תחת מעקב
יהודי חסיד בעלז נוסע לקורדובה שבספרד לצורך השגחה על ייצור שמן כשר לפסח, ומוצא עצמו תחת מעקב של אדם בעל חזות ערבית מאיימת. כאשר הוא מניח את ידו על פנקסו של האלמוני העוקב אחריו, הוא נרעש לגלות שהשערתו כלל לא התקרבה למציאות… ואיך כל זה קשור לשליחות מהרבי מלך המשיח להכשיר מקווה השוכן במקום בו לא מתגורר
יהודי חסיד בעלז נוסע לקורדובה שבספרד לצורך השגחה על ייצור שמן כשר לפסח, ומוצא עצמו תחת מעקב של אדם בעל חזות ערבית מאיימת. כאשר הוא מניח את ידו על פנקסו של האלמוני העוקב אחריו, הוא נרעש לגלות שהשערתו כלל לא התקרבה למציאות… ואיך כל זה קשור לשליחות מהרבי מלך המשיח להכשיר מקווה השוכן במקום בו לא מתגורר אף יהודי? • חיים ברוק בעקבות בדידי הווה עובדא מפעים על דאגתו של ראש בני ישראל לכל יהודי
הכניסה לגטו היהודי של קורדובה, מבט מבפניםהדבר כבר הפך לנוהג בלתי רשמי: כשחסיד פוגש יהודי שזכה להיות אצל הרבי מלך המשיח, הוא מתעניין מה אמר לו הרבי, מה הוא ראה ומה הרגיש, כשבסתר לבבו הוא מקווה שיתגלה לו סיפור מיוחד, כזה שעוד אף אחד לא שמע… סיפור אישי על הקשר של יהודי עם נשיא הדור.
יכולני להעיד כי פעמים רבות פגשתי במסגרת פעילות ה”מבצעים” יהודים שבהשקפה ראשונה לא נראה היה כי יש להם קשר מיוחד עם ראש בני ישראל, ופתאום נוכחתי לראות כי ככל יהודי, גם הם קשורים ל”יחידה הכללית” - הרבי הנשיא.
מעשה במציאה שבאה ב’היסח הדעת’
ואכן, סיפורים רבים נתגלו והתפרסמו סביב דאגתו של משה רבינו שבדור לכל יהודי, כרועה נאמן הנושא את הגדי הצמא בחזרה אל העדר. אך לא בכל יום התקווה הזו מתממשת ולא כל אחד זוכה לשמוע מכלי ראשון סיפור על הרבי שטרם שמעתו אוזן.
לאידך, לפעמים עושה את דרכו לאוזניים חב”דיות סיפור מיוחד על הרבי, מבלי שהשומע יעשה כל מאמץ בכיוון. ממש כמו ‘מציאה’ שבאה ב’היסח הדעת’, או מדוייק יותר: בהשגחה פרטית. וכשמדובר ב’בעל שם’סקע מעשה’, זו כבר מציאה אחרת לגמרי…
כזה הוא הסיפור שלפנינו, אותו שמעתי מהרה”ת ינון הכהן שי’ רוט, מירושלים עיה”ק, ששמעו ממי שבעצמו הי’ שותף למעשה.
“לפני תקופה מסויימת”, סיפר לי ר’ ינון, “חיכיתי בתחנת אוטובוס לקו המוביל לירושלים עיה”ק, ולידי ישב יהודי חרדי בעל מבטא אירופאי, חסיד בעלז לפי מראהו. איכשהו התחלנו לשוחח וכשעלינו לאוטובוס שבינתיים הגיע, התיישבנו באותו ספסל. ואז הוא פונה אליי ואומר לי: “אני רואה שאתה חסיד של הרבי מליובאוויטש. אספר לך סיפור שחוויתי באופן אישי”…
לסיפור אותו שמע בהיסח הדעת, יש כמעט את כל המאפיינים של בעל–שם’סקע מעשה “מקורי”. אפילו אופן השתלשלות הענינים שהביאו לגילויו של הסיפור מיוחדים במינם, וחסרים רק אלכסיי העגלון ושוטו המיותם להשלמת התפאורה…
מחמאה של נשיא הדור
אך קודם שאגש לסיפור זה, ברצוני להקדים שתי אפיזודות ‘קטנות’ שנתקלתי בהם לאחרונה ואלו תפסו את תשומת ליבי. ייתכן כי אלו דוגמאות ‘שוליות’ במידת מה, אך לפי תחושתי הן מלמדות משהו על היחס המיוחד של ראש בני ישראל לכל יהודי באשר הוא, ועד כמה חשוב המקום שתופס אצלו כל יהודי כמו בן יחיד ממש.
