בשיחת ב’ ניסן תשמ”ח, הרבי מדבר על חשיבותה העצומה של קריאת “יחי המלך”. השאלה שמתב

בשיחת ב’ ניסן תשמ”ח, הרבי מדבר על חשיבותה העצומה של קריאת “יחי המלך”. השאלה שמתבקשת מאליה - מדוע הרבי מה”מ לא דיבר על כך כל השנים. הוא דיבר על קריאות–לב אחרות, אבל לא “יחי המלך”? איזה גילוי מפעים גילה לנו הרבי באותה שיחה? • התוועדות מיוחדת של משיחת המלוכה

עומדים אנו בסמיכות ליום הבהיר י”א ניסן, יום מלאות מאה וחמש עשרה שנים לכ”ק אדמו”ר שליט”א מלך המשיח, יום שעניינו הוא “המשיחה של ‘ראש בני ישראל’ למלך המשיח” - כפי שאומר הרבי עצמו בסיום ה’דבר–מלכות’ לפרשת תצווה, השיחה האחרונה לעת עתה שיצאה בהגהת הרבי בערב שבת קודש פרשת ויקהל תשנ”ב (מלבד התקציר מהתוועדות שבת פרשת ויקהל–שקלים, שהוגה במוצאי שבת).

באים אנו מב’ ניסן, היום בו גילה לנו הרבי שליט”א (בשנת תשמ”ח) את הנחיצות וההכרח בכך שאנו דווקא נכריז “יחי המלך” בקשר למלך המשיח.

בשיחה זו אומר הרבי כמה מילים, כמעט בהבלעה, ולא שמים לב איזו “פצצה” טמונה כאן: הרבי אומר שכל ה”שטורעם” שעושים בשנים האחרונות (מי עושה?) אודות הצורך וההכרח בהכרזת “עד מתי?!” אינו אלא בעיקר בגלל הצורך בהכרזת “יחי המלך” בקשר למלך המשיח. ולכן מדברים כל כך הרבה על הצורך בהכרזת “עד מתי”, כיוון שהיא כוללת את הכרזת “יחי המלך”. עד כאן תוכן דברי הרב.

כאן מזדקרת לעיניים השאלה שעולה מאליה: אם כל ה”שטורעם” שהרבי עושה בקשר ל”עד מתי”, אינו אלא בעיקר בגלל הצורך בהכרזת “יחי המלך” - מדוע הרבי לא מדבר כמעט מאומה (מלבד בשיחה זו ובעוד מקומות בודדים) במפורש על “יחי המלך”, אלא מקדיש עשרות ומאות שעות ב”שטורעם” עצום רק בקשר ל”עד מתי”?

התשובה מובנת מאליה מהתוכן העולה משיחה זו: כל העניין של הכרזת “יחי המלך”, מסביר הרבי, היא כדי שהעם יפעל אצל המלך את התגלות מלכותו. וכמבואר שם שהמלך הוא לא רק “ראש” אלא גם “לב”, “לבו הוא לב כלל ישראל” - כמו הלב, שלא זו בלבד שהוא משפיע ומזרים חיים לכל האברים, אלא הוא גם מקבל מכל האברים את הדם. וכך גם המלך מקבל מן העם את מלכותו, ואפילו כביכול את ההוספה בחייו, שכן “אין מלך בלא עם”.

וכמבואר בארוכה בחסידות, שכח המלוכה הוא נטוע ומושרש עמוק עמוק בעצם הנפש של המלך ואינו שייך כלל לגילוי. ולכן מצד עצמו המלך אינו רוצה להתגלות. הוא רוצה להישאר מובדל לעצמו כפי שהוא למעלה מעלה, ללא כל שייכות אל העם. התגלות המלוכה נעשית על ידי ההתבטלות של העם אליו “בשמחה גדולה ובביטול עצום”. כאשר העם מכריז כי הם מכירים במלכותו, קובעים עובדה כי הוא המלך ואנחנו עמו, ומקבלים עליהם–עלינו את עול מלכותו וקיום פקודותיו והוראותיו. ועל ידי זה פועלים אצל המלך את התגלותו להיות בפועל מלך על העם.

