האמונה השקטה

התוועדויות קטנות באמצע החיים, עם הרב חיים ועקנין

א. האמונה השקטה

‘אז מה באמת החזיק אותך שלומי?’ שאלתי אותו באחת השיחות מלב אל לב שגלגלנו. ‘האמונה שאבא שלי האמין בי’, באה התשובה. ‘אבל הרבה אנשים סביבך האמינו בך’, החזרתי לו. ‘כן… הם בעיקר דיברו והסבירו לי למה הם מאמינים בי ואני מצידי שכנעתי אותם שאין במה להאמין… עד שהתייאשו. אבל אבא שלי… כמעט לא הוציא מילה. המבט, העיניים שלו סיפרו כמה הוא באמת מאמין שעוד אצליח.

אז הבנתי מהי העוצמה של האמונה השקטה.

ב. יחי צריך להגיד

770. בתור בחור ב’קבוצה’ אני זוכר את השיחות שעשינו אל תוך הלילה כשהנושא היה הנסיון בו אנו נמצאים. ואם כי החשבתי את עצמי לבחור ‘מאמין’, הרגשתי שהאמונה מתחזקת אף יותר כשהייתי בד’ אמות של הרבי. יש דברים שמקבלים רק ב–770… עד היום עולות בזכרוני תמונות חיות מאותן ההתוועדויות בהן המשפיעים דיברו והתוועדו איתנו וגרמו לכך שהאמונה תיכנס פנימה הכי עמוק שאפשר.

אך זכורה במיוחד אחת מסעודות מלווה מלכה בה השתתפתי. שעת חצות. ר’ בערל ליפסקר (מה’חברא קדישא’) מכריז בקול חנוק “יחי אדוננו…” ועוד פעם “יחי…” חלק מהנוכחים החלו לשאול שאלות ולבקש הסברים וכו’ אך ר’ בערל לא נכנס לפרטים. ‘השאלות הן יפות’ הוא אומר ‘אבל יחי צריך להגיד, כך כתוב בשיחות’. כך. בפשטות. בלי רטוריקה ובלי ריגושים. ‘יחי’ צריך להגיד.

האמונה הזו היא שעומדת מול  הילד שבי  הכואב, השואל, הזועק. נותנת לשאלות להישאר בחלל ויחד עם זאת להישאר בלהט האמונה הפשוטה. יחי.

ג. למה?

“למה עשה ה’ ככה???” זעק הרב אשכנזי, רבו של כפר חב”ד בהלוויתם של השלוחים גבי ורבקי הולצברג הי”ד. לאחריו עלה רב גדול וחשוב וניסה ‘להרגיע’ את הקהל בצטטו פסוקים שונים בעניני אמונה “צדיק ה’ בכל דרכיו” “אוי לנו שנהרהר אחר השכינה” וכו’.

הבנתי אותו. אך גם נצנצה בי המחשבה שאצלנו החסידים ‘למה עשה ה’ ככה’ אינה סותרת את האמונה אלא מחזקת אותה.

ד. להאמין כמו סבתא

ידוע הסיפור אודות הפרופסור שנכנס אל הרבי ליחידות ויצא מתפעם מגודל גאונותו של הרבי שהיה בקי במקצועו בו היה נחשב לאחד המומחים בתחום. ‘אבל אינני מבין’ אמר. ‘באמונה הרבי מדבר בדיוק כמו סבתא שלי…’

יש מקומות בהם מחפשים כל העת צידוקים וטעמים לאמונה (הבריאות שבכשרות למשל, ועוד כל מיני דברים יפים שתמצאו באתרי התשובה…). אנחנו אולי אוהבים את ההסברים הללו ומי שלומד קצת חסידות יכול לתת גם הסברים יפים מאלו, אבל עלינו לדעת שהאמונה באה ממקום אחר. לפני כן. כמו אותה סבתא זקנה.

הרבי לימד אותנו שאמונה היא לא דבר שתמיד מבינים והיא מסתדרת עם השכל שלנו. היא חקוקה בתוכנו. זה נותן לנו בתור חסידים את היכולת לזעוק, לבכות ולשאול ויחד עם זאת להישאר עם אותה אמונה לוהטת. כשמסתכלים על השיחות של הרבי על ההעלם והסתר שהיה בי’ שבט מגלים שהרבי לא עושה הנחות ושואל את השאלות הקשות ביותר ודוקא מהמקום הזה האמונה חזקה יותר.

ונחזור קצת  לג’ תמוז שלי. אחרי ג’ תמוז נאלצנו להשיב על טענות המלמדים. האמת, הסתדרתי עם זה, והם דוקא היו המומים איך האמונה שלנו עדיין חזקה. רק עם המלמד אייזנבך היה לי קשה… הוא תמיד האמין בנו, החב”דניקים והרי הבטחנו לו שאוטוטו…

הסברים לא הצלחתי לתת לו. היום, כשאני חושב על זה אולי לא הייתי צריך להסביר לו. הייתי צריך לשתוק ואחר כך פשוט לומר שאנחנו ממשיכים הלאה, לגאולה… אני מכיר אותו זה היה מספיק לו.

בג’ תמוז כשנשב יחד נתוועד ונתחזק, בין לבין נשתוק וניתן את המקום של האמונה הפשוטה אך החזקה והפנימית, המקום בו השאלות “למה?” ו”עד מתי?” קיימות ולא סותרות את התקווה.

זה מזכיר לי את הדוד שלי שהיה מוכן לסבול את הרעש שלנו האחיינים עד האוכל… ‘שקט, אוכלים!’ אז, חברים שקט, מאמינים.

איך אומר השיר ‘לכל אחד יש בפנים את הילד תן לו להביע את עצמו…’ רעבע, עד מתי???

יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד!

רוצה להוסיף על הדברים?

בבקשה אל תשאיר אותי לבד… בוא נתוועד על זה…

באימייל: ybv770@gmail.com