אחד האנשים המיוחדים שהיה מגיע לרבי מדי שנה בחודש סיוון, היה החסיד ר’ זלמן יפה, מ

אחד האנשים המיוחדים שהיה מגיע לרבי מדי שנה בחודש סיוון, היה החסיד ר’ זלמן יפה, מחסידי חב”ד במנצ’סטר. הוא זכה לקירובים נדירים ונפלאים, והרבי היה מתייחס אליו בחום רב ומדבר עמו כדבר עם ידיד • מתוך הספר “יום יום עם הרבי” לחודש סיוון

במהלך עבודתי המרתקת בעריכת הספר החדש “יום יום עם הרבי” על חודש סיוון - מתוך הסדרה המונומנטלית לאורך כל ימות השנה - שוב ושוב נתקלתי בדמותו של החסיד ר’ זלמן יפה במגוון רב של מקומות וזמנים. מכל הסיפורים, האפיזודות והיומנים עולה כי חסיד זה זכה לקירוב נפלא ומיוחד מהרבי, מה שלא זכו לו חסידים אחרים. הרבי התייחס אליו ביחס חם ומיוחד במינו.

ר’ זלמן יפה היה חסיד חב”ד תושב מנצ’סטר שבאנגליה, ומראשי הפעילים שם. הוא לא גידל זקן (והחל בזה רק בשנים האחרונות לחייו, בהוראת הרבי), ובכל זאת דמותו תפסה מקום של כבוד בחצר 770, ליד הרבי ובהזדמנויות שונות ורבות.

במשך שנים רבות זכה ליחס מיוחד מהרבי, כך למשל כאשר בתו הינדה מלכה נישאה בחודש תמוז תשכ”ג עב”ג הרב שמואל לו. על אף שבאותה תקופה הפסיק הרבי לסדר קידושין בחופות, הרי שלאחר הפצרות רבות מצדו של אביה ר’ זלמן יפה, נענה לבסוף הרבי לסדר קידושין בתנאי שיקדימו את שעת החופה, ושלא יוודע לאף אחד מהסכמתו של הרבי. כמו כן התנה הרבי שכל המוזמנים יהיו מוכנים בשעה 5:00 אחר הצהריים.

כשנה לאחר מכן, בכ”א בסיון תשכ”ד, נולד נכדו הבכור של ר’ זלמן. ביומנו מציין ר’ זלמן “קצת הופתעתי כשהרבי סירב להיות סנדק”. במילים הבאות מקופלת מסכת האהבה והקשר המיוחד של הרבי אליו, וביחד עם זאת הרגישות לכלל החסידים: “הרבי הסביר שישנם אנשים רבים שמקנאים בי בגלל הידידות של הרבי לי ולמשפחתי, בפרט בגלל סידור הקידושין של הינדי. עמדתו של הרבי היתה שהקנאה תפרוץ את כל הגבולות לו היה סנדק, ולטובתנו האישית עליו לסרב. הבנתי שכרגיל, הרבי צודק, וכיבדנו את הרב חודקוב בסנדקאות”…

היומנים מכילים חומר רב ומרתק, והם מקפלים בתוכם עובדות ודברים מיוחדים בהנהגותיו הקדושות של הרבי במהלך השנים. השורות הבאות מציבות אפוא אלומת אור ליחס המיוחד לו זכה החסיד ר’ זלמן יפה, רעייתו ומשפחתו לאורך השנים.

הרבי ביקש: “בבקשה, תהיה יותר ידידותי כלפיי”

החל משנת תשכ”ד, הגיעו ר’ זלמן ומשפחתו לרבי בכל שנה לחג השבועות, ומאז במשך כשלושים חגי שבועות זכו להיות עם הרבי, כך שר’ זלמן יפה הפך לחלק מההווי של 770 בחודש סיוון.

