הרעה שהפך לטובה:

זה עשרים שנה שספינת הדגל של חסידי חב”ד בעולם - ‘בית משיח’ נושא בגאון את הפצת בשורת הגאולה, ועומד ניצב בלב הים הסוער של הגלות כמגדל של אור, ומידי שבוע משמש כבמה נאמנה לאלפי השלוחים וכך מעביר אלומות אור בדמות תכני–איכות חסידיים צרופים החדורים במסר השליחות האחת והיחידה שהרבי הטיל על כתפינו: להכין את עצמנו ואת העולם כולו לקבלת פני משיח צדקנו.

לרגל הופעתו של גיליון התשע–מאות בעיצומו של ‘כינוס השלוחים העולמי’, בחרנו להגיש את סיפור שליחותם האישי של חמש שלוחים ותיקים מאיטליה, ארגנטינה, ארצות הברית, בריטניה וצרפת שחלקם אף זכו להוראות מפורטות מהרבי בימי ההתמודדות הקשים בתחילת דרכם בשליחות. כל אחד בתורו משיב: היש שוני בין הפצת יהדות להפצת בשורת הגאולה?

כך הם התחילו וכך הם נשמעים… שלוחי אדוננו!

 

הרעה שהפך לטובה: הרב מנחם מענדל בלינוב
שליח, מנהל מוסדות חב”ד ורב בס. דני, צרפת

 הרב מנחם מענדל בלינוב, שליח, מנהל מוסדות חב”ד ורב בס. דני, צרפת

שיעור “חד פעמי”

שליחותי במקום החלה לגמרי “במקרה”. לאחר חתונתי, הגעתי לביקור בבית הוריי בפריז, שם בהשגחה פרטית טלפן אלי ידיד נעורים שהתגורר בס. דני וביקש ממנו לבוא למסור שיעור חד–פעמי בענייני דיומא. השיעור ה”חד–פעמי” הפך מהר מאוד ל”רב–פעמי”… ולאור ההצלחה, הוצע לי לקבל את התפקיד לשמש כשליח קבוע בעיר. 

הברכה מהרבי

בשנת ה’תשנ”ב העברתי שאלה לרבי האם לקחת על עצמי את התפקיד, ותשובת הרבי לא אחרה לבוא: הרבי הקיף בעיגול את ההצעה לפתוח בית חב”ד, והוסיף: “הצלחה רבה ומופלגה”. בימי חנוכה ה’תשנ”ב, שכרנו חנות קטנה בפאתי העיר והתחלנו את פעילותו הרשמית.

ס. דני - לפני…

בהגיעי למקום, התקשיתי לעכל את העובדות. בעיר חיו כאלפיים משפחות יהודיות, אולם מעולם לא היה בעיר יותר ממנין יהודים שהגיעו לבית–הכנסת היחיד שבעיר. על מושגים אחרים, כמו: אוכל כשר, מקווה, שיעורי תורה וכדומה - אין מה לדבר, אלה לא היו קיימים אי–פעם בלקסיקון המקומי…

קשיי ההתחלה

התחלתי להסתובב בין החנויות שבעיר לבדיקת מזוזות, יצירת קשרים וחלוקת חומר הסברה - לא התאפשר לי להיכנס ולו לחנות אחת מתוך למעלה מאלף! המצב הקשה חייב כניסה למערכה הסברתית ופירסומית חסרת–תקדים. לראשונה בתולדות המקום פורסם בריש גלי בעיתונים ובאמצעי התקשורת על פתיחתו של מוסד דתי ואכן ההשקעה “עשתה את שלה” ולאט לאט חדרה המציאות של “בית–חב”ד” לתודעתם של יהודי העיר.

החגיגה ה”גדולה” הראשונה של בית–חב”ד הייתה מסיבת פורים, בה השתתפו שלושה אנשים בלבד…

הרחבה

בכסלו ה’תשנ”ג קיבלתי תשובה מהרבי לשכור מקום חדש, גדול יותר, בבחינת “כלים מרובים”, בתקוה שגם ה”אורות” יתרבו בהתאם. ואכן בחגיגה ה”גדולה” השניה בחנוכה כבר השתתפו קרוב למאה איש, עלייה של יותר מ–3000 אחוז לעומת החגיגה הקודמת… ובמהלך אותה חגיגה נתרם לבית–חב”ד ספר–תורה, עובדה שהכשירה את הקרקע לפתיחת בית–כנסת מסודר. 

ה”מנין” שנפתח אז עם ארבעה יהודים בלבד, עם השנים הפך למניין קבוע, עד שלפעמים קשה להכיל באולם התפילה את עשרות המתפללים.

