בעקבות כתבה שפורסמה ב”בית משיח” על גיל הנישואין, התחוללה סערה רבתי במרכז במת הדו
בעקבות כתבה שפורסמה ב”בית משיח” על גיל הנישואין, התחוללה סערה רבתי במרכז במת הדו-שיח החב”די הציבורי והפך לשיחת היום, כאשר אלו הופכים בזה לכאן ואלו לכאן. הנושא הגיע עד לשולחנם של רבני חב”ד ומשפיעים מהשורה הראשונה, שנתנו דעתם על העניין ודנו בו בכובד ראש • לאחרונה הופתעו משפחות חסידי חב”ד בכל רחבי העול
בעקבות כתבה שפורסמה ב”בית משיח” על גיל הנישואין, התחוללה סערה רבתי במרכז במת הדו-שיח החב”די הציבורי והפך לשיחת היום, כאשר אלו הופכים בזה לכאן ואלו לכאן. הנושא הגיע עד לשולחנם של רבני חב”ד ומשפיעים מהשורה הראשונה, שנתנו דעתם על העניין ודנו בו בכובד ראש • לאחרונה הופתעו משפחות חסידי חב”ד בכל רחבי העולם למצוא בתיבת הדואר שלהם חוברת דקה תחת הכותרת “צו השעה”. עלעול קצר בחוברת מעלה כי היא נוגעת בנושא הבוער, הנוגע לדיני נפשות, באופן ישיר וללא כפפות • מנחם זיגלבוים ואברהם רייניץ יצאו לבדוק מאין הגיעו הדברים, שאלו שאלות נוקבות וקיבלו תשובות חשובות
הד עולמי
כשכואב – זועקים, אומר הרבי מה”מ. וניתן להוסיף: לפעמים הזעקה משתלמת.
בגיליון 799 (וכתבה עוקבת גם בגיליון 801) התפרסמה ב’בית משיח’ כתבה הנושאת את כאבם של הורים רבים המלינים על התופעה בה בחורים מתעכבים בבניית בית בישראל לאחר תום שנת ה”קבוצה” שלהם.
הכתבה נפתחה בזעקתה של אֵם לנערה שהתלוננה על כך, שהבחורים במקום לבוא בחזרה לארה”ק ולבנות את ביתם, עסוקים בדברים אלה ואחרים – חשובים יותר וחשובים פחות – בעוד בנות שהגיעו לפרקן, נאלצות להמתין ימים וחודשים ארוכים. במהלך הכתבה הובאו דעות וצדדים נוספים שהעמיקו את הדיון בעניין, והראו כי לא הכול שחור או לבן, וכי יש גם צדדים חיוביים לתופעה.
במהלך הדיון, התפתח הנושא גם מכיוון טובתם (או אי טובתם – תלוי מאיזה צד מסתכלים) של הבחורים בנישואים בגיל צעיר. הרב ישראל מיפעי, מדריך חתנים ויועץ זוגי, עסק בכך בהרחבה באמרו כי “בחורים חוזרים לארץ ישראל אחרי תקופה של שליחות ו’נוחתים’ היישר אל תוך תקופת השידוכים. הנפש לא מסודרת, יש לא מעט בלבול, ואינני מדבר על חוסר ההבנה והסדר הנפשי לאחר תקופה כה עמוסת אירועים שהבחור חווה. היציאה לשידוכים היא אחת ההכרעות החשובות ביותר בחיינו, אם לא החשובה ביותר. אין ספק שלקראת היציאה לפגישות בחור צריך להיות מתון, מיושב בדעתו. הוא צריך להכיר את עצמו, להגדיר לעצמו מה הוא מחפש ואיך היה רוצה לבנות את העתיד שלו – ועל פי זה לעשות את בחירת חייו, אבל בפועל, זה לא קורה”.
גם השדכנית הגב’ מלכה כהן מכפר חב”ד תמכה בכיוון: “אם היה ביכולתי, הייתי מורידה את גיל השידוכים לגיל 20 ולא להמתין יותר. בגיל בוגר, הם הופכים לבררניים יותר (ויש גם יוצאים מן הכלל)”. הגב’ כהן טוענת שאם בחוגים אחרים מחתנים בגיל הזה, אין סיבה שגם בחב”ד לא, ובפרט שדבר זה תואם דעת תורה ודעת ההלכה. “הדבר נכון יותר מצב שבו הבחורים שלנו פתוחים יותר לעניינים של העולם הזה והסחות הדעת הן רבות”.
מי שפיתחה את הנושא והצביעה על צדדים שונים, הייתה הגב’ רות מיפעי, יועצת נישואין, מטפלת זוגית, מדריכת כלות ומאמנת אישית וגם אֵם לבחורים בגיל השידוכים, שטענה כי יש צדדים לכאן בדיוק כמו שיש צדדים לצד האחר. “עוד שנה של שליחות מחדדת יותר את תודעת השליחות והאחריות, כך בחור יבדוק עם עצמו בתקופה זו האם חיי שליחות אכן נכונים לו? האם הוא באמת רוצה מישהי שהשליחות זו המטרה של חייה? ועוד שלל שאלות שהוא צריך לברר עם עצמו”. הגב’ מיפעי מתכוונת בדיוק לאותם בחורים שנמצאים באמת באווירה של השליחות. “בחורים אמיתיים, אמיצים, מלאי חיות וחוויה חסידית, נתינה והתקשרות לרבי. בחורים שפועם בתוכם כוח רציני שמניע ומוביל אותם מתוך אווירה נכונה”.
