בשבוע שעבר הוציאו חברי הבד”צ של קראון הייטס מכתב התעוררות מיוחד לתושבי השכונה, ל

בשבוע שעבר הוציאו חברי הבד”צ של קראון הייטס מכתב התעוררות מיוחד לתושבי השכונה, לקראת ימי הסגולה כ”ח סיון, ג’ תמוז וי”ב תמוז, בו קראו לאנ”ש להתעורר בשורה של פעולות לחיזוק ההתקשרות לרבי מלך המשיח • בעקבות המכתב קיימנו עם הרבנים ראיון מיוחד, בו הרחיבו בנושאים הבוערים שעלו במכתב, והציגו זווית ראייה מקורית של רבנים חסידיים

   

השיחה עם המארי–דאתרא וחברי הבד”צ של שכונת קראון הייטס, בתוך משרדי הבד”צ, היא חוויה רוחנית מיוחדת במינה. די להיזכר בשיחות המיוחדות של הרבי אודות מעלת הבד”צ של שכונת קראון הייטס, שכונתו של הרבי, עם ביטויים מיוחדים ביחס לחברי הבד”צ שנבחרו על ידי כל הציבור - כדי לחוש את העול המונח על כתפיהם בעת הזאת. בפרט לאור השיחה המיוחדת של הרבי בב’ אדר תשמ”ח, בהן הטיל אחריות מיוחדת על הרבנים החסידים, שעל פיהם יבואו ועל פיהם יצאו כל העדה.

למרות שעיקר תפקידם של הרבנים הוא לפסוק בעניינים הלכתיים, וסדר יומם של רבני קראון הייטס מלא וגדוש בשאלות הלכתיות - הן מלמעלה משלושת אלפי משפחות החסידים בשכונת קראון הייטס והן ממאות שלוחים ואנ”ש בערי השדה, שרואים ברבני השכונה את הכתובת לכל שאלותיהם ההלכתיות,

- פנינו אל רבני השכונה בבקשה להתראיין ל’בית משיח’, לאור דבריו הברורים של הרבי אודות סמכותם ומעלתם של ה”חסידישע רבנים”, שמשלבים את הגאונות והפסיקה ההלכתית לצד ההנהגה וההרגש החסידי.

ואכן במהלך השיחה נוכחתי לראות עד כמה נפלא הוא השילוב שמתבטא בצמד המילים ‘רב חסידי’. הרב אהרן יעקב שוויי, מזקני רבני חב”ד, שזכה ללמוד בישיבה המחתרתית בסמרקנד, ואחר–כך בישיבות ליובאוויטש בפאקינג, ברינואה ומונטריאל - זכה לקבל מגדולי רבני חב”ד בדור האחרון, ולשהות במחיצתם של זקני החסידים מהדור הקודם. הרב יוסף ישעי’ ברוין, שמייצג את הרוח הצעירה בבית הדין, נודע בעולם הרבני כגאון בכל תחומי ההלכה, קיבל רבות מאביו וסבו מחברי סידרות הספרים “שערים מצויינים בהלכה”, ואף הוא זכה להיות במחיצתם של זקני החסידים בדור האחרון, וגם שימש בצוות ה’חוזרים’ של הרבי.

בזמן האחרון אנו עדים ליבול מבורך משולחן הבד”צ, של פסקי הלכות והוראות מעשיות שהזמן גרמן. כמו בפעמים קודמות, גם הפעם, חברי הבד”צ של קראון הייטס מתייחדים בכך שהם הראשונים - מכל רבני חב”ד ברחבי תבל - שיצאו במכתב התעוררות מפורט לקראת ימי הסגולה, “בשעה שאנ”ש והתמימים ועיני כל ישראל נשואות בהתעוררות וציפיה, רצוף אהבה, לחזות בנועם ולראות את מלכנו ולבקר בהיכלו” (מהמשפט הפותח את המכתב. צילום המכתב והעתקתו פורסמו בגליון שבוע שעבר).

