חכם משה מיכאלשווילי

חכם משה מיכאלשווילי עבר שנים רבות של מסירות נפש למען הפצת תורה ויהדות בקרב יהודי גרוזיה. תחת עינם הפקוחה של השלטונות, הלך מבית לבית והפיץ תורה ויהדות. פעמים אף נעצר ופעם אחת אף נגזרה עליו גזירת מוות • בארץ הקודש נשלח על ידי הרבי לשכונה החב”דית נחלת–הר–חב”ד כדי לקלוט את עולי גרוזיה, ומאז הפך “חכם משה” למנהיג ומורה דרך לעולי גרוזיה–גאורגיה. הוא האיר דרכם באור התורה והחסידות, ודאג להם בגשמיות וברוחניות • בערב שבת קודש פ’ במדבר, לאחר ארבעים וחמש שנים בשליחות הרבי, השיב חכם מיכאלשווילי את נשמתו לבוראה •  “ומשה עלה אל האלוקים”

בראשית הנחל’ה. קבלת פנים לעולים חדשים. משמאל לימין: חכם משה, הרב ירוסלבסקי, ר’ אלחנן יעקובוביץ’, ר’ אברהם אלתר הבר | אחים מיכאלשווילי. מימין לשמאל: חכם בן ציון שליט”א, חכם משה ע”ה, חכם יעקב שליט”א

 ערב שבת קודש לאחר חצות היום. המונים ממלאים את בית הכנסת לעדת גאורגיה (גרוזיה) בנחלת הר חב”ד. כולם באו לחלוק כבוד אחרון לחכם משה מיכאלשווילי ע”ה שנפטר אך שלוש שעות קודם לכן; האיש שבהוראת הרבי רומם את עדת הגאורגים במשך קרוב ליובל שנים.

אל היכל בית הכנסת “בית שמואל” הנקרא על שם הרב שמואל לויטין, שליח רבותינו לגרוזיה, ממשיכים לנהור ברגל וברכב בני עדת הגאורגים כמו גם חסידי חב”ד מנחלת הר חב”ד ומרחבי הארץ כולה. בקהל נראים גם רבנים ואישי ציבור. הכול באו לחלוק כבוד למנהיג הדגול והנערץ שנשלח על ידי הרבי לנחלת הר חב”ד.

על הבימה במרכז בית הכנסת עומדים חכמי העדה בעיניים מושפלות, כואבים את לכתו של מי שסלל במידה רבה את הדרך לבני העדה.

חכמי העדה נשאו הספדים רוויי רגש, באשר הם כולם תלמידיו והולכים בדרכו של המנוח, שעד לא מכבר, חרף מצבו הבריאותי, המשיך לפעול ביתר שאת וניהל הקמת פרויקטים חדשים במקביל לפעילות הענפה שהקים ברחבי הארץ.

ההספדים נישאו בעברית ומפעם לפעם עברו המספידים לשפה המדוברת בפי שומעי לקחו של המנוח - גרוזינית והדמעות נראו מבצבצות מעיני הנוכחים. מעזרת נשים נשמעו זעקות כאב, באשר לבו של המנהיג הרוחני נדם; מנהיג רוחני שכל ימיו וחייו היו נתונים להיטיב לכלל הן בגשמיות והן רוחניות.

מעולם לא ויתר לעצמו גם לא על חוט השערה. כותב השורות התפעל לראות בחודשים האחרונים את חכם משה, מובל בכסא גלגלים עד פתח המקווה, ואז מתרומם מכסאו ובמאמצים רבים, בסיוע בני משפחה, נכנס למקווה, טובל ויוצא בטהרה ובצאתו מהמקווה שב אל כסא הגלגלים.

אחד המספידים סיפר, כי בתקופה הראשונה לאחר שחכם משה הגיע לארץ הקודש, הוא נפגש עם הראשון לציון רבי עובדיה יוסף זצ”ל, ואמר לו: “ספר התורה של עדתנו מוטל על הרצפה, והמשימה שלנו להרימו ולרוממו”. ואכן, במשך עשרות שנים פעל המנוח ללא לאות וללא הפסקה במטרה לרומם רוחנית את בני העדה הקדושה בכל המובנים, פעל ועשה בכל רחבי הארץ - והצליח! המספידים הדגישו כי חכם משה היה שליחו הנאמן של הרבי שנשלח על ידו לנחלת הר חב”ד, ופעל על פי הוראות הרבי. הוא עשה הכול כדי להחדיר יהדות וחסידות בקרב שומעי לקחו.