האפיזודה הראשונה: לפני זמן מה עלעלתי בספר “רישומה של שנה” (ה’תשד”מ) בבית חיינו, וביומן מיום ש”ק פ’ יתרו י”ז שבט, מופיע כך: “בין אחת השיחות רמז הרבי לילד ב. קפלן, בנו של הרב לייבל קפלן מנכ”ל קרית חב”ד צפת, לומר “לחיים” (הנ”ל כתב ביאור על שאלת הרבי בשבת שעברה, ועוד. ראה בתשובות שבסוף החודש)”.
עברתי בסקרנות למדור ‘מתשובות הרבי בחודש זה’, ומיד מצאתי את המענה הרלוונטי: “ביום ט”ז לחודש, לילד שכתב לרבי תירוץ השאלות בפרש”י בפ’ בשלח: “נהניתי במאד בקריאתו, ובפרט מהדיוק בהפרטים וכו’ - ויציעו להדפיס בא’ הקובצים בצירוף הסברתו שלא יקשה מפרש”י טו, א: כל השירה תמצא כפולה”.
איזה יחס ותשומת–לב נתן הרבי לילד שלקח את שאלתו ברצינות והשתדל לבארה. הרבי לא הסתפק ברמיזה שיאמר לחיים בהתוועדות, ואף לא בהתייחסות כללית שנהנה במאוד בקריאתו, אלא ראה לנחוץ לציין בפרטיות ממה נהנה במיוחד: “נהניתי במאד בקריאתו, ובפרט מהדיוק בהפרטים וכו’”.
סיפור קטן על “הרמטכ”ל הגדול מכולם” שנותן יחס אבהי ואישי ל”חייל בצבאות השם”, מבלי הבט על דרגתו.
חיוך של נשיא הדור
והאפיזודה השנייה שמבטאת את אותה נקודה בדיוק: לאחרונה התגלגל לידיי, באמצעות אחי, קטע וידיאו מתוך חלוקת דולרים. קטע שאורכו אינו עולה על חמש שניות. במבט ראשון לא נראה שיש בו משהו מיוחד, אך כששמים לב לכל פרט מבחינים בעובדה מרגשת.
מדובר בחלוקת דולרים לנשים, כאשר עוברת אמא שילדתה הקטנה בזרועותיה. היא עומדת מול הרבי והילדונת מביטה על הרבי בעיניים חולמניות, כמו לא הבינה כי כעת הגיעה סוף סוף עם אימה למטרה עבורה המתינו זמן כה רב בתור הארוך. הרבי מקרב את שטר הדולר לידיה של הילדה ואז היא פתאום מבינה ואוחזת את השטר בידיה.
אך הרבי כמו לא מסתפק בזה, ואת הדולר השני המיועד עבור אימה, מעביר הרבי גם מול עיניה של הילדה, שלא נותרת אדישה ושולחת את ידה על מנת לקחת גם אותו… אך אז בשבריר שנייה מעביר הרבי את השטר ליעדו - לידיה של האמא שעדיין לא קיבלה דולר. החיוך הגדול שחייך הרבי, מוצא את עצמו מועתק באחת גם על פניה של הילדה, וממנה לאמא שקלטה תוך רגע את הנעשה וחייכה גם היא לילדתה.