מביני דבר שמו לב שמכתבם של חברי הבד”צ מיוסד ובנוי כמעט כל כולו על ציטוטים מתוך שיחותיו, מכתביו ומאמריו של הרבי בעצמו. למרות שרוב המכתב אינו מופיע כציטוט השיחות והמכתבים - הרי שזורים בו ביד אמן הדרכותיו והוראותיו של הרבי עצמו, וכל ההצעות למעשה המובאות לא מגיעים מהרגשים עצמיים, אלא נסמכים על יסודות איתנים בדברי הרבי. כך גם במהלך השיחה איתם, מרבים הרבנים לצטט מדבריו של הרבי, והראיון הופך למעשה למסכת מרתקת של דרכי ההתקשרות על פי משנתו של הרבי.

 

בימים הסמוכים לג’ תמוז, מתעוררים לבבות אנ”ש בכל רחבי העולם, לחזק את ההתקשרות לרבי מלך המשיח. בפרט לאור העובדה שהשנה מלאו  כבר עשרים שנה מאז החל ההעלם וההסתר, וכלל חסידי חב”ד מבקשים למצוא את הדרך הישרה להתקשר לרבי. מה המסר של חברי הבד”צ לחסידי חב”ד בעת הזאת?

הרב אהרן יעקב שוויי: במכתביו של הרבי מופיעות דרכים רבות להתקשר לרבי, אם בלימוד תורתו ואם בקיום הוראותיו, מבצעי הקודש וכמובן מבצע משיח. אבל כדי שהתתקשרות תהיה כדבעי, לפני הכל צריכים לדעת למי מתקשרים? מהו הרבי שאליו אנחנו רוצים להיות מקושרים?

בהשגחה פרטית נפלאה, את הנקודה הזאת הבהיר הרבי מיד בג’ תמוז תש”י: במכתב שכתב הרבי כהקדמה לקונטרס י”ב תמוז תש”י, כתב הרבי ש”רבים המחפשים ומבארים מעלות וגדולת נשיאי חב”ד בכלל, ונשיא דורנו, הוא כ”ק מו”ח אדמו”ר הכ”מ, בפרט בענינים שונים: איש המסירות–נפש, גאון, בעל מדות, צדיק, בעל רוח הקודש, מלומד בנסים ועוד ועוד. וגדלו ביותר שבחים אלו, על פי ההגדרה בתורת החסידות, מהו מסירות נפש, מהו גאון וכו’”.

אבל, כותב הרבי: “העיקר חסר כאן. ונוסף על זה, שהוא עיקר בעצם, חשוב הוא ביחוד משום שנוגע ביותר, וביחוד לנו, קהל חסידיו ומקושריו. וזהו - מה שהוא הוא הנשיא, ונשיא חב”ד. כי - נשיא בכלל, נקרא ראש אלפי ישראל, הוא בחינת ראש ומוח לגביהם, וממנו היא יניקה וחיות שלהם. ועל ידי הדביקה בו קשורים ומיוחדים הם בשרשם למעלה מעלה”.

זאת אומרת, שעיקר ההתבוננות צריכה להיות בכך, שהרבי הוא הנשיא, והוא הראש. לא צריכים להיות בעלי–חסידות גדולים כדי להבין, שאם אנחנו הגוף והרבי הראש - הרי חייב שיהיה לנו קשר תמידי עם הראש, כי אם אין ראש, אין גוף! ואם החיבור בין הראש לגוף אינו כמו שצריך להיות - הרי הגוף חולה. אנחנו צריכים להיות חדורים בהבנה הפשוטה הזאת.

הרב יוסף ישעי’ ברוין: בלקוטי תורה פרשת במדבר, וכן במאמר אני לדודי, מובא לשון מעניין ש”אם היה נמצא ברפואות לחבר גופו אל ראשו”. באחת ההערות בלקוטי שיחות, מדייק הרבי בלשון “אם היה נמצא”, שמזה משמע לכאורה שתתכן מציאות כזאת, אלא שאינה מצוייה. ומביא הרבי מכמה מקורות שאכן בתקופת הגמרא היה סם כזה שהיה יכול לחבר את הגוף אל הראש, אלא שאינו מצוי כלל. ומסיים הרבי “וגם בזה נראה גודל דיוק לשון רבותינו נשיאינו”.

