יום ההילולא של הרה ” ג ר ’ לוי יצחק ז ” ל , אביו של הרבי מה ” מ , אינו עניין “ פ

יום ההילולא של הרה”ג ר’ לוי יצחק ז”ל, אביו של הרבי מה”מ, אינו עניין “פרטי”, אלא מהווה ציון דרך בהתקשרות לנשיא הדור, במילוי ההוראות ובמיוחד השליחות האחרונה, גם כאשר צריך לשלם על כל מחיר שנראה ככבד מאד

כ’ מנחם-אב. יום ההילולא של הרה”ג המקובל ר’ לוי יצחק ז”ל שניאורסאהן, אביו של כ”ק אדמו”ר מה”מ שליט”א, הרי מעבר לכל העניינים המתבארים בשיחות הקודש, באגרות קודש של הרבי מה”מ, הוא מבטא אפיק נוסף של ההתקשרות שלנו אל נשיא הדור.

לכאורה, מדובר כאן בעניין “פרטי”, בדיוק כמו ו’ תשרי, י”ג אייר וכו’. אלו הם ימים השייכים לבני משפחתו של הרבי, ולכן הוא מציין אותם, ו’ממילא’ מתקיימת התוועדות, נאמרות שיחות, סיום מסכת וכיו”ב. וכחובת בן להוריו, הרבי מעורר גם אחרים להוסיף בתורה ומצוות. והרי כך היא גם לשונו של הרבי עצמו “עלי החובה והזכות” לעורר על ההוספה בתורה, בצדקה ושאר עניינים טובים, לעילוי נשמתו.

כאן מתבטאת נקודה של התקשרות אל הרבי. מי שלמד, שמע ויודע ולו מעט, אודות עניינם של רבותינו נשיאינו בפרט, ואודות מציאותו של נשיא הדור בכלל, מבין כי לא שייך אצלם עניין “פרטי”. כל מה ששייך אליהם, שייך אל הדור כולו, שהרי “הנשיא הוא הכל”. 

כאשר אנו מציינים את כ’ מנחם-אב, לומדים את שיחות הק’, מספרים לבני ביתנו וילדינו, ולכל מי שניתן להשפיע עליו, הרי אנו פועלים בעניין ששייך לנו, לכל אחד מאתנו. כאשר שומעים מהרבי אודות מסירות הנפש של אביו על שמירת התורה ומצוותיה, לא באופן אישי, אלא בדאגה לכל יהודי, הרי אין כאן רק סיפור, אלא הוראה לכל אחד מאתנו.

לא פעם אנו מוצאים את עצמנו במצב, בו ישנם עניינים שאינם ראויים ומתאימים, ליהודי בכלל ולחסיד בפרט. כאשר אלו עניינים המפריעים לנו, הרי שללא ספק נגיב, נפעל ונעשה הכל על מנת להתגבר על כל המניעות והעיכובים. כך מצופה מכל יהודי, ולא אמור להיות בכך שום חידוש.

אולם, כאשר נתקלים בהפרעות על ענייני קדושה, שאינן משפיעות עלינו באופן אישי. כאשר אנו מצליחים להסתדר בכחות עצמנו למרות אותן הפרעות – כאן בדיוק נבחנת מידת החסידות שלנו, עד כמה משפיע עלינו הרבי. דווקא כאשר ההפרעה אינה נוגעת אלינו, וייתכן שאם נפעל כנגד אף נפסיד, כאן בדיוק נמצאת ההוראה מכ’ מנחם-אב.

הרב לוי יצחק יכל להמשיך לשמור תורה ומצוות בהידור וללא פשרות. יכל להמשיך ללמוד תורה, לכתוב בניחותא את חידושיו הנפלאים בנגלה ובנסתר, בלי שום מניעות ועיכובים. 

אך על דבר אחד הם לא יכלו לוותר, על כך שהוא דואג שיהודים אחרים, מעירו ומרחבי המעצמה כולה, כאלו השייכים אליו בגלוי, ורבים עוד יותר מאלו אשר בשם ישראל רק יכונה, כולם ישארו ביהדותם, ללא שום פשרות. זאת הם לא יכלו לסבול, וכאן בדיוק הרב לוי”צ לא ויתר.

וכך גם אנחנו, גם אם נראה לנו שמבחינתנו הכל בסדר. אנו חזקים בכל ענייני התורה, המצוות, החסידות ויראת שמים, הרי שכל עוד יש יהודי אחד שאינו באותו מצב, הרי גם אם נצטרך להעמיד את עצמנו בסכנה, סכנה לאבד את מה שהשגנו ובנינו - מלמד אותו הרבי, כי נעשה זאת, ובלבד שנוכל לפעול עליו.

הרבי, יכול בקלות לדאוג לעצמו, לקהילתו, לחסידיו ולמוסדות שתחת נשיאותו, לטפח אותם בלבד, ולהביאם לרמה הגבוהה ביותר ברוחניות ובגשמיות. הרבי אמנם עושה זאת, אך דווקא בלי לוותר על אף יהודי. גם כאשר נראה שההתמסרות לכל יהודי היא “על חשבון” הדאגה לכל אותם עניינים, מעולם לא עמד ספק, כי צריך לדאוג לכל יהודי. ודווקא הנהגה כזו, מביאה בסופו של דבר לטוב האמיתי.

  גם אם ברור לנו, כי אנו חזקים ומאמינים בבשורת הגאולה, הרי שכל עוד ישנו מי שעדיין אינו מספיק מודע לה, אינו מספיק חזק באמונה בה, הרי שאנו נעשה הכל, גם במחיר של וויתור כביכול על השאננות שלנו, ובלבד שנמלא את השליחות היחידה ונכין את העולם כולו לקבלת פני משיח צדקנו.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!