כ”ק אדמו”ר הזקן:

ההקדמה למכות

כ”ק אדמו”ר הזקן: מדוע נס הפיכת המטה לנחש וחזרתו להיות נחש — תנין, נבחר על ידי ה’ להיות הקדמה למכות? אלא שסוד גדול טמון כאן: כי הנה נקודת תוכן עניין עשר המכות הוא כדי לשבר את הקליפות להוציא מהן את ניצוצי הקדושה שנפלו אליהן. כי עניין המופתים הוא להראות לקליפות איך שעם היותם בחינת קליפות וסטרא אחרא ממש, אף על פי כן הן מקבלות חיות מהקדושה בכל רגע. כך שבאמת אינן יש ודבר נפרד בפני עצמו כדמיונן הכוזב, אלא הן בטלות בתכלית לגבי אלוקותו יתברך. והנה “מטה” הוא מלשון המשכה והטייה. ו”תנין” הוא מקור הקליפות של מצרים. והראו לו משה ואהרן לפרעה, איך שהמטה — מקור החיות היורדת להאיר מטה — מטה ומחיה אפילו את הקליפות, עד שיוכל להתהוות מחיות הקדושה, אפילו נחש, דהיינו “התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו ואומר בישות “לי יאורי ואני עשיתיני”! ואחר כך הראו לו לפרעה, איך הנחש עולה לקדושה, שחוזרת בחינת התנין להתבטל לגבי הקדושה האלוקית כבראשונה, שזהו תוכן העלאת הניצוצת מהקליפה לקדושה, שזה מה שנרמז בהפיכת הנחש למטה.

(תורה אור, וארא נז, ב)

מדוע מכונים המכות בתור “נפלאות”?

כ”ק אדמו”ר האמצעי: המכות במצרים מכונים מופתים בארץ חם, וכן נפלאות כנאמר בפסוק “כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות”. הסיבה לכך: כי ייפלא האור הזה לעין כל רואה, ואין יודעים מה מהותו של נס זה. שכן את התוצאה רואים בעיני בשר, שהמים הופכים לדם, אבל אין שום השגה ותפיסת השכל, שהרי לא נודע ומושג, מהות אור אלוקי זה, שבא למעלה מהטבע לגמרי.

(נר מצוה ותורה אור, שער האמונה, ל, ב)

ברד של נס בתוך נס

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: אמרו רבותינו זכרונם לברכה במסכת פסחים: אמר גבריאל למיכאל — אין גבורתו של הקב”ה בכך שאתה (בתור) שר של ברד, והכל יודעים שהמים מכבים אש. אלא אני שר של אש ארד ואקרר מבפנים ואקדיח מבחוץ, ואעשה נס בתוך נס (שבמכת ברד, היה הברד של מים ואש המשמשים בערבוביא). זהו שגבורותיו של ה’ (מידת הגבורה) הן על דרך נס בתוך נס פלאי פלאים!

(יהל אור על תהילים, מילואים, פרק קו, עמ’ תרנ)

כמו בשכם

כ”ק אדמו”ר מוהר”ש:  כמו בשכם, היה תחילה דם מילה, ואחר כך הרגו אותם, כמו שכתוב “ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב”, כמו כן במצרים, הייתה מכת דם הראשונה מעשרת המכות, ואחר כך קוים בהם  “ויהרוג ה’ כל בכור”. וכך כל עניין ענשי מצרים מכוון כנגד ענשי שכם וחמור.

(תורת שמואל, תרכ”ז, עמ’ תו)

הנחש — זה היצר הרע

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: כאשר יהודי הוא מבחינת עקביים, אין מספיק הדבר, שכן במצב זה הנחש — היצה”ר כרוך על יעקבו, ויש להזהר בזה.

(המשך תער”ב, חלק שני, שבת במדבר, ה’העתר תתקצב)

מכות מצרים — גילוי אלוקות עצום

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: מעשה בראשית הוא עניין בחינת גדולה (חסד). ויציאת מצרים היא בחינת גבורה. ועל שתי הבחינות נאמר: “לך הוי’ הגדולה והגבורה, הנה הכל טפל ובטל לגבי ה’ והכל נחשב לפניו כלא. ומה שנחשב בעיני ה’ הוא להיות לו יתברך דירה בתחתונים. ועל ידי היגיעה בתורה ומצוות יוצאים מהמיצרים, וזוכים להמשיך ולגלות גילוי אלוקי עצום.

(סה”מ תרפ”ט מאמר ד”ה צדקת פרזונו, עמ’ 120).

לכל מכה משימת. תיקון

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: המופת הראשון שבמצרים ואשר אילצם לכך הוא עניין כללי, ואילו המכות הינן פרטים. ועניינו הוא ליצור שבירה בהמנעות, וה’ יעזור. ואחר כך על ידי עשר המכות היה הבירור הפרט בכל מכה לפי עניינה.

(ספר המאמרים שמות ח”א, ויעבור גו’ ויקרא, עמ’  157)