לנו יש את הסם הזה שיכול לחבר את הראש אל הגוף. וזה כל הדרכים שהרבי מצביע עליהם כדרכי ההתקשרות. אבל לפני הכל ואחרי הכל, צריכים לזכור תמיד שאנחנו הגוף, והרבי הוא הראש. וכדי שהגוף יעבוד, הוא צריך להיות מחובר לראש.

גוף בריא, מרגיש את הראש. ולכן, מעבר לכל דרכי ההתקשרות - צריכים מידי פעם להתבונן בעניין זה עצמו שהרבי הוא הראש שלנו, ולהרגיש את הראש. לכן הצענו במכתבנו שכל אחד יקבע שעה מיוחדת בכל יום מימים אלה לבאר לבני ביתו, באותיות המתאימות לפניהם, לפי גילם, אשר הוא הוא הנשיא והראש. בכלל, היה כדאי שבכל ימות השנה יקדישו לזה זמן לפחות פעם בשבוע, בליל שבת לדוגמא, לדבר על כך עם בני הבית. ובימי סגולה והתעוררות אלו, כדאי ונכון להקדיש זמן מסויים בכל יום להתעוררות בנושא זה.

 

האם התבוננות זו, שהרבי הוא הראש, שייכת גם לילדים קטנים?

הרב שוויי: בהחלט כן. מבחינה מסויימת, המסרים שמעבירים לילדים, נצרבים בתודעתם הרבה יותר מאשר המבוגרים. הגמרא מספרת על אביי שהצטער על שלא קיבל פסק הלכה מסויים בצעירותו, ולא זכה ל”גירסא דינקותא” בנוגע לאותו הפסק. מפרש רש”י, שגירסא דינקותא “מתקיים יותר משל זקנה”.

הרב ברוין: באגרות–קודש של הרבי מופיע מכתב למישהו שלבנו הקטן היו בעיות וביקש את ברכת הרבי. בתחילת המענה מבקש הרבי לוודא שהילד ישן עם כיפה לראשו, ומיד מוסיף “ומספרים לו, באותיות המתאימות לפי גילו, על דבר נשיאנו . . ומשפיע ברכות לכל המקושרים אליו ובפרט לילדים וילדות וכמבואר בדא”ח בענין כי נער ישראל ואהבהו”.

אין לי מושג כמה היה אז גילו המדוייק של הילד, ומה בדיוק הבעייה ממנה סבל. אבל מהמכתב רואים ברור, שגם ילדים קטנים, כאשר יש להם בעייה - מה צריך לומר לילד? תדע לך שיש רבי, והוא אוהב אותך ומשפיע לך ברכות!

הרב שוויי: העברת המסרים מההורים לילדים אינה מוגבלת לדיבורים. ישנו ערוץ נוסף להשפעה על הילדים, על ידי דוגמא אישית. מבחינה מסויימת, השפעה זו חזקה יותר מכל הדיבורים. כאשר הילד רואה שאבא שלו ‘חי’ עם העניינים של הרבי, מתלהב בעניינים של הרבי - באופן אוטומטי גם הוא ‘חי’ באותו דבר.

הרב ברוין: על ההשפעה הגדולה של האווירה בבית אפשר ללמוד מהסיפור של מרים בת בילגה, אותה בת כהנים שזלזלה במזבח ובעקבות כך נקנסה כל משפחתה. מדוע נקנסה המשפחה? מכיוון שהיא ספגה את הזלזול הזה בבית. למרות שבבית לא נאמרו הדברים הנוראים שאמרה כלפי המזבח, הרי האווירה הכללית הייתה דומה. ואם במידת פורענות כך - במידה טובה על אחת כמה וכמה: כאשר בבית יש אווירה של חיות עם העניינים של הרבי - הילדים גדלים מתוך תחושה חזקה שהרבי הוא הראש שלנו.