המכתב ב”אגרות קודש”

אחד האירועים שסימן את המהפכה הרוחנית בעיר הייתה מסיבת חנוכה של שנת ה’תשנ”ד. באותה מסיבה, שהתקיימה באחד האולמות הגדולים בעיר השתתפו 700 יהודים. בתכנית המיוחדת השתתפה מקהלת ילדים מפורסמת מצרפת שמשכה קהל רב מהאזור כולו. האירוע הביא למפנה גדולה בחיזוק התודעה והגאווה היהודית בעיר ושימש למנוף בשגשוג הפעולות.

למחרת ל”ג בעומר ה’תשנ”ד ביקשתי מהרבי ברכה ב”אגרות קודש” וזכיתי למענה ‘אל לו להיות בעצבות וליפול ברוחו. עליו לדעת שכל מה שהקב”ה עושה - הכול לטובה’. בשעה אחת בלילה עזבתי את הבית–חב”ד בהרגשה כבדה מה פישרה של תשובתו של הרבי… לפנות–בוקר הוזעקתי לבית–חב”ד בעקבות פריצה בה נגנב ספר–התורה ועוד רכוש רב. הגנבים עשו עבודה יסודית ולא השאירו דבר אחד כתיקנו”.

רע שהופך לטוב

אירוע הפריצה עשתה “רעש” גדול וכל רשתות הטלוויזיה, הרדיו וכתבי העיתונים השונים הגיעו למקום, לראות, להתרשם ולשמוע תגובות. במגזין העירוני התראיין ראש העיר על הפרשייה המצערת. הוא הזדהה עמוקות בצער הבית–חב”ד והבטיח לסייע ככל יכולתו. מאז נרקמו עמו קשרים חמים שברבות הימים הפכו את הרעה – לטובה.

אופן המתקבל

במשך כל תקופת פעילותי בעיר, חשתי עד כמה עניני גאולה ומשיח לא רק שאינם מפריעים ח”ו לפעילות אלא להפך. כשהרבי דיבר על “אופן המתקבל” חשב הרבי גם עלינו וכאשר אצלנו הנושא יתקבל בוודאי גם יתקבל אצל המושפעים שלנו והאנשים איתם אנו באים במגע במשך היום.

זהות הגואל

אצלנו ניתן לראות במוחש שפירסום הגאולה וזהות הגואל מתקבל בקרב יהודי העיר. אתן לך שתי דוגמאות: בעשרות חנויות ברחבי העיר נתלו תמונות–ענק של הרבי מלך המשיח כשתחתיהם הכיתוב “משיח”, כמו כן בבית–הכנסת שלנו רוקדים ושרים “יחי אדוננו” והדבר מתקבל אצל האנשים בפשטות. הם רואים זאת ממש כחלק מהתפילה. העובדות הללו אף הצליחו להדהים אותי והביאו אותי למסקנא: האמונה שלנו ברבי זה דבר המתקבל.

המתווך בין יהודים לקב”ה

הרב דניאל לוי,שליח ומייסד מוסדות חב”ד בבירתה של פרובינציית טוקומאן בצפון ארגנטינה

הפעם הראשונה במקום

לטוקומאן הגעתי בפעם הראשונה במסגרת “מרכז שליחות” בשנת תשל”ו. באותה תקופה הייתה הפעילות בבואנוס–איירס מבוססת דיה. השליח הרב בערל בוימגרטן ע”ה ויבלח”ט הרב צבי גרינבלט פעלו שם כבר שנים רבות, והייתה שם קהילה חב”דית מפוארת. לפני שנסעתי, קרא הרב חודוקוב ע”ה לכל הבחורים שנסעו לארגנטינה ואמר: “אין לכם מה לחפש בבואנוס איירס. שם יש כבר כל מה שצריך, סעו לערי השדה ושם תפעלו”.

שממה רוחנית

השממה הרוחנית שמצאנו בעיר זאת - שעוד נחשבה לעיר “חזקה” יחסית מבחינת אידישקייט - הייתה עצומה: על חגים יהודיים כגון פורים וחנוכה הם בכלל לא שמעו, שבועות היה בשבילם בכלל הפתעה. וכמובן - לא כשרות, לא שמירת שבת, לא טהרת המשפחה. בשאר המקומות היה כמובן הרבה יותר גרוע. זה היה פשוט בלתי אפשרי לשמור מצוות בתנאים ששררו שם. בכל צפון ארגנטינה היה רק יהודי אחד, זקן, שהיה דתי במובן הפשוט של המילה.

הקעמפ החב”די הראשון

בשנה השלישית שנסענו - תשל”ח - התקבלה הוראה שנבקר בכל שאר העיירות הקטנות באזור, שם היו יהודים בודדים מפוזרים. לא היה מציאותי להתחיל לטייל בין כל אותם מקומות קטנים. וחשבנו איך למלא את ההוראה ולהגיע ליהודים אלה.

