עיני ה’ אל צדיקים

עיני ה’ אל צדיקים

כ”ק אדמו”ר הזקן: עיני ה’ אל צדיקים זוהי ההשגחה של ה’ מלמעלה למטה ככתוב: השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו’. בזמן הגלות נאמר על כך “עיני ה’”, לציין את דעת עליון (שלמעלה יש ולמטה האין) ודעת תחתון (שלמעלה אין ולמטה היש). בגאולה לעומת זאת, “עין בעין נראה” - שתהיה אז תכלית שלימות גילוי אלוקות בעולם, ויהיה איחוד וייחוד בין דעת עליון לדעת תחתון.

(מאמרי אדמו”ר הזקן תקס”ו ח”ב עמ’ תרמט)

בסקירה אחת

כ”ק אדמו”ר האמצעי: למעלה ישנם מלאכים ממוצעים, הנקראים מארי דעיינין מארי דאשגחותא (בעלי עיניים, בעלי השגחה) אשר על ידם מקויים “השגיח על כל יושבי הארץ”. לעומת זאת, מה שכתוב “השקיפה ממעון קדשך מן השמים” - היא ראיה והבטה רוחנית, כמו מה שצופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה אחת.

(מאמרי אדמו”ר האמצעי הנחות תקע”ז עמ’ שלו)

שבע מצוות האמורות בתורה

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: מובא ב”ילקוט” (זכריה רמז תקע) על הפסוק “ושבעה נרותיה עליה”: אלו שבע מצוות האמורות בתורה: תרומות ומעשרות, שמיטה ויובלות מילה וכיבוד אב ואם ותלמוד תורה כנגד כולם. וכן אמרו חז”ל (במדרש רבה פרשת תשא רפמ”א): “גדול כוחם של מוציאי מעשרות שהופכין את הקללה לברכה כמו שכתוב “השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל”. הטעם לכך שהופכין את הקללה לברכה במצוות אלו הוא שהן מתקיימות מתוך מאמץ מעל הרגיל בגשמיות וברוחניות, ולכן ממשיכות גילוי אלוקי, מלמעלה מעשר הספירות, מעצמות המאציל!

(אור התורה, במדבר כרך א עמ’ סו)

המשקוף זה אברהם

כ”ק אדמו”ר מוהר”ש: משקוף - היא בחינה גבוהה מאוד כמו שכתוב: “השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל”. הרי לנו ש”השקיפה” הוא מבחינת “מעון קדשך”, דהיינו מבחינת “השמים” - מקיפים העליונים. והנה, אברהם זכה לבחינה זו על ידי מצות מילה כמו שכתוב: “מי יעלה לנו השמימה” - בראשי תיבות מילה, ובסופי תיבות הוי’. ולכן זכה לבחינת “משקוף” הרומז על “השקיפה” מן השמים…

(תורת שמואל תרכ”ט עמ’ שח)

אין קטרוג

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: כאשר מאיר גילוי האור, אז אין שייך קטרוג. כי הנה כל הקטרוגים נובעים מהעלם והסתר האור, וכשם שבקריעת ים סוף היה גילוי מבחינת “עתיק” - פנימיות הכתר, ומשם נמשכה הארה אלוקית שהסירה את כל ההסתרים, כך שאין מקום לקטרוג כלל. זהו “השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל”, שכן על ידי הבטה והשקפה באופן נעלה זה החושף את חשיבותם של ישראל, בטלים ההעלמות וההסתרים ואזי “וברך את ישראל”!

(המשך תער”ב חלק שני, עמ’ תתנ)

כמה גדול כוחן של עושי מצוה  

כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ: מצוה מעשית שניתנה במתן תורה, - המקיימה באמת הוא יכול להפוך מקללה לברכה. זהו שישראל אומרים לקב”ה - “עשינו מה שגזרת עלינו”, שכן בכך מרומז שהעובדה שעל ידי מצוה מעשית יכולים להמשיך בחינת אין סוף הבלי גבול, זהו בדרך “גזירה” שכך גזר רצונו יתברך. זאת לפי ש”קדשנו במצוותיו וציונו” - כלומר, חברנו, בבחינת תענוג העליון. וגדול כוחן של עושי מצוה, שגם היום הזה, כלומר, גם עכשיו, - המקיים את המצוות, גדול כוחו שמהפך מקללה לברכה.

(ספר המאמרים תרפ”ט עמ’ 265)

וברך את עמך

כ”ק אדמו”ר שליט”א מלך המשיח: מצד הדרגה של האור שבסדר ההשתלשלות, כיון שבדרגה זו מעשה התחתונים תופס מקום, עיקר ההשפעה היא לישראל, לפי שישראל מקיימים תורה ומצוות, ואפילו אלו שהם “היפך הצדיקים” הם מלאים מצוות כרימון. זהו שכתוב “השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל”, שכן מצד בחינת שמים, - שהרי שמים הם שם - מים, ומים  - זו ספירת החכמה אשר היא ראשית ההשתלשלות, - ממנה משפיע ה’ את הברכות לישראל.

ויש לומר שמה שכתוב “וברך את עמך” הוא לרמז שמצד בחינת “שמים” מושפעות הברכות גם לאלה שהם בבחינת “עם”, שכן השם “עם” מורה על היפך השבח כמבואר במדרש רבה (במדבר פ”כ, כג), והטעם לכך הוא כי גם הם מלאים מצוות כרימון.

(תורת מנחם כרך ח חלק שני, עמ’ 19)

פתגם השבוע בענייני גאולה ומשיח

בכל הנ”ל נוסף לימוד מיוחד בנוגע לגאולה, שצריכה לבוא תיכף ומיד ממש (על פי כל הסימנים) . . וכיון שזהו ענין הכי עיקרי שהזמן גרמא - כי על פי כל הסימנים הייתה הגאולה צריכה לבוא כבר לפני זמן רב - מובן שה”וענית ואמרת לפני ה’ אלוקיך”, ובפרט בחודש אלול כאשר “רשאין כל מי שרוצה להקביל פניו והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם” - צריכה להיות בקשה מיוחדת (בקול רם) “עד מתי”?!
. . שתבוא כבר הגאולה בפועל ממש.

(משיחות ש”פ כי תבוא תנש”א)