השבוע נפטר כ”ק אדמו”ר הגאון הצדיק רבי יוחנן סופר זצוק”ל מערלוי , והוא בן 92. רבב

השבוע נפטר כ”ק אדמו”ר הגאון הצדיק רבי יוחנן סופר זצוק”ל מערלוי, והוא בן 92. רבבות מחסידיו ומעמך בית ישראל ליווהו בדרכו האחרונה בהלוויה רבת–יגון שיצאה מבית מדרשו המרכזי >> על קשריו הענפים עם בית ליובאוויטש, על הבקשה הנדירה שביקש ממנו הרבי לפסוק שמשיח צדקנו צריך לבוא, ועל הביקור הפתאומי שערך בבית חסידו בעקבות הוראה מהרבי - בכתבה הבאה

האדמו”ר התפעל מהמופת של הרבי

היה זה ביום ראשון, ה’ באדר שני תשמ”ט, נוכח מעמד חלוקת הדולרים השתרך תור ארוך של יהודים, מכל החוגים והעדות, כדי לקבל את ברכתו של הרבי “ברכה והצלחה” יחד עם דולר בשליחות לצדקה.

בשלב מסוים הגיעה למקום פמליה מכובדת. בראש הקבוצה עמד כ”ק אדמו”ר מערלוי זצ”ל, שנפטר ביום שני השבוע, ועמו גבאיו וקבוצה מחסידיו. אלו ביקשו לפגוש את הרבי ולהתברך מברכותיו הקדושות.

הרבי קיבל את האדמו”ר בלבביות מופגנת, וביקשו לומר דברי תורה (ראה בהמשך הכתבה). לקראת סוףה פגישה, פנה האדמו”ר מערלוי אל הרבי ואמר: “רבי, יש כאן עמי כמה יהודים הזקוקים לישועות גדולות, ולכן הם הגיעו לבקש שהרבי יברך אותם”. הרבי הרים את ראשו והביט בפמליית החסידים שהקיפה את האדמו”ר. בזה אחר זה עברו מלפני הקודש, כשהרבי מעניק לכל אחד דולר ומברך: “שכל אחד יוושע בכל המצטרך לו, שיהיה מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה, וכמו שבסידור הבעל שם טוב כתוב “הגדושה” בג’. שהברכה תהיה גדושה, למעלה ממדידה והגבלה, והעיקר בקרוב ממש, בשורות טובות”.

את אחד התלמידים עיכב הרבי ואמר לו: “תשתדל שהרב מערלוי יוכל לקיים איתך ‘ומתלמידי יותר מכולם’, שהרי בך הדבר תלוי”. בשלב מסוים הצביע הרבי מערלוי על אחד מתלמידיו שזה עתה התחתן, והרבי נתן לו דולר שיתן לצדקה עבור הכלה, וברכו: “שיהיה בשעה טובה ומוצלחת, בנין עדי עד על יסודי התורה והמצוה, ברכה והצלחה”.

בין המלווים היה הנגיד החסידי ר’ שלום צבי לוינגר, ממקורביו של האדמו”ר מערלוי. כשעבר הלה מול פני הקודש, ביקש ר’ שלום צבי לוינגר ברכה לענין כלשהו שהציק לו. הרבי השיב לו, כי עליו לבדוק את המזוזות בדירתו. לאחר שניות אחדות הוסיף הרבי: “לפעמים יש לבדוק גם את מיקומן של המזוזות שיהיו במקום הנכון”.

מיד עם צאתם מעם פני הקודש, נענה הרבי מערלוי לחסידו: “עכשיו ניסע כולנו לביתך כדי לבדוק את המזוזות”. ואכן, האדמו”ר, חסידו ופמליית החסידים נסעו לבית הנגיד. עד מהרה מצאו פתח שלא היתה בו כלל מזוזה. כן היה פתח שהמזוזה לא היתה קבועה בו במקום הנכון על פי ההלכה. בנוסף לכך, היו עוד ארבע מזוזות פסולות מעיקרן ושתיים נוספות שהיו כשרות בדיעבד.