בעקבות הכתבה התחוללה סערה רבתי במרכז במת הדו-שיח החב”די הציבורי והפך לשיחת היום, כאשר אלו הופכים בזה לכאן ואלו לכאן.
הנושא הגיע עד לשולחנם של רבני חב”ד ומשפיעים מהשורה הראשונה, שנתנו דעתם על העניין ודנו בו בכובד ראש. הם עצמם, הורים לבחורים ונערות בגילאי השידוכים, מכירים את המצב מקרוב, והם ישבו על המדוכה. הכתבה ב”בית משיח” וזו הנוספת שהגיעה בעקבותיה, אכן הביאה לתוצאות.
לאחרונה הופתעו משפחות אנ”ש חסידי חב”ד בכל רחבי תבל, למצוא בתיבת הדואר שלהם חוברת דקה תחת הכותרת ”צו השעה”. בקהילות בחו”ל קיבלו חוברת מתורגמת לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולרוסית. עלעול קצר בחוברת מעלה כי היא נוגעת בנושא הבוער הנוגע באופן ישיר וללא כפפות בדיני נפשות. הנושא “הקדמת גיל הנישואים של הבחורים” מופיע שחור על גבי לבן כבר בכותרת. ללא טיוח.
בקונטרס מובאים מכתבם של רבני אנ”ש, לצד מכתבם של משפיעים דגולים וותיקים, בקריאה לשים קץ לתופעה וכי בחורים צריכים להקדים את גיל הנישואין: מי שאינו לומד במסלול הישיבתי נקרא להתחתן בגיל עשרים, ואלו שממשיכים במסלול הלימודים נקראים להתחיל לעסוק בשידוכים מיד בתום מסלול הלימודים, קרי: בגיל 21-22.
ל”בית משיח” נודע כי על נוסח החוברת ישבו המשפיעים החתומים שתיים או שלוש ישיבות ארוכות, במהלכן נידונו התכנים כמו גם הנוסח על מנת שיהיה מדויק ומזוקק. לאחר מכן ניתנו תיקונים, נוספו הוספות עד לגיבוש הנוסח הסופי.
את מכתב הרבנים ניסח אחת הדמויות הרבניות החב”דיות המוכרות יותר, המכהן כרב עיר גדולה, ואחריו חתמו שאר הרבנים.
קריאתם של הרבנים מופנית “אל ראשי ומנהיגי קהילות אנ”ש די בכל אתר ואתר”. לאחר הבהרה כי נערכה התייעצות עם משפיעים ומחנכים המכירים את המצב מקרוב.
בתחילה מתארים הרבנים את המצב: “לצערנו בשנים האחרונות נוצר מצב בין תלמידי התמימים, אשר אחרי שלבי הישיבה, חלק מהם אינם חוזרים למסגרת מתאימה בישיבה. ובתקופה טרם השתדכותם וטרם נשואיהם, אינם בסדר מסודר כראוי להכנה לבנין ביתם בנשואיהם ולמען הבית אשר עתידים לבנות בע”ה .. גם אם בשנים עברו היו שלא מיהרו להנשא בגיל זה, עיקר הסיבה היתה כי היו שקועים בתורה ועבודה. במצב הנזכר לעיל, בוודאי אין שום מקום לאחר זמן הנשואין ללא סיבה רוחנית טובה”.
בהמשך מביעים הרבנים את דעתם הברורה: “.. בוודאי הקדמת זמן נשואיהם והתענינותם בשידוכים בגיל מוקדם יותר מהרגיל עד עתה, יועיל שאופי ביתם יהיה כברכת כ”ק אדמו”ר מה”מ ‘שיבנו בית בישראל בנין עדי עד על יסודי התורה והמצוה כפי שהם מוארים במאור שבתורה זוהי תורת החסידות’”.
הרבנים נדרשים לנושא הרציני בכובד ראש, אך מתבססים על שני מכתבים של הרבי בנושא: ”..עלי להביע צערי העמוק זה מכמה שנים שכשהתחילה העליה בהמונים של אחינו בני ישראל הספרדים לאה”ק ת”ו, מצאו “לנכון” להגביה גיל הנישואין בהיפך ממה שנהגו בהן בארצות משם באו. ואם כשיצאה גזירה האמורה בספק היה מה גדול, השכר או ההפסד, הנה התוצאות המרות שהביאה גזירה זו משך שנים אלו בעוונותינו הרבים ולצערנו הרב הוכיחו על ההיזק הכי גדול בזה. פשוט שאין כוונתי לצעוק על העבר, אלא שמזמן לזמן מתחדשות סברות בשטח האמור, אם להוריד הגיל או להגביה, ודעתי בהחלט מובנה מהאמור, והלואי שגם האשכנזים היו מתרגלים לנשואין בגיל הכי רך”. (אג”ק חלק כ’ עמוד קעה).