כאשר האבא מגיע מההתוועדות וחולק עם ילדיו בהתלהבות סיפור חדש ששמע על הרבי; כאשר הוא מגיע משיעור תורה וחוזר בהתלהבות על ‘ווארט’ חדש מהשיחה של הרבי - זה נהיה גם החיות של הילדים. עד כדי כך שלפעמים הילדים ‘חיים’ עם הרבי יותר מהמבוגרים, בבחינת “דור לדור - ישבח מעשיך”…

הרב שוויי: זמן קצר לאחר חתונתי, חזרה חמותי לארץ הקודש, ובטרם נסעה נכנסה כנהוג ליחידות אצל הרבי. מכיוון שהייתה מודאגת איך הזוג הצעיר יסתדר לבד, היא פנתה אל הרבי ואמרה: אני משאירה כאן הבת שלי, ומבקשת שהרבי יהיה כמו אבא שלנו… אמר לה הרבי בערך בזה הלשון: דאס וועל איך טאן סיי ווי סיי… זה אעשה בין כך! היינו, אפילו אם לא הייתה מבקשת. ואכן, מאז בכל פעם שנכנסתי ליחידות, היה הרבי מתעניין מאוד במצבה של רעייתי.

את הנקודה הלבבית הזאת, שהרבי הוא כמו אבא שלנו, אוהב אותנו ודואג לנו - צריכים להטמיע בתוכנו, וגם בלבות ילדינו.

הרב ברוין: הארכנו קודם בעניין שהנשיא הוא הראש. מצד שני, כתוב על המלך שהוא “לב כל ישראל”. מובא במאמרי חסידות ש”אי אפשר לחיות בלא לב”. גם בנגלה, ידוע הפולמוס בזמן החכם צבי כ”שריבה אחת פתחה תרנגולת ולא מצאה לב”, והחכם צבי הכשיר התרנגולת, כיון שאי אפשר לשום נברא לחיות אפילו שעה אחת בלי לב, ועל כורחנו לומר שבאמת היה שם לב. והוסיף לומר שאפילו אם יבואו עדים ויאמרו שלא היה לב לתרנגולת אינם נאמנים! [אמנם, יש בזה חילוקי דעות, וגם הצמח צדק דן בזה בארוכה בהלכות טריפות - והרבי מציין לכל השקלא וטריא בהערותיו על מאמר של הרבי הריי”צ. כנראה, מכל השיטות והסברות בזה בנגלה דתורה ניתן להשליך רבות לסוגיא של התקשרות. ואין כאן מקומו כעת]. לעניננו, אצל הרבי מתמזגים שני העניינים, שכן מובא על המלך המשיח, שיהיה גם רב וגם מלך. כך שמצד עניינו של ‘רב’, הוא הראש והמוח. ומצד עניינו של ‘מלך’ - הוא הלב שלנו. מבחינת ההתקשרות לרבי, חשוב ונחוץ להתבונן בשתי הנקודות, ראש ולב, רב ומלך.

 

במכתבכם אתם מעוררים לקבוע עיתים מיוחדים ללימוד תורתו של הרבי, “תוך הדגשה מיוחדת - כדיוטגמא (מכתב המלך) חדשה שהכל רצין לקראתה”. למרבה הצער כבר עשרים שנה שאיננו זוכים לשמוע תורה חדשה מהרבי - למה כוונתכם איפוא בהדגשה זו?

הרב שוויי: חשוב להדגיש, שזה לא רק ‘כאילו’ שהרבי ממשיך היום להשפיע לנו את כל ההשפעות וכל ההמשכות. זאת המציאות האמיתית. אם הראש לא משדר מסרים ליד, הרי היד נהיית כ”אבן דומם” ר”ל. עצם העובדה שאנחנו - הגוף - ממשיכים לחיות, היא ההוכחה לכך שהראש ממשיך לנו חיות, וכלשונות הגמרא וביטויים של הרבי, שהובאו אף הן במכתבנו: “ואף כאן עומד ומשמש”, “הוא בחיים”. כל זה הוא פשוטו כמשמעו, שהרבי “משפיע ברכות לכל המקושרים אליו”, מתוך אהבת עולם ואהבה רבה לכל אחד ואחת.