רגע ‘מתוק’ עם נשיא הדור. פשוט כך.
•
ולסיפור בו פתחתי: אציין כי לאחר מאמץ עלה בידי לאתר את מספר הסיפור - הרה”ח ר’ ב.ג. מבלגי’, ולשוחח עימו (אני מכבד את בקשתו לשמור על אנונימיות, ופרטיו המלאים שמורים במערכת) כשהוא ניאות בשמחה לספרו לי ישירות. קודם לכן ציין באוזניי כי מספר פעמים כבר סיפר את הסיפור, שמאז אירע חלפו למעלה משלושים שנה, ותמיד הוא חש כאילו הדבר התרחש אתמול. ההתרגשות הרבה שנמסכה בקולו במהלך הסיפור, העידה על כך כאלף עדים.
ולסיפור עצמו, בדיוק כפי ששמעתיו ממנו:
נסיעה לספרד עם לא מעט פחד
הי’ זה לפני למעלה משלושים שנה, כאשר הייתי כבן 28–30. במסגרת עיסוקי כמשגיח כשרות נסעתי לעיר קורדובה שבספרד, במטרה לפקח על ייצור שמן כשר לפסח עבור אחת ממערכות הכשרות בחו”ל. התאכסנתי בבית המלון Hotel Cordoba השוכן ליד הגטו היהודי, כשבאמתחתי אוכל כשר שהבאתי מהבית.
בערבו של היום הראשון, כשחזרתי מהמפעל לבית המלון, הבחנתי באדם בעל חזות ערבית הנועץ בי מבטים. בתחילה לא ייחסתי לכך חשיבות, אך הוא לא הרפה ממני ובשלב מסויים אף התקרב אליי יותר וכמו הסתובב סביבי ובחן אותי. לא ידעתי מה הוא רוצה ממני והתחלתי לחשוש. באותן שנים אירעו לא מעט מקרי אנטישמיות בחוץ–לארץ, ובאופן טבעי התנהגותו עוררה בי פחד. מיהרתי אפוא לעלות לחדרי, על מנת שלא לשהות בקרבתו.
למחרת בבוקר, לקראת צאתי לעבודת היום, חיכיתי מחוץ ללובי המלון להסעה שתיקח אותי למפעל, ושוב הבחנתי באותו אדם שעמד לפניי, כאשר גם הפעם נראה הי’ לי כי הוא מחפש את קרבתי. החשש כי הלה זומם להתנכל לי הלך וגאה בליבי, ומיהרתי להיכנס לחנות עתיקות ששכנה באזור בית המלון, במטרה לשמור ממנו מרחק. כדי להצדיק את שהותי בחנות התחלתי להתעניין בחפצי האומנות שהוצגו שם ובהשגחה פרטית מצאתי יריעה שרופה וקרועה של ספר תורה שהוצגה בחנות למכירה.
הבחנתי כי מישהו מרח על היריעה חומר הגורם לה להיראות יותר עתיקה, ושיערתי כי ייתכן שאותו אחד אף שרף אותה יותר… מאחר שרציתי להתעכב בחנות ככל שאוכל, פניתי לשוחח עם המוכר ומדבריו התברר לי כי אדם מסויים מביא לו יריעות כאלו. ניצלתי את ההזדמנות להסביר לו שעבורנו, היהודים, ה’טיפול’ ביריעה אך גורע… לאחר מכן כבר לא מצאתי סיבה להישאר בחנות ונאלצתי לצאת, אך רווח לי כשמיד עם צאתי מהחנות הגיעה ההסעה שלקחה אותי למפעל.