דעתו הברורה של הרבי היא אפוא שלא להעלות את גיל הנישואין, ולהקדימו ככל האפשר. וכך כותב הרבי לבחור הנמנה על החוגים הירושלמיים שהוצעה לו הצעת נכבדות, אך הוא – חשקה נפשו בתורה: “במענה על מכתבו מאז – שנתאחר דרך הילוכו – בו כותב אשר המנהג במשפחתם להשתדל לקיים מרז”ל בן שמונה עשרה לחופה וכיון שכבר עבר גיל זה, מציעים לו נכבדות ועומד בספק אם להתעסק בזה כיון שרוצה ללמוד במנוחה עוד משך זמן.
”לדעתי נכון שיתענין בהאמור ובודאי בתנאים דירושלים עיה”ק ת”ו יוכל ללמוד גם לאחרי החתונה משך זמן חשוב, וכבר ידוע עד כמה הפליגו רז”ל במעלת לימוד תורה בטהרה, ומה שחושש שהנשואין יפריעו בהתמדת הלימוד, הרי אין זה תלוי אלא ברצונו, ואם ירצה באמת אזי יצליח בלימוד תורת הנגלה ותורת החסידות קודם החתונה וגם לאחרי החתונה…” (אג”ק חלק יג עמוד כג).
”
צו השעה” בכל אתר
הרב יוחנן גוראריה, רבה של חולון וחבר בית דין רבני חב”ד בארה”ק, בשיחה עם “בית משיח”: “ההתעוררות לעניין החלה דווקא ממשפחות אנ”ש, הורים לילדים בגילאי שידוכים, שפנו אל הרבנים וביקשו את התערבותם בעניין. יש ב”ה הרבה בחורים טובים שיושבים ולומדים, אבל גם ישנם כאלה שסיימו את מסלול הלימודים ולא ממשיכים ללמוד, ולהורים זה כואב. אין עניין סתם שבחורים יסתובבו, דבר שמביא גם לדברים לא רצויים”.
”בית משיח” הוסיף ושוחח על הנושא עם אחד האברכים מאנ”ש שהיה איש הקשר בין הרבנים והמשפיעים בנושא זה, ונרתם לקידום העניין ולסייע בידם של המשפיעים והרבנים להפיק את ה’קול קורא’. אברך יקר זה טרח מאחורי הקלעים, השתתף בישיבות השונות ועקב מקרוב אחרי התרקמות המהלך.
”הרבנים והמשפיעים מבקשים לעורר את הנושא במטרה להתמודד עם המציאות שנוצרה בשנים האחרונות לגבי דרכם של הבחורים לאחר שסיימו את מסלול הלימודים הרגיל. בעשרות השנים האחרונות השתרשה בציבור דעה הדוגלת באיחור גיל הנישואין. כביכול בחור צריך להיות בן 24-23 עד שהוא כבר יכול להתחתן ולבנות בית בישראל.
”הגיע הזמן להשתחרר מ’הנחות עולם’ מסויימות, ולהיצמד לדעות והשקפות המיוסדות על אדני התורה והחסידות ועל הוראות הרבי”.
”בראש ובראשונה” – כפי שמצוטט במכתבים – “חשוב לעיין בדברי חז”ל שיסודותם בהררי עולם “בן שמונה-עשרה לחופה”. והגמרא אף מוסיפה כי “עד [גיל] עשרים שנה יושב הקב”ה ומצפה לאדם מתי ישא אישה, כיוון שהגיע עשרים ולא נשא אומר – תיפח עצמותיו”.
כך היא הלכה פסוקה בשולחן ערוך: “מצווה על כל אדם שישא אשה בן י”ח… בשום ענין לא יעבור מכ’ שנה בלא אשה, ומי שעברו עליו כ’ שנה ואינו רוצה לישא בית דין כופין אותו לישא, כדי לקיים מצוות פריה ורביה”.
המציאות של נישואין בגיל 23-24 קיימת בחב”ד כבר עשרות שנים. מה קרה שהתעוררתם פתאום להוציא ‘קול קורא’ בנושא?
”למרבה הצער, בגלל שעד עתה היה מקובל להתחתן בגיל 24 – בחורים שסיימו את מסלול הלימודים בגיל 21-22 עזבו את הישיבה וחיפשו לעצמם עיסוקים שונים. הם חשבו לעצמם: יש לי עוד שנתיים לפחות עד החתונה – מה אני עושה בשנתיים הללו?
”ברור שיש בחורים רבים השוקדים על התורה ועל העבודה, אבל עדיין יש רבים מאוד שיורדים בשמירת הסדרים ובשעות הלימוד, ויש מהם שבכלל לא נמצאים במסגרת הישיבה, אף שבוודאי הם עסוקים בדברים טובים, כמו בזיכוי הרבים, בעזרה לשלוחים וכדומה.
”חינכו אותנו, שמהרגע שבחור נכנס לתומכי תמימים, הוא מצוי תחת אחריות הנהלת הישיבה – עד החופה. מקומו של תמים הוא בתומכי תמימים. משם הוא יוצא להתחתן. וכפי שסיפרו על אותו בחור שהגיע למשגיח וביקש רשות לצאת מהסדר לחופתו שלו… מושגים של ‘סיום’ הישיבה או עזיבתה לא היו קיימים מעולם בלקסיקון שלנו.
”מצב זה נוצר בגלל שהבחורים מרגישים שאחרי סיום המסלול הקבוע של הישיבה, עומדות לרשותם כמה שנים כדי לחוות חוויות שונות, או לפעול ברחבי העולם – עד שיגיעו לגיל 24, ואז יתחילו להתעניין בשידוכים.