הרב יצחק יהודה ירוסלבסקי, מרא דאתרא דנחלת הר חב”ד, העלה זכרונות מתקופת הבראשית של נחלת הר חב”ד, כאשר חכם משה סייע בכל מאודו להתיישבות בני עדת גרוזיה בשכונת חב”ד כפי הוראת הרבי, וכאשר היו מכשולים ובעיות, כל התלונות הגיעו אליו, והוא עשה הכול כדי למצוא פתרונות בדרכי נועם.

מפאת השבת המתקרבת, מזדרזים המלווים לעלות על רכבים ואוטובוסים ופותחים בנסיעה מהירה אל הר הזיתים, שם ממתינים למלווים הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט”א, והראשון לציון הרב שלמה עמאר שליט”א. הרבנים הנכבדים נפגשו עם המנוח פעמים רבות במהלך פעילותו הענפה, ולמרות השבת המתקרבת ובאה באו לחלוק כבוד אחרון למי שמסר נפשו מילדותו ועד פטירתו.

בתוך שנה - בן זכר

תולדות חייו גדושים מסירות נפש וחסידות. עוד בימי צעירותו למד חסידות והיה קשור בעבותות אהבה לחסידות חב”ד. בתקופה בה התגורר בגרוזיה מסר את נפשו על חינוך ילדי ישראל ובמלאכת קודש זו המשיך כל ימיו.

על פועלו הרב ועל המעשים הכבירים של אביו וסבו בקרב יהודי גרוזיה, לא הרבה לספר, ומי שהכיר את חכם משה ידע כי כל מעייניו מוקדשים למען פעילות להפצת היהדות והחסידות, וכל רגע פנוי היה מוקדש למטרה זו ולא לספר מתולדותיו או ממעשיו. אך בני משפחתו שאפו בכל מאודם לתעד את תקופת צעירותו, ולאחר מאמצים הצליחו לקבל משני אחיו הסכמה לפתוח את צפונות לבם ולספר יחדיו על הימים שבהם פעלו תחת הדיכוי הקומוניסטי. זכות נפלאה היתה לכותב השורות להיות המראיין ברב–שיח המשפחתי המיוחד והחד–פעמי שנערך באחד מערבי שבת קודש הקייציים לפני י”ד שנים.

בתולדות המנוח שלפנינו, ישולבו שביבים מתוך רב–שיח נדיר זה בו דיברו שלושת האחים הרבנים, על ההיסטוריה המרתקת שלהם השזורה במסירות נפש אמיתית.

•    •    •

חכם משה מיכאלשווילי נולד בשנת תרצ”ג, לאביו חכם שבתי ואמו הרבנית ציפורה מיכאלשווילי בעיר קולאשי שבגרוזיה. לאביו ולזקנו חכם אברהם, היה קשר מיוחד עם שלוחי רבותינו נשיאינו לגרוזיה - הרב שמואל לויטין, הרב שמריהו ששונקין, הרב מרדכי פרלוב, והרב אברהם לוי סלוין.

לקראת חג הפסח היו מגיעים הרב לויטין, הרב פרלוב והרב סלוין לבית הסבא חכם אברהם מיכאלשווילי אשר בקולאשי כדי לקנות ממנו מצות עבודת יד שאפה במאפיה פרטית. הללו ידעו שמצותיו של חכם אברהם נאפו בכשרות ובהידור רב.

באחת השנים, בביקורם לקראת חג הפסח, במהלך הסעודה שנערכה לכבוד האורחים המכובדים, שפך בפניהם חכם אברהם את אשר על ליבו: “בני שבתאי, נשוי זה כמה שנים וטרם זכה לבנים”, השלוחים שמעו את צרתו של החכם, ובו במקום כתבו מכתב לרבי הריי”צ וביקשו ברכה בעבורו. מספר שבועות חלפו עד שהגיע מברק מהרבי הריי”צ ששהה באותה תקופה בריגא: “בתוך שנה יהיה לכם בן זכר”. ואכן, לא חלפה שנה ולחכם שבתאי נולד בן, הלא הוא חכם יעקב מיכאלשווילי שליט”א, אחיו הבכור של חכם משה ע”ה.

 
מסירות נפש לחינוך ילדי ישראל

בניגוד לדיכוי ביד הברזל שניחת על יהודי רוסיה, הרי שבגרוזיה הדיכוי לא היה כה קשה, רק בדבר אחד הנחיתו השלטונות את יד הברזל שלהם: החינוך היהודי, דבר זה היה אסור לחלוטין. אף על פי כן, חכם שבתאי התעקש על כך שילד יהודי חייב ללמוד תורה. בשעות הבוקר עבד כשוחט במשחטה העירונית, אך כשהיה חוזר לביתו בשעות אחר הצהרים, היה מכנס את ילדי הקהילה בבתי כנסת ובבתים פרטיים ולימדם תנ”ך, משנה וגמרא.