לאורך יומני חודש סיון שערכתי, שוב ושוב ניבטת אהבתו המיוחדת של הרבי אליו, עד שהוא עצמו התפלא לא פעם באוזני הרבי: מדוע זכה ליחס שכזה? וכך הוא כותב ביומנו בחודש סיון תשכ”ט: “להפתעתי ולהתפעלותי הנצחיים, וגם לסיפוקי, הרבי ממשיך להרעיף עלי כבוד רב. לפני הרבה שנים שאלתי את הרבי מדוע הוא מתנהג אלי בכבוד כה גדול כאשר לא עשיתי דבר כדי לזכות בו. הרבי ענה שזה לא בעבור העבודה שכבר עשיתי, אלא עבור מה שאני עתיד לעשות… לפני שנה שאלתי את הרבי את אותה שאלה והזכרתי את תשובת הרבי אלי מאז. הרבי חייך ואמר: ‘התשובה תקפה היום’!

בכל פעם שהגיע לחצרות קודשנו, הרבי התעניין בו וברעייתו ואפילו בפרטים הקטנים של מקום אכסנייתם. כך היה למשל בתחילת חודש סיון תשכ”ט, כאשר ר’ זלמן ורעייתו הגיעו לרבי, ופגשוהו באותו ביקור לראשונה בעת כינוס שנערך לנשים לקראת חג השבועות.

“הרב חודקוב עדכן אותי שבעוד חצי שעה הרבי יגיד שיחה בפני נשי ובנות חב”ד שהתקבצו לרגל הכינוס השנתי. לאחר השיחה הנשים מחוץ לעיר תעבורנה ליד הרבי. הרב חודקוב הציע שאנחנו נצטרף לסוף התור לומר לרבי “שלום עליכם”.

כשהגיע תורנו, הרבי חייך ושאל: “מדוע לא באתם לפני שבת מברכים? הייתם מספיקים עוד התוועדות”.

“איפה אתם מתאכסנים?”

“ברחוב יוניון”, השבנו - התאכסנו בדירה מעל הכולל הצמוד לחלק האחורי של 770 ברחוב יוניון.

“אהה, טוב,” ענה הרבי. “יוניטי (אחדות) - שלום”.

להפתעתי ולהתפעלותי הנצחיים, וגם לסיפוקי, הרבי ממשיך להרעיף עלי כבוד רב.

על הקשר המיוחד שבין הרבי לר’ זלמן, ניתן גם ללמוד מהבקשה שהפנה אליו הרבי ביחידות שהתקיימה בשנת תשל”ה, וכפי שמספר ר’ זלמן ביומנו האישי מאותה שנה:

“שאלתי את הרבי ביחידות אם יתנגד שבעתיד נביא איתנו רשמקול כדי להקליט את ה’יחידות’ פשוט לא יכולנו לזכור אפילו חצי מכל הדברים שהרבי אומר לנו ב’יחידות’, נסענו דרך ארוכה עד ניו–יורק והיה חשוב לנו שנדע את כל הדברים שנאמרו לנו.

“הרבי ענה שאין לו כל התנגדות לרעיון זה, ואז הוסיף: “בבקשה, תהיה יותר ידידותי כלפיי”.

“דיברנו על עוד נושאים, ציבוריים ומשפחתיים, ואז עמדנו לעזוב.

“היינו המומים. התקשינו להאמין שנכחנו בחדרו של הרבי למעלה משעה. הזמן חלף כל–כך מהר.

“הרהרתי והתבוננתי רבות בדברי הרבי אלי ב’יחידות’ - למה התכוון הרבי כשאמר שעלי להיות יותר ידידותי כלפיו? אחד מידידיי חשב שיש לו הסבר בשבילי: “הרבי הוא מלך, וצריכים להתייחס אליו בהתאם - במלוא הכבוד, ההערכה והאציליות, כשאתה רואה את הרבי, אסור לך לחייך לעברו”. והוא המשיך בדבריו: “זה גם מאוד הגיוני. ככל שאתה יותר רוצה להראות לרבי שאתה ידיד שלו, כך אתה צריך לחייך אליו פחות והבעת פניך צריכה להיות חמורת–סבר ובכובד–ראש בראותך אותו”.

“דבריו של הידיד קצת הטרידו אותי. ישבתי וכתבתי לרבי שאולי אני צריך להיות קצת פחות עליז ושמח כשאני פוגש אותו.