ואז?
”התוצאה הבלתי נמנעת היא, שהבחורים הללו נכנסים להקמת בית בישראל לא מתוך עולם טהור של תורה ועבודת ה’, אלא לאחר שהם יוצאים בפועל מעולמה של הישיבה, אף שהם נחשבים לבחורי ישיבה. הנזק שהדבר גורם להם ולביתם החדש – ברור ומובן.
”חשוב לזכור שבמציאות העכשווית אפילו ד’ אמות של הישיבה כבר אינן מגינות לגמרי מפני הרוחות הרעות, החודרות באמצעות אמצעי הטכנולוגיה השונים. על אחת כמה וכמה אם הבחור אינו נמצא באווירה שכולה תורה וקדושה, שהוא חשוף יותר לסכנות. אפשר להניח שגם נגרמת ירידה רוחנית בלתי-רצויה כלל וכלל”.
והחתונה עשויה לעצור את ההידרדרות הרוחנית?
”בהחלט כן. אין זו המצאה שלי, אלא כך מפורש בגמרא, כאשר חז”ל עוסקים בצורך להתחתן בגיל 18-20, הם מנמקים זאת בכך שלאחר החתונה פוחתים הרהורי העבירה”. איש שיחנו מזכיר את דברי רב חסדא במסכת קידושין, שם הוא אומר כי יש לו עדיפות על פני חבריו משום שהוא התחתן בגיל שש-עשרה, והוא אומר עוד, שאם היה מתחתן בגיל ארבע-עשרה היה אומר לשטן: “גירא בעיניך” (= חץ בעיניך), כלומר, שלא היה חושש כלל מהיצר הרע.
באחת מאגרותיו הרבי מה”מ אף מזכיר דברים אלו של רב חסדא וכותב: ”הלוואי שגם האשכנזים היו מתרגלים לנישואין בגיל הכי רך, וכדברי רב חסדא” (אג”ק ח”כ עמ’ קעה), ועל כך מוסיף הרבי באגרת אחרת (אגרות-קודש כרך כג עמ’ רכא-ב): ”..הלוואי שגם האשכנזים היו משיאים בניהם ובנותיהם קרוב לפרקם ולא כהמצב בהווה… וגודל התיקון – אין די באר”.
לחולל שינוי תודעתי
הנושא, על שלל מורכבויותיו הגיע כאמור לדיון מעמיק אצל הרבנים. אלה התייעצו גם עם ראשי ישיבות ומשפיעים מישיבות חב”ד השונות המכירים את נפש הבחורים, לבטיהם ושיקוליהם, ואלו הגיעו למסקנה כי נוצר הכרח להקדים את גיל הנישואין כדי שלא ייווצר חלל ריק בין תקופת הלימודים בישיבה ובין שלב הקמת הבית. משמעות הדברים היא – שבחורים צריכים להתחיל לעסוק בשידוכים ולהינשא החל מגיל עשרים.
בשיחה עם הרב שלמה מאיעסקי, מהמשפיעים הבולטים בשכונת קראון הייטס ומהחתומים על המכתב, הוא מספר שכאשר חזר מהשליחות באוסטרליה, זכה להכנס יחד עם כל חברי הקבוצה ל’יחידות’ אצל הרבי. באותה יחידות החל הרבי לדבר איתם על שידוכים, ואמר שאלו שמצד גילם או הרגש ליבם מחזיקים בעניין השידוכים – שלא יתעסקו בעצמם כלל בבירורים, ויתנו להוריהם לדאוג לכל הפרטים, ורק כאשר יצטרכו לצאת לפגישות – יצאו, וגם זאת, רק אחרי שעות הסדרים.
רוב הבחורים שהיו באותה יחידות, מטעים הרב מאיעסקי, היו בגילאי
20-21, אולי אחד מהם היה בגיל 22, ובכל זאת הרבי מצא לנכון לדבר על כך. משמע שכבר בגיל כזה מתאים לדבר על שידוכים.
הרב פנחס קארף, משפיע בישיבת “אהלי תורה” בניו-יורק, מזכיר כי בשיחת י”ד כסלו תשי”ד, דיבר הרבי על כך שלמרות המעלה של הזמן שלפני הנישואין – הרי התכלית היא בזמן שלאחרי הנישואין. מכאן סיבת ההבדל בין ישיבות חב”ד לישיבות הליטאיות – שבישיבות הליטאיות לומדים עד גיל מבוגר ביותר, ואילו בליובאוויטש בכלל, ובישיבות ‘תומכי תמימים’ בפרט, הנהיגו הרביים את הסדר שבגיל עשרים צריכים להתעניין ולעסוק בשידוך כפשוטו, למטה מעשרה טפחים, כיוון ש”לא תוהו בראה, לשבת יצרה”. [ראוי לציין שב’הנחה’ שנדפסה ב’תורת מנחם’ נכתב שהתחלת העיסוק בשידוכים צריך להיות “בשנות העשרים המוקדמות”, אך בזכרונו של הרב קארף שנכח בהתוועדות, שהרבי דיבר על גיל עשרים כגיל התחלת השידוכים בחב”ד].
למי מיועד המכתב?
על קריאת “צו השעה” התנוססו באופן מפתיע עשרות חתימות של רבנים חב”דיים ומשפיעים בכל אתר ואתר, חוצה דעות ויבשות, כאשר כולם כאחד מאוחדים בדעתם בחשיבות העניין.