בד–בבד עם פעולותיו בקולאשי, נדד לעיירות וערים נוספות ברחבי גרוזיה, ופעל בהם לחיזוק היהדות. פעולות אלו היו כרוכות במסירות נפש ולא פעם ‘זכה’ להיתפס על ידי אנשי המשטרה החשאית, אולם בחסדי ה’ היו אלו מעצרים לזמנים קצרים בלבד.

אך לא לעולם חוסן. באחד הימים נתפס ‘על חם’ בידי מלאכי החבלה כשהוא מלמד תורה כשמונים מילדי הקהילה. הוא ועוד חמשה מלמדים נעצרו והובלו למטה המשטרה החשאית בעיר טיביליסי, וכעבור זמן קצר הוצא נגדם גזר דין מוות, אלא שבניסים גדולים גזר הדין לא יצא לפועל. במשך כמה חודשים נחקר ועונה עד שבהשתדלות  מכרים יהודים שוחרר, לאחר שהוזהר שלא יחזור עוד ללמד תינוקות של בית רבן.

את ההבטחה הזאת הפר מיד לאחר שחרורו, כשהוא ממשיך ללמד ילדי ישראל חרף החשש ממעצר בידי השלטונות. נראה כי אנשי הרשע ידעו ממעשיו אך בחרו להעלים עין, אולם בתקופת ‘עלילת הרופאים’, בשנת תשי”ג, כאשר נעצרו יהודים רבים, הגיעו מלאכי החבלה גם לבית משפחת מיכאלשווילי ונטלו עמם את חכם שבתאי שסבל במרתפי החקירות עינויים קשים ביותר. גם לאחר מותו של סטאלין, כאשר עלילת הרופאים התבטלה, לא שוחרר חכם שבתאי ובמשך חודשים ספג עינויים קשים ביותר. כאשר שב לביתו, היה משותק בפלג גופו הימני והדיבור היה קשה עליו.

הילדים מקפידים על קדושת שבת

ילדיו, ובהם חכם משה ע”ה, חונכו על ידו למסירות נפש, כפי שסיפר חכם משה בראיון: “היינו חייבים ללכת לבית הספר הממלכתי, אולם בשעות אחר הצהרים והערב שקדנו על לימודי התורה בבית. אבא וסבא [חכם אברהם] התמסרו לחינוכנו על פי רוח ישראל סבא. הבעיה הגדולה היתה בשבת, כשלא הסכמנו להגיע לבית הספר בשום אופן. היו שנים שעוד אפשר היה לתרץ תירוצים שונים, כמו מחלה, הצורך לעזרה בבית וכדומה, אבל ברבות הימים עלו על כך השלטונות והחלו להקפיד ביתר שאת. הקפדה זו חלחלה גם אצל המנהלים והמורים שלא הסכימו עוד לקבל תירוצים. היו הורים שנענשו על כך שילדיהם לא הגיעו בשבתות לבית הספר. כשסבא שמע על ההווא אמינא שאולי נלך בשבת לבית הספר, אמר בעגמת נפש: ‘כל מה שנתתי לכם, נכדיי היקרים, לא שווה אם תלכו בשבת לבית הספר’…”

מה עשו בכל זאת? על כך הוסיף חכם משה וסיפר: “יום שישי בגרוזיה היה יום שכולו מוקדש להכנות לכבוד שבת. ביום זה הכינו את כל התבשילים לשבת. סבא עסק תמיד בהכנות לשבת, אולם הוא לא היה מתחיל בהכנות עד שהצליח בדרך כל שהיא לשלוח ‘מתנות’ למורות שלי ושל אחיי כדי שלא ימסרו אותנו לשלטונות. וכך, במקום לפקוד בשבתות את בית הספר, התפללנו בבית הכנסת.

“בקולאשי היו כמה בתי כנסת. לראות את בית הכנסת שבו התפללנו בשבת היה מחזה מרהיב ביופיו, כאשר מפתחי בתי הכנסת יוצאים מאות יהודים למרות המעקבים והרדיפות הבלתי פוסקות”.

חכם משה ברשימות השחורות

בבואו לפרקו, נשא לאישה את הרבנית לאה בטוניאשווילי, אשר עמדה לימינו בכל תפקידיו, והלכה לעולמה לפני למעלה משני עשורים.