“ומה ענה הרבי? מלה אחת: “וילד” [=פראי]. במילים אחרות, ההשערה הזאת מזעזעת. בהמשך התשובה הסביר לי הרבי את כוונתו האמיתית: הרבי כתב שעלי לעשות דברים מתוך ידידות ואהבה כלפיו, מתוך שמחה אמיתית, ולא משום שהרבי נותן פקודה וממילא אין לי ברירה אלא לציית לה”.

ואהבת .. ובלכתך בדרך

ר’ זלמן, כחסיד אוהב, נאמן ודבוק לרבו, פעמים רבות היה ממתין לרבי בעת שיצא מ–770 לביתו או בעת ששב מביתו ל–770. כך גם בעת שנסע לאוהל ובחזרה. פעמים רבות הרבי ראה אותו במדרכה הסמוכה לכביש, פנה אליו והחליף עמו מספר מילים - עובדה נדירה ביותר.

כך למשל ביום שישי אחד של חודש סיון תשכ”ו, הרבי שב ברגל מביתו בשעה 1:45 בצהריים. ליד 770 פגש את ר’ זלמן יפה ועצר לדבר איתו. גם בשנים מאוחרות יותר התופעה חזרה על עצמה, כמו באחד מימי חודש סיון תש”נ, הרבי יצא לאוהל לפנות ערב, ולפני שנכנס למכוניתו הנהן בראשו הק׳ לשלום לר’ זלמן יפה שי׳ וחייך אליו. אחר כך הורה לקרוא לו, ואמר לו מספר מילים.

שוב היה מעשה מיוחד של קירבה יתרה ביום שישי אחד של חודש סיון תש”מ, כאשר הרבי יצא מחדרו הק’ לכיוון ביתו. ליד המכונית עמדו ר’ זלמן יפה ומשפחתו, כאשר מן הצד עמד בנו של ר’ זלמן והסריט. הרבי חייך ושאל את ר’ זלמן “האם הוא כבר מוכן לכבוד שבת?” ור’ זלמן השיב בחיוב. הרבי פנה אל הנכדים שעמדו במקום ושאלם היכן אביהם? הם השיבו כי הוא עומד בסמוך ומסריט במצלמתו את המעמד. כאן פנה הרבי לעברו בחיוך ואמר שיתקרב אליו כדי להסריט. כשהתקרב בנו של ר’ זלמן, חייך אליו הרבי ושאלו אם עדיין נשארו לו סרטי צילום? הלה ענה בחיוב ושוב החל להסריט. להפתעת כולם נעמד הרבי פתאום, פנה לכיוון המצלמה, חייך חיוך רחב ונופף לילדים לשלום…

[אגב, לא תמיד הרבי ראה בעין יפה את הצילומים. כך מספר ר’ זלמן יפה ביומנו שיחה שלו עם הרבי באחת היחידויות, מה שמראה על סגנון השיחה המיוחד שלו עם הרבי:

“שאלתי את הרבי אם ייתן לי הזדמנות לצלם אותו. הרבי הסתכל עלי בהפתעה: ‘בוודאי כבר הספקת לצלם אותי לאחרונה’.

“הוכיתי בתדהמה. באחד הימים הראשונים לבואנו, ממש לפני תפילת מנחה, סידרתי שרעייתי, בתי וילדיהם יעמדו באחת הפינות וכאשר הרבי יהיה בדרכו לבית המדרש, אצלם תמונה נאה שבה ייראו הרבי וגם כל בני המשפחה. בדרך כלל, כשהרבי רואה את רעייתי, הוא עוצר לרגע ואומר לה כמה מילים.

“בעודני מצפה לנוהג קבוע זה, בדקתי את ההבזק והפוקוס של המצלמה - וחיכיתי. דלת חדרו של הרבי נפתחה, והרבי חלף על פני כל הקבוצה כמו הבזק מהיר, מבלי לעצור אף לשנייה אחת. הייתי בטוח שהרבי כלל לא ראה אותי עם המצלמה. הרבי היה נראה מאוד עסוק וטרוד. איזה מזל היה לי! דווקא כאשר סידרתי הכל כדי להשיג תמונה כזאת, הרבי שינה ממנהגו הקבוע.

“בכל אופן, הרבי התנער עתה מבקשתי לקבל תמונה עם ‘פוזה’”].