עיניו של האדמו”ר מערלוי נצצו, והוא אמר לאותו חסיד: “עכשיו אני בטוח שתתקיים בך ברכתו של הרבי מליובאוויטש, שהרי ראית את עיניו הצופיות ואת רוח הקודש הגלויה”.

כשחזר האדמו”ר זצ”ל לארץ הקודש, סיפר את המעשה לפני חסידיו בעת ה’טיש’, באומרו שבחר לספר סיפור זה “כדי שהכל ידעו שהקב”ה ברחמיו המרובים ריחם על דורנו היתום, ושתל בו יהודי היושב בביתו בברוקלין ורואה מה שקורה בבורו פארק”.

סיפור זה מלמד על החיבה הגדולה ששררו בין הרבי מה”מ לבין האדמו”ר מערלוי זצ”ל, ועל היחס המיוחד ביניהם שנרקם במשך שנים ארוכות.

קומי צאי מתוך ההפיכה

כ”ק אדמו”ר רבי יוחנן סופר זצ”ל, נולד בעיר ערלוי שבהונגריה ביום י”ג בטבת תרפ”ד, לאביו הגאון רבי משה סופר זצ”ל בעל “יד סופר”. משחר ילדותו היה מתמיד עצום ועסק יומם ולילה בתורה ובעבודת ה’ בטהרה, תוך שהוא מקבל הרבה בתורה וקדושה מאביו וסבו.

את שנות עלומיו עשה בישיבות הקדושות של גדולי הדור בהונגריה באותן השנים. כישרונותיו הברוכים ניכרו בכל מקום, ולא פלא כי זכה לקירוב מיוחד אצל רבותיו והיה מאוכלי שלחנם.

בשנות הזעם של מלחמת העולם השניה, עלו אביו וסבו על המוקד, בעוד הוא עצמו סבל ייסורים נוראים בהם עמד בגבורה עילאית תוך שמירה על מצוות התורה במסירות נפש, הן בתנאים האיומים של המחנות והן בזמן בריחתו ממקום למקום. בחסדי הבורא ניצל בנסים גלויים, ונותר לפליטה לשקם את ההריסות של קהילת ערלוי המעטירה.

עם תום המלחמה נקרא לכהן פאר בישיבת החתם סופר בבודפסט, ובשנת תש”ז חנך את הישיבה בערלוי, לזכר שם אבותיו הקדושים. אולם שלוש שנים בלבד לאחר מכן, בשנת תש”י, זכה לעלות לארץ הקודש.

מיד עם בואו לארץ הקודש, הכירוהו גדולי התורה כבר–סמכא ובעל דעות מוצקות, והיה לאיש אמונם של גדולי הדור. לאחר מכן אף מונה לחבר “מועצת גדולי התורה” של ‘אגודת ישראל’. בשכונת קטמון הירושלמית הקים את ישיבת “אוהל שמעון” ומוסדותיה, המהווים מבצר של תורה וחסידות על פי דרך אבותיו.

בשנת תשי”ג הקים את ישיבת ערלוי בשכונת קטמון בירושלים, ומונה לכהן כראש הישיבה ואב בית הדין. בהמשך הוקמו מוסדות ערלוי במקומות נוספים, וקהילת ערלוי שבראשה עמד נחשבת כממשיכה בדרכו של החת”ם סופר, שהיה דור חמישי אליו.

רבי יוחנן הסתופף בצילם של האדמו”רים רבי אהרן רוקח מבעלז ורבי יעקב יוסף טברסקי מסקווירא. רבים מהמנהגים שקיבל מהם, הנהיג בקהילת ערלוי. כך בהשפעתו הפכה קהילת ערלוי לחצר חסידית, למרות היותה קהילה הונגרית במקורה.