פנקס מסתורי שאולי יביא את התעלומה לקיצה
כשחזרתי למלון בערבו של יום, שוב הבחנתי באותו אדם, שישב על כורסא בלובי כאילו הוא מחכה למשהו, וכשנכנסתי - שב והביט בי באופן לא שגרתי. כעת כבר קנו החששות שביתה בליבי. אך למרות זאת, לא היה באפשרותי לעשות דבר… ספרדית אינני דובר, ומכל הצוות המצומצם גם כך של בית המלון הי’ רק אחד הדובר צרפתית, שפה שאני מבין, אך קשה הי’ להשיגו לשיחה אישית, בפרט שלא ידעתי כיצד אוכל בדיוק להסביר לו את חששותיי.
לא נותר לי אלא להסתגר בחדרי שבבית המלון, בתקווה שלחדר פרטי הלה לא יעיז להתקרב. אך בטרם הספקתי לעלות לחדרי, קראו לפתע לאותו אדם מעמדת הפקידים של בית המלון, מאחר שהגיעה עבורו שיחת טלפון. הוא מיהר לגשת ולא שם לב כי שכח את פנקסו במקום בו ישב. מכיוון שחפצתי מאוד לדעת מי האיש ומה הוא רוצה ממני, ניצלתי מיד את ההזדמנות ומבלי שאיש יבחין בכך הכנסתי את הפנקס לכיסי ועליתי במהירות לחדרי.
מסוקרן כולי התחלתי לדפדף בפנקס, ומצאתי בו רק מספרי טלפון שונים בעיראק, בטורקי’, בכורדיסטאן ובמקומות נוספים. כשהגעתי לכריכה האחורית, הבחנתי לפתע בדבר בלתי צפוי. בצד הפנימי היתה מודבקת, לא פחות ולא יותר… תמונה של הרבי מליובאוויטש.
“מה עושה תמונה של הרבי מליובאוויטש בלב קורדובה, בסביבה בה אין כמעט יהודים”, תמהתי. “ומיהו האדם הזה שמחזיק בפנקס עם התמונה ומה הביא אותו לחפש את קרבתי?!”… והשאלה העיקרית שניקרה במוחי: “האם ייתכן שהוא יהודי”?!
כבר הבנתי שככל הנראה אין לי ממה לפחד… גם אם הלה אינו יהודי, לא מסתבר שאדם שמחזיק באמתחתו תמונה של הרבי, מחפש להזיק למישהו. חייכתי לעצמי על החששות הבלתי מבוססים שאחזו בי, ותיארתי לעצמי שהאיש פשוט חיפש סיבה לפתוח איתי בשיחה ולא הצליח לעשות זאת מאחר שהתרחקתי ממנו עקב חששותיי. למרות שפחדי פג, עדיין לא יצרתי איתו קשר באותו ערב.
חיפושים אחרי האבדה שבכיסו של המשגיח
בבוקר שלמחרת, לקראת יציאתי למפעל, שוב הבחנתי בו. הפעם הוא היה טרוד בחיפושים קדחתניים. ידעתי מה הוא מחפש אך מיהרתי לעבודתי במפעל ולא היה באפשרותי לגשת אליו. כשחזרתי בערב, שוב ראיתי אותו עסוק בחיפושים תוך שהוא שולח אליי מבטים חטופים.
מאחר שמאוד הסתקרנתי לדעת מה הקשר של האיש לרבי מליובאוויטש, ניגשתי אליו ושאלתי אותו ישירות בצרפתית: “אתה מחפש משהו”?
האיש, שלאחר מכן התברר לי כי הוא ממוצא עיראקי, הבין צרפתית, אך הודה לי באומרו שהוא מסתדר.
“תאמר לי מה אתה מחפש ואעזור לך”, הצעתי לו. אך הוא סירב באדיבות.
לא ויתרתי ולאחר דקות מספר ניגשתי אליו בשנית ואמרתי: “אולי אני יכול לעזור לך. אם תענה לי על שאלה שאשאל אותך, ייתכן שנהי’ בדרך הנכונה”…
“מה אתה רוצה לדעת?”, שאל האיש.