ביומנו מחודש סיון תשל”ה, שוב כותב ר’ זלמן יפה על אחד מהפגישות ה”אקראיות” הללו ברחובה של עיר: “לאחר סיומו של כינוס תורה, הגיעה מכוניתו של הרבי ל–770. הרבי פתח את הדלת בשעה שהייתי בדרכי קדימה למילוי תפקידי - שלא התמניתי לו - לשמש כשוער. כשהגעתי, הרבי כבר עמד על המדרכה. ‘מאוחר מדי’, אמר הרבי בחיוך עליז.

הרגשתי כמי שנפל מפסגת הר. הרבי פסע כמה פסיעות קדימה, ואז פנה לאחור, הרים שתי אצבעות והכריז: ‘בפעם הבאה - פעמיים’. התסכול שאפף אותי ברגע הקודם, שכך זה עתה.

“בתור בונוס, רעייתי שעמדה בקרבת מקום קיבלה מהרבי חיוך נפלא והצדעה (הרבי נגע באצבעו בקצה כובעו)”.

ביום שלישי ט”ו בסיון תשכ”ח, בשעת ערב מאוחרת עזב הרבי את 770 בדרכו לביתו. כשיצא פגש הרבי ברחוב את ר’ זלמן ואת רעייתו מרת רוזלין. מתאר זאת ר’ זלמן ביומנו: “הרבי נגע בכובעו לרוזלין ושאל אותה אם היא נהנתה בחג למרות שאני עזבתי אותה למשך הסעודות כדי לסעוד על שולחן הרבי. רוזלין ענתה בחיוב. אני הודיתי לרבי עבור ההתוועדות של שבת הקודמת, ואמרתי לרבי שזו היתה מהנה מאוד. ‘התענוג היה שלי’, ענה הרבי, תמיד הג’נטלמן המושלם”, מסכם ר’ זלמן ביומנו בסיפוק.

מונה וסופר

גם בהתוועדויות היה ר’ זלמן מקבל יחס מיוחד. הוא היה יושב לא רחוק ממקומו של הרבי, ומקשיב קשב רב להתוועדות. לא פעם פנה אליו הרבי בין השיחות והורה לו לומר “לחיים”.

כמנהגו במשך שנים רבות, הרבי אמר שיחות קודש על ביאור רש”י בפרשה. מנהגו של הרבי היה להקשות צרור קושיות על רש”י “פשוט ותמים” לכאורה, עד שאי אפשר היה להבין כיצד רש”י הובן בפשטות כה רבה, ורק לאחר מכן היה הרבי משיב תשובה שעמה היה פותר את הקושיות כולן.

כך למשל בשבת קודש פרשת נשא בשנת תש”מ, כאשר באמצע סדר הקושיות שהקשה הרבי על פרש”י, שאל אם יש מי שסופר את השאלות? ר’ זלמן יפה ענה שהוא סופר, והרבי שאלו: באיזו קושיה אוחזים? וענה: בחמישית. וחייך אליו הרבי. לאחר–זמן שאלו הרבי שוב: היכן אוחזים? וענה: בעשרים, ואמר הרבי שזה יהיה מספיק…

גם שנה לאחר מכן, בפרשת נשא תשמ”א, הקשה הרבי קושיות על ביאור רש”י, כשבאמצע פנה לר’ זלמן יפה ושאלו “כמה שאלות נשאלו כבר?” ר’ זלמן השיב: 14. השיב הרבי בבת שחוק, שהואיל ובברכת כהנים (שעל פירש״י זה עמד) יש 15 מילים - יוסיף אפוא שאלה נוספת… לאחר מכן אמר, שכדי להראות שאין מקמצים בקושיות, ישאל שאלה ה–16…

אגב, היו פעמים שר’ זלמן שאל את הרבי שאלות שונות על רש”י בפרשה, והרבי השיב לו כי ידבר על כך בהתוועדות של שבת הקרובה.

“זמנו של ר’ זלמן להגיע בחג השבועות”

ר’ זלמן זכה מדי שנה לאכול על שולחן מלכים - כאשר היה מוזמן להיות אורח בסעודות החג בדירת כ”ק אדמו”ר הריי”צ ביחד עם הרבי. סעודות אלו שהייתה בהן אווירה מסוימת של קרבה, היו מנוצלות על ידי החסידים לשאול שאלות ולהעלות ענינים שונים בפני הרבי שבזמנים רגילים לא היו מעזים לשאול.

