יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
העובדה כי דווקא בדורנו התגלתה לרבים סגולתו של היום, החיות שהוא נותן לכל העניינים, מזכה ומחייבת אותנו. יש לה שייכות מיוחד לתקופתנו, לזמן השיא של ימות המשיח בו אנו נמצאים.
העובדה כי דווקא בדורנו התגלתה לרבים סגולתו של היום, החיות שהוא נותן לכל העניינים, מזכה ומחייבת אותנו. יש לה שייכות מיוחד לתקופתנו, לזמן השיא של ימות המשיח בו אנו נמצאים.
ח”י אלול, יום ההולדת של שני המאורות הגדולים, הבעל שם טוב, וכ”ק אדמו”ר הזקן. יום טוב מיוחד, אשר כתורת אדמו”ר הריי”צ, מכניס חיות בעבודה של חודש אלול, וכן מכניס חיות בעבודה של “אני לדודי ודודי לי”. כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א מביא תורות אלו, מרחיב ומבאר, כי ח”י אלול מכניס למעשה חיות לא רק בענייני חודש אלול אלא בכל ענייני עבודת ה’, הנרמזים ונכללים בראשי התיבות ובעניינו של חודש אלול.
הולדתם של הבעש”ט ואדמו”ר הזקן, מכניסה חיות בעם ישראל כולו, בקשר של כל אחד עם הקב”ה, ובעבודת ה’ של כל אחד מאתנו. איננו יכולים אפילו לדמיין את מצבנו לולא “האי יומא דקא גרים”, היום הזה בו זכינו לקבל את המאורות הגדולים, המאירים לנו מאז ועד עתה.
כל יהודי רוצה לעבוד את הקב”ה ולעשות את רצונו. יהודים מכל העדות, החוגים והשקפות, משקיעים מאמצים רבים לקיים תורה ומצוות בהידור, לעסוק בלימוד התורה יומם ולילה ולחנך בדרך זו את בני ביתם, תלמידיהם והמושפעים על ידם. בימי חודש אלול הדבר ניכר שבעתיים, ניתן לראות התחזקות בענייני יראת שמים בכל מקום ואתר, מה שמזכיר את תיאורו של אדמו”ר הריי”צ אודות אווירת חודש אלול בליובאוויטש.
לתוך כל העבודה הזאת, צריך להכניס דבר אחד - חיות, כשיש חיות העבודה נעשית מתוך שמחה ופנימיות. הבעש”ט ואדמו”ר הזקן הם אלו שמגלים לעם ישראל את הכוונה הפנימית שבבריאה ואת הקשר שלו עם הקב”ה על–ידי גילוי פנימיות התורה. הבעש”ט כידוע גילה איך צריך לעבוד את הקב”ה, ואדמו”ר הזקן מלמד אותנו כיצד לעשות זאת. כאשר מתקשרים לקב”ה במחשבה, דיבור, מעשה ורגש, הכל נראה אחרת - הכל נהיה חי.
לא תמיד ציינו את ח”י באלול ברבים. עד לשנותיו האחרונות בעלמא הדין של כ”ק אדמו”ר הריי”צ, תאריך זה נחוג רק על–ידי רבותינו נשיאינו ו(חלק מ)בני ביתם, אך לא מחוץ לכך. רק אחרי שהרבי הריי”צ גילה זאת, ובמיוחד אחרי הפירסום של הרבי, הרי שזהו מועד ששייך לכולם, מגדול ועד קטן.
העובדה כי דווקא בדורנו התגלתה לרבים סגולתו של היום, החיות שהוא נותן לכל העניינים, מזכה ומחייבת אותנו. יש לה שייכות מיוחד לתקופתנו, לזמן השיא של ימות המשיח בו אנו נמצאים.
הבעל שם טוב, התחיל את השלב האחרון של הגאולה, הוא שבר את המחיצה בין חלקיו השונים של עם ישראל, בין השכל לרגש ולמעשה בפועל, בין לימוד התורה לשאר ענייני העבודה - תפילה, צדקה, וכך החל בהכנת העולם לגאולה השלימה. קאתי מר - הבטיחו מלך המשיח - כאשר יפוצו מעייונתיך חוצה.
אדמו”ר הזקן, הראשון מבין שבעת הדורות שממשיכים את השכינה למטה בפועל ממש, עד לשלימות הדירה לו יתברך בעולם. הוא זה שקיבל על עצמו את הפצת המעיין עצמו, חוצה. ולכן הוא הראשון שאחריו באים הדורות הבאים, עד לדורנו, הדור השביעי, בו בנשיאות כ”ק אדמו”ר מה”מ, מתבצעת בפועל הפצת המעיינות עצמן, אל החוצה שאין חוצה ממנו, לכל פינה בעולם, הקרובה או הרחוקה ביותר בגשמיות ובעיקר ברוחניות.
החיות שלנו, היא בהחדרת החיות האמיתית בעולם כולו. החיות שבשליחות ובעבודה היחידה שנותרה, העבודה עליה נצטווינו, להשלים את מה שהבעש”ט ואדמו”ר הזקן פעלו ופועלים, ולהגיע לתכלית - קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש.
מח”י אלול אנו מקבלים את החיות הכוללת גם את הכח והיכולת למלא את השליחות. בח”י אלול אנו נכנסים לימים האחרונים של השנה, שנים עשר הימים בהם מסכמים את החדשים שחלפו, ובהם אנו עורכים חשבון נפש, חשבון נפש מיוחד, חשבון נפש אמיתי ויחד עם זאת שמח, חשבון שהתוצאה בו ידועה מראש - עלינו לעשות הכל, כדי להשלים את המשימה, כדי שנעמוד כולנו, ונקיים את האמור בפרשת השבוע, ובפרשה החסידית–גאולתית, שיחת כ”ק אדמו”ר מה”מ - כאשר אחרי הכניסה הנצחית, כי תבא אל הארץ בגאולה האמיתית והשלימה, נבוא ונביא את ביכורי מעשינו ועבודתנו ונקיים את הציווי “וענית ואמרת - בקול רם ובשמחה”:
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!