עניין זה הוא מיסודות החסידות, וכפי שמבואר בפרק ב’ דתניא, שאפילו הפושעים והמורדים בתלמידי חכמים - מקבלים את חיותם מהם. וכפי שמובא לגבי משה רבינו, ששאל ‘מאין לי בשר’, כי חשב שבשר תאווה לא אמור לעבור דרכו. אבל הקב”ה אמר לו שכל ההשפעות, ממש הכל בכל מכל כל, צריך לעבור דרך משה רבינו (אלא שדברים מסויימים היו צריכים לעבור ממשה דרך שבעים הזקנים).

צריכים לחזק אצלנו את האמונה הפשוטה ש”הוא בחיים כפשוטו”, והראש ממשיך להשפיע לנו את כל ההשפעות - כי אחרת היינו ח”ו כאבן דומם…

ואחת הדרכים לחזק אצלנו את התחושה ש’הוא בחיים’, היא - כאמור - על ידי שלומדים את השיחות ומקיימים את ההוראות בחיות והתלהבות כמו שיחה והוראה חדשה מהיום. הדברים אמורים בפרט על השיחות מהשנים האחרונות, בהתאם לדברי הרבי שהלוואי היו מדקדקים בשיחות האחרונות. אבל גם כאשר לומדים שיחה מחלק ה’ בלקוטי שיחות, צריכה להיות חיות מיוחדת.

הרב ברוין: במכתב ט”ו בשבט תשי”א, כותב הרבי ש”ההרגל עושה את שלו, ויש מקום לחשש אשר יתיישן הדבר, ואור וחום ההתקשרות לנשיאנו, לתורתו ולהוראותיו — אשר כולא חד — ילך הלוך וחסור ח”ו”.

זאת אומרת, שיכול להיות מצב שיש התקשרות, ויש גם אור וחום של התקשרות, אבל בגלל הזמן שחולף - אור וחום ההתקשרות ילכו הלוך וחסור ח”ו.

ומה העצה לזה? כותב שם הרבי בהמשך המכתב: “אלה הדברים אשר דבר משה בנוגע לתורה: הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום. ופירושו: כדיוטגמא (מכתב המלך) חדשה שהכל רצין לקראתה”.

- זאת אומרת, שכמו שאמרו חז”ל כלפי התורה, שצריכים ללומדה כאילו ניתנה היום. למרות שחלפו למעלה מ–3000 שנה מאז שמענו את התורה מפי הגבורה - הרי באמת הקב”ה נותן את התורה בכל יום מחדש, ויש בנו את הכוח והיכולת לעורר בלבנו את התחושה כאילו היום קיבלנו את התורה.

כך גם כלפי תורתו והוראותיו של הרבי: כמובן שתשוקתנו וחפצנו לראות את הרבי ולשמוע תורה חדשה מפיו תיכף ומיד ממש. אבל כל עוד נמשך ההעלם וההסתר - בוודאי שהרבי ממשיך להעניק לנו את החיות, כולל גם הכוח לעורר בלבנו את ההרגש בעת לימוד תורתו של הרבי, כאילו ניתנה היום ממש.

כל אחד יתאר לעצמו איך היה לומד את השיחה של הרבי, אילו היה יודע שזו שיחה שנאמרה ממש היום; או איך היה מקיים את הוראתו של הרבי, אילו היה שומע היום את ההוראה, מפורש יוצא מפי הרבי. כך, בדיוק כך, עליו ללמוד את תורתו של הרבי ולקיים את הוראותיו. באותו חשק ובאותה חיות.

בנוסף ללימוד, יש עניין לבטא את ההתקשרות גם במעשה, ולכן הצענו שבכל יום מימי סגולה אלו ירימו כל בני הבית תרומה לעניינים השייכים לרבי - כולל גם הילדים הקטנים, ומה טוב אם יתרמו מכספם הפרטי, שהרי הם מרגישים בכל פרוטה ממש שזה ‘חיי נפשם’.

 

כאשר מדברים על התקשרות לרבי על ידי קיום הוראותיו, האם יש הדגשה כלפי הוראות מיוחדות, שבזה מתבטאת התקשרות עמוקה יותר?