ר’ זלמן עצמו היה מעלה נושאים שונים, כפי ראות עיניו, ושואל את הרבי מתוך תמימות ופשטות האופייניים לו. כך למשל בחג שבועות תשכ”ז, זמן קצר לאחר כיבוש הכותל המערבי, שאל ר’ זלמן את הרבי בסעודת ליל החג, היות ועתה קיימת אפשרות ללכת לכותל המערבי, ומלונדון בוודאי יסעו יהודים רבים, ואם יסע כ”ק אדמו”ר שליט”א - יסעו עמו עשרת אלפי יהודים.

הרבי השיב לו ואמר: “מה פתאום עשרת אלפים? כשיבוא משיח - יסעו הרבה יותר”.

שנתיים לאחר מכן, בחג שבועות תשכ”ט, שוב זכה ר’ זלמן לשבת בשולחן החג במחיצת הרבי. אחד הנוכחים שאל האם נוהגים לשטוח עשבים בבית הכנסת כפי שפוסק אדמו”ר הזקן, והרבי השיב ואמר שבניקולייב נהגו כך. כשר’ יצחק חורגין, אחד האורחים בסעודה, הגיב שבכל מקום לא נוהגים כן, אמר הרבי שניתן לשאול את הגבאי של מנצ’סטר…

ר’ זלמן יפה ענה בו במקום, כי בכל בתי הכנסת באנגליה נוהגים לקשט - חוץ מליובאוויטש. כאן פנה ר’ זלמן לרבי ושאל איך נוהגים ב–770? הרבי התפלא על עצם השאלה ואמר: “מה השאלה? הרי אתם בעצמכם נמצאים כאן?!” ר’ זלמן הגיב שראה שסידרו גינה חדשה בחוץ, וחשב שאולי זה לזכר המנהג. הרבי ענה, שאין זה שייך למנהג ועשו זאת בלי קשר לחג השבועות.

בסעודת ליל החג של שנת תש”ל, פנה ר’ זלמן לרבי ושאל משהו באנגלית, אך הרבי הורה לו לדבר רק באידיש - כנראה מפני כבודם של האורחים הנוספים שלא הבינו אנגלית.

ר’ זלמן התפלא באוזני הרבי מדוע לא שרים ב–770 בתפילה “הוא אלקינו”? וענה לו הרבי, שזה מפני שלא ראה כך אצל הרבי הריי”צ. ושאל ר’ זלמן האם בליובאוויטש שרו, והצביע הרבי על הרב סימפסון באומרו שהוא היה בליובאוויטש, הרב סימפסון אמר שבליובאוויטש לא שרו.

ואמר ר’ זלמן יפה: זה היה פעם בליובאוויטש, אבל היום העולם הוא מודרני, ודורשים ניגונים שמחים.  והפלא הוא שבכל העולם למדו לנגן “הוא אלקינו”, מכאן, ורק כאן לא שרים. הרבי ענה לו, שהוא ראה ששרים זאת אצל הרבי הריי”צ, בברלין ראה פעם ראשונה ששרים זאת, אבל ב’כתר’ כן שרים ב–770. ואמר ר’ זלמן, שהוא היה כאן שתי שבתות ולא ראה ששרו “הוא אלקינו”, ואמר הרבי: שאלתכם הייתה בנוגע ל”הוא אלקינו” - חשבתי ששאלתכם בנוגע ל”אין כאלקינו”… הרי זה אשמתכם שלא שרים.

ר’ זלמן אמר שהוא רק חייל.