“מי אתה ומהיכן אתה מגיע? אתה ערבי או יהודי”? בשאלה ‘פשוטה’ זו היה טעון כל המתח שהצטבר אצלי בימים האחרונים…
משום מה, הוא לא מיהר לשתף פעולה עם סקרנותי ‘הבוערת’ ורק מלמל כי הינו נוסע רבות והי’ במקומות שונים בעולם.
לא נותרה לי ברירה והחלטתי לגשת ישירות לענין: “כפי שאני יודע, בפנקס שנאבד לך היתה תמונה של הרבי מליובאוויטש”…
האיש נדלק מיד: “ראית את הפנקס”?
“קודם תענה לי על מה ששאלתי”, הגבתי, “אני מעוניין לדעת מי אתה ומה עניינך”…
“אענה לך”, השיב האיש, “אך בתנאי אחד: אני לא שואל לשמך ואני מבקש שגם אתה לא תשאל לשמי”.
לאחר שקיבל את הסכמתי לתנאי, פתח בספק שאלה - ספק קביעת עובדה: “אני מבין שאתה מכיר את הרבי מליובאוויטש”…
“אכן”, אישרתי את דבריו, “קיבלתי ממנו שתי דולרים ואני מאוד מעריץ אותו ואת פועלו”.
שליחות תמוהה שהגיעה אל פתרונה
הוא היה מרוצה מתשובתי והמשיך: “אני יהודי כמובן, ומכהן כסגן הקונסול של ארצות–הברית במדינת עיראק. לפני כשנתיים קרא לי הרבי מליובאוויטש וביקש לנצל את יכולתי הדיפלומטית להיכנס למדינות ערב שבאזור, על מנת להטיל עליי שליחויות שונות. מאז יש לנו קשר…
“לצורך העניין אספר לך על שליחות אחת, בלתי שגרתית, שקיבלתי מהרבי: באחת ההזדמנות נתן לי הרבי פתק בו צייר נקודה מסויימת מעבר לגבול של עיראק, באזור טורקיה וכורדיסטאן, ואמר לי כי קיים שם מקווה שיש בו בעיה הלכתית, כפי שמפורט בפתק שקיבלתי, ובקשתו ממני שאסע לשם ואדאג לתקן את הדרוש תיקון.
“כששמעתי את בקשת הרבי התפלאתי מאוד, כי ידעתי בביטחון של מאה אחוז שאין שם אפילו יהודי אחד. העזתי ושאלתי את הרבי: “לשם מה עליי לתקן את המקווה, הרי אין אף יהודי שמתגורר בכל האזור”? אך הרבי היה נחוש בדבריו והשיב לי: “תעשה מה שאמרתי לך. אם זה לא בדיוק כפי שאמרתי, צור איתי קשר”…
“נסעתי לאותו מקום, מצאתי את המקווה ואכן תיקנתי את הבעיה לפי ההדרכה שקיבלתי. לאחר מכן דיווחתי לרבי על ביצוע השליחות וקיבלתי את תודתו. לכאורה בזה הסתיים אותו ענין, אך האמת היא שעדיין ניקרה בליבי השאלה: מהי התכלית של אותה שליחות?