במשך למעלה מששים וחמש שנים, המשיך האדמו”ר מערלוי להרביץ תורה, ולהרחיב במסירות נפש את מוסדות התורה על פי המורשת של מרן ה”חתם סופר”, בירושלים, בני ברק, ביתר עלית, אשדוד, אלעד, כשציבור תלמידיו וחסידיו מתרחב והולך.

האדמו”ר מצטרף
לתקנות הקודש של הרבי

לאורך השנים שמר האדמו”ר מערלוי על קשר טוב עם חסידי חב”ד ועם הרבי. הוא הביעה תמיכה נלהבת בכל ענין ששמו של הרבי נישא עליו. כך למשל כשהוכרז על מבצע כתיבת ספר תורה לילדי ישראל, הזדרז לרכוש אותיות עבור נכדיו.

פעמים רבות נתן ביטוי להערצתו את הרבי, לגדלותו בתורה ופעולותיו הקדושות. כך למשל כתב לרבי בחדש ניסן תשל”ב: “הנני בזה בברכת הדיוט קלה לרגלי שזכינו שכ”ק שליט”א יגיע בימים אלו לשנת השבעים. והנני תפלה שהשי”ת יחזקהו ויאמצהו, שיזכה מתוך נחת ובריאות גופו הקדוש ומתוך כחות רעננים, לעמוד לנס עמו ולנהלנו לקבל פני משיח צדקנו במהרה בימינו, ולהאיר לבני ישראל מאור תורתו חכמתו וקדושתו, עד יעמוד הכהן לאורים ותומים אמן כן יהי רצון. כה דברי המתאבק בעפר רגליו הק’ וחותם בכל חותמי ברכות, ומשתחווה אפים ארצה מול כ”ק רבנו שליט”א. הק’ יוחנן בה”ג מהר”מ סופר זצ”ל בן טושנא”.

בספר “כבוד חכמים” שיצא לאור ב”שנת השמונים” תשמ”ב, השתתף בקובץ באמצעות מאמר תורני שכתב, כאשר הוא מקדים וכותב: “הנני שולח בזה מאמר להספר הנדפס לרגל יומא טבא בהגיע כ”ק אדמו”ר מליובאוויטש שליט”א לגבורות. ובתפלה, שהשי”ת יאריך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים, ועוד ינוב בשיבה טובה דשן ורענן פרי קודש הילולים. ויזכה להמשיך עבודתו הקדושה מתוך בריאות גופו הטהור, ולהרחיב גבולות התורה והיראה עד ביאת גואל צדק בב”א”. כן מופיעים חידושי תורה שלו בספר “מקדש מלך” שנדפס בירושלים לכבוד סיום הרמב”ם תשמ”ו.

גם בסיומי הרמב”ם השתתף פעמים רבות בגופו, וכשהתקשה להגיע, שיגר מכתבי ברכה נלהבים. כך כתב לחגיגת סיום הרמב”ם הראשון: “משתתף אני בכל לב בשמחתכם, שמחת אלפי ישראל המון חוגג, רבנן ותלמידהון, מוקירי ומכבדי תורה, בגמרו של ה”משנה תורה” להנשר הגדול הרמב”ם זי”ע. אשריכם הוגי תורת משה רבנו הרמב”ם, ותחזקנה ידי העומדים על מלאכת הקודש, והרבצת צבאות לומדים במשנה תורה, להגדיל תורה ולהאדירה, ובראש ובראשונה ברכות לראש משביר, צדיק כביר, הגאון הקדוש האדמו”ר מליובאוויטש שליט”א, ה’ יאריך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים, אשר הגה ברוחו ויזם את המפעל הגדול והקדוש הזה”.

