שערוריה: גורמים במשרד החינוך עינם צרה בחיזוק גני הילדים החב”דיים בכפר יונה, והם

 שערוריה: גורמים במשרד החינוך עינם צרה בחיזוק גני הילדים החב”דיים בכפר יונה, והם עושים הכול כדי שלא לתת הכרה חוקית לגני הילדים. כל נסיונות ההשתדלות והמאמצים, עלו בתוהו * בשיחה עם “בית משיח” מספר הרב לוי סלומון, מנהל גני הילדים בכפר יונה, על האבסורד שנעשה תחת חסות החוק, כביכול * כמו תמיד, גם במקרה זה תתקיים ההבטחה - יד החסידים תהיה על העליונה.

פתיחת שנת הלימודים השנה, הייתה אמורה לעבור ללא תקלות, אלא שאז התפרסמה בכלי התקשורת הכללית בארץ ישראל ידיעה שקרית שמקורה במשרד החינוך, ידיעה שעד מהרה התבררה כ’ספין’ זדוני, שגרסה כי הורי גני חב”ד מסרבים להכניס ילדים ממוצא אתיופי. זו הסיבה, כך קבע משרד החינוך בהחלטה שערורייתית, שהגן לא מקבל ‘סמל מוסד’. במילים אחרות: הגן אינו מוכר על ידי המשרד.

הסערה כצפוי לא איחרה להגיע. שליח הרבי מלך המשיח ומנהל מוסדות חב”ד בעיר הרב נחמיה שמרלינג נדרש מבוקר עד ערב על–ידי עיתונאים ואנשי תקשורת להגיב על אותן שמועות שקריות, וכמובן הזים אותן בקלות רבה.

מסתבר שלמעלה מעשור שנים מבקשים פעילי חב”ד בעיר להכניס את גן–חובה תחת כנפי ה’ממלכתי דתי’ ונתקלים בקשיים בלתי פוסקים. הגן החב”די שזוכה להצלחה ועומד בכל הקריטריונים של מנהל תקין ובטיחות, מוצא את עצמו מופלה לרעה מול גנים אחרים ב’ממלכתי דתי’. במהלך השנים נעשו מאמצים שקטים לפעול בנושא, הן מצד הנהלת ‘רשת אהלי יוסף יצחק’ והן על–ידי ראש העיריה מר אפרים דרעי העומד לימין הגן ולימין פעילות חב”ד. כל המעורבים זכו להבטחות שלא באו לכדי מימוש.

“גני חב”ד בעיר נודעו לשם ולתהילה בהצלחתם בכל האזור”, מספר הרב שמרלינג בראיון ל’בית משיח’, “כבר לפני עשור פנו אלינו גורמים שונים בעירייה, כולל העומד בראשה, בבקשה שנפתח גני ילדים ברוח חב”ד. נרתמנו למשימה וההצלחה הייתה גדולה. ההורים שהעריכו את השפעת הגן והחינוך האיכותי, דרשו שנפתח גם גן חובה ונענינו. מספר התלמידים עומד בדרישות, אך מדי שנה דוחה משרד החינוך את בקשתנו ל’סמל מוסד’.

“גם בתחילת שנת הלימודים הנוכחית, כבכל שנה, המשיכו אנשי המשרד להתעמר בילדים ובהוריהם. העובדה שהגן עומד בכל הקריטריונים ואף זוכה להערכת ראשי העיר כולל ראש העיר, מתסכלת. אנו מתקשים להבין על מה ולמה יש מי שנאבקים בנו”.

 

מי שעומד בראש מעונות וגני חב”ד בעיר, הוא הרב לוי יצחק סלומון, אברך צנוע וחביב סבר. הוא הקים, ייסד ופיתח את גני הילדים, וממנו אנו מבקשים לשמוע על ה’ראשיתך מצער’ שנמשך עד עצם היום הזה.

“לפני כעשר שנים הורגש צורך אצל המקורבים ואנשי הקהילה החב”דית בעיר להקים מוסדות חינוך -  לפחות לגילאים הנמוכים - שיחנכו ברוח חב”ד. בדיוק באותם ימים פנתה אלינו סגנית ראש העיר ובתמיכתו הציעה שנקים גן חב”ד. בפנייה נאמר בפירוש שמדובר בשתי כיתות גן, ההחלטה נפלה: יוצאים לדרך. בשנה הראשונה פתחנו גן עם שלושה ילדים בשל החיפזון בפתיחת הגן. אולם כבר בחודש הראשון הצטרפו אלינו עוד חמשה ילדים, והגן החל את צעדיו הראשונים עם שמונה ילדים. שמו הטוב של הגן עשה לו כנפיים חיש מהר, ואת שנת הלימודים סיימנו עם חמשה עשר ילדים, ורישום יפה לקראת השנה הבאה.

