זכות מיוחדת היא למי שכל מציאותם וכל עניינם, כולל השם והתואר שלהם, הוא היותם שלוח

זכות מיוחדת היא למי שכל מציאותם וכל עניינם, כולל השם והתואר שלהם, הוא היותם שלוחים - שלוחים של הרבי. לא נוותר על הזכות הזו, לא נחליף לא את השם ובוודאי שלא את המהות, ונבטא זאת בכל דרך, ובכל צורה

כינוס השלוחים העולמי שהתקיים בשבוע האחרון, הפך זה מכבר לאירוע היהודי המסוקר ביותר בעולם. כלי התקשורת בארץ ישראל ובעולם היהודי כולו, כמו גם התקשורת הכללית והבינלאומית, מקדישים תשומת לב מרובה לכינוס עצמו, ולא פחות מכך - לשלוחים ולשליחות. בימים כאלו רואים במוחש את העובדה כי עיר הבירה של נשיא הדור, מקומו של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, היא עיר הבירה והמרכז של העולם כולו.

למעשה, לא רק הכינוס הוא אירוע מרכזי עולמי, אלא ההכרה בכך ש”תנועת חב”ד” היא תנועה יהודית פעילה ומשפיעה ביותר, בעולם כולו. כיום כאשר סוקרים ארגונים יהודיים ותנועות, הרי מתייחסים ל”חב”ד” ולהשפעתה המרכזית על היהדות, בעולם כולו, כאשר גופים מוכרים וותיקים מודעים ומודים בכך שמדובר בתנועה הפעילה ביותר.

עובדות אלו, שכמובן לא נוצרו “יש מאין”, אלא במאמץ והשקעה, לא רק בפעולות עצמן, אלא בעבודה תקשורתית מאומצת, מסוגים שונים, מביאות מטבע הדברים לתחושה של שביעות רצון ושמחה, על כך שהפעולות העצומות ומנהיגותו של כ”ק אדמו”ר מה”מ, מקבלות יחס מכובד ומכבד, דבר שלא תמיד היה קיים בעבר.

יחד עם זאת, ובמידה מסוימת בגלל זאת, הרי שיש לכל שליח, לכל אחד מאתנו, אחריות כפולה ומכופלת לכך שהשליחות תהיה הדבר היחיד שבו אנו עוסקים, היא תהיה המהות והמטרה, מבלי לסטות ממנה. זהו הפירוש “שליח” - זה שכולו הופך להיות המציאות של המשלח, בכך שהוא בטל אליו בתכלית, ומשמש ככלי ביצוע בלבד. שליח של הרבי, יכול וצריך לעסוק אך ורק במה שהמשלח קובע ומעוניין שהוא יעסוק, ואין לו בעולמו דבר אחר.

הדבר מתבטא על כל צעד ושעל, החל מהתואר והכינוי. משום מה השתרש בשנים האחרונות הכינוי “שליח/י חב”ד”. גם אם הדבר נעשה מטעמים של נוחות ביטוי בלבד, הרי שאי אפשר לתת לכינוי זה לבא במקום המהות, במקום “שמך הגדול והקדוש שעלינו קראת” - שליחי כ”ק אדמו”ר מה”מ, “שליחי כ”ק אדמו”ר נשיא דורנו” כלשונו הק’. יש לנו משלח, ורק כך יש שלוחים, איננו נציגים של ארגון או תנועה - לא על כך נצטווינו, ואין בכך שום חידוש, שהרי לתנועות רבות בעולם יש נציגים, וחלקם אף מכונים “שליחים”. אנו שייכים אל הרבי, ואליו בלבד. גם אם בהוראתו ישנם ארגונים ומוסדות מרכזיים, הרי שכל מציאותם היא בשליחותו של הרבי.

העובדה שאנו שליחים של הרבי, היא ברורה מאליה, ואולי יהיה מי שיתמה מדוע יש להדגיש זאת, אך למעשה היא היסוד לכל דבר. שליח של הרבי, אינו פועל שה’תנועה’ תהיה הגדולה והאהודה ביותר, לא במקום שלו, ולא בעולם. הוא פועל למטרה אחת - המטרה לשמה נשלחנו כולנו. המטרה של הפצת המעיינות, המעיינות האמתיים, בשלימות ובלי שום פשרה או חסרון, הוא אינו חושש להתפס כ’קיצוני’ ו’פאנטי’ בשמירה על כל פרט בשלימות התורה, העם והארץ - שהרי זה לא הוא, זה הרבי, שמעולם לא חשש ולא הסכים לוותר על שום פרט.

שליח של הרבי, יודע כי ישנה שליחות אחת ויחידה, לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש, מתוך ידיעה והכרה במציאותו וזהותו של משיח. לכן הוא פועל בכל התחומים של תורה, מצוות ומעיינות החסידות, מתוך הדגשה כי המטרה היא קבלת פני משיח צדקנו. גם כאן הוא לא חושש מהיתפסות כ’קיצוני’ או ‘משיחי’, זה לא עניינו. הוא מבצע את שליחותו במלאה, ועושה זאת תוך הסברה באופן המתקבל (אצל עצמו), ואז גם מצליח, להשפיע בגלוי, וכולנו נוכחים שוב ושוב, עד כמה דווקא ההתמסרות לשליחות היחידה, היא זו שעובדת, היא מה שמייחדת אותנו, היא מה שהעולם מחכה לשמוע.         

כל אנשי הדור הם השלוחים של נשיא הדור, לכל ענייני הפצת המעיינות, ולפעולה לקבלת פני משיח צדקנו במיוחד, כך אומר הרבי. זכות מיוחדת היא למי שכל מציאותם וכל עניינם, כולל השם והתואר שלהם, הוא היותם שלוחים - שלוחים של הרבי. לא נוותר על הזכות הזו, לא נחליף לא את השם ובוודאי שלא את המהות, ונבטא זאת בכל דרך, ובכל צורה, כך שכולנו והעולם כולו נהיה שותפים לקבלת הפנים המיוחלת, בהכרזה:    

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!