כך עלה הרעיון להקים מחנה קיץ עבור הילדים היהודים מכל ערי השדה. שהיה דרך אגב ה”קעמפ” הראשון של חב”ד בארגנטינה. 

הקעמפ עצמו היה בטוקומאן, לשם הגיעו כמה עשרות ילדים יהודיים מכל הסביבה. מאז החל להיווצר קשר קבוע עם המקום. כצפוי, הילדים נקשרו מאוד למדריכים, והמשיכו לעמוד איתם בקשר קבוע בדואר גם אחר כך.

הקהילה מתעניינת

בשלב זה כבר נוצרה “קליטה” מכל הפעילות, והקהילה החלה להתעניין בפעילות קבועה במקום. הייתי המועמד הטבעי לתפקיד, ועוד לפני החתונה היה ברור לי, כפי שגם היה מוסכם על דעת הקהילה בטוקומאן, שמיד לאחר החתונה אצא למקום לשליחות קבועה.

תנאי מהרבי

אחרי החתונה, אני וזוגתי שאלנו את הרבי, וקיבלנו את הסכמתו וברכתו. אך ביחד עם ההסכמה הציב תנאי לנסיעה:

להקים מקווה טהרה מיד עם הגיענו למקום. והרבי צירף 1500 דולר כהשתתפות בהוצאות…

מיד שהגענו לעיר קיימנו את הנחת אבן הפינה למקווה החדש, תוך פירסום העובדה שזוהי הוראת הרבי שאף נתן את השתתפותו. אחרי כמה ימים מגיע אלינו יהודי, ובפיו בקשה: שניתן לו את הכסף שקיבלנו מהרבי, ובתמורה לכך ייתן תרומה לבניין המקווה בסכום של פי עשר מהסכום שהרבי נתן, ואם עדיין זה לא יספיק הוא לוקח על אחריותו לאסוף את כל יתרת הסכום הדרוש לבניית המקוה… 

כך שלא עברה שנה מהנחת אבן הפינה, וחגגנו את חנוכת המקווה ברוב פאר והדר.

חינוך הכשר

כשהגעתי למקום, מצאתי שפועל בו בית ספר יהודי אנטי–אורתודוקסי. כל מה שהיה יהודי בבית ספר הזה הסתכם בשיעור בעברית, קצת מסורת, ושהמורות יהודיות. מעבר לזה - שום כלום. לא היו מוכנים לדבר על שבת, חגים, מצוות מעשיות.

באחת הפעמים שנכנסתי לבית הספר, פנתה אלי מורה אחת ואמרה לי, שכל פעם שהיא מנסה ללמד על ניסים שהיו לבני ישראל כגון קריעת ים סוף, הילדים לא מאמינים לזה. אמרתי לה “את יודעת למה לא מאמינים לך? כי את בעצמך לא מאמינה לזה, ואם את רוצה. אראה לך איך מספרים להם כזה דבר”. המורה הסכימה, נכנסתי לכיתה, והתחלתי לספר להם דווקא סיפור - “מיסטי” עם מלאכים ונשמות וניסים. שעה וחצי ריתקתי אותם, והילדים לא רצו לצאת להפסקה. המורה הייתה המומה. “אני לא מצליחה להחזיק אותם עשרים דקות בשקט, ואתה יושב אתם שעה וחצי ועוד עם כאלה עניינים”. אבל, שיעורים קבועים הם סרבו בתוקף לתת לי למסור, כל פעם בתירוץ אחר, “זה יותר מדי לילדים” וכיו”ב.

מתווך של הקב”ה

בכל הקשור לענייני רבנות ויהדות, אני יושב שם על תקן של מארגן. לכל ענין אני מסדר את העזרה הדרושה. לעניני רבנות, נישואין גיטין וכיו”ב, אנחנו מביאים את הרב פייגלשטוק. כשצריך מוהל - מביאים מבואנוס איירס, בקיצור, יושב ומתווך בין ישראל לקב”ה …

הקמת גן חב”ד

התביעה להכניס יותר אידישקייט בבית ספר הגיעה דווקא מהמקורבים, שהבינו שזה לא עסק שילדיהם יסתפקו במנה הזעומה שנותנים להם שם. אבל כרגיל ההנהלה “ציפצפה”. ואז הם החליטו במקומי שבטוקומאן יקום גן חב”ד…