על מכתב הרבנים חתומים הרבנים החסידים (לפי סדר הא”ב): הרב מרדכי שמואל אשכנזי, מד”א דכפר חב”ד וחבר בית דין רבני חב”ד באה”ק; הרב יוסף ישעי’ ברוין, מד”א וחבר הבד”צ דשכונת קראון הייטס; הרב אליהו יוחנן גורארי’, רב העיר חולון וחבר בית דין רבני חב”ד באה”ק; הרב מנחם מענדל גלוכובסקי, מד”א דקהילת חב”ד רחובות וסגן מזכיר בית דין רבני חב”ד באה”ק; הרב משה הבלין, רב העיר קרית גת וראש ישיבת תות”ל קרית גת; הרב אברהם מיכאל הלפרין, רב ומו”צ גבעה הצרפתית וחבר בית דין רבני חב”ד באה”ק; הרב שלום דובער חייקין, רב דאנ”ש קליבלנד, אוהיו וחבר ועד רבני ליובאוויטש הכללי בארה”ב; הרב צבי הירש טלזנר, דיין, ק”ק חב”ד ליובאוויטש מלבורן, אוסטרליה; הרב ברוך בועז יורקוביץ, רב ומד”א דשיכון חב”ד בלוד; הרב יצחק יהודה ירוסלבסקי, מד”א דנחלת הר חב”ד ומזכיר בית דין רבני חב”ד באה”ק; הרב משה יהודה לייב לנדא, רב אב”ד דבני ברק; הרב יוסף צבי הלוי סגל, ראש כולל צמח צדק ירושלים; הרב זאב דוב סלונים, רב מרכז העיר ירושלים עיה”ק וחבר בית דין רבני חב”ד באה”ק; הרב אברהם ברוך פווזנר, רב אנ”ש בפריז וסגן אב”ד וועד רבני ליובאוויטש צרפת; הרב יקותיאל פרקש, מו”צ בירושלים; הרב לוי יצחק ראסקין, דיין קהילת ליובאוויטש לונדון; הרב אהרן יעקב שוויי, מד”א וחבר הבד”צ דשכונת קראון הייטס; הרב דוד שוחט, מרא דאתרא דק”ק ליובאוויטש טורונטו, נשיא ועד הרבנים טורונטו וחבר ועד רבני ליובאוויטש הכללי בארה”ב; הרב יוסף יצחק הלוי שוסטרמן, רב בלוס-אנג’לס וחבר ועד רבני ליובאוויטש הכללי בארה”ב; הרב יהודה לייב שפירא, רב דאנ”ש וראש ישיבה גדולה מיאמי וחבר ועד רבני ליובאוויטש הכללי בארה”ב.
ועל מכתב המשפיעים חתומים המשפיעים (לפי סדר הא”ב): הרב יוסף יצחק אופן, משפיע בישיבות תורת אמת וחח”ל צפת; הרב מיכאל גאלאמב, משפיע בישיבת תות”ל המרכזית; הרב אהרן דוד יצחק גאנץ, משגיח בישיבת תות”ל מוריסטאן; הרב זלמן גופין, משפיע בישיבת תות”ל המרכזית כפר חב”ד; הרב חיים שלום דייטש, ראש כולל צמח צדק ומשפיע דאנ”ש ירושלים עיה”ק; הרב עקיבא גרשון ווגנר, ראש ישיבת חב”ד טורנטו קנדה; הרב מענדל ווכטר, ראש הכולל ומשפיע דאנ”ש נחלת הר חב”ד; הרב יוסף יצחק ווילשאנסקי, ראש ישיבות חח”ל צפת, חיפה ונצרת עילית; הרב שלמה הכהן זרחי, משפיע בישיבת תות”ל המרכזית ניו-יורק; הרב שלמה זלמן מאיעסקי, מנהל רוחני מכון חנה ומשפיע בשכונת קראון הייטס; הרב שלמה הלוי סגל, ר”מ בישיבת אהלי-תורה ודיין בבד”צ קראון הייטס; הרב יוסף פלטיאל, משפיע בישיבת תות”ל ‘חובבי תורה’ קראון הייטס; הרב מאניס פרידמן, משפיע בית חנה מינוסוטה.
כאשר הגיעה השמועה הראשונית על מכתב הרבנים והמשפיעים, הקורא לבחורים להנשא בגיל עשרים – עוררה הקריאה תהיה רבתי בקרב תלמידי הישיבות, שכן המסלול הסטנדרטי של תלמידי הישיבות בחב”ד מסתיים בממוצע בגיל 21, ואחריו מתחילים בלימודי ה’סמיכה’ האורכים כשנה נוספת. למעשה, בחור מסלול הלימודים העכשווי אינו מאפשר לבחורים להנשא לפני גיל 22.
משיחות שערכנו עם כמה מהרבנים והמשפיעים החתומים על המכתב, עולה כי חלקם אכן היה סבור כי מן הראוי לבצע שינויים במסלול הלימודים הנהוג בישיבות חב”ד, כדי שכל הבחורים יוכלו להתחתן בגיל מוקדם יותר. אלא שלא כל הרבנים והמשפיעים היו סבורים כך, ומה גם שלעת-עתה אין הקרקע בשלה לשינוי משמעותי שכזה. משום כך, במכתבם של הרבנים יש רק קריאה כללית להקדים את גיל הנישואין “בגיל מוקדם יותר מהרגיל עד עתה”, בלי לציין לגיל מסויים.
