התמימים לייבל חזנוביץ’ ואדם נסנוף החליטו להעניק מתנה ייחודית לרבי ליום הולדתו -

התמימים לייבל חזנוביץ’ ואדם נסנוף החליטו להעניק מתנה ייחודית לרבי ליום הולדתו - תמונתו המורכבת מ–1500 תמונות של יהודים שהם עצמם הניחו להם תפילין, רבים מהם, בפעם הראשונה בחייהם. תודו, שזו מתנה נהדרת * פגשנו את השניים לשיחה מאלפת, רוויית סיפורי השגחה פרטית שפגשו בשנים האחרונות * ו’טיפ’ שלהם לסיום: לעולם אל תצאו מהבית, גם לא למכולת הסמוכה, ללא זוג תפילין בידיכם. בכל פינה אורבת הזמנות פז * מתנות קטנות, מתנות גדולות

מאת משה שלמה

מי מאתנו לא מחפש רעיונות מקוריים? אם זה מתנה ליום הולדת של אבא, או לכבוד יום הנישואין של ה’שווער’? אנשים תמיד מחפשים לעשות משהו חדשני, מפתיע; משהו שייכנס עמוק אל תוך ליבם של מקבלי המתנה.

הת’ לייבל חזנוביץ’ חיפש דרך לתת מתנה מקורית לרבי מה”מ לקראת יום הולדתו י”א בניסן, ואף מצא מתנה יפה ומקורית ביותר - צילום של הרבי המורכב מפסיפס של 1500 תמונות שבהן הוא נראה מצטלם יחד עם אנשים שהניח עמם תפילין, ואף זאת כמתנה לרבי.

השבוע שוחחנו עם לייב, ‘תמים’ נלהב, שכל כולו חדור בענייניו של הרבי מתוך רצון לגרום לו נחת רוח. יציאה ל’מבצעים’ מדי יום שישי, זה חוק בעל יעבור. חלק מהדי.אן.איי שלו. לייבל לקח את המציאות העדכנית של העולם הזה, ושילב אותה בתוך ענייניו של הרבי.

•

כאמור, לקראת יו”ד אל”ף בניסן, יום הולדתו של הרבי, התמימים לייבל חזנוביץ’ בן העשרים ושלש יחד עם החברותא שלו אדם נסנוף, הלומדים כעת במכון סמיכה שבפלורידה, הכינו תמונה מיוחדת של הרבי, המורכבת מאלף וחמש מאות יהודים, ויותר מכך, בני אברהם, יצחק ויעקב, שהחליטו לתת שתי דקות מזמנם להתחבר לקדוש ברוך הוא, ולהניח תפילין. אשר קידשנו במצוותיו.

 

לפני שנדבר על עצם המתנה, ואיך היא יצאה לפועל, אני חייב לומר לכם: וואו. כל הכבוד. אלף חמש מאות תמונות, ואני עוד בטוח שיש עוד.

לייבל: “ברוך השם, אנחנו עובדים קשה ומנסים להגיע לכמה שיותר יהודים. האמת היא, שאני לא רוצה להתחיל בלי החברותא שלי אדם. הוא באמת ההשראה לכל הנושא הזה”.

כבר בהתחלה לייבל מזהיר אותי בחיוך: “אני מאד מקווה שיש לך מספיק זמן בשבילנו, כי כמות התמונות היא ככמות הסיפורים. כל תמונה, כל פגישה עם עוד יהודי, מקפל בתוכו סיפור בפני עצמו. זה לא רק הנחת תפילין, אלא משהו הרבה יתר עמוק. באמצעות התפילין אתה נכנס לתוך נשמה של עוד יהודי. לפעמים אתה בכלל לא מודע לסיפור שמסתתר מאחורי התמונה. מה שבטוח, שאת חייו של היהודי בוודאי שינית…”

תוך כדי שלייבל מסיים את המשפט האחרון, נכנס לחדר גם החברותא שלו, הת’ אדם, בחור חייכן. תיק תפילין על צווארו. רואים במה הוא חי…

אדם: סליחה שאיחרתי, אבל לא תאמינו מה היה לי בדרך לכאן…

לייבל: אין יום בחייו שהוא לא נתקל עם יהודי שלא הניח תפילין מימיו.

 

כל הכבוד לך. כנראה בהשגחה פרטית התפילין עדיין היו אתך.