כאן ראיתי איך שדווקא המקורבים פותחים בפני השליח דלתות ושערים שהוא עצמו לא חלם עליהם. חיפשתי תורם - “ספונסר” - שעל שמו יקרא הגן, ונשלחתי על ידי אחד המקורבים ליהודי גביר אחד (שבזמנו רצה להתחתן עם “שיקצה”, וישבתי אתו כמה שבועות עד שירד מהרעיון, והיום הוא “סירטוק” חב”די למהדרין). הלכתי בלב כבד. בקושי התרגלתי לרעיון שהולכים להקים גן. וככר שלחו אותי לאיזה אחד שלא האמנתי שיסכים בכלל לדבר איתי. בקיצור, אני נכנס, ותיכף שהתחלתי לדבר הוא שואל אותי מה גובה הסכום שאני דורש על הצבת השם. נקבתי בסכום מסויים, והוא עונה לי שהוא מוכן לתת את כל הסכום, אבל רוצה שבגלל זה הגן יהיה על שמו של הרבי…

הרבי בוחר שם

הייתי המום מהרעיון הלא שיגרתי באותם ימים, ‘גן על שם הרבי?’ התחלתי ישר לברר אם שייך כזה דבר. צלצלנו למזכירות ושאלנו, ואחר–כך גם התיישבתי בענין עם השליח הרב גרינבלט. בסופו של דבר בחר הרבי מתוך כמה שמות את השם “גן מנחם”, ונראה לי שזה ממש מהמוסדות הראשונים שקרוי על שמו הקדוש של הרבי.

מבצע משיח

אנחנו מקפידים שהדבר יעשה בהתאם לתנאי המקום. גיבשנו דרכי פעולה מתאימות. שמתמקדות בעיקר בהסברה ושיעורים. שלחנו לכל אנשי הקהילה שלושה–ארבעה ספרים וחוברות בנושאי גאולה ומשיח. ויש להם אפשרות להתוודע לנושא בצורה נכונה ובקצב שלהם.

בשורת הגאולה ללא פשרות

       הרב יהושע זעליג ריבקין,השליח הראשון למדינת לואיזיאנה ומנהל הבית חב”ד המרכזי בבירה בניו–אורלינסההגעה

כאשר הגעתי לשליחות, נמצאו בניו אורלינס כעשר עד חמש־עשרה אלף יהודים. לשירותם עמדו ארבע ׳טמפלס׳, רפורמיים וקונסרבטיביים, ורק בית־ כנסת אורתודוקסי אחד. החנות היחידה שהצהירה על מזון כשר הייתה בבעלות יהודי שאינו שומר שבת, ובלתי ניתן היה לסמוך עליו בענייני כשרות. את כל המוצרים הבסיסיים כלחם, בשר וחלב, היה צורך לייבא מניו–יורק. גם המקווה היחידי בעיר לא היה בנוי על–פי ההלכה, ולא היה קל להכשירו.

והיום?

לאחר עשרות שנות פעילות, מורגשת ליובאוויטש בכל החיים היהודיים במדינה. בניו–אורלינס קיימים בתי חב”ד נוספים, שציבור רחב של יהודים קובע בהם את תפילתו מידי יום. עם השנים הצטרפו לקהילה החב”דית מספר רב של מקורבים, וחלק גדול מהם עטורים בזקנים ולבושים בתלבושת החסידית. נבנתה מקווה חדשה לפי כל הידורי ההלכה, וקיימות חנויות רבות המוכרות מזון כשר. אפילו מסעדה כשרה יש בעיר, והדרישה לכל ענייני היהדות במדינה גוברת.

חב”ד לסטודנטים

אחרי שהצלחנו לרכוש מבנה קבוע בעיר, חיפשנו לרכוש מקום נוסף, שיהיה בקרבת מקום לאוניברסיטה הגדולה שבעיר, כדי להדק את הקשר עם הסטודנטים היהודים. 

יום אחד, כשבחנתי את הבתים ברחובות הסמוכים לאוניברסיטה, ניגש אליו בן־אדם ושואל אותי האם אני יהודי. זה לא היה קשה להבחין, שכן תלבושת חסידית הייתה אז חזיון נדיר בלואיזיאנה… השבתי בשאלה: “והאם אתה יהודי?”. התברר שכן, ובמהלך השיחה המקרית נודע כי הלה סוכן בתים. ואז סיפר לי שיום קודם לכן הוצע לו למכירה בית גדול הממוקם במרחק שלוש בתים מבניין הקמפוס.  ההצעה הייתה “טרייה” ובעל–הבית אפילו לא הספיק לקבוע על הבניין שלט שהוא למכירה. כשנכנסנו בפעם הראשונה לבית ראיתי מייד שאין מתאים ממנו למטרתנו. הסכום שאותו דרשו הבעלים, 65,000 דולר, היה אמנם גדול באותם ימים, אך הודעתי מייד על הסכמתי בתנאי אחד: הסכמת הרבי.