גם במכתב המשפיעים, שנוקבים בגיל עשרים כזמן הראוי לנישואין, הם מצטטים את המובא בשולחן ערוך ש”אם עוסק בתורה וטרח בה ומתיירא לישא אשה כדי שלא יטרח במזונו ויתבטל מן התורה – מותר להתאחר”, ובהתאם לכך מסייגים את קריאתם ומבהירים ש”אם באמת הם יושבים ולומדים בשקידה ובהתמדה, יש מקום לאחֵר את הנישואין בעוד שנה-שנתיים”. משמע: מי שמעוניין להמשיך ללמוד במסלול הישיבתי, יכול להתעכב עד גיל 21-22, אולם מיד בתום המסלול הישיבתי – עליו להתחיל להתעניין בשידוכים.
אחד המשפיעים החתומים על המכתב מסביר שמלבד העידוד הכללי להקדמת גיל הנישואין, יש שני סוגי בחורים שהמכתב מיועד אליהם במיוחד: א) בחורים טובים וחסידיים, שאין להם ראש טוב ללימודים, ומתקשים להמשיך במסלול הישיבתי הגבוה. לטובתם של בחורים אלו, עדיף שיתחתנו בגיל 20 ויקימו בית בישראל, מאשר שימשיכו במסלול הישיבתי רק מכוח המוסכמה החברתית. ב) בחורים בני עשרים ומעלה שעזבו ויצאו מהמסלול הישיבתי. במצב העכשווי, גם הם לא חושבים על חתונה בגלל שאין זה מקובל. ממילא הם מחפשים לעצמם תעסוקה ומוצאים עצמם מטיילים ברחבי העולם או הולכים ללמוד בקולג’ ר”ל. ברור שלטובתם הרוחנית והגשמית של בחורים אלו – עדיף שיתחתנו כמה שיותר מוקדם, כל עוד הם עדיין תחת ההשפעה של זמן הלימודים בישיבה.
הכל תלוי בדעת הקהל
רבים מאנ”ש שראו את מכתב הרבנים והמשפיעים, תהו בינם לבין עצמם, האם ניתן בכלל לשנות את המציאות, או שמדובר במלחמה אבודה מראש. המשפיעים סבורים שבהחלט ניתן לשנות את המציאות. במכתבם הם טוענים ש”הכול תלוי בדעת הקהל. ברגע שציבור ההורים יבין שאין סיבה מוצדקת לאחֵר את הנישואין, והם יתחילו לדחוף את בניהם לשמוע הצעות – וכך גם גיל הנישואין יוקדם”.
הרב יוחנן גוראריה אומר כי מדובר בדחיפה הראשונית. “יחלוף זמן עד שהעניין יגיע לידי תיקון, אבל זו התחלתו של תהליך. כיוון שזה הגיע ממשפחות אנ”ש דווקא, משפחות טובות הורים לילדים בגיל השידוכים, והם אלו שפנו לרבנים וביקשו להוציא את הקריאה הזאת. הכול הבינו שאכן יש בעיה שצריכה פתרון. אני מאמין שבמשך הזמן זה יחלחל ויגיע לכלל השכבות בקרב ציבור חסידי חב”ד”.
הרב יוסף ישעי’ ברוין, מרא דאתרא חבר הבד”צ של שכונת קראון הייטס, אף הוא מהחתומים על המכתב, סבור שבהחלט ניתן לשנות את המצב, והכל תלוי בכמה ‘נחשונים’ שיתחתנו בגיל מוקדם, ויראו שהדבר אפשרי.
”אחרי כ”ז אדר תשנ”ד, כאשר הרבי עבר אירוע בריאותי נוסף ולא ענה תשובות, בחורים לא הסכימו להתחתן בלי תשובה מהרבי, וכך נוצר מצב שבמשך תקופה די ארוכה לא היו חתנים בחב”ד. זה לא היה מצב נורמלי, כי בהסתכלות הלכתית אולי אין להמנע מחתונה במקרה כזה, אבל זאת הייתה המציאות מצד ה’הרגש’ החסידי. כך, עד שהיה בחור אחד שהחליט שלא לעכב יותר את השידוך, ונהיה חתן. ברגע הראשון כולם היו המומים ממנו. הוא נהג בצורה קיצונית, יוצאת דופן. אבל מיד אחריו כולם התחילו להשתדך.
”כך גם בעניין הקדמת השידוכים: כל עוד הדבר מופרך לחלוטין להתחתן בגיל עשרים – אף אחד לא מעוניין לעשות את הצעד הראשון, אבל ברגע שיהיו כמה בחורים שיתחתנו בגיל עשרים, זה ישנה את דעת הקהל. בחור שיתחתן בגיל עשרים, כבר לא יהיה שונה”.
האם הרבנים סבורים שבחורים בגיל 20-21 כבר בשלים לנישואין?