“לרגע לא חשבנו שיהיו לנו בעיות עם ה’סמל מוסד’, לגן הראשון קיבלנו ‘תקן’ וחשבנו שכך יהיה גם עם הגן הנוסף. אך לא היא; פתחנו אמנם גן, היה רישום יפה של תלמידים גם לגן חובה, אך כל ההוצאות הכספיות היו על כתפינו. משרד החינוך העלה דרישות כאלה ואחרות, דחה אותנו תקופה אחר תקופה, עד שהבנו שיש כאן יד מכוונת. כל פניותינו אל מנהל אגף החינוך למשרד החינוך לקיים את תוכנית שני הגנים, נדחו. לקראת סיום שנת הלימודים פנינו בדיעבד ל’מוכר שאינו רשמי’, מבלי שהפעילות המאומצת הספיקה לקבל אישור במסגרת הממ”ד”.

כשהתלהט הוויכוח, כינס ראש מינהל החינוך הדתי דאז, הרב שמעון אדלר, כנס מפקחים שהתקיים בישיבת הדרום ברחובות. לכנס הוזמנו הרב גלוכובסקי והרב נחמיה שמרלינג, שניהלו שיח בדבר היות חב”ד חלק בלתי נפרד מהממ”ד.

יש בכפר יונה עוד גנים שפועלים תחת המטרייה של ‘ממלכתי דתי’ או גנים חרדיים?

“ישנו גן שמשתייך לזרם הממלכתי דתי, וזהו כביכול הטענה של ראש החמ”ד אברהם ליפשיץ. הוא מסביר את סירובו לתת לנו ‘סמל–מוסד’ בכך שבגן ההוא נמצאים פחות ילדים בגללנו. טענה שאינה נכונה כלל. המציאות היא, שגם ההורים הדתיים או החב”דיים שלחו קודם פתיחת הגן שלנו את ילדיהם אל מחוץ לעיר”.

אך טבעי היה שלאחר שילדי הגן גדלו, נוצר ביקוש לפתיחת גן חובה. כקודמו, הפתיחה הייתה באופן של ‘לכתחילה אריבער’. את המבנה קיבלו שלוחי הרבי בכפר יונה רק שבוע וחצי לפני פתיחת שנת הלימודים, לא לפני שקיבלו תנאי שיהיה להם רישום של לפחות עשרים תלמידים. ואכן, בתוך ימים ספורים הרישום הגיע לעשרים תלמידים. בתוך שבוע וחצי עשו שיפוץ מאסיבי במבנה שקיבלו כדי שיתאים לאכלוס ילדים.

“הקשיים של השנה הראשונה מלווים אותנו עד עצם היום הזה”, אומר הרב סלומון. “הגן של הילדים הצעירים הוכר כ’ממלכתי דתי’, אך הרישיון לגן חובה התמהמה עוד ועוד. וכך לאורך כל הדרך, קיבלנו סירוב הכרה מטעם משרד החינוך בטענות שונות ומשונות. הגענו למסקנה שכוונת אנשי הממ”ד במשרד החינוך הוא לסגור את גן חב”ד. מישהו בדרגים הגבוהים לא רואה בעין יפה את ההתפתחות המהירה של גני חב”ד.

“האבסורד הכי גדול הוא, שבשלב מסוים אמרו לנו גורמים במשרד החינוך, שיהיו מוכנים לתת לנו ‘סמל מוסד’ בתנאי שנעביר חלק מתלמידי הגן שלנו לגנים של הציונות הדתית… כמובן שלא הסכמנו. אנחנו לא סוחרים בילדים. אם הורים שלחו את ילדיהם ל’גן חב”ד’ זה מכיוון שרצו חינוך חב”די”.

זה נשמע די מתסכל. איך אתם נאבקים בהפליה זו?

“צריך להגיד שאמנם אני מנהל הגנים, אך מי שמנהל את המאבק זה לא רק אני או הרב שמרלינג; בראש חזית המאבק עומד ראש העירייה ויו”ר וועד ההורים מר שרון מאיר, יהודי שאיננו חובש כיפה. לאחרונה החלטנו ‘שהגיעו מים עד נפש’ והחלטנו לצאת למאבק ציבורי בשיתוף פעולה עם ההורים.