בשנים הבאות הלכו הבנים בדרכו של האבא. בשעות הבוקר עבדו בשחיטה אך בשעות אחר הצהרים והערב עברו מבית לבית כדי ללמד תורה לילדי ישראל, לקרוא עמם קריאת שמע, להניח תפילין ומי שידיעותיו היו טובות, לימדוהו גם חומש, משנה וגמרא. בכל בית התאספו מספר ילדים, והאחים החכמים לבית מיכאלשווילי עברו מבית לבית ובמסירות נפש לימדום תורה.

באחד הימים עלתה המשטרה החשאית על עקבותיהם, והחלו לערוך אחריהם מעקבים. אלו נמשכו זמן רב, אך למרות זאת מעולם לא נתפסו. הם דאגו לשחד את אחד מעובדי הק.ג.ב. ובכל פעם שתוכננה פשיטה על רחוב מסוים - היו האחים מוזהרים מראש. אם באותו ערב הציבו אנשי הק.ג.ב. מארב ליד הבית בו היו אמורים ללמד, היו האחים נמנעים מלהגיע לשם. מובן כי הדבר היה כרוך בשרשרת ניסים מופלאה.

באחד הימים פורסם שמם של האחים ב’רשימות השחורות’ של הק.ג.ב. רשימות אלו פורסמו גם בעיתונות והאזרחים הוזהרו שלא ליצור קשר עמם: “הם מכניסים רעל לילדינו הרכים”. נאמר בעיתון.

במהלך הרב–שיח עם האחים מיכאלשווילי, תמה כותב השורות בפניהם, מהיכן לוקחים כוחות להמשיך וללמד בפחד שכזה? וחכם משה השיב: “קשה לתאר זאת למי שלא היה ‘שם’. אך בזמן מלחמה יש לכל חייל כוחות ותעצומות נפש מה שאין לו ביום רגיל. באותה תקופה היו לנו כוחות ותעצומות נפש. אין ספק שסייעתא דשמייא, וזכותם של רבותינו נשיאינו עמדה לנו”.

באותה תקופה למדו שלושת האחים חסידות עם החסיד הרב דוד שקולניק שהתגורר בשנים ההן בקולאשי. במשך חמש שנים נמשכה קביעות הלימוד, שעתיים בבוקר ושעתיים בלילה, ובשבת ארבע שעות. ר’ דוד שקולניק היה מוסר לאחים ספרי חסידות, ובכתב ידם היו מעתיקים מאמרים ולעיתים גם קונטרסים שלמים כדי שיוכלו ללמוד בהם. בידי האח חכם יעקב נשמר ‘קונטרס התפילה’ כשהוא כתוב בכתב ידו, והוא הציג אותו בפניי במהלך הרב–שיח.

במהלך השנים, הגיעו דברי חסידות לקולאשי, ובכל פעם בדרך חשאית אחרת, כפי שסיפר חכם משה:

“לובה אליאב היה המזכיר הראשון בשגרירות ישראל במוסקבה [לבקשת חסידי חב”ד, נסע בערי ברית המועצות והעביר תשמישי קדושה וספרי חסידות], היה מגיע לעיתים לקולאשי. הוא היה שוהה בעיר במשך שעות ספורות בלבד, בהן היה מחלק ליהודים ספרי קודש ותפילין ומיד לאחר מכן עוזב את העיר. מעולם לא שהה בלילה בקולאשי. יהודי ששוחח עמו - הסתכן. כל מי שנראה יוצר עמו מגע - הק.ג.ב. היה ממהר לחקור אותו על פרטי הקשר ביניהם.

“פעם הגיע לעיר ר’ נותק’ה ברכהן שהתגורר באותם ימים בריגא, הוא הגיע במסווה של תייר תמים. כדי להראות את עצמו כתייר אמיתי, נעמד במרכז השוק בקולאשי והחל לצלם במצלמתו. הוא לא היה מודע לכך שבעיירה קטנה בגרוזיה, מצלמה היא מצרך נדיר. עוברי אורח שראו אדם זר מצלם, חשבוהו למרגל ומיהרו להזעיק את המשטרה. הוא נלקח לחקירה ובמהלכה התגלו בחבילתו ספר ‘היום יום’, וכן שיחות של הרבי. הדבר נודע ליהודי העיירה ולאחר השתדלות של יהודים טובים ושוחד רב - שוחרר. היה זה יום שישי ויהודי העיירה חששו לארחו כיון שנחשד כמרגל. אחד היהודים שגר בפאתי העיר, ניאות להסתכן בשביל מצוות הכנסת אורחים. במוצאי שבת הגענו [שלושת האחים מיכאלשווילי] לביתו של אותו יהודי, ור’ נותק’ה התוועד עמנו וחילק לנו ספרי יהדות וחסידות, וכן תשמישי קדושה שקשה היה להשיגם, ובשבילנו היה זה שלל יקר ערך”.