המשפיעים מתייחסים לשאלה זו במכתבם, וטוענים ש”בשלות היא עניין של הכנה נפשית. בחור שבתודעתו ‘מונח’ שגיל הנישואין הוא 23 ומעלה, אכן לא יהיה בשל בגיל 20-21. אבל אם הבחור ידע שעליו להינשא בגיל צעיר יותר – הוא יהיה בשל. אין שום סיבה שבחור בגיל כזה לא יהיה בשל לנישואין. הוא כבר אדם בוגר ואחראי לכל דבר, וצריך רק שיהיה מוכן לכך נפשית”.
מוסיף על כך הרב ברוין: ראשית, אם חז”ל קבעו שבן 18 לחופה – הם בוודאי ידעו לסוד נפשו של אדם והעריכו שהוא אכן בשל ומוכן לחיי הנישואין.
אגב: מעניין לציין, שלפירוש רש”י קביעת חז”ל נסמכת על רמז בתורה: מתחילת התורה ועד לפסוק “כי מאיש לוקחה זאת” מופיעה המילה ‘אדם’ שמונה-עשרה פעמים.
כאשר מסתכלים על כל העניין במשקפיים תורניות, הרי מדובר במצווה (“פרו ורבו”), שהאדם מתחייב בה למעשה בגיל 13, ככל מצוות התורה. לכן מובא בשולחן ערוך ש”המקדים לישא בן י”ג מצוה מן המובחר”.
מה הסיבה התורנית לכך שלא מתחתנים בגיל 13, אלא רק מגיל 18 ואילך? מסביר אדמו”ר הזקן, ש”בימיהם שהיו לומדים עם הנערים מבן עשר שנים ואילך חמש שנים משנה וחמש שנים תלמוד שהם הטעמים בדרך קצרה – אם לא היה נושא כשעברו עליו עשרים שנה, היה עובר על מצות עשה של תורה, פרו ורבו. ותחלת זמנה הוא מבן שמונה עשרה כי גם אחר הנישואין יוכל ללמוד ב’ או ג’ שנים בלי טרדה גדולה כל כך בטרם יוליד בנים הרבה”.
זאת אומרת: בעצם היו צריכים להתחתן בגיל 13, אבל חז”ל אפשרו לנו לדחות את קיום המצוה עד גיל 18-20 בגלל לימוד תורה, שדוחה את המצוות.
כדי להמחיש עד כמה ברור בחז”ל שעד גיל עשרים חייבים להתחתן – ראוי לציין לשאלה מעניינת שמופיעה בפוסקים: מה דינו של אדם הנודר שלא יישא אישה עד אחרי גיל עשרים? יש הרבה פוסקים הסבורים ששבועתו בטלה, מכיוון שנשבע לבטל מצווה!
”אבל גם מי שמעוניין לשמוע חוות דעת עדכנית של מומחי נישואין, יופתע לשמוע שרבים מהם סבורים כי צריך להקדים את גיל הנישואין. באסיפות שקיימנו לפני פירסום המכתב, השתתפו כמה מומחי נישואין, שהתייחסו לטענה כאילו בחורים בגיל 20 אינם בשלים לנישואין, ואמרו נחרצות שזהו הגיל המתאים ביותר לחתונה. הם הדגישו, שכאשר ‘מתבשלים’ יותר מידי, מתחילים להתקלקל. בחורים מבוגרים הופכים להיות בררניים מאוד, וזה גורם להם לקשיים במציאת השידוך. אנחנו יודעים הרי ששידוכים זה משמים, וצריכים הרבה אמונה פשוטה. צריך כמובן גם לברר ולהתאים, שגם השכל יסכים לזה, אבל צריך להשאיר הרבה מקום לאמונה. בנקודה זו, יש עדיפות גדולה מאוד לבחורים צעירים”.
הרב ברוין אינו מהסס מלקחת דוגמה מבחורי השכונות החרדיות המקיפות את קראון הייטס כדי להוכיח שבחורים בגיל עשרים אכן בשלים לנישואין: “רוב הבחורים שם מתחתנים עד גיל עשרים: למרות גילם הצעיר, הם בהחלט מצליחים להקים משפחות לתפארת, עם חיי נישואין בריאים (אחוזי הגירושים בקהילות החרדיות נמוכים בהרבה מהאוכלוסיה הכללית), וגם בענייני פרנסה הם מצליחים מאוד, ויש בהם הרבה אברכים מבוססים כלכלית. מה שטוב להם – טוב גם לנו, ואין שום סיבה בעולם שבחור חב”די יהיה פחות בשל לנישואין מעמיתו בשכונה החרדית הסמוכה.
”כמובן שתמיד אפשר לשפר, ובמקביל לקריאה החשובה של הרבנים והמשפיעים להקדמת גיל הנישואין – היה ראוי שמישהו ירים את הכפפה ויטפל בהכנת הבחורים לקראת החתונה. בלי קשר לגיל הנישואין, יש הרבה מה לשפר בתחום הזה”.
לימודי ‘סמיכה’ – מיד בתום המסלול הישיבתי
ידועה הוראתו של הרבי שבחורים יקבלו ‘סמיכה’ לרבנות לפני החתונה. וכך נכתב בספר המנהגים חב”ד (עמוד 75): “החתן משתדל לסדר לימודיו באופן שעוד לפני החתונה יקבל סמיכה לרבנות, שכן בבית יהודי מתעוררות לא פעם ‘שאלות’ – ולא בכל עת ניתן לפנות לרב – והחתן צריך שיהיה ‘רב’ בביתו”. וכך אמר הרבי בשיחת כ”ד טבת תשי”ב: “שמנהג זה הוא הוראה לרבים – שצריכים לקבל סמיכה להוראה קודם החתונה”.