והרבי שליט”א מבאר ומדגיש בארוכה בשיחה זו, כי עניין זה צריך להיות גם במלך המשיח. למרות שלא העם הוא הממנה אותו אלא הקב”ה בוחר בו וממנה אותו, הרי העניין של “אין מלך בלא עם” ישנו גם ובמיוחד במלך המשיח. שכן גם לאחר בחירת הקב”ה בו, עדיין נמצא כח המלוכה בהעלם לגמרי, וזקוק הוא כביכול אל העם שיפעלו בו את התגלות המלוכה לעיני כל. לא רק זאת, אלא גם את ה”הוספה בעניין החיים”, על ידי קבלת מלכותו בפועל בהכרזת “יחי המלך”. וכפי שהרבי אומר מפורשות: “שתוכנה של הכרזה זו - שכבר הגיע הזמן דהקיצו ורננו שוכני עפר - כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו, ועד דהקיצו ורננו (ובדיוק: לא “שוכני עפר”!) דוד מלכא משיחא!”. ומסיים: “והמעשה הוא העיקר: יש לסיים ולהשלים את “מעשינו ועבודתינו” - כולל גם הבקשה והדרישה “עד מתי”, וההכרזה “יחי המלך” דוד מלכא משיחא - בזריזות הכי גדולה, הקשורה עם שמחה וחיות … שעל ידי זה פועלים כביכול ה”אחישנה” דהזריזות אצל הקב”ה - “אלקיכם כהן הוא” ו”כהנים זריזין הם” - לגאול את בני ישראל בזריזות הכי גדולה, תיכף ומיד ממש, “לא עיכבן המקום כהרף עין”.”

השינויים צריכים לבוא מלמטה. מהעם

כיוון שמשיח הוא סיום והשלמת הכוונה האלוקית של דירה לו יתברך בתחתונים דוקא - לכן צריכים הדברים לבוא דווקא מלמטה, מהתחתונים עצמם, “בכח עצמו”. ולכן, אצל משיח לא די רק להאמין בו וללכת אחריו כמו אצל משה רבינו לקראת הגאולה ממצרים, אלא צריכה להיות דווקא קבלת מלכותו על ידי העם, מלמטה למעלה, ובקשת והכתרת העם בהכרזת “יחי המלך”.

ביציאת מצרים נאמר ש”בזכות האמונה נגאלו אבותינו ממצרים”. כדי לצאת ממצרים היו בני ישראל זקוקים שתהיה בידם זכות האמונה. מתי מתגלית האמונה? - לא כאשר רואים ומרגישים שהכל הולך לפי התוכנית האלוקית. דווקא כאשר לא מבינים כלל את המצב, ואדרבה, נדמה לפעמים שהכל הולך הפוך לגמרי מכל מה שהובטחנו. דווקא אז זקוקים ללכת בכח האמונה השלמה ובביטחון מלא אחרי דבר ה’, “ויאמינו בה’ ובמשה עבדו”. וכפי שאומר הקב”ה למשה לפני קריעת ים סוף: “דבר אל בני ישראל ויסעו” - “אין להם אלא ליסע, שאין הים עומד בפניהם. כדאי זכות אבותיהם והם והאמונה שהאמינו בי ויצאו לקרוע להם את הים”.

כך גם בימינו, “כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות”. הרבי מלך המשיח שליט”א מכריז ומודיע ש”הגיע זמן גאולתכם”, והוא מצווה עלינו (בש”פ שופטים תנש”א) להכריז ולפרסם בכל מקום ולכל אחד באופן של נבואה תוך שהוא מאריך להסביר שנשיא דורנו - “כ”ק מו”ח אדמו”ר, ונמשך בדור שאחריו על ידי תלמידיו” הוא נביא על פי גדרי ההלכה ברמב”ם.

ואז, לפתע פתאום מגיע ז”ך באדר ואחרי זה ג’ בתמוז תשנ”ד, כאילו הכל הולך הפוך ומשה רבינו לא נראה בשטח. ועד שישנם האומרים ח”ו (כפי שאמרו לפני חטא העגל) “כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה הי’ לו”.

דווקא בתקופה זו נדרשת מאתנו ביתר שאת האמונה הפשוטה והמוחלטת בדברי ה’ ומשה עבדו, ללכת אחריו ולהאמין בו ובדבר ה’ אשר בפיו. שהרי כבר נודע לנו בוודאות כי דבר ה’ בפיו ושכינה מדברת מתוך גרונו. וכשם שאז “בזכות האמונה נגאלו אבותינו ממצרים”, כך בדיוק היום, “כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות”, בזכות האמונה ניגאל.

אלא שכאמור, בגלל שמשיח הוא המסיים את העבודה ומביא את השלימות של דירה לו יתברך בתחתונים, לפיכך בנדון דידן רוצים מאתנו גם יותר מזה - שלא נסתפק גם באמונה מוחלטת בו והליכה בהוראותיו, שזהו רק בחינת מקבל של מה שמשה רבינו משפיע מלמעלה למטה. אלא, אחרי שהקב”ה בחר ומינה את המלך המשיח, צריכים העם ליטול יוזמה, מלמטה למעלה, לבוא אל המלך המשיח ולבקש ממנו שיבוא וימלוך עלינו. ובכך יפעלו הם דווקא, אנו, התחתונים מצד עצמם, את התגלותו בעולם כמלך המשיח להביא את הגאולה האמיתית והשלימה.