 

היציאה מעמק הבכא

הקשרים הדיפלומטיים בין ארץ ישראל לברית המועצות נותקו עם פרוץ מלחמת ששת הימים, כאשר רוסיה צידדה ותמכה במדינות ערב. אך בניסי ניסים, דווקא ביום בו פרצה המלחמה, אושרה יציאתם של משפחת מיכאלשווילי מברית המועצות. היה זה נס גלוי, כפי שסיפרו האחים בהתרגשות גלויה.

חכם משה: “הפחד מהשלטונות באותם ימים היה עצום; גם מצוקת הפרנסה היתה גדולה כיון שלא עבדנו בשבת, ובשל כך חיינו חיי דוחק. לא היה לנו כסף לכרטיסי טיסה לארץ ישראל וגם היינו ידועים כמשפחה שמעשיה מנוגדים לשלטון - כך שהיה זה חלום בלבד לצאת לארץ ישראל.

“באחד הימים באתי בדברים עם יהודי ששימש כתובע הכללי של גרוזיה. הוא שמע את דבריי ואמר לי: “לפי ספר החוקים אי אפשר להעניש אתכם על רצונכם לעלות לארץ ישראל. אבל כידוע, אם ירצו, יוכלו לטפול עליכם אשמות שווא וישלחו אתכם לארץ גזירה למשך שנים רבות. כך כדאי שתכלכל את צעדיך במתינות ובזהירות”.

לאחר מאמצים רבים, בחודש שבט תשכ”ז, ניתנו היתרי יציאה למשפחת מיכאלשווילי - האבא חכם שבתי ורעייתו, שלושת בניו והנכדים, אלא שבראש חודש אדר, אבי המשפחה חכם שבתי הלך לעולמו. אם לא די בכך, הרי שכעת נוצרה בעיה פרוצדורלית נוספת; המסמכים לא מתאימים עוד שכן נמנו בהם עשרים ואחת נפשות וכעת יש עשרים בלבד… לא חלף זמן רב, ולאחד מאחיו של חכם משה נולדה בת, והיא הוכנסה במסמכים במקום הסב שנפטר.

בין כך ובין כך, המתיחות הגדולה בין מדינות ערב לארץ ישראל גרמה לשלטונות לעכב את יציאתם של האחים מיכאלשווילי, חרף העובדה שהיו להם היתרי יציאה.

בסופו של דבר הצליחו להתגבר על כל המכשולים, ויציאת האחים ובני משפחותיהם היתה אירוע משמח לכל בני הקהילה. ביום יציאתם לדרך התאספו כל אנשי הקהילה, החכמים ובני העדה, כדי להיפרד מבני המשפחה.

מקולאשי נסעה המשפחה למוסקבה ומשם בטיסה לוינה. למרבה הפחד, המטוס נחת בפתאומיות בקייב על פי הוראה לא–צפויה של השלטונות. הפחד היה נורא. עשרות שוטרים ואנשי ק.ג.ב. הסתערו על המטוס וערכו בו חיפוש מדוקדק, ורק לאחר שעה ארוכה עזבו כוחות הביטחון והמטוס המריא שוב בדרכו לוינה. משם המשיכו בני המשפחה לונציה, בה עלו על אוניה שהפליגה לארץ הקודש.

ביום י’ בתמוז תשכ”ז הגיעו כל בני המשפחה המורחבת לנמל חיפה.

“תוך שנה הם יהיו פה”

המשפחה כולה התיישבה בכפר חב”ד ולקראת חודש תשרי טסו שלושת האחים לרבי. הרבי התייחס אליהם באופן מופלא. בכל התוועדות המתין עד שכל האחים יגיעו. פעם איחר אחד האחים להגיע להתוועדות, והרבי התעניין היכן הוא האח השלישי.

כשהגיעו ל–770, סיפר להם הרב שמואל לויטין, כי בשמחת תורה תשכ”ז, ביקש מהרבי ברכה שיהודי גרוזיה יצאו מברית המועצות, והרבי אמר שתוך שנה הם יהיו פה. והנה הנבואה התגשמה ורבני יהדות גרוזיה נמצאים.

במהלך חודש תשרי שאלו את הרבי האם לפנות לעסקים פרטיים או להמשיך בפעילות כ’חכמי העדה’ והרבי השיב: “להמשיך בפעילות בדרך אבות שבגרוזיה”. חכם משה הוסיף וסיפר, כי הרבי הורה להם שלא לשנות את המנהגים שנהגו בגרוזיה, וגם את הניגונים של העדה הורה לשמר.