האם הקדמת הנישואין לא תפגע ביכולת לקבל ‘סמיכה’ לפני החתונה?
המשפיעים מתייחסים לכך במכתבם, ומבהירים שאין בקריאתם פגיעה בלימודי הסמיכה, אבל בהחלט יש קריאה להזדרז בלימודי הסמיכה מיד עם סיום המסלול הישיבתי. “בפועל – הם כותבים – בחורים רבים דוחים את לימודי ה’סמיכה’ לגיל מבוגר יותר, ונוצר בינתיים חלל ריק, ואז גם כשמגיע השלב שתכננו ללימודי ה’סמיכה’, הרבה מהם כבר יצאו ממסגרת הלימודים ולא עושים זאת. אדרבה, יש להתחיל בלימודי ה’סמיכה’ מיד בתום סדרי ה’שיעורים’ בישיבה, מתוך ידיעה שהזמן דוחק וצריך לסיים את ה’סמיכה’ ולהינשא”.
את השאלה הבאה הפנינו אל הרב יוסף יצחק ווילשאנסקי, ראש ישיבות חח”ל צפת, חיפה ונצרת עילית: מה לגבי ההצעה לשלב לימודי ‘סמיכה’ לרבנות בתוך מסלול הלימודים הישיבתי הרגיל, כדי שבחורים שסיימו את המסלול הישיבתי אכן יוכלו להינשא מיד כשתעודת הוראה בידיהם?
”ההצעה הזאת מקוממת”, קובע הרב ווילשאנסקי בנחרצות, “זה לא אמור להיות כלל בתכנית הלימודים הישיבתית. אנחנו מבקשים להעמיד בחורים למדנים, שימלאו כרסם בנגלה ובחסידות, בגמרא ובמפרשים. גם בחור בשיעור ג’ בישיבה גדולה עדיין חסר הרבה כדי למלא את הדמות הרוחנית שלו בתוכן. לימודי ‘סמיכה’ יפגמו בלמדנות, הן בנגלה והן בחסידות. בחורים צריכים לדעת ללמוד, צריכים להספיק ללמוד ככל האפשר. האם להפוך את זה ללימוד בשביל תעודה? ובכלל” – הוא מטעים במרירות – “בימינו הכול הפך להיות ‘מסלולים’; פלוני סיים מסלול זה, החל מסלול אחר, וכו’. נורא ואיום”.
לעומת דבריו הנחרצים של הרב ווילשאנסקי, נודע לנו כי בישיבות מסויימות כבר החלו לחשוב ברצינות על הנושא, ומדברים על אפשרות לקבוע ‘סדר’ מיוחד ללימודי סמיכה במסגרת הישיבה הגדולה. כמה רבנים ועסקנים אף בוחנים אפשרות לפתוח מכון ללימודי סמיכה בגיל 18-19, כדי לאפשר לבחורים שמעוניינים בכך – להתחתן בגיל עשרים לאחרי קבלת סמיכה.
הנהלות הישיבות שיהיו מעוניינות לקדם את לימודי הסמיכה בגיל מוקדם יותר, יצטרכו לברר את מה ששמענו מכמה וכמה אברכים שלמדו ב-770 בשנות הכ”פים והלמ”דים – שהיה ידוע כי הנהלת הישיבה לא מאשרת להתחיל בלימודי הסמיכה לפני גיל 21. בחורים שביקשו ללמוד בגיל צעיר יותר, נענו בשלילה. גם לאחר גיל 21, לא השיבו חברי ההנהלה בחיוב לאלתר, אלא היו מבקשים תחילה את אישורו של הרבי. מכיוון שבאותן שנים היו חברי הנהלת הישיבה נכנסים ליחידות אצל הרבי לעיתים קרובות, ומקבלים הוראות ישירות כיצד לנהוג עם התלמידים, טענו האברכים עמם שוחחנו שמן הסתם הייתה זו הוראה של הרבי.
לסיום: איך מחוללים את השינוי הזה בפועל?
את השאלה הזאת הפנינו לאברך שיזם את קריאת הרבנים: “ברור שזה תהליך שייקח זמן, אבל בע”ה בכוחות משותפים נשיג את המטרה הראויה. בראש ובראשונה צריך לשלול בתודעתנו את הלגיטימציה של דחיית הנישואין; צריך לדעת שכאשר בחור לא רוצה להתחתן אלא לבלות את הזמן, גם אם בדרכים טובות – זה דבר פסול בתכלית, וצריך לשדר לו את המסר הזה.
”בחורים צריכים לדעת, שברגע שהם סיימו את מסלול הלימודים, עליהם להתחיל להתעניין בשידוכים, כדי שיגיעו לחתונה מעולמה של הישיבה, ולא מאווירת החולין ר”ל.
”גם ההורים צריכים ללחוץ על בניהם להקדים את גיל הנישואין. אנחנו נגביר את הפירסום בנושא הזה כדי להגביר את המודעות על מנת שגם ראשי-הישיבות והמשפיעים יפעלו לחנך את הבחורים לכך.
”במאמץ משולב של כולנו יחד נוכל לפעול להקדמת גיל הנישואין ולהביא את התועלת הרבה שיש בכך, לנחת רוח לרבי”.