הרב שוויי: מבצע משיח כל כך חשוב, ולכן הוא גם הכי קשה. כאשר מדובר על מבצע נש”ק, זה די קל. מחלקים נרות שבת קודש, ונשים מתחברות לזה. גם תפילין לא כל כך קשה. אפילו מבצעים קשים יותר, כמו טהרת המשפחה - רואים בזה הצלחה גדולה. אבל בכל המבצעים הללו מדובר על מעשה בפועל, וזה דבר שאפשר לפעול בקלות יחסית.

מבצע משיח, לעומת זאת, דורש הרבה יותר. זה לא רק מעשה בפועל, אלא בעיקר רגש שבלב. הן רגש הציפייה לביאת המשיח, מה שנדרש מבחינה הלכתית; והן רגש ה’חיות’ בענייני הגאולה, ‘לחיות משיח’, כפי שהרבי דורש מאיתנו. וזה לא קל…

הרב ברוין: מכיוון שלנשיא הדור יש כמה בחינות, עומק לפנים מעומק, ובחלוקה הידועה של נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה - ברור שיש דרגות בהתקשרות. יש המתקשרים לדרגת הנפש, יש המעמיקים בהתקשרות לדרגת הרוח של הרבי, וכך הלאה עד לדרגה הגבוהה ביותר בהתקשרות - ל’יחידה’ של הרבי.

מהי ה’יחידה’ של הרבי? מובא בקונטרס עניינה של תורת החסידות, שכמו שבכל נשמה פרטית ישנן חמש מדריגות נפש, רוח, נשמה, חי׳ ויחידה - כך גם בנוגע לנשמה של כללות ההשתלשלות, שישנן בזה חמש דרגות. ומשיח הוא בחינת יחידה דכללות. ומבואר שם באריכות שענינו העיקרי של משיח הוא - יחידה.

זאת אומרת, שענייני גאולה ומשיח הם עניינו העיקרי של הרבי. ולכן, מי שרוצה להיות בהתקשרות הפנימית ביותר עם הרבי - עליו לקיים את הוראותיו של הרבי בענייני גאולה ומשיח, הן בלימוד ענייני גאולה ומשיח, ומה טוב בעשרה, והן בקיום ההוראה ‘לחיות גאולה ומשיח’, ולהרגיל את עצמו להתנהג במחשבה דיבור ומעשה באופן המתאים לימות המשיח (כמובן בהתאם לכל גדרי ההלכה).

 

באופן פרקטי, מה אפשר ללמוד עם הילדים מתורתו של הרבי?

הרב שוויי: בשנים האחרונות יש ב”ה שפע של ספרות לילדים, כולל גם שיחות של הרבי מותאמות לילדים. אבל אפשר פשוט להתחיל עם “היום יום”, הספר הראשון של הרבי. יש גם את הספר       באנגלית YOUNG SCHOLARS POCKET CALENDAR, ילקוט יומי לנוער (שיצא לאור אשתקד בתרגום ללה”ק), שהרבי חיבר באותה תקופה, ומשום מה לא מדברים עליו כל כך. הספר הזה ממש מיועד לילדים, עם משימות שבועיות וכדומה.

בנוסף, כדאי ללמוד עם הילדים את השיחות שהרבי אמר במיוחד לילדים, בכינוסי צבאות ה’. כל הסגנון של השיחות הללו שונה מהשיחות הרגילות, והרבי ממש מדבר בסגנון שהילדים יכולים להבין. חשוב גם להראות בבית וידאו של הרבי, ולהשמיע ניגונים של הרבי. כאשר הרב וויינברג הוציא את שיעורי התניא שלו בקלטות, הרבי דיבר על כך שזה צריך להתנגן בבית, ‘שהקירות ישמעו’.

היום יש מספרי טלפון אליהם אפשר להתקשר ולשמוע שיחות וניגונים של הרבי. אני מכיר אברכים שיש להם ברכב קלטת של שיחות או ניגוני הרבי, ומיד כאשר הם מניעים את הרכב, עוד בטרם זזו ממקומם - כבר מתנגן קולו של הרבי. הילדים נוסעים לבית הספר, ושומעים את הרבי. חוזרים מבית הספר ושומעים את הרבי. כך, חיים את הרבי בכל רגע.