לאור הוראת הרבי, החלו בפעילות בקרב עולי גרוזיה, אלא שאלו היו מעטים, אך עוד פעילות רבה נכונה להם בשנים הבאות.

הרבי עצמו בחר בחכם משה להיות שלוחו

כשנתיים חלפו מאז הגיע לארץ הקודש, וחייו של חכם משה השתנו באחת לאחר שהרבי הורה לו לעבור מכפר חב”ד ולהתיישב בשכונת נחלת הר חב”ד שהיתה בהליכי הקמה. השכונה הוקמה בהוראת הרבי, כדי ליישב בה את עולי גרוזיה יחד עם חסידי חב”ד, במטרה להמשיך את ההשפעה החב”דית שהיתה נחלת יהדות גרוזיה במשך כמה דורות.

בז’ באדר תשכ”ט התיישבו עשר משפחות חב”דיות בשכונה החדשה, ומספר ימים אחר כך הגיעו למקום כחמישים משפחות שעלו מגרוזיה. באותם ימים שיגר הרבי מברק לוועד כפר חב”ד, בו הורה שאחד מהאחים הרבנים מיכאלשווילי יעבור לנחלת הר חב”ד כדי לכהן בה כרב, להנהיג את העדה ולסייע בקליטתם הגשמית והרוחנית.

יו”ר ועד כפר חב”ד דאז ר’ שלמה מיידנצ’יק זימן את שלושת האחים, והציג בפניהם את המברק של הרבי. השלושה השיבו פה אחד כי כל אחד מהם מוכן מיד כעת לעבור לנחלת הר חב”ד כדי למלא את הוראת הרבי. השלושה כתבו מכתב משותף בו הודיעו לרבי כי כל אחד מהם מוכן לצאת בשליחות הרבי לשכונה החדשה. המענה היה ברור - הרבי הקיף בעיגול את שמו של חכם משה.

חכם משה לא השתהה, ומיד החל בפעילות אינטנסיבית בקרב עולי גרוזיה שהתגוררו בנחלת הר חב”ד. מידי יום הוא נסע לעבודתו בבית שמש שם עבד כשוחט, ובתום יום העבודה המשיך לנחלת הר חב”ד כדי לטפל בהתיישבות העולים מגרוזיה. כך בימי חול, ואילו בשבתות ובמועדי ישראל שהה בנחלת הר חב”ד לאורך כל היממה. וכך גם בחגים ומועדים, והכל במטרה לפעול עם העולים כדי לבצע את הוראות הרבי.

באותם ימים עדיין התגורר בכפר חב”ד בצריפים העומדים קרוב לשטח עליו עומד כיום בניין 770. מהצריפים דלף מים ותנאי המגורים היו קשים, אך בו בזמן פעל בכל דרך כדי לספק לעולים החדשים דירות מתאימות ולהתאים לכל אחד משרה ממנה יוכל להתפרנס ברווח.

למרות כל פועלו, היו גם תלונות מצד התושבים שהתרגלו בגרוזיה לגור בבית מרווח מוקף בחצר שגדלו בה ירקות, ובה גם נמצאת פרה נותנת חלב, וכולם היו מסודרים עם עבודה, ואילו בקרית מלאכי גרו לעיתים מספר משפחות בדירה צרה, ומקור הפרנסה היה תלוי במשרדי הממשלה שהיו אמורים לסדר זאת. אף על פי כן, חכם משה פעל במרץ להיטיב עם תנאי חייהם של העולים. כיוון שהוא היה כמעט היחיד שקרא, כתב ודיבר את שפת העולים לצד עברית, כל התלונות התנקזו אליו. אף על פי כן הוא לא נרתע ועשה כל שביכולתו ליישם את הוראות הרבי, ליישב בנחל’ה עולים מגרוזיה. הוא פעל בשיתוף פעולה עם עסקני חב”ד”.

מגדיל תורה ומאדירה

בשנת תשל”א עבר לגור בנחלת הר חב”ד, ופעילותו התרחבה עוד יותר. חכם משה כיהן כרב, חזן ומוהל גם יחד. בד בבד עם פעילותו בנחל’ה, פעל גם במקומות רבים בארץ ישראל, כפי שמספר בנו הרב אברהם מיכאלשווילי:

“בשנים הבאות אבא עבד יחד עם חכמי העדה ובהם: חכם רפאל אלאשווילי, חכם יהודה בוטראשווילי (קולאשער), חכם יעקב דבראשווילי ועוד. הפעולות שלהם להקמת בתי כנסת, הקמת מקוואות ומסגרות לימודיות, נעשו יחד עם ‘הפעילים’ בראשות הרב שלום דובער ליפשיץ ע”ה. חכמי העדה היו מגיעים לריכוז של עולים באחת הערים, ואם היו רואים שאין בית כנסת לעדה הגרוזינית, היו דואגים לסגור קירות כלשהם מתחת לאחד הבניינים, ולהקים שם בית כנסת שהיה נקרא “בית כנסת יד לאחים”. בתי כנסת כאלו הקימו בסיוע ‘הפעילים’ בכל ריכוז עולי גרוזיה ברחבי הארץ”.