הרבי: אם כן, מצווה אני עליכם לשיר…

ר’ זלמן הוסיף שבמנצ’סטר מנגנים בהלל את הניגון “א–לי אתה”, ואמר הרבי “הרי זהו ניגון של אדמו”ר הזקן”. ושאל ר’ זלמן, למה לא שרים כאן את זה בהלל? ואמר הרבי: “תשירו ניגון זה מחר, והנמצאים כאן יעזרו לך אם הם יהיו”…

בסעודה של שנת תשכ”ט הודה ר’ זלמן לרבי על שהורה לנגן “האדרת והאמונה”, ואמר שנהנה מכך מאד. השיב לו הרבי: “אם הייתם מזכירים זאת אתמול - היו גם אתמול מנגנים זאת, והנה, כיון שמגיע לכם ‘אחוזים’, לכן תנגנו עכשיו ניגון”. ר’ זלמן התנצל ואמר שהוא לא יודע לנגן כל כך טוב, ומכיון שנמצא כאן ר’ זלמן טייבל, שהוא ינגן. אך הרבי אמר לו: “אולם לו (לר’ זלמן טייבל) אין מגיע אחוזים. לכם מגיע, לכן תנגנו…”

בסעודה של החג בשנת תשכ”ו, שאל ר’ זלמן יפה את הרבי האם הוא יכול לשיר? והרבי השיב לו בביטוי לשון לא שגרתי: “ס’איז א פרי קאונטרי” - זו מדינה חופשית - כלומר: יכולים אתם לעשות מה שרוצים…”

בהמשך אותה סעודה התבטא הרבי בביטויים נדירים על ר’ זלמן, מה שגילה עוד טפח מאהבתו של הרבי את ר’ זלמן. היה זה כאשר הרבי אמר פתאום “מנצ’סטר נהייתה עיר חסידית”, והחל לדבר במעלותיו של ר’ זלמן, שהשם שלו כשמו של אדמו”ר הזקן והוא אשר נתן לו הכוחות לזה.

בהמשך שאל ר’ זלמן את הרבי - למה פעם היו חסידים ולא פעלו על אחרים כפי שהרבי דורש בתקופה זו לפעול על הזולת? השיב לו הרבי: פעם חסיד רק היה שולט על חסיד שכמותו היה יכול להישאר חסיד, אבל היום עושים עוד חסידים.. ר’ זלמן הגיב: מיום בואו של ר’ בן ציון שם טוב, והרבי נהיה רבי, אז מנצ’סטר נהייתה אחרת… הרבי הגיב בחיוך רחב.

נושא מעין זה עלה שוב בסעודת החג בשנת תשכ”ח, כאשר בליל השני של החג, פתח ר’ זלמן וסיפר כיצד שם ליובאוויטש ושמו של הרבי מתפרסם בלונדון. הרבי חייך רבות ואמר שצריכים לחשוב אודות עיר נוספת באנגליה…

בהמשך התעניין הרבי בחובות של “בית ליובאוויטש” ואמר לר’ זלמן יפה: “כיון שאתם חושבים שאתם עשירים - לבסוף תתעשרו”. ר’ זלמן סיפר כי למרות שלא היה כסף לבניה, החלו בבניית בית ליובאוויטש, ורבים שאלו איך הוא עושה דבר כזה.

כאן שאלו הרש”ג: איך באמת עשיתם זאת?

ענה ר’ זלמן בנוכחות הרבי: “משום שיש לנו רבי”…

למחרת בעת התוועדות החג, ניגש הרש”ג לרבי וביקש ברכה עבור בניין הישיבה. אמר לו הרבי: “זלמן יפה הרי סיפר אתמול מעשה, עליכם ללמוד דוגמה ממאנצ’סטער”…

בשנה הבאה, תשכ”ט, שוב סיפר ר’ זלמן על אודות הפעולות במנצ’סטר, ואמר שלצורך הפעילות היו זקוקים בדחיפות לכעשרים אלף לירות שטרלינג מהממשלה, והיו קשיים בקבלתם אבל לבסוף קיבלו הכל. אמר לו הרבי: “להבא תבקשו פעמיים ככה - ארבעים אלף”. אחרי שסיים ר’ זלמן לספר את סיפורו, שיבחו הרבי ברמז גלוי: “זוהי המעלה של ‘אנא עבדא’”…

כאן פנה הרש”ג לר’ זלמן יפה ואמר לו כי עליו לבוא ל–770 יותר. באופן מיוחד התערב הרבי בשיחה ואמר: “לכל אחד יש את הזמן שלו, וזמנו של ר’ זלמן להגיע בחג השבועות, שהרי בראש השנה ויום הכיפורים הוא משמש כשליח ציבור”.