בהמשך למדובר על התמקדות בענייני משיח - ראוי ורצוי ללמוד עם הילדים בכל יום קטע מענייני גאולה ומשיח. יש היום ספרים מוכנים עם פתגם יומי בענייני גאולה ומשיח, כך שאפשר בקלות לחזור על זה, ואפשר גם לסדר שאחד הילדים יחזור על הפתגם בליל שבת וכדומה.

 

מכתבכם מסתיים בענין ‘עשה לך רב’, אותו אתם מגדירים “ציווי כללי וציווי ראשון הקודם לכל שאר הציוויים”. מה החשיבות הגדולה כל כך של הוראה זו?

הרב שוויי: ציטוט זה הוא מתוך שיחתו של הרבי בחול המועד סוכות תשמ”ז, שם הרבי מסביר שכדי שקיום כל הציוויים יהיה כדבעי, צריך תחילה לקיים הציווי של “עשה לך רב”. ובפשטות, אם יש לנו אפשרות להשפיע על מישהו שיקבל על עצמו עניין אחד, מהו העניין הכי כללי שכדאי להשפיע עליו - הרי זה העניין של “עשה לך רב”, כי כך מובטח לנו שיקיים את כל שאר הציווים כפי שצריך להיות, שהרי הרב שלו ידריך אותו.

הרב ברוין: אם אפשר לומר בסגנון של נגלה: יש תרי”ג מצוות, ויש עניינים שהם “יסודות התורה”. להאמין בנבואה, זה “יסוד”. מה מיוחד כל כך בנבואה, שנחשבת ‘יסוד’ ביהדות? מוסבר על כך, שבלי הנבואה - התורה והאדם הם שני דברים נפרדים, שאין קשר ביניהם. התורה ניתנה לפני וכך וכך שנים, והאדם חי היום, ואין לו למעשה הוראות ‘מעודכנות’. הנבואה היא, כלשון הרמב”ם “מדע שמגיע מהבורא ללב בני האדם” - זאת אומרת, שזאת הדרך של הקב”ה להגיע אלינו הנבראים בכל רגע נתון, עם המסר העכשווי.

על דרך זה אפשר לומר גם בנוגע ל”עשה לך רב”: יש הרבה הוראות של הרבי, וכאשר אתה רוצה לדעת במה להתחיל, מה יותר נוגע לך היום במצב העכשוויי שלך, ובמה להתמקד בעבודת ה’ - בשביל זה צריכים את ה”עשה לך רב”. מכיוון ש’אדם קרוב אצל עצמו’, לפעמים אנחנו משוחדים ואיננו יכולים לכוון אל האמת, ורק ה”עשה לך רב” יכול לכוון אותנו בדרך הנכונה.

עניין נוסף ב”עשה לך רב”, שדרכו עוברות ההשפעות של הרבי. וכפי שהרבי התבטא בקשר להוראתו להתייעץ עם ידידים מבינים, שכאשר רוצים לדעת מה דעתו של הרבי בעניין - שישאלו את הידידים מבינים, והרבי יעביר את דעתו דרכם.

הרב שוויי: כאשר מקיימים את הוראותיו של הרבי בחיים היום יומיים - זאת אומרת, שבענייני עבודת ה’ עושים כפי הוראות המשפיע הרוחני, וכאשר מתלבטים בעניינים גשמיים עושים ומקיימים את הוראת הרבי ושואלים בעצת ידידים מבינים, או רופא ידיד וכדומה - הרי אז יכולים להיות בטוחים “בכוחו של אותו זקן”. יודעים ברור שהולכים בכוחו של הרבי, ומצליחים בכל העניינים.

והעיקר, שכאשר אנחנו נעשה את שלנו, לקיים את הוראותיו של הרבי בכל העניינים, ונחיה ‘משיח’ - נזכה תיכף ומיד להתגלותו של הרבי מלך המשיח, והוא יוליכנו קוממיות לארצנו, נאו ממ”ש!