“יממה לפני תחילת הלימודים כתבתי לרבי באמצעות ה’אגרות קודש’, והתשובה שקיבלתי עסקה בסיפור ‘מרדכי היהודי’ שלא כרע ולא השתחווה ויצא עם תלמידיו ללמוד ברחובה של עיר… תשובת הרבי נתנה לי זריקת עידוד והראתה לנו שאנו צועדים בדרך הנכונה ויד החסידים תהיה על העליונה”.

בלילה שלפני תחילת הלימודים, שיגרו חברי וועד ההורים של הגן הודעה למערכות התקשורת השונות, שכל מוסדות החינוך בכפר יונה ייפתחו מלבד גני חב”ד. במקביל הם הזמינו אוטובוס שייקח למחרת את ילדי הגנים והגננות לפתוח את השנה מול משרד החינוך בירושלים. כבר השכם בבוקר הבינו שהם מעורבים שלא ברצונם ב’ספין’ מכוער שעשה משרד החינוך נגדם. כנראה שהיה מי ששמע על ההודעה לעיתונות ששוגרה, ותגובת המשרד הייתה שלא ניתן ‘תקן’ לגני חב”ד, מכיוון שהם אינם מכניסים אתיופים לגנים. הודעה חסרת שחר.

ה’ספין’ עבד, ורבים מכלי התקשורת הגיעו לכפר יונה ואף סיקרו את ההפגנה שהתקיימה בתל אביב. מעז יצא מתוק. “הניסיון המכוער שלהם הביא אלינו את כל כלי התקשורת ששמעו מאתנו את האמת, הישג שלא יכולנו להגיע אליו בכוחות עצמנו”, אומר הרב סלומון… “הטענות שלנו להפליה הושמעו בקול רם. מי שעמד בחזית ההסברה היו ראש העיר וההורים הלא–דתיים. אנשי התקשורת התאכזבו ו’התקפלו’ לדרכם”.

בשלב זה היה מי מפקידי המשרד שביקש לדון ברצינות בעניין, “אך לצערנו שבענו הבטחות. שלושים ילדים נמצאים מבלי שאיש מתייחס אליהם, ראש העירייה קיבל מכתב מנומק בנושא. הוא לקח את המכתב וצירף אליו מכתב משלו על אודות הערכה הרבה שיש לו ולשאר התושבים לפעילות חב”ד. את שני המכתבים שלח למנכ”לית משרד החינוך הגב’ מיכל כהן עם העתק למנהל הזרם הממלכתי דתי  הרב ד”ר אברהם ליפשיץ. תגובתו של  ליפשיץ הייתה קצרה ומתעמרת -  לדבריו, גן חב”ד פוגע בגן הממלכתי דתי בכפר יונה, ובכל מקום שיש פגיעה כזו, הוא לא מסכים להעניק ‘תקן’, דבר שלא התקבל על דעתו של אף אחד מהנוגעים בעניין, שכן אם על פי חוק זכאים אנו לתקן, מדוע זה יימנע מאתנו רק בגלל טעמו של איש משרד החינוך?!”.

 

ראש העירייה השיב לו במכתב זועם: “מרבית הילדים אינם באים כלל מבתים דתיים”, הוא כותב, “והם כלל לא חושבים להירשם לגן הממלכתי דתי”. כמו כן ציין ששני ראשי וועדי ההורים בבית הספר הממ”ד, אנשים שאינם דתיים באורח חייהם, הם הורים לילדים שלמדו בגני חב”ד לצד עוד ילדים רבים. הם לא היו רושמים את ילדיהם לבית ספר הנותן חינוך דתי בלי שילדיהם היו מקבלים חינוך בגן חב”ד.

מה אתם עושים?

“אנחנו עושים כל מה שאנו יכולים כדי להילחם בהחלטה השערורייתית והמפלה הזו”. 

בינתיים אני מבין שמדובר בהוצאות כספיות רבות, איך בכל זאת אתם מצליחים להסתדר?

“התשובה היא שאנחנו פועלים במוסד תחת נשיאותו של הרבי וזו הסיבה לברכה הגדולה השרויה בו ובחינוך הילדים. עובדה, למרות שהגן היה בשנה שעברה בקראוון עלוב, בכל זאת אנשים הכניסו אליו את ילדיהם בשמחה מדי בוקר, בעוד שכל גן אחר בכפר יונה ממוקם במבנה מהודר ומסודר יותר. אין דרך להסביר מלבד העובדה שזה כוחו של המשלח”.  