אדם: (מחייך): האמת היא, שאתה מזכיר משהו מעניין שקרה עמי לפני כמה שנים. באותה תקופה למדתי בישיבה לחוזרים בתשובה ב’קראון הייטס’. רוב היום ישבתי ולמדתי בבית מדרש ‘יגדיל תורה’ הנמצא מול 770, שם הייתי מתפלל. יום אחד, בדרכי לתפילת מנחה, יצא יהודי מבוגר מתחנת הרכבת וביקש ממני להניח תפילין. מיד לקחתי אותו לתוך 770, לוויתי מחבר את התפילין שלו כדי להניח עם היהודי.

“מאז אותו יום, לא משנה איפה, אם זה ברחוב ‘קינגסטון’ בשכונה, או בחנות ‘וואל–מארט’ שבהרי פנסילבניה, התפילין תמיד נמצאים עליי. הרבה מהתמונות הם מסיפורים של ‘מקרה’, וכחסידים אנו יודעים שאין ‘מקרה’, אלא הכול בהשגחה פרטית. ‘במקרה’ נכנסתי לאותה חנות עם התפילין, וב’מקרה’ הבחור שמאחורי הדלפק היה יהודי, או האיש שהמתין איתי בתור לקופה, וב’מקרה’ התברר שיש לו סבתא יהודייה מצד אמו… הכל מלמעלה, אבל ברצף של הזדמנויות שמרגשות גם אותי בכל פעם מחדש. בכל מקום ובכל זמן אפשר למצוא את ה’מקרה’ הזה”.

לייבל קופץ לתוך דבריו עם סיפור שנזכר בו: “תקשיב לסיפור - ממש לפני שבוע היה לי יום הולדת. זה היה ביום שישי, יום ארוך של ‘מבצעים’. לפני שחזרתי לקראון הייטס, החברותא שלי סיפר לי שחנות הקפה המוכרת והידועה ‘סטארבאקס’ מעניקה קפה בחינם לבעלי יום הולדת. השתכנעתי. נכנסנו לחנות, ותוך כדי שחיכינו בתור, עמד אתנו איש צעיר שגידל זקן. בראותו את הזקן שלנו, התחיל להציע מה כדאי לעשות אתו ואיך לטפל בו בצורה נכונה… בסוף השיחה התברר כמובן שהוא יהודי. מיד הוא הסכים להניח תפילין. בסוף הסברנו לו ש’רק במקרה’ השבוע נכנסנו לחנות, למרות שאנחנו נמצאים באיזור כל שבוע. היהודי הוסיף שהוא בכלל גר בשכונה הצמודה, וגם הוא ‘רק במקרה’ עבר כאן”…

 

אני בטוח שתוכלו לספר לנו על הרבה ‘מקרים’ שהיו לכם. אבל קודם כל, הרעיון הזה לקחת ‘סלפי’ עם כל אחד שאתם נפגשים, מאיפה זה הגיע ואיך אנשים מתייחסים לזה?

לייבל: אנשים שראו את התמונה לא יודעים, שזה הרבה יותר מרק ‘סלפי’. כשאני מצלם תמונה משותפת עם אותו יהודי שהניח תפילין, אני לא שומר אותה רק לעצמי, אלא מיד שולח לו את התמונה במייל. כשיש לי את הכתובת האלקטרונית שלו, אני גם יכול להמשיך להיות אתו בקשר ולקרב אותו יותר לה’ ולתורתו. תחשוב רגע - העובדה שהאדם שהניח תפילין והסכים להצטלם יחד, זה אומר שהוא מרגיש טוב במה שהוא עשה. כשאני שולח לו את התמונה, פעמים רבות הוא מזדרז להעלות את זה לרשת חברתית, שם כל חבריו רואים אותו עם תפילין, מה שגורם להדליק את הניצוץ היהודי גם בהם. וכשיזדמן להם להניח תפילין, הם ייזכרו בחברם שהניח, וגם הם יסכימו להניח תפילין. כך, שלפעמים הנחת תפילין אחת שעשיתי, והתמונה שלאחריה, גורמות לעוד כמה וכמה מצוות טובות”.

אדם: “זה מזכיר לי מקרה מעניין שהיה לנו. היה זה בתקופת ‘כינוס השלוחים’ בו השכונה מלאה ב’שלוחים’ שהגיעו מכל קצוות תבל. יום אחד ניגש אליי שליח מלונדון, אנגליה. הוא מספר לי שבסוכות שעבר, כשעסק ב’מבצע לולב’, ניגש לעובר אורח שהיה נראה כיהודי, והציע לו לברך על הלולב. בתחילה הלה סירב, אבל כעבור כמה דקות, חזר אלי שוב באומרו, שפעם הוא הניח תפילין בטיסה לניו יורק עם בחור צעיר ו’היה לי מאד נעים איתו’, כך אמר, ‘ולזכותו אני אעשה עוד מצווה’… הלה שלף את הטלפון שלו והראה לשליח את תמונת ה’סלפי’ שלקחנו שנתיים לפני כן. כעת תבין בעצמך איזו השפעה יש לזה - שנתיים אחרי אותה הנחת תפילין, והיהודי הזה עדיין מקיים מצוות רק בזכות ה’סלפי’ המשותף” …

 

אדם, כבעל תשובה במקור, וכמי שגדל בבית שאינו משתייך לחסידי חב”ד, מה הדליק בך את הניצוץ לקחת את ‘מבצע תפילין’ באופן כל כך אישי ולבצע אותו בכזה חיות ולהט?