קשה עלי פרידתכם

בכל שנה התקשה ר’ זלמן לעזוב את הרבי ולהשאיר מאחור את חצרות קודשנו. בכל שנה הפרידה הייתה קשה עליו. בפעמים הבודדות שמצא “תירוצים”, היה נשאר עוד כמה ימים.

בכל פעם הפרידה הייתה קשה. כך למשל עולה מתיאור יחידות מיוחדת נוספת לה זכה ב’גן עדן התחתון’ בצהרי יום בשנת תשמ”ב, בטרם שב ר’ זלמן לביתו שבאנגליה. היה זה לאחר תפילת מנחה, כשר’ זלמן ורעייתו נכנסו והרבי דיבר עמם כעשר דקות. הרבי נתן להם מטבעות מאנגליה על מנת לתתם לצדקה כשיגיעו לשם.

ר’ זלמן יפה: נו, הגיע הזמן להגיד שלום.

הרבי: נתחיל במצוה, תן את זה לצדקה באנגליה.

גב’ יפה: תודה רבה.

הרבי: איך היה סיום ספר התורה בבופלו, ניו יורק?

גב’ יפה: מאד יפה, קהל גדול בלע”ה. גם על הבימה הי’ קהל גדול.

ר’ זלמן יפה: אני גם ישבתי על הבמה אבל ישבתי מאחור אז לא שמעתי. לכן אני אוהב לשבת עם הפנים לרבי כשהוא מתוועד.

אני שומע שהרבי שבע רצון מהספר תורה הבוקר.

הרבי: כן.

ר’ זלמן יפה: זה ממלא את רצונו של הרבי ואני אוהב לראות את הרבי בנוח.

ר’ זלמן יפה: אנחנו מיוחדים אם זכינו לראות את הרבי מחייך וכל כך בנוח. אף פעם לא ראיתי את הרבי במצב רוח כל כך טוב. זה מחמם לי את הלב.

הרבי: יפה מאד. מתי אתם נוסעים היום?

ר’ זלמן יפה: עוד כמה דקות, אני רק נכנס להגיד שלום לרב חודקוב, תמיד אני אומר לו שלום.

הרבי: בכל אופן תמסור ד”ש לכולם.

ר’ זלמן יפה: [לגבי ענין מסוים] קבלתי תשובה מהרבי בצורה מהירה מאד, זה טוב מאד.

הרבי: לא הייתה לי ברירה, אמרת לי שאתה נוסע מיד אחרי מנחה.

ר’ זלמן יפה: תודה רבה רבי.

הרבי: עם הרבה בריאות וכפי שאמרתי קודם תתחיל להראות ניסים במנצ’סטר.

•

ב’יחידות פרידה’ שהתקיימה בשנת תשל”ד, מתואר כי הרבי הכתירו בתואר מיוחד במינו:

“ר’ זלמן יפה נכנס לגן עדן התחתון להיפרד לפני הנסיעה, יחד עמו נכנסו אשתו ובתו (וחתנו?). לכל אחד נתן הרבי 20 פאונד: 10 לתת לצדקה ו 10- להשתתפות במבצע מזוזה. לר’ זלמן עצמו נתן חופן מטבעות לחלק במנצ’סטר, לונדון ובעוד מקומות.

ר’ זלמן שאל: “כמה מטבעות יש כאן”?

הרבי: “לא ספרתי את זה, מה זה נוגע”?

הרבי: “כעת אתה מפסיק להיות ‘מר מנצ’סטר’ ונהיה ‘מר אנגליה’”.

ר’ זלמן: “מר בריטניה”.

הרבי: “מר הממלכה המאוחדת”…

•

בחודש סיון תשכ”ט כותב המזכיר הרב יהודה לייב גרונר ביומנו מילים אחדות שמקפלות בחובן את האהבה של החסיד לרבי ובחזרה: “במוצאי שבת קודש בצאתו עמד שם ר’ זלמן יפה ואמר הנ”ל שטוב לו כאן, רק שצריכים לנסוע מחר… ואמר כ״ק אד״ש “עד מחר משיח יכול לבוא. יהיו שינויים”.