כמו במערכות רבות, גם פה נשות ישראל הצדקניות מתמסרות למערכה, בראש ובראשונה נשות הצוות, הגננת והסייעת שפועלות במסירות רבה. על מידת הצלחתן אפשר לספר את האנקדוטה הבאה: בכפר יונה נעשו ניסיונות להקמת גרעין תורני של הציונות הדתית. אחת המשפחות שלחה אלינו את ילדיהן בשנה הראשונה, בעקבות לחץ שהופעל עליהם, הוציאו את הילדים, כשהם מביעים צער על כך באמרם ‘אנו יודעים שבאף מקום אחר לא נקבל חינוך טוב יותר’. לא חלפו כמה ימים, והילדים חזרו…

איפה הסיפור הזה עומד כעת?

“בינתיים ד”ר ליפשיץ מתעקש שלא לתת לנו ‘סמל מוסד’. למרות ועל אף, הגן ממשיך לפעול ומצליח, אך אנחנו נמצאים במאבק יום יומי יחד עם יושב ראש וועד ההורים שלנו מר שרון מאיר וראש העיר מול משרד החינוך. אין כאן הדרה של אתיופים אלא הדרה של חב”ד, ואנחנו מלאי תקווה ואמונה שכל הסאגה הזו תסתיים, ומי שטיפס על עצים גבוהים, ימצא את הסולמות איך לרדת משם מהר, כי אנחנו לא הולכים לוותר. כרגע למעלה משלושים מילדי הגן נמצאים במבנה שעבר שיפוץ. העלויות שאנו סופגים הם עצומות”.

מה הצעד הבא שלכם?

“כרגע אנחנו ממשיכים עם הלחץ והמאבק מול הרשויות ובעזרת ה’ אנו מקווים לנצח בהקדם. אך מה שקודם לכל, זו העובדה שבית חב”ד נאלץ לספוג את העלויות הכבדות של המקום החדש, משכורות הגננות וצוות הגן והוצאות משפטיות מיותרות”.

שליח הרבי מלך המשיח בכפר יונה הרב נחמיה שמרלינג הינו דמות רב גונית, מחד גיסא - מנהל מוסדות ומנהל בית חב”ד בעיר. ומאידך גיסא -  רב הקהילה ואיש חינוך וותיק שזוכה לאהבה ואהדה בקרב כל הסקטורים בכפר יונה, שמעריכים את פעילותו.

גם בימים אלו של מאבק תמצאו אותו תמיד מחייך, מלא באופטימיות וממלא, כלשונו, את שליחותו. כשהוא מדבר אתנו על הגנים ניבט מקולו צער עמוק ונוגה.

“כפר יונה זכתה בשנה שעברה למעמד של עיר. אוכלוסיית העיר כבר עברה את סף העשרים ושניים אלף תושבים. מדי שנה נפתחים עוד ועוד מוסדות חינוך, אך כולם משתייכים לזרם הממלכתי. הזרם הממלכתי דתי, לא רק שקפא על שמריו אלא החל בתהליך של נסיגה. מספר תלמידיו פוחת והולך. האמת צריכה להיאמר - היוזמה של הקמת הגנים בעיר הייתה מהרגע הראשון מלווה בבקשה מיוחדת מהעירייה ומהעומד בראשה”.

לדידו של הרב שמרלינג, ‘מנהל החינוך הדתי’ במשרד החינוך היה צריך לחבק את גן חב”ד בשתי ידיים ולא לדחות אותו בכזבים ולהערים קשיים. “מעולם לא חשבתי שאני אהיה זה שיצטרך להילחם בחינוך הדתי. אני בשר מבשרו של הציבור הזה ורואה חשיבות רבה בעבודתם החינוכית”. הרב שמרלינג כבר לפני כשלושים שנה נקרא לשמש כרב בית הספר הממלכתי דתי ‘בר–אילן’ בעיר על ידי רב היישוב הרב עוזי שוויצה ומנהל בית הספר שלום אלמגור ז”ל.

“כרב קהילה הפועל עם כל הזרמים בעיר הוא האמין שאוכל לסייע בצמיחת החינוך הדתי ביישוב ולתרום לביסוסו, ואכן כך היה”. כיום, לאחר עשרים ושש שנות עשייה חינוכית שהחלה בבית הספר הממלכתי דתי בכפר יונה, ממשיך הרב לפעול כרב בית הספר הדתי הממ”ד ‘אור השרון’ באשכול המושבים סמוך לכפר יונה. הרב שמרלינג מבהיר שכל חלומו ומאוויו הוא לחזק את החינוך הדתי בעיר, ומוזר לו איך הפכו את גן חב”ד לכזה שיש בכוחו להפריע לזה לקרות.