כאשר הגיע אליו הספר “חידושים וביאורים בש”ס”, המכיל שלל ביאורים של הרבי על סוגיות שונות בש”ס, כתב מכתב לעורך הספר הרה”ג אייזנבך, בו כתב על הספר “..ונתמלא הבית אורה מזה ח”ח המאירים של הגה”ק פאר הדור והדרו האדמו”ר מליובאוויטש שליט”א”. בהמשך מכתבו הביע התפעלות למשפט קצר שכתב הרבי באחד משיחותיו “ולא זכיתי להבין סברת שו”ת ‘מכתב סופר’”, מה שעורר את התפעלותו של האדמו”ר שהיה מצאצאי החתם סופר ומממשיכי דרכו. “ונשתוממתי לראות עד היכן מגיע צדקתו וענוותנותו של כ”ק האדמו”ר שליט”א, שמתבטא בלשון ‘לא זכיתי להבין’, עד כמה נזהר שלא לפגוע בכבוד תורתן של גדולים אשר נשמתן עדן”, והוא מוסיף ומציין כי הרבי צדק בהערתו על ה’מכתב סופר’…

האדמו”ר זצ”ל נרתם במלוא כוחותיו למען המאבק לשמירת חלקי ארץ הקודש. הוא פעל רבות בנושא זה הן כאדמו”ר לחסידיו והן כחבר מועצת גדולי התורה. הוא נשא דברים תקיפים בעניין זה הן בנאומיו בפני חסידיו, והן באסיפות שבהן השתתף במסגרת ארגוני רבנים שונים ששמו להם למטרה לעסוק בנושא, כשהוא עצמו, ממרום גילו ושנותיו, טורח להגיע ולהשתתף בגופו באירועים אלה, כדי להראות את החשיבות הרבה שהוא מקדיש לעניין זה הנוגע לפיקוח נפש של מיליוני יהודים, כדעתו של הרבי מה”מ.

הגדיל לעשות, ובחודש טבת תשס”ד ארגן בביתו אסיפה של ועד רבני עמותת פיקוח נפש. את המשא המרכזי נשא האדמו”ר זצ”ל שציין את פסק השולחן ערוך בסימן שכ”ט, ואמר שהלכה זאת נכתבה ברוח הקודש בדיוק למצב של ארץ ישראל בשנים אלו.

בחודש שבט תשס”ה במפגש מיוחד שהתקיים בין האדמו”ר מערלוי לבין שר החוץ, סילבן שלום, סירב האדמו”ר לתמוך בהצעת החוק להביא את תכנית ההתנתקות למשאל עם. “אם התוצאה הסופית תקבע כי יש לפנות את היישובים, לא אסכים בשום אופן לתת יד לכך”, נימק האדמו”ר את סירובו למהלך זה, “אינני מוכן לתת גרגיר אחד מאדמת ארץ ישראל לערבים”. השר שלום טען בשיחה כי רק משאל עם יוכל למנוע שפיכות דמים בין יהודים, וגם אם לבסוף יאושר הפינוי במשאל עם, הדבר יקל על המתנחלים לעשות זאת מכיוון שזהו רצון העם. האדמו”ר מערלוי אמר לו בתגובה: “עלינו להיות עקביים בעקרונות שלנו”. וחזר על הוראת הרבי כי על השגרירים של ארץ ישראל לדבר בעולם על הזכות שיש לנו על הארץ הזאת מכוח ההבטחה האלוקית כפי שכתובה בתורת ישראל.

“לא ארפה ממכם עד
שתאמרו דבר תורה”

דומה כי שיא הקשר בין הרבי לאדמו”ר מערלוי היה בעת פגישתם ההיסטורית שהתקיימה ביום ראשון, ה’ באדר–שני תשמ”ט, כאשר הגיע למעמד חלוקת הדולרים אצל הרבי יחד עם קבוצה מחסידיו ותלמידיו, והם התקבלו בכבוד גדול. פניו של הרבי צהבו כאשר ראהו, וברכו “יתיר חילו לאורייתא ויפוצו מעיינותיו חוצה”. בהמשך הדברים, הודה לו הרבי על מלחמתו באותה תקופה למען כבוד ליובאוויטש וכבוד החסידות (זמן קצר לאחר הפילוג הגדול בו ביקשו להחרים את עדת חסידי חב”ד): “ישר כוח. מסרו לי שאתם עזרתם לי, יעזור ה’ שלא יהיו זקוקים לעזרה כזו, ושיהיו בשורות טובות בקרוב ממש”.

