לקראת פורים , חשבנו כי מן הראוי לשתף אתכם , הקוראים , במסע שערכנו , מן הימים ההם

לקראת פורים, חשבנו כי מן הראוי לשתף אתכם, הקוראים, במסע שערכנו, מן הימים ההם אל הזמן הזה. המסע התחיל כמובן בשושן הבירה, מרכז העולם המתקדם והתרבותי של אותם ימים. המלך אחשורוש, ראש המעצמה העולמית, ערך משתה לכל ה”מי ומי” של העולם, השתתפו בו פוליטיקאים, אישי צבור, מנהיגי מדינות, כמו גם דמויות מפתח מתחומי החברה והכלכלה, אנשי רוח, אמנות ובידור.

גם יהודים הוזמנו אל המשתה, המלך לא ביטא את שנאת ישראל שבו, על ידי החרמת היהודים. הוא ידע היטב להשתמש בכשרונותיהם, וחלק מהם נטל חלק פעיל בביסוס שלטונו. את דעתו על היהודים כעם, ביטא המלך בכך שהמשתה נערך לציון 70 שנה לגלות בבל, מה שהבטיח לדעתו את המשך שלטונו, בלי סיכוי להתחדשות מלכות ישראל.

כנראה שלאותם יהודים, שראו בהזמנה למשתה כבוד גדול, זה לא ממש הפריע. גם הם ידעו חשבון, והבינו ששבעים השנים כבר עברו. למען האמת, חלק מהם, התערו די טוב בסביבה, ולא ממש הבינו מדוע יהיה עליהם לעזוב את כל הקשרים שטיפחו בשבעים השנים האחרונות. ייתכן שבסתר לבם, ואולי גם לא כל כך בסתר, אמונתם בייעוד של שיבת ציון, לא הייתה שלימה, ולכן כאשר הזמן חלף לטעמם, הם השתלבו די טוב במשתה החגיגי, ונהנו מהמעמד המיוחד שההשתתפות בו זיכה אותם.

ואל מול כולם עמד מרדכי היהודי, הוא ותלמידיו,  אשר ככל הנראה לא זכו לפופולריות גבוהה, בקרב ‘קובעי המדיניות’ ו’מעצבי דעת הקהל’. הם המשיכו להחזיק באמונה פנאטית, לפיה אל לו ליהודי להתערב בגויים, ובעיקר המשיכו להאמין בקיום הייעודים של שיבת ציון, ולא הטו אוזן ל’קול השפיות’ אשר הורה להסתגל למצב, ולנסות למצוא את הצד החיובי.

מרדכי הזהיר את תלמידיו, ואת עם ישראל כולו, מפני ההתקרבות אל הגויים, אך מולו נצבה השכבה האינטליגנטית אשר טענה כי אי השתתפות במשתה, מנוגדת ל’כלים דתיקון’. גם הדביקות של צעירי הצאן במרדכי, התפרשה כתמימות ילדותית. המבוגרים אמורים לדעת להבדיל בין התלהבות והסחפות, לבין ראייה מפוקחת של המציאות, בה המן עולה לגדולה.

אל מול עלייתו של המן, לא חשבו אותם יהודים לעשות משהו, הם חפשו את הדרך להמשיך ולהחזיק בדעותיהם ובמעשיהם הנוכחיים. לכל היותר, חשבו וטענו, יש להימנע מעימות חזיתי עם המן, וכי חסרים מקומות בהם ניתן להסתובב בלי להרגיז אותו? לשם מה ההתרסה הזו, לשבת בשער המלך, ולהפגין כנגד המן? זה עלול לסכן את כל מה שעמלנו להשיג במשך שנים רבות, טענו בהיגיון.

אך מרדכי לא התפשר, “כי הגיד להם אשר הוא יהודי”, הוא לא עברי, לא פוליטיקאי ולא מחפש להתבלט, הוא יהודי, את דבר ה’ הוא מקיים, בלי פשרות והתאמות.

רק אחרי שנגזרה הגזירה, הבינו כל עם ישראל כי דרכו של מרדכי היא הדרך הנכונה. ואז במשך כל זמן הבלבול והמבוכה, איש לא העלה על ליבו מחשבת חוץ, הם גילו את ההתקשרות אל מרדכי היהודי, וההמשך כבר ידוע.

האם לכל זה יש קשר לזמן הזה? האם ניתן להשוות בין הימים ההם, ימי מרדכי ואסתר אשר בשושן הבירה, לבין ההתקשרות אל מרדכי שבדור, הרבי מה”מ שליט”א? לא נראה שצריך דמיון מפותח, או התבסמות עד דלא ידע לשם כך.

הימים ההם, בדיוק כמו הזמן הזה, רק בכחה של אמונה פשוטה וטהורה, בלי חשבונות, להביא למצב בו לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, אלא יתעסקו בלדעת את ה’ בלבד. רק ההיצמדות אל דבריו הק’ של הרבי, רק ההתקשרות המלאה והנצחית אל מרדכי שבדורנו, רק מילוי הוראותיו הק’ במילואן, יפעלו סוף כל סוף את הגאולה השלימה, וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר –

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!