מענה הרבי

תשובת הרבי לא איחרה לבוא: אם יצליח לגייס את הסכום הדרוש, עליו לקנות את הבית. אמנם, לא היתה זו משימה קלה, בפרט שהיה צורך בדמי קדימה בשווי 50 אחוז מן הערך, אך ברכה של הרבי נתנה את הכוחות להתגבר על המשימה, וכעבור שלושה חודשים מאותה פגישה “מקרית” ברחוב כבר התנהל באותו בית ‘בית חב”ד’ מספר 2 בעיר.

גאווה יהודית

כשדיבר הרבי על הצורך בהצבת מנורות חנוכה במקומות ציבוריים נראו הדברים בלואיזיאנה כמשימה בלתי אפשרית. להצעה זו התנגדו כל ה”ראבייס” המקומיים, וחברים רבים בקהילה היהודית. למרות ההתנגדות, הודעתי שמכיוון שמדובר בהוראה של הרבי, שום דבר לא מרתיע אותנו. פתחנו בקמפיין ענק, שמומן בסכומים גדולים שהיו מיועדים לעזרה בפיתוח הבתי חב”ד.

למזלנו, המנהל הכללי של הקהילה היהודית הודיע כי אינו מתנגד לרעיון, אף שטרח לציין שהוא מצידו לא ישתף פעולה… הזמנות שהודיעו על ההדלקה הפומבית של המנורה נשלחו לכל יהודי העיר, אם במודעות בעיתונות המקומית, אם בפירסום ברדיו או בהזמנות אישיות. להקת מוזיקאים ידועה הובאה במיוחד מניו־יורק בכדי לשמח את הקהל, והתוצאה היתה באופן שלא יאומן: בהדלקה הראשונה נכחו למעלה מ–700 יהודים! ובשנה שלאחר־מכן - למעלה מ–2000!

בחסות ‘קוקה קולה’

מבצע הדלקת המנורה היה לאירוע הגדול ביותר של יהודי לואיזיאנה, וחנוכה הפך לחג בעל מודעות יהודית גדולה. רבים הדליקו לראשונה בחייהם נרות חנוכה, וניצלו באותה הזדמנות את האפשרות לרכישת ספרים בנושאים יהודיים, תשמישי קדושה ועוד. האירוע זכה לתהודה כה גדולה, עד שחברת ׳קוקה–קולה׳ הבינלאומית פנתה מיוזמתה בבקשה לממן את המבצע כולו…

האטת הקצב…

אל בית חב”ד התקרב זוג יהודים מאיראן שבמשך שנים רבות היו ללא ילדים. בהכוונתנו התחילו לשמור על חוקי טהרת–המשפחה, וישבו לכתוב בקשת ברכה לרבי. הרבי נתן את ברכתו והפנה את האשה לטיפול רפואי.

כעבור שנה נולד לזוג בן, בשעה־טובה. כעבור שנה נולד בן נוסף, ולאחר שנה נוספת עוד בן. גם בשנה הרביעית והחמישית נולדו להם ילדים, והשמחה במשפחה גדלה. בסעודת הברית של הבן האחרון, מגיעה אלי החותנת ושואלת: “כל הכבוד לראביי שלכם על הברכות, אבל אולי אפשר לבקשו להאט את הקצב…”.

יחידות

לפני שיצאתי לשליחות בלואיזיאנה הייתי ב’יחידות’ וביקשתי מהרבי ברכה שלא אהיה לבד. הרבי אמר לי אז שהסברה “להיות לבד” סותרת לדברי הרבי הריי”צ שאמר שחסידים אף פעם אינם לבד. אני מספר זאת לאנשים ומוסיף שאנחנו אף פעם לא לבד, וכי הרבי מלך המשיח נמצא איתנו היום כמו תמיד. אנחנו ממשיכים לכתוב לרבי ורואים במוחש ברכות גלויות ותשובות ברורות. 

בשורת הגאולה

הנושא המדובר ביותר בבתי־חב”ד ובבתי–הכנסת הסמוכים להם, הוא משיח וגאולה. אנשים, ובפרט אנ”ש והמקורבים, מדברים בגלוי על–כך שהרבי שליט”א הוא מלך המשיח, ושהוא נמצא כל הזמן. גם בבית–הספר מתחנכים הילדים ברוח זו. התפילה נפתחת אצלם באמירת “יחי אדוננו” ואף מסתיימת בהכרזה זו. כך גם באמירת “הרחמן הוא יברך” בברכת־המזון, וכך גם בשירה האדירה של “יחי” הפורצת מידי שבת בסיום הפיוט לכה־דודי.