חכם משה נואם בפני קהל צאן מרעיתו ודורש מהם בעוז ובתוקף להתחזק בשמירת מצוות, ולשלוח את בניהם ללמוד בחינוך תורני. הוא עשה רבות למען שמירת שבת, צניעות, לימוד תורה, וגם הרעיף עליהם רבות מתורת חסידות חב”ד. ואכן זכה לראות פירות רבים וטובים. ומקרב עולי גרוזיה תושבי נחלת הר חב”ד, יש שגדלו כחסידי חב”ד, מהם רבנים ושלוחים בארץ הקודש וברחבי תבל.

מלבד פעילותו המקומית, דאג גם לבני העדה ברחבי הארץ, וביחד עם אחיו חכם בן ציון יזם הקמתו של כולל מיוחד להכשרת רבנים בני העדה בעיר לוד, על ידו הוסמכו רבנים רבים שיצאו מאוחר יותר לכהן בקהילות השונות של יוצאי גאורגיה.

בשנים הבאות מונה חכם משה לחבר בוועד נחלת הר חב”ד, וזאת בהוראת הרבי. הוא השתתף באירועים ציבוריים, בהתוועדויות וכן באירועים פרטיים של כל תושב מכל החוגים והעדות. הוא היה מאיר פנים ומקדים שלום לכל אחד.

שיעורי התורה היו לחם חוקו. הוא היה משתתף בשיעורי תורה בבית כנסת של הגרוזינים ובבית כנסת חב”ד בשכונה, כאשר מלבד זאת מסר אינספור שיעורים בנחלת הר חב”ד ובמקומות אחרים. רבים קיבלו תורה מפיו. הוא הרבה לדרוש בהלכה ולספר סיפורי צדיקים. תמיד דרש בתוקף כי בני העדה יתחזקו בתורה ובמצוות, וזאת הייתה תמצית שאיפתו.

גבי בן דוד (צלקשווילי), מוותיקי שכונת נחלת הר חב”ד, מדבר בהתרגשות רבה על החכם שעלה השמיימה בערב שבת: “עולם הזה לא עניין אותו כלל. כל העת הוא עשה ופעל למען חיזוק העדה. הוא רצה שילמדו תורה ויתחזקו בתורה ובמצוות. כאשר נאם באזכרה והיה מקבל סכום כסף, לא לקח זאת לעצמו, אלא תרם זאת למוסדות העדה כאשר למשפחה היה מעביר קבלה רשמית כי הכסף נתרם למוסדות. הוא עצמו תרם סכומים נכבדים לבית הכנסת ולמוסדות העדה, אם זה באמצעות קניית עליות או תרומות אחרות”.

בשנים הבאות הוקם “מרכז תורה וחסד חב”ד ליהודי גאורגיה” - וחכם משה היה לנשיא הארגון; הוא האיש שהקים בשנים האחרונות עשרות מועדוניות נוער, ושיעורי תורה לגברים, נשים ונוער. כמו כן היה מקיים הארגון חידון ארצי בהלכה, ובימות הקיץ קייטנות לילדים.

לאחר פטירתו של חכם רפאל אלאשווילי רבה הראשי של הקהילה הגרוזינית בשנת תשע”א, מילא את מקומו והתמנה לכהן בתפקיד החשוב - רבה של יהדות גאורגיה, ואף נבחר לכהן כנשיא איגוד רבני יהדות גאורגיה. 

למרות שמצב מצב בריאותו שהלך והידרדר, הגביר את פעילותו למען עדתו וביחד עם בנו יבלחט”א הרב שבתי, הצליח לדבר על ליבו של הגביר הנודע מיכאל מירלאשווילי, שיתרום לבני העדה. בתוך זמן קצר הוזרמו סכומי כסף מכובדים לפעילות רוחנית של העדה הגאורגית, והפעילות הרוחנית של העדה התרוממה לגבהים שלא ידעה עד כה, בניצוחו של חכם משה.

בחודש ניסן חלה ואושפז. בחודש האחרון התאחדו כל בני העדה הגיאורגית וחסידי חב”ד בארץ ובעולם לאמירת פרקי תהילים והתקיימו עצרות תפילה לרפואתו ולהחלמתו.