אדם: “אני לא חושב שהבית בו אדם גדל משנה כל כך, שעה שמדובר בליישם את הוראותיו הקדושות של הרבי. נראה לי שכשהעבירו אותי מהישיבה לבעלי תשובה לישיבת חב”ד רגילה, והתחלתי לחיות עם תמימים שיש להם ‘קאך’ בענינים שקשורים לרבי, אז התחלתי להתעסק באופן רציני במבצעים. אבל לא מדובר רק במבצע תפילין, אלא בכל שאר הענינים של הרבי: שבת, כשרות, משיח. רק אז התחלתי להבין את הצורך לפרוץ החוצה ולהגיע לכל יהודי”.

 

במשך הזמן הזה שהתעסקתם ב’מבצעים’ ועשיתם תמונות עם מניחי התפילין ‘שלכם’, אני בטוח שגם צברתם המון סיפורים שבוודאי יעניינו את הקוראים שלנו.

 לייבל: “כמו שאמרתי לך בהתחלה, כל תמונה היא סיפור בפני עצמו, אבל תמיד יש את הסיפורים שנוגעים בך בלב.

זכור לי מקרה אחד מהקיץ, כשעבדתי בקעמפ בפלורידה. היינו ב’פארק’ גדול ביחד עם עוד כמה קעמפים יהודיים. כמובן שגם שם ניסיתי להציע לילדים ולמדריכים שעוד לא הספיקו, להניח תפילין. אחד ממנהלי הקעמפים התחיל לעשות לי בעיות ואף איים עליי שלא אעז להתקרב לאנשי הצוות שלו. אותו יום הרגשתי מאד קשה.

בסוף היום, כשיצאנו מהפארק, נכנסתי לחנות לקנות כמה דברים שהיינו צריכים בשביל ה’קעמפ’. בתוך החנות ישב איש זקן, עם דמות מאד יהודית. כאמור, זה היה אחרי יום ארוך וקשה וכבר לא היה לי עוד כוח להמשיך לשאול אנשים אם הם הניחו תפילין. בחרתי אפוא שלא לפנות אליו, אבל אחד מהחברי צוות האחרים הפציר בי לעשות זאת. ניגשתי אליו ושאלתי אם הוא מעוניין להניח תפילין? בתחילה סירב, אבל אחרי כמה מילות שכנוע, הסכים. באמצע ‘קריאת שמע’, היהודי הזה בן ה–91 פרץ בבכי. כששאלתי אותו לאחר מכן לפשר הדבר, אמר שזה כבר למעלה משבעים שנה שלא הניח תפילין, והפעם האחרונה שבה הניח, זה היה בימי התיכון שלו, אלא שאז לעגו לו כל חבריו וקראו לו ‘ראביי’ (הרב). “כמה מרגש היה, שלאחר שבעים ושלש שנה, אני עומד פה עם ‘ראביי’ אמיתי, מניח תפילין וקורא בקול ‘שמע ישראל’, אמר לי”.

גם אדם נזכר בסיפור שהיה בחודש ‘תשרי’ שעה שהוא וחבריו שהו בקרמייה שברוסיה, שם הם הפעילו את בית חב”ד המקומי. בסוף היום, אחרי יום שלם של עבודה, נכנסו לבית קפה שבאיזור.

באחד הימים, ממש בשולחן שלידם, פרץ ויכוח בין שני לקוחות, ונוצרה במקום רוח מאד לא נעימה. בעל הבית שהבחין בכך, בא לשבת לידם והתנצל על אי–הנעימות שהיתה להם. כמובן שנפתחה שיחה, ומתברר, שאותו אחד בא ממשפחה יהודית. למחרת הוא הסכים להניח תפילין בפעם הראשונה בחייו! הקשר בינו לבין אדם הלך והתחזק, ובפסח שעבר שלח תמונת ‘סלפי’ כשהוא מניח תפילין עם התמימים החדשים שהגיעו לעירו. מאז היהודי הזה מתקרב עוד ועוד ליהדות, ובעוד מספר שבועות ייכנס בבריתו של אברהם אבינו.   