סוד ההצלחה

אנו רואים במוחש שכאשר מקיימים את רצון הרבי מהחל עד כלה, הופכים להיות ׳כלים׳, הרבי משפיע את השפעתו וה׳כלים׳ מתמלאים… בכל פעם שנהגנו לפי הוראותיו של הרבי היתה ההצלחה למעלה מן המשוער!

מערכת ההסברה

אם יבוא מישהו, ויהא זה גם שליח חשוב, ויטען שקשה להעביר לעולם מסר של משיח, אומר לו: ישנם מצוות נוספות שיהודים מתקשים לקבלם. יש מי שמתקשה לקבל את החיוב לשמור שבת, ורעהו אינו מבין לשם מה עליו לתת צדקה.

בפועל רואים שסכנת ההתרחקות קיימת גם כאשר מציגים בפני אותם יהודים את החיוב לשמור על מצוות אלו, וזאת כמובן כאשר נעדר מהם הסבר מתאים. 

כך גם בעניין משיח. יש להסביר את הנושא בדרכי נועם, מבלי להרים את הקול וללא כפייה. אם מישהו “מרוגז” כשהוא שומע על מצווה מסויימת, מה עושים? - מחפשים דרך להסביר לו את מהותה בצורה טובה יותר.

בתשעים אחוז מן המקרים אנו נוכחים לדעת שאם קורה ויהודי מתקשה לקיים מצווה זו או אחרת הרי זה משום שלא הסברנו לו את עניינה כפי שצריך להסביר.

האם אנחנו, שליחיו של הרבי מלך המשיח, מחליטים במקרים כאלו להתפשר ופוסקים מלהודיע על הצורך בשמירת שבת, הנחת תפילין או נתינת צדקה? בשום אופן לא! אנחנו עומדים בתוקף על עמדת היהדות ומחפשים דרך להסביר שוב ושוב עד שאותו יהודי יבין מה שהתורה אומרת בנושא.

בעיר כמו ניו–אורלינס מספיקה העובדה שיהודי עטור זקן ולבוש בלבושים חסידיים בכדי שייראה מוזר. בכל שבת, כשיהודים הולכים אל בית־הכנסת בסירטוקים ישנם כאלו שמסתכלים עליהם כפאנאטים שיצאו מדעתם… האם בגלל זה נוריד את הזקן? נחליף את הסירטוק? שמא נחשוש כי מאן־דהו יתרחק מיהדות עקב כך? בוודאי שלא. איננו יכולים לשנות דבר רק בגלל “מה יגידו ומה יחשבו”. צריך ללכת עם האמת.

הנימוק שיש “לרדת מהעץ” מכיוון שישנם כאלו שמתנגדים לעניין המשיחי - כפי שיש המנסים לטעון - רחוק מלהיות נכון. בדיוק ההיפך. לנו, המחזיקים כמה בתי–חב”ד, בית–ספר, קייטנה יומית, פעילות מגוונת של נשות חב”ד וכו’, ברור שהדיבורים בנושא משיח אינם מפריעים לשאר הפעילויות. אדרבה, אנשים עוזרים יותר, פתוחים יותר.

האמונה במשיח זו מצווה, אחד מי”ג עיקרי האמונה. הגמרא אומרת בצורה הברורה ביותר שתלמידים אמרו על רבם שהוא משיח. אנחנו בתור שלוחים עושים הכל בכדי להסביר את מצוות שבת, כשרות, טהרת המשפחה וכו’, וגם - ובעיקר - את החיוב להאמין בביאת המשיח, ובשורת הגאולה שהשמיענו הרבי מלך המשיח, שהנה הנה הוא בא.

יש להמשיך ולעסוק ללא פשרות בפירסום עניין המשיח והגאולה הקרובה. הרבי אמר להתעסק בכך ואמר דברים ברורים מה בדיוק צריך לפרסם. על כל שליח להחליט במקומו איך עליו לפרסם את דברי הרבי, אך אין לאף אחד רשות להחליט מה לפרסם ומה לא.

על השלוחים לספר לשומעיהם את העניין כמות שהוא. יזכור כל אחד את מי הוא מייצג, ויידע שאם ברצונו להחביא את עצמו ולהתפשר - אזי ירגישו בכך כולם. השליחות מתמקדת היום ב”מבצע משיח”. זה מה שהרבי רוצה ואיננו לברוח מכך.

ישנם שלוחים המתביישים באמירת “יחי”, מנסים לטעון שאינו עיקרי ושנעשה לשם מלחמה וכו׳. חובה עלינו להבהיר להם: כל העניין של אמירת “יחי” מקורו מהרבי, ואסור שתהיה החוצפה שלא לקיים את דבריו. איך להסביר זאת לאנשים? - תלוי. אם אתה פותח בשיחה עם אדם שטועה לחשוב שהרבי ח”ו לא נמצא אתנו, תאמר לו שבאמירת “יחי” נצליח לפעול שהקב”ה יחזיר לנו את הרבי בחייים לעיני בשר. אם הצלחת להסביר לאותו אחד שהרבי נמצא ואין בזה שום שאלה, אזי תסביר שאמירת “יחי” מקובלת בעולם כהכרזה הנאמרת לפני מלך.

