המאמצים הרוחניים והגשמיים, כדי להיות כל העת עם הרבי מה”מ, במחשבה דיבור ומעשה, המ

המאמצים הרוחניים והגשמיים, כדי להיות כל העת עם הרבי מה”מ, במחשבה דיבור ומעשה, המתבטאת במיוחד כעת, כשמתכוננים להיות עם הרבי גם במקומו הגשמי, הם  ההכנה שלנו לבקש ולתבוע מהקב”ה לקיים את מה שהבטיח, גאולה בפועל ממש

שבת סליחות, השבת שנקראת על שם מה שאומרים במוצאיה, אך כשחיים ולומדים את שיחותיו של כ”ק אדמו”ר מה”מ שליט”א, יודעים ששמה של השבת, משפיע על כולה, ושלא מדובר רק בכינוי. כל יהודי בכל מקום, תהא רמתו ודרגתו בעבודת ה’ אשר תהא, חש בשבת זו התעוררות מיוחדת, ויודע כי ניתנת לו הזדמנות מיוחדת במינה לסיים בצורה ראויה את השנה החולפת, ולהתכונן באופן המושלם ביותר לקראת השנה החדשה.

אצל חסידים, הרי מודגשת במיוחד, ההכנה לאמירת הסליחות, כאשר כל מי שמתבונן ולו במעט בביאורים שבתורת החסידות, במאמרים ובשיחות הקודש, מרגיש את גודל ועוצם העניין של “לך הוי’ הצדקה ולנו בושת הפנים”. אמנם התבוננות זו אינה נעשית מתוך צער רוגז ופחד, אלא מתוך התרוממות הרוח, כמנהג הידוע לקיים התוועדות חסידית לפני שניגשים לסליחות, ועד לפתגם הידוע שהוזכר ע”י רבותינו נשיאנו כי חסידים היו ‘מתנודדים’ לקראת אמירת הסליחות.

בנוסף לעבודת התשובה וההכנה לשנה הבאה מתוך שמחה, הרי התווספה העבודה העיקרית, להחדיר בכל דבר ועניין את הגאולה ומלך המשיח. ברור אפוא כי כאשר מגיעים לשבת סליחות ולימי הסליחות כאשר חיים גאולה ומשיח, הרי מתקבלת כאן משמעות חדשה לגמרי.

אם בכל זמן מרגישים את ה’לך ה’ הצדקה’ ויודעים כי ‘לנו בושת הפנים’ וזוכרים בין השאר, כי מה שאנו מבקשים מהקב”ה, הוא צדקה – מתנת חינם וכי הכלי לכך הוא ע”י בושת הפנים, דהיינו הביטול והעדר הישות. הרי כיום מרגישים גם את המשכו של הביאור, שהצדקה אותה מבקשים מהקב”ה היא גם מלשון צדק, שהרי לכל יהודי בפרט ולעם ישראל בכלל מגיע כל טוב בהיותו בנו יחידו של הקב”ה, הרי שבמצבנו הנוכחי מקבלת הכרה זו משמעות מיוחדת.

‘לך ה’ הצדקה’ – רבונו של עולם, אנו מבקשים ממך את הצדקה האמיתית, הגאולה השלימה, באופן של מתנת חינם. אך אנו מבקשים ותובעים זאת בצדק, משום ש’לנו בושת הפנים’ ההעלם וההסתר בו אנו נתונים, כאשר איננו זוכים לראות בעיני בשר את הגילויים להם אנו מצפים, כאשר לא תמיד אנו בטוחים שאנו מצליחים לכוון לרצון העליון, ובוודאי כאשר עדיין לא זכינו לפעול את התגלות מלך המשיח בפועל ממש למטה מעשרה טפחים.

ועם כל זאת, כולנו ממשיכים לעבוד, מתוך ידיעה שזה מה שהרבי רוצה. העבודה הולכת וגדילה מדי שנה בשנה, ומדי יום ויום. כולנו, כולל (ובמיוחד) ‘תמימים’ שעדיין לא זכו לראות   מתכוננים לנסיעה  לבית חיינו לחודש תשרי. כאשר לא הולכים שולל ולא מתפתים, לא מחפשים תחליפים, ולא נכנעים ליצר שלעתים לא נוח או לא מתאים לו להיות ב’770’, אצל הרבי. כל אחד עושה את המאמצים הרוחניים והגשמיים, כדי להיות עם הרבי, לא רק במחשבה ודיבור, אלא במעשה, זוהי ההצדקה שלנו לתבוע מהקב”ה את מה שהבטיח, ע”י נביא הדור, את הגאולה השלימה.

ההכנות הממושכות לנסיעה, ההחלטה הנחושה כי מקומו של חסיד ב’תשרי’ הוא בליובאוויטש, זו המקורית והאותנטית, זו שאצל הרבי, במקומו הלא הוא 770 איסטערן פארקווי. המאמצים המרובים בגשמיות וברוחניות, שכבר נושאים פרי, בדמותם של האלפים הנוהרים ל’בית חיינו’, כל אלו הם הצדקה שבאה מתוך בושת הפנים, מתוך ביטול מוחלט לרבי מה”מ והצמדות לדבריו והוראותיו הקדושות, כל אלו פועלים, שתיכף ומיד ממש, נזכה לראות בעינינו את הצדקה שעושה עמנו הקב”ה תוך שאנו רואים בעיני בשר את התגשמות השירה התפילה וההכרזה –

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!