כדברי הרבי שליט”א (סוף שיחת ש”פ משפטים תנש”א) “והרי המינוי דדוד מלכא משיחא כבר הי’, כמו שכתוב “מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו”. צריכה רק להיות קבלת מלכותו על ידי העם וההתקשרות בין המלך והעם בשלימות הגילוי - בגאולה האמיתית והשלימה”. שזה הי’ הפרק של הרבי שליט”א באותה שנה, ע”פ המנהג המקובל מהבעש”ט לומר את פרק התהילים האישי. וכנראה זו הכוונה שמינוי זה כבר הי’ - לא בשעה שדוד המלך אמר אז את הפרק, אלא עכשיו, בשעה שהרבי שליט”א אומר פרק זה.

וכמו שכתוב (הושע ג, ה ובמצודות שם)  “אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה’ אלוקיהם ואת דוד מלכם” - “וגם יבקשו את מלך המשיח הבא מזרע דוד, ומעמו יבקשו שאלתם כי הוא ימשול בהם”. שבני ישראל יבקשו מן המלך המשיח שימלוך עליהם, ובכך יפעלו הם דווקא, התחתונים מצד עצמם, את התגלותו בעולם כמלך המשיח להביא את הגאולה האמיתית והשלימה.

המלך רומז לנו מה עלינו לעשות

נאמר (הושע ב, ב ובמצודות שם) “ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו ושמו להם ראש אחד” - “זהו מלך המשיח”. היינו שהם, בני ישראל, התחתונים מצד עצמם, ישימו ויקבלו על עצמם את המלך המשיח, “ראש אחד”. הרי מפורש בפשוטו של מקרא שלבני ישראל יש תפקיד ושליחות ומשימה לבקש ממלך המשיח שימלוך עליהם ולשים (למנות) אותו לראש עליהם.

והסיבה לכך, כאמור, שמשה רבינו פעל את התחלת הענין של דירה בתחתונים, ואצלו היו הדברים עדיין באופן שהם באים בעיקר מלמעלה למטה, כדי לתת את הכח לתחתונים לפעול את הדירה לו יתברך. כי מתן תורה, שהיה על ידי משה רבינו, היה בעיקר נתינת הכח מלמעלה לישראל להתחיל בעבודה זו של דירה בתחתונים. ואילו משיח הוא סיום והשלמת הדירה בתחתונים (שלכן מודגש אצלו במיוחד שהוא נמצא דווקא בגוף גשמי ועמוק בתוך העולם הגשמי). ולכן אצלו הדברים צריכים לבוא דווקא מלמטה, מהתחתונים עצמם.

ולכן דווקא אצל משיח לא די רק להאמין בו וללכת אחריו כמו אצל משה רבינו לקראת הגאולה ממצרים - אלא צריכה להיות דווקא קבלת מלכותו על ידי העם, מלמטה למעלה, ובקשת והכתרת העם בהכרזת “יחי המלך”.

ומכיוון שכל העניין הוא שהדבר יבוא מלמטה, מהעם, שיבקשו ויפעלו זאת אצל המלך, הרי מובן מעצמו שלא שייך ולא מתאים שהמלך ידבר ויעורר ו”ירעיש” על כך מעצמו, לפני שהעם מבקש ומתחנן אליו להסכים להיות מלך. אדרבה. הוא מצד עצמו למעלה מזה ואינו שייך לזה, והדבר נפעל דווקא על ידי בקשת והכרזת העם. ולכן הרבי לא דיבר כמעט על הצורך וההכרח בהכרזת “יחי המלך” לפני כן, אלא על הצורך וההכרח לצעוק “עד מתי” ולבקש ולהתחנן להקב”ה שיביא את הגאולה.

אבל כששמענו במשך כמה שנים את כל ה”שטורעם” שהרבי מרעיש עולמות, ודורש גם מאתנו “קער א וועלט היינט”, אודות הצורך וההכרח לזעוק ללא הרף “עד מתי”, ולא תפסנו מה רוצים כאן מאתנו - עושה הרבי דבר שכביכול אין הוא צריך ויכול כלל לעשותו, ומגלה לנו שהמלך המשיח זקוק כביכול לפעולתנו אנו, בהכרזת “יחי המלך” מתוך שמחה וחיות. וממילא גם מובן ופשוט שבהכרזה זו נוגע ונחוץ לדעת מיהו אותו מלך אותו אנו מקבלים - כי בלי זה אין כלל משמעות להכרזה שאנו מקבלים מלכותו של מי שאיננו יודעים מי הוא.