הרבי אמר לנו: אני את שלי עשיתי, עכשיו אתם תעשו. את מה שאני יכול לעשות עשיתי. עניין ההכתרה זו עבודה עבורכם. עבודה שלנו. הרבי לא נתן לנו את עבודתו, אלא את עבודתנו. נקיים אותה, ונזכה ביחד עם כל העולם לראות את הרבי בעיני בשר, והוא יגאלנו.

על המים עמוק בלב הרב רחמים בנין, שליח ומנהל בית חב”ד, בעיר וונציה שבאיטליה.הרב רחמים בנין, שליח ומנהל בית חב”ד, בעיר וונציה שבאיטליה

 תחילת הדרך

את דרכי לחיקה של היהדות ולחסידות חב”ד עשיתי בעזרתו של שליח הרבי מה”מ בבולוניה, הרב אליהו דוד בורנשטיין. לאחר לימוד בישיבות חב”ד הגעתי לחצרות קודשינו שם למדתי במשך למעלה מחמש שנים.

טנקיסט

בתקופת בחרותי ראיתי כאתגר ומשימה קדושה לנסות ולהגיע אל אותן קהילות זעירות אשר מחמת קטנותם אינן זוכות לשליח קבוע במקום, ואשר על כן, הקשר בינם ובין היהדות כמעט ואיננו קיים. כך במשך שנים הסתובבתי בעזרת “טנק המבצעים” בערי איטליה והבאתי לשם את דבר המלך. כאשר התמסדו הדברים ביקשתי את ברכתו של הרבי והתשובה החיובית לא אחרה לבוא, ובכל אותם שנים, רבים התקרבו אל היהדות.

הברכה מהרבי

לאחר חתונתי חל מיפנה בשליחות. הקושי הרב בנדידה מעיירה לעיירה הביא אותנו למסקנה כי יש להתמקד במקום אחד ולפעול שם. הבחירה בעיירה ונציה לא היתה בבחינת הפתעה. היו לי “ידיים ורגליים” במקום עוד בימים עברו. ה”מכה בפטיש” ליוזמה החדשה היתה ברכתו של הרבי, כך קיבלתי את הגושפנקא הרשמית ממלך המשיח להיות שלוחו לעיר ונציה.

מיקום הבית חב”ד

פרנסתם של יהודי ונציה בעיקר ממכירת יצירות אמנות ובפרט אומנות הזכוכית. משכנו של הבית חב”ד הוא גם כן לא אחר מאשר גלריית זכוכית. הצורף יהודי אשר התקרב אל חיק היהדות, עזב את המקום ופנה בבקשה אל הרב אברהם חזן שליח הרבי במילאנו, להפוך את המקום לבית חב”ד. המיקום האטרקטיבי של החנות עומד לטובת הפעילות החב”דית. החנות הנמצאת במרכז הגטו היהודי בוונציה נמצאת בבחינת “לא תוכל להתעלם”. אין יהודי המבקר בוונציה אשר איננו נכנס לגטו היהודי ואין יהודי אשר נכנס לגטו היהודי מבלי להיתקל בבית חב”ד…

ככלל, ייחודה של העיר ונציה בכך שהיא בנויה בתוך המים. במקום אין כבישים והבאים בכלי רכב נאלצים “לנטוש אותם” מחוץ לעיר. אמצעי התחבורה המקובל במקום היא “הספינה” הנעה בין תעלות המים הסובבות את בתי העיר. כך יוצא שהכניסה אל הגטו היהודי מתבצעת על–ידי חציית גשר העובר מעל תעלת מים רחבת ידיים. על גבי הגשר נמצא שלט מאיר עיניים המפנה את הבאים אל עבר הבית–חב”ד.

מוקד למפגש

מטבע הדברים, עיר תיירותית שכזו מושכת אליה עשרות אלפי תיירים יהודיים מארץ ישראל ומהתפוצות. אותם תיירים מוצאים לעצמם את בית חב”ד כמקום מתאים למנוחה ורגיעה, אך בעיקר רואים הם את המקום כסמל ליהדות האותנטית, המתחדשת קמה ופורחת בגטו היהודי העתיק. בבית חב”ד אולם רחב ידיים המשמש כמקום מפגש לתיירים. על פני קירות האולם משתרעים מדפים רחבים של ספרי יהדות וחסידות בכל השפות וכן חומר הסברה על עשרת המבצעים, שבע מצוות בני נח וכמובן בשורת הגאולה והגואל. כטבעם של התיירים הישראלים נהפך בית חב”ד למוקד מפגש והחלפת דעות כך זוכים המבקרים למנה–גדושה של יהדות דרך שיחות ושיעורים המתקיימים תדיר במקום.