בהמשך הדברים אמר לו הרבי באופן נדיר: “לא ארפה ממכם עד שתאמרו דבר תורה”, וכשהרבי אמר לו זאת, החזיק בידו. האדמו”ר מערלוי זצ”ל, פתח ואמר דברי תורה בעניין המחלוקת בנושא הפעמונים והרימונים שבבגדי הכהן הגדול. בסיום דבריו, הודה לו הרבי על דבריו, כשהוא אומר: “החתם סופר הרי הוא בר סמכא שאפשר להסתמך עליו. ובודאי יהיה ונשמע קולו של הכהן גדול בבואו אל הקודש, בקרוב ממש. בשורות טובות והצלחה רבה. וישר כח על הדבר הלכה ששמעתי, שאצלי הוא חידוש גדול”.

הרבי מערלוי השיב בענוות חן: “אמרתי זאת כמצווה ועומד, שהרי הרבי “התעקש” שעלי לומר דבר תורה”. וסיים בברכה “שהרבי ישפיע לכלל ישראל שיעשו תורה ומצוות ונחת רוח לאבינו שבשמים, ושידעו שכל זה בא מכח ה’ ומכחו של צדיק הדור”.

בהזדמנות נדירה זו, ביקש הרבי מגאב”ד ערלוי, שיפסוק פסיקה הלכתית שמשיח צריך להגיע: “אתם מתעסקים הרי בפסיקת הלכות, לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, תפסקו אם כן את ההלכה שמשיח צריך כבר לבוא. מסתמא התלמידים יעזרו לכם בזה. רבים צריכים לו למשיח צדקנו. פלא שלא עושים “רעש” מזה”, הביע הרבי את תמיהתו, והוסיף בהמשך דבריו: “מה שחסר עתה הוא שרב יפסוק את הדין שאי אפשר בלאו הכי, והלכה למעשה, ושאסור לעכב זאת יותר, שהרי כשפוסקים דין צריך לקיים הפסק מיד אפילו בענין בלתי רצוי, על אחת כמה וכמה כשמדובר בדין זה שצריכה לבוא הגאולה האמיתית והשלימה של כל יהודי, ושל כל עם ישראל מכל הדורות. שיעזור ה’ שתהיו אתם מאלו שיפסקו את הדין בענין זה. והרי יש לכם מסתמא גם שמש בית דין (בחיוך), ואם–כן העיקר שלאחר פסק הדין תשלחו את השמש לראות שהפסק יקויים בפועל”.

כאשר האדמו”ר זצ”ל השיב בענוות חן כי “זהו הרי פסק של הרבי, ובודאי כולם מסכימים בבית דין של מעלה לפסק של הרבי, וכל עם ישראל מצטרפים לזה. ושזה יתקיים מיד”, הגיב הרבי ואמר: “אל תתלו זאת באדם יחיד, צריך שרבים יפסקו כן, ואז יקוים: הן א–ל כביר לא ימאס.. ושנלך לקבל פני משיח צדקנו בקרוב ממש”.

ואכן, כאשר חזר האדמו”ר מערלוי לביתו ולממלכתו בירושלים, מיהר לקיים את בקשתו של הרבי, כפי שסיפר בעצמו לרב אהרון שפירא שליט”א: “כאשר הייתי אצל אדמו”ר שליט”א מליובאוויטש, אמר לי שצריך לפסוק פסק דין שמשיח צריך לבוא כשחזרתי לירושלים מלאתי בקשתו הקדושה”. והוסיף כי “לאחר שפסקו את הדין שמשיח צריך לבוא מיד, יקוים שיפדה ה’ את עם ישראל על פי ההלכה שפסקנו. וכל כך למה? משום ש’צדיקיו יאמרו לו’, שהליובאוויטשער רבי הכריז ‘הגיע זמן גאולתכם’, ובמילא צריך כבר להתגלות ‘לך ה’ הממלכה.. כתר מלוכה’”.