“חלפה תקופת זמן מסויימת. יום אחד נודע לי כי במסגרת פרוייקט מסויים, שלחה ממשלתה של אחת המדינות הסמוכות קבוצה ובה משפחות יהודיות בדיוק לאותו מקום אליו שלח אותי הרבי. הם השתקעו שם וגילו שיש להם מקווה כשר…
סגן השגריר עצר לרגע, כמו מניח לי לעכל את דבריו, ואז חתם את סיפורו: “הרבי מליובאוויטש גם שולח ליהודי מדינות האזור תשמישי קדושה המועברים באמצעותי ככבודה דיפלומטית. במדינה כמו עיראק מדובר כמובן בסיכון לא קטן ולכן אני מחזיק בפנקס שלי תמונה של הרבי שמלווה אותי לשמירה בכל מקום. כך אני תמיד רגוע. כעת אשמח מאוד לדעת אם יש לך מושג היכן הפנקס שלי נמצא”…
לשמע הסיפור על הרבי מפי סגן השגריר הציפה אותי התרגשות עזה ודמעות עמדו בעיניי. הדבר הציף במוחי זכרונות עמוקים שנחקקו בי…
היה זה כשהגעתי לרבי מליובאוויטש לחלוקת הדולרים המפורסמת (היתה לי ‘פרוטקצייה’ וקרובי משפחתי סידרו לי שלא אצטרך לחכות את כל התור, אלא רק רבע ממנו) וכשהתקרב תורי וכבר עמדתי כמעט מול הרבי, נזרק עליי רגש של אימה שלא אוכל לשכוח. למזלי עמדו לפניי כמה יהודים שהרבי דיבר איתם בשפה שאינה מוכרת לי במשך שתי דקות לפחות, וכך היה לי קצת זמן כדי לסדר את הנשימה ולהרגיע איכשהו את הרעד שאחז בי.
כעת חזר אליי פתאום אותו רעד. לשמוע כזה סיפור בכזו סיטואציה נדירה היה בשבילי כמו חלום… כמובן שמיד הוצאתי את הפנקס מהכיס ונתתי ל’ערבי’ שהתגלה כיהודי, באומרי: “אם אתה רק צריך עוד משהו אשמח מאוד לעזור לך תמורת הסיפור ‘הנורא’ הזה שהשמעת באוזניי”…
חיפש פנקס ומצא בעלשם’סקע מעשה
הייתי נרעש מאוד גם נוכח העובדה שיהודי שאיננו שומר תורה ומצוות, שמספר ימים חשבתי שהוא ערבי ופחדתי ממנו, פועל כשליח שמיימי של הרבי מליובאוויטש עבור יהודים אחרים, זאת על אף שכפי שהבנתי מתוך דבריו, לאותו סגן–קונסול לא הי’ מושג אפילו מדוע יהודי זקוק בכלל למקווה, והוא סיפר לי את הדברים לפי תומו רק כדי למלא את מבוקשי ולהסביר לי מה עושה תמונת הרבי בתוך פנקסו…
מה אומר ומה אדבר, הסיפור “לקח” אותי לגמרי. כשחזרתי לביתי שבבלגיה, סיפרתי את הסיפור במספר מקומות וגופי ממש רעד מהתרגשות!
כאן סיים איש שיחי, הבעלזער חסיד, לפרוש בפניי את סיפורו בשיחת הטלפון הטרנס–אטלנטית, כשהוא אינו גומר להתפעל: “לאחר ששמעתי את הסיפור הזה, שהרבי ידע מה קורה ומה הולך לקרות במרחק אלפי קילומטרים ממקום מושבו בניו–יורק, אין לי כל פלא ששלוחי הרבי הגיעו כיום למקומות הכי נידחים - הרי הרבי עצמו כבר הי’ שם…
לאחר מכן הצטערתי ‘הוסיף’ שלא חקרתי את אותו סגן שגריר ארה”ב על פרטים נוספים ושליחויות נוספות שביצע עבור הרבי, אך באותם רגעים הייתי מרוגש מאוד מהשתלשלות הדברים המיוחדת, כאשר נטלתי פנקס ‘תמים’ רק כדי שיהי’ לי משהו ביד מול אדם שפחדתי ממנו, ולבסוף התגלתה לי “מרגלית” נפלאה בדמות הסיפור השמיימי הזה, שהינו בעל–שם’סקע מעשה ממש!
גם כשעמדנו לסיים את שיחתנו, לא שככה התרגשותו של איש שיחי, שהינו כאמור חסיד בעלז שורשי, כשהוא ממשיך לומר בהתפעלות: “נישטא אזא זאך! אין כזה דבר! אני לא ליובאוויטשער, אבל אי אפשר שלא להתפעל מסיפור כזה שזכיתי לשומעו מכלי ראשון ואף להיות מעין שותף לו באופן אישי”…