עונת התיירות

בחודשי הקיץ, בפרט עת מתחילה עונת התיירות באיטליה, מתגבר זרם המבקרים בבית חב”ד. לפוקדים את המקום מצפה תקרובת גשמית בנוסף לזו הרוחנית. מובן מאליו שאותם יהודים שנקלעו לבית חב”ד בטרם הניחו תפילין יעשו זאת שם. התמונה הכללית המתקבלת מהיקף הפעילות מותירה את המבקרים בתדהמה. במשך יום רגיל מאות יהודים (!!!) מניחים תפילין, חלקם לראשונה בחייהם. יש לציין שהפעילות החב”דית עם התיירים הרבים מקבלת משנה תוקף בעזרת בחורים שלוחים שמגיעים לסייע בשליחות ואף לומדים רבנות במסגרת ‘מכון סמיכה’.

פעילות מסועפת

כמובן פעילות ייחודית זו של “מפגשים מן הסוג הראשון” קרי שיחות בנושאי אידישקייט בין פעילי חב”ד לתיירים, באים בנוסף לפעילות החב”דית המסורתית. במסגרת מבצע חנוכה למשל זכה הבית חב”ד “לשבור” את מחסום ה”בושה” של יהודי המקום בהדלקת החנוכיה הפומבית במרכז העיר. במקום נכחו מאות רבות של תושבים יהודים ולהבדיל גויים כשביניהם אישי ציבור רבים ובראשם ראש העיר. האירוע דווח בהבלטה בעיתונות המקומית. בתחילה זכתה יוזמה זו לסאה קולחת של רותחין מצד יהודי הקהילה אשר נקטו עד אז בשיטת “היה יהודי בביתך ואדם בצאתך” ר”ל, אולם כיום נהפך הדבר לענין שבשגרה ויהודי הקהילה מרגישים כחלק מפעילות זו.

כך גם מבצע סוכות בעיר ונציה מצטיין באטרקציה מיוחדת - “סוכה צפה”. במשך ימי החג משייט הרב בנין בספינה זעירה בין בתי היהודים ומרכזי התיירות שבעיר ומזמין את היהודים המקומיים, כמו גם התיירים, לברך על ארבעת המינים בסוכה המשייטת.

המסעדה

מה שמהווה נתח נכבד בפעילות להפצת היהדות בעיר היא “המסעדה”. במשך שנים רבות נתן הבית חב”ד שירותי מזון כשר לתיירים הבאים לבקר בעיר. אולם המקום לא איפשר פעילות בהיקף נרחב מספיק. אחרי כמה שנים נפתחה מסעדה חדשה במרכז הגיטו היהודי המכיל די מקום לצורך הפעילות. המסעדה נחשבת כיוקרתית במיוחד ומהווה מוקד משיכה לא רק ליהודים כי אם גם לגויים הבאים ליהנות ממטעמים “בניחוח יהודי”.

סעודות שבת

במסעדה נערכות מדי שבת סעודות שבת בהם יושבים למעלה ממאה איש כ”י (!!!). במהלך הסעודות מתפתח קשר חם בין המסובים לענייני אידישקייט ובדרך כלל רק לפנות בוקר מסכימים אחרוני האורחים להיפרד מהמקום, וגם זאת רק עד לסעודה הבאה…

סעודות השבת מוגשות חינם אך רבים מהסועדים מרגישים מחויבות מסוימת ורצון להודות למארחים. בערב פסח לדוגמא, סייעו תיירים בני קיבוץ בהכנות לליל הסדר. מובן מאליו אשר קשר הנרקם סביב עשיה משותפת לאו דווקא בעניינים רוחניים, מהווה בסיס איתן לשלב הבא קירוב ליהדות…

בכל מהלך השבת, גם מחוץ לשעות הסטנדרטיות, פתוחה המסעדה לציבור הרחב. במקום מוגשים מאכלים קלים ולאחר קידוש מוזמנים התיירים לסעודה קלה. בכך מוסברת התופעה המדהימה של ה”שירה” הבוקעת כמעט עשרים וארבע שעות מפאתי המסעדה החסידית…

רק ההתחלה

במקרים לא מעטים מהווה המפגש עם חב”ד בוונציה רק תחילת הדרך ליהודים שמתחילים להתקרב וכאן נוצר הקשר בין המבקרים