כשלוש שנים לאחר מכן, ביקרו אצל הרבי שני בניו של הרבי מערלוי והביאו לרבי את ברכת אביהם. הרבי ביקשם למסור לאביהם בחזרה: “יאריך ימים על ממלכתו”.

 

“הפה הקדוש שלא הוציא שום מלת גנאי על שום אדם מישראל”

לאחר ג’ תמוז תשנ”ד אמר הרב מערלוי על הרבי באחד מכינוסי הרבנים שבהם השתתף: “האדם הגדול בענקים, צדיק יסוד עולם קדוש ישראל, מופת הדור בפרישותו מעניני עולם הזה ובענוותנותו הנוראה. הפה הקדוש שלא הוציא שום מלת גנאי על שום אדם מישראל. הגאון האמיתי שכל רז לא אניס ליה בכל חלקי התורה ממש. שהקריב את כל מציאותו לטובת כלל ישראל. עם היותו שר התורה בנגלה ובנסתר כבר בימי נעוריו, ועבודתו הקדושה היא בכוחות שלמעלה מן הטבע, בקדושה ובטהרה, בפרישות מכל עניני העולם הזה, הרי ביחד עם זה דואג במסירות נפש עבור אחינו בני ישראל די בכל אתר ואתר, עד כדי כך שבכל מקום נידח דואג לכשרות ולמקוואות וכו’, ובפעולותיו הענקיות שהקיפו כל רחבי תבל לא נמצא דוגמתו”.

ואכן, האדמו”ר ידע היטב את פועלם של שלוחי המלך ברחבי העולם, שכן במשך השנים ביקר אצל שלוחי הרבי ברחבי העולם במסגרת מסעותיו אצל עדת חסידיו. כך למשל ערך ביקור אצל שליח הרבי בעיר בריטסלבה שבסלובקיה במסגרת נסיעתו לפקוד את קברו של ה’חתם סופר’ ביום שלישי כ”ה בתשרי תשס”ד. האדמו”ר מערלוי מלווה בבנו ראש ישיבת ערלוי, ביקרו בבית חב”ד בניהולו של שליח הרבי הרב מאיירס. בסיום תפילת שחרית שערך בבית חב”ד, כובד האדמו”ר מערלוי לערוך סיום על ספר ה”יד החזקה” של הרמב”ם, והוא כובד לקרוא את ההלכה האחרונה בהלכות מלכים וכן את ההלכה הראשונה בהלכות יסודי התורה.

בפסח שני תשס”ה ערך ביקור מרגש בישיבת חב”ד ליובאוויטש בטורונטו, שם זכה לקבלת פנים מרשימה. ראש הישיבה וצוות ההנהלה, וכן השלוחים בעיר, לצד כ–‏300 מתלמידי הישיבה ואנ”ש, קיבלו את פניו ברוב כבוד ויקר. שליח הרבי ומנהל בית חב”ד לישראלים בעיר, הרב ישראל לנדא, הנחה את האירוע. הרב לנדא הזכיר דברים מתורתו של החתם סופר בעניני דיומא, וכיבד את הת’ חיים גור–אריה לחזור קטע מתורתו של הרבי בעניני דיומא. בהמשך נשא דברים רב קהילת חב”ד בטורונטו הרב דוד שוחט שביקש מהאורח החשוב להפעיל את כח השפעתו בכל מה שקשור ל’שלימות הארץ’. האדמו”ר התרגש נוכח מראה עיניו, לפגוש מאות תמימים וחסידים עוסקים בתורה ובחסידות, ובסיום הערב חילק האדמו”ר לכל תלמיד בישיבה תשורה מיוחדת - סט ספרים חתם סופר על התורה עם הקדשה אישית.