליחידות, אבל רק ‘כאילו’, כי באמת חיכיתי ליום הגדול שבו אוכל להיכנס בפועל.

ואכן, בעת שנקבע התור לידידיי חבריי לשנת ה’קבוצה’, החלטתי ללא התלבטות, אם לא עכשיו אימתי, וגם נמניתי ביניהם. אמנם ידעתי שהיחידות מיועדת לתלמידי ה’קבוצה’ ששבים לארץ הקודש, ואני הרי נשאר פה בבית חיינו; כשנשאלתי על כך השבתי, שאני חבר ב’קבוצה’ הזאת, ועל כן מקומי לא יפקד הגם שאני נשאר בחצרות קדשנו (בהסכמת הנהלת הישיבה).

ביום המיועד כנ”ל - כ”ה בשבט ה’תשל”ה, שנת הכ”ה לנשיאות כ”ק אדמו”ר שליט”א, יום חמישי לפרשת משפטים - אחר יום הכנות, הוספה בתורה ותפילה, טבילה נוספת לפנות ערב, וכמובן מיעוט חלבי ודמי ביום צום ורצון, נכנסתי ל’יחידות’ בקודש פנימה.

כפי שהורונו, שלש דפיקות על הדלת, נשיקת המזוזה, לבוש גארטעל, וברכת ‘שהחיינו’ בקול עליה עונה הרבי שליט”א ‘אמן’.

קרוב לשעה העשירית ערב, פסעתי מ’גן עדן התחתון’ ל’גן עדן העליון’, אל הקודש פנימה, ליחידות, איהו ומלכא בלחודוהי, עולם אחר… נעלה מופלא מאיר וזורח…

המלך יושב על כסאו, ובעודי נכנס ואומר את הברכה, לפתע מהדהד קולו הקדוש “ברוך הוא וברוך שמו” שבא לי כהפתעה, שכן לא נאמר לי על כך מראש, וכבר החל פולח כליות ולב. אחר שמסרתי בידו הקדושה את הפ”נ, הרים הרבי עיניו הקדושות ופונה לצדי בהרגשה שאין בעולמו רק העומד לפניו. הוא פתח בשאלה האם אני דובר אידיש, או לשון הקודש - עברית, והשבתי: אידיש.

והחל לברכני: “ימלא השם יתברך כל משאלות לבך לטובה, והצלחה רבה ומופלגה בכל הענינים המוזכרים, לכל לראש, בלימוד התורה, הן בנגלה והן בחסידות, ולהוסיף מחיל אל חיל בלימוד התורה וקיום המצוות בהידור ובעבודת התפילה, ולשמוע בשורות טובות מכל אלו המוזכרים, ולשמש דוגמה חיה לשאר התלמידים, וכל עניני ופרצת (פ”א דגושה) לא יפריעו בכל האמור; אדרבה יוסיפו הלוך ומוסיף ואור, ולהיות חסיד ירא–שמים ולמדן, ושיהיו בשורות טובות תמיד כל הימים”.

פסעתי לאחור ביראה, נתקלתי בארון הספרים עד שמצאתי הפתח; גם ביציאתי, עדיין אפוף הרגשים, ור’ בנימין קליין שראה אותי מעט מרחף, נותן לי ‘מזל טוב’, ובשובבות האופיינית שואל אותי מתי אני חוזר לארץ ישראל…

השאלה הראשונה של הרבי אותי, לא באה בכדי, והרי גם חלק מהמכתב כתבתי באידיש, ובכל זאת שאל על שפתי המדוברת. ולהשערתי כך הוא הדבר:

בהיכנסי ללמוד ב’תומכי תמימים’ בכפר חב”ד לפני שלוש שנים, נתבקשתי לחבור לתלמידים שאינם דוברי אידיש. ונער ירושלמי כמוני, הרי מאז הגמלו לומד כל ימיו באידיש מקרא, משנה ותלמוד, ומעולם לא הסברתי את דברי התלמוד בשפה העברית, וכמעט שנמנעתי מחברותא זו.

בעת שנשלחתי מהישיבה ללמד תניא בישיבות שונות ומרוחקות, לפעמים נדרש לזה שש שעות ויותר, התלבטתי, שכן לא ידעתי עד היכן נדרשת מסירות בעניני ‘ופרצת’ כדי שלא יפריעו ללימוד ולעבודת התפילה.

טרם כתבתי הפ”נ, בחיל ורעדה, ניפיתי וסיננתי כל מילה; התלבטתי האם לבקש ברכה על עבודת התפילה או שמא זו יוהרה, ולבסוף החלטתי לכתוב רק על הלימודים נגלה וחסידות. אך מפני האדון לא נוכל לברוח, ואכן קודם התייחס למה שנכתב במכתב, ואחר כך הוסיף מדיליה ברכה על עבודת התפילה.

את הענין האישי שבקשתי ביחידות שאמורה היתה להיות בחשוון, לא העזתי לכתוב שוב כעת, אבל במשך השנה היתה שיחה מיוחדת על עניין זה, וכשהרבי דיבר בהתוועדות עם ‘קאך’, עיניו היו מופנות אלי, והשפלתי מבט. כשהרמתי אותן, עדיין פניו להבים אלי, ודמעות זלגו מעיני לאורך כל השיחה. אחר סיום השיחה, הרמתי יד עם כוסית ‘לחיים’, ובמאור פנים ובמבט אבא רחום וחנון טוב ומיטיב, השיב לי: “לחיים ולברכה”.

 

(היומן מתוך ‘תשורה’ שיצא לאור בשמחה משפחתית)