בערב שבת כ”ג אייר הלך לעולמו. 

טרם הקבורה, שעה קלה לפני כניסת השבת, נשא הרב עמאר דברי הספד קצרים: “ההסתלקות של הצדיק הרב הראשי של הקהילה הקדושה והנפלאה הזו נקבעה מאת השם כדי שיבוא למקום מנוחתו בערב שבת אחר חצות, קרוב לשבת. דבר זה מלמד על מעשיו הטובים והנהגתו הישרה עם הקהילה כולה. היום הקהילה שבורה ורצוצה ואומרים נפלה עטרת ראשנו, אויה לנו כי חטאנו.

“הרב המשיך בדרך הרבנים הקודמים של הקהילה הזו, וניהל את הקהילה ביד רמה, בעוז ובגבורה על דרכי התורה. היו לי הזדמנויות רבות לראות איך עומד בתוקף ובעוז להעמיד התורה על תילה. כאשר סידרנו את מערכת הכשרות במדינת גאורגיה, הוא עמד בתוקף שלא לוותר אף לא כחוט השערה, כאשר כל הרבנים הצעירים נשמעים לדבריו. זה נסך בהם עוז ותעצומות.

“היום ערב שבת, ולא נוכל להאריך, אבל פטירתו היא אבדה גדולה לקהילה כולה, והפסד לבית ישראל כולו. הפסדנו גברא רבה בתורה ובחסידות, ביראת שמים אמיתית ובהנהגה מכובדת וברמה גבוהה”.

דברים קצרים נשא גם הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט”א.

במעמד ההלוויה הודיע הרב ירוסלבסקי,  כי כמרא דאתרא הוא ממנה את הבן הרב שבתי מיכאלשווילי לממלא מקום אביו כרב העדה בנחלת הר חב”ד וזאת בהסכמת בני המשפחה וראשי העדה. הרב איחל לו הצלחה בפועלו וביקש מבני העדה כולם לבוא ולהתפלל בבית הכנסת ‘בית שמואל’ לעדת הגאורגים.

חכם משה מיכאלשווילי הותיר אחריו שבט משפחתי לתפארת, וכל צאצאיו הולכים בדרכו, דרך התורה והחסידות. בניו: הרב אברהם אריה - כפר חב”ד; הרב חכם שבתי מנחם מענדל. בנותיו: מרת רחל, מרת חוה, מרת אסתר ומרת אביגיל.

ת.נ.צ.ב.ה. 

“חכם משה - מנהיג עולי חב”ד”

מספר חודשים חלפו מאז התיישבו עולי גרוזיה בנחלת הר חב”ד ובראשם “חכם משה” וכבר עיתון ‘דבר’ פרסם ידיעה מרתקת ובה שזורה פעילותו החשובה של “חכם משה”.

“עולי חב”ד שאינם אשכנזים” זוהי כותרת הכתבה, אשר בראשה מתנוססת תמונת חכם משה. וכך נכתב אודות התמונה: “חכם משה, מנהיג עולי חב”ד, על רקע השיכונים בקרית מלאכי, עלה לארץ לפני כשנתיים, ואירגן את עלייתם של בני עדתו. לממורמרים שבהם הוא אומר: רק כשיבוא המשיח ייפסקו הצרות”.

והנה מספר ציטוטים מהכתבה:

“בשכונה החדשה הקרויה ‘נחלת הר חב”ד’ בשלושה מבנים מוארכים סודרו 45 משפחות כ–200 נפש, הם מהווים - כך מקווים - חיל חלוץ לעדה כולה. בראש קבוצת העולים עומד חכם משה, הוא עלה לארץ עוד לפני שנתיים. ולפי הוראת הרבי מליובאוויטש היושב בניו יורק, ובעזרת שלטונות ישראל, החל לטפל בעלייתם של בני עדתו. חכם משה, בעל זקן עגלגל, אומר, שהעולים באו לארץ לא ממצוקה כלכלית. אדרבה, מבחינה זו היו החיים שם נוחים. מה שדחף יהודים אלה לעלות הוא - אהבת ארץ ישראל…”.

הכתבה מפרטת את תלונות העולים על דירות צרות ובעיות לימודים ועבודה, ולסיום דברי “חכם משה” המתייחס לתלונות באופטימיות זהירה לצד פעילות אינטנסיבית למלאת את בקשות העולים: “יהודים אהבו להתלונן, זה האופי של עמנו, ואני אומר לאנשים פה: רק בר–מינן אין לו דאגות, סתם צרות יהיו תמיד - כמובן, רק עד שיבוא משיח”.