אני חייב לומר לכם שהסיפורים שלכם באמת מעוררים, עד כמה הנחת תפילין אחת יכולה לפעול. זה לא יאומן. מה התוכניות לעתיד? האם יש עוד פרויקטים שאתם עובדים עליהם?

לייבל: “בהחלט. הכל”, הוא נועץ בי מבט מחוייך. “לעשות את כל ה’מבצעים’ של הרבי. יש המון. צריך לצאת, לפעול ולעשות. יש עוד הרבה מה לעשות. לא צריך לחפש אחריהם, כי הם נמצאים קרוב לכל אחד. צריך רק רצון לפעול ולהצליח בשליחות”.

עם כל הניסיון שצברתם במשך השנים, יש משהו שאתם יכולים לייעץ לתמימים אחרים? אולי כמה ‘טיפים’ להדרכה.

אדם: אנחנו לא מקצוענים, אבל כמה דברים הצלחנו ללמוד ולהבין. לעיתים, כשמדובר ב’מבצע תפילין’ וגם בשאר ה’מבצעים’ אנשים (אפילו חסידי חב”ד) מאד נזהרים. לא צריך לחשוש. חייבים לדעת שהניצוץ היהודי בוער בתוך הלב של כל אחד. לפעמים יש כאלה שזקוקים לדחיפה קלה, או לנענע אותם קצת; אבל כל אחד בפנימיות רצונו - רוצה”!

זה כמו להדליק גפרור! קורה שבניסיון הראשון זה לא הולך, אבל לא מתייאשים. מנסים שוב ושוב עד שיידלק. אם אפשר להוסיף, שכדאי באמת לקחת את ‘מבצע תפילין’ לשלב הבא - להצטלם ביחד, לקחת את מספר הטלפון או את כתובת המייל של האיש, ולבנות קשר. ככה בעזרת השם אפשר יהיה לפעול על עוד יהודי להתקרב יותר לתורה ומצוות.

ואם יש משהו שלמדתי מכל החוויות שהיו לי, זו התובנה הבאה: לא משנה איפה תלך, אפילו אם זה רק לדקה. קפיצה למכולת הקרובה, או ריצה לבית הכנסת להספיק מנחה, תמיד, אבל תמיד, תיקח אתך את התפילין. זה שווה. 

לייבל, יש לך משהו לומר לסיום?

לייבל: אין לי הרבה מה להוסיף. היום קצר והמלאכה מרובה. יש עוד הרבה יהודים שרוצים לעשות את ה’מצווה אחת’ שתכריע את הכף ותביא ישועה והצלה לעולם כולו יחד עם ההתגלות המלאה של הרבי מלך המשיח, ואז התמונה הכוללת תהיה מורכבת לא רק מ–1500 יהודים שמניחים תפילין, אלא ממאות מיליוני יהודים שבמשך כל הדורות קיימו מצוות ובכך הם מצטרפים לכדי תמונה נהדרת אחת - תמונת הגאולה. נאו.

ובחרת בחיים

לעיתים, שלא בידיעתנו, אנחנו עושים הרבה יותר ממה שאנחנו רואים ויודעים. לפעמים הדברים ניכרים, ולפעמים לא. המצווה שאנחנו עושים עם היהודי מוסיפה להשפיע עליו הרבה יותר ממה שאנו יכולים לצפות. לפעמים מדובר בהצלת חיים ממש. 

היה לי חבר טוב - מספר הת’ אדם נסנוף - שלצערנו נהרג בתאונת דרכים. לעילוי נשמתו החלטתי לעשות יוזמה ולהפעיל ‘טנק מבצעים’ שיסע בין השכונות השונות בחוף המזרחי של אמריקה. בשבוע הראשון היינו במדינת ‘בוסטון’ שם היינו בשוק המקומי והסתובבנו בין כל העמדות. כשהגענו לסוף הרחוב, נתקלנו באיש מבוגר יחסית שניסה למכור ציורים פרי מכחולו.

הוא התחיל לספר לנו שהוא עבר עכשיו תקופה מאד קשה, ומצב רוחו שפוף עד כי החליט לשים קץ לחייו.

לאחר שהנחנו אתו תפילין וקראנו עמו ‘שמע ישראל’, הוא אמר שהוא כבר מרגיש הרבה יותר טוב, והוא בטוח שדברים הולכים להשתנות למוטב. הוא הודיע כי הוא מחליט כבר מעכשיו לעבוד על עצמו, להשתפר ולצאת מהדיכאון שאליו נפל.

ובחרת בחיים. הצלת חיים של ממש.