והרבי עוד מוסיף ומדגיש: דעו לכם שכל מה שאני מרעיש כל כך הרבה אודות ההכרח לצעוק “עד מתי”, שהיא הזעקה והבקשה מהקב”ה על הגאולה, זהו משום שנחוצה הבקשה והדרישה כביכול מן המלך המשיח עצמו, שאנו מקבלים עלינו את מלכותו ומבקשים ותובעים שיבוא וימלוך עלינו ויגאלנו. אך כיוון שזה צריך לבוא מכם ולא ממני, לכן אני מדבר בעיקר על הבקשה מהקב”ה “עד מתי” - אך דעו לכם ש”כל הרעש שעושים” הוא בעיקר כדי שתבינו את גודל החשיבות וההכרח בבקשת והכרזת “יחי המלך”. וממילא מובן שעיקר ההדגשה אצלנו צריכה להיות דווקא על הכרזת “יחי המלך”. וזוהי עיקר התביעה והדרישה מאתנו “עשו כל אשר ביכולתכם” - מה שאני כביכול אינני יכול לעשות, משום שזה צריך לבוא דווקא מכם.

זו הדרך…

ממילא, כאשר אנו כל כך זקוקים וכל כך משוועים ומייחלים להתגלות המלאה של הרבי שליט”א לעיני כל בגאולה האמיתית והשלימה, שרק זה הפתרון היחיד למצבנו לכולי עלמא - הרי הדבר החשוב והנחוץ ביותר עתה, לפי דברי הרבי שליט”א, הוא להרעיש את העולם כולו, ולפעול על כל מי שרק אפשר, שיאמר ויכריז, בדיבור בפה בפשטות (וגם במעשה, בכתב ובדפוס ובכל צורה אפשרית), את ההכרזה המבטאת את קביעת העובדה כי הרבי הוא הוא המלך המשיח, ואנחנו עמו ועבדיו, ואנו מקבלים על עצמנו את מלכותו וממילא גם את קיום פקודותיו והוראותיו. ולשם כך מובן ופשוט מעצמו כי צריכים לדעת היטב וברור את זהותו של המלך המשיח, ולהכיר ולהכריז במפורש בגלוי ובפשטות לעין כל כי הוא הוא המלך המשיח ואין בלתו, ואנו מכירים ומכריזים כי הוא מלכנו ואנו עמו ועבדיו ואנו מקבלים באהבה וברצון את מלכותו עלינו.

נכון שהרבי לא ציווה על כך במפורש כל כך, אך לפי כל הנ”ל זהו כל העניין שהרבי הסביר לנו בחסדו הגדול (דבר שבעצם אינו צריך להסביר כנ”ל), שהדבר צריך לבוא דווקא מאתנו, ללא ציווי מפורש. ודווקא בכך שאנו מצד עצמנו נכריז ונבקש ונתחנן ונקבל את מלכותו עלינו, בזה נפעל את ההתגלות המלאה לעיני כל בגאולה האמיתית והשלימה. ולשם כך עושה הרבי את כל ה”שטורעם” אודות גודל הנחיצות וההכרח בזעקת “עד מתי” - שנדע את אשר מוטל עלינו, דווקא ללא ציווי מפורש, ושלא נחמיץ את ההזדמנות.

ואף שהרבי מדגיש שהפעם אין שום אפשרות שההזדמנות תחלוף ח”ו. שכן כבר נגמרו כל העניינים והכל כבר נעשה, והובטחנו בוודאות גמורה, תוך הדגשה שזוהי נבואה ממש בדבר ה’ אשר לא ישוב ריקם ח”ו כי הדבר אכן יקרה עכשיו, אצלנו. אבל יחד עם זאת הרבי מדגיש כי עלינו לעשות “כל אשר ביכולתכם”, אחרי ש”אני את שלי עשיתי”, דבר שכביכול אינו יכול לעשות בעצמו - שכן הדבר צריך לבוא מאתנו דווקא, וכך עלה ברצונו יתברך שהדבר יבוא דווקא מאתנו.

ולכן “הדבר היחיד שנותר בעבודת השליחות” הוא לקבל על עצמנו, ולעשות הכל שכולם, כל אנשי הדור, יעשו כן, את מלכותו של הרבי מלך המשיח שליט”א - “לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש, כדי שיוכל למלא את שליחותו ולהוציא את ישראל מן הגלות”. ובפרט בהכרזת “יחי המלך”, שבה מבקשים ומכריזים וקובעים עובדה ופועלים את התגלותו המלאה לעיני כל בשר בגאולה האמיתית והשלימה. ולא “יחי המלך” סתם - אף כי פשוט וברור לכולם למי הכוונה, אבל ב”בניין המלכות” נוגע במיוחד לפרש ולהדגיש זאת בדיבור מפורש ומפורט דווקא, “מראה באצבעו ואומר זה”, במפורש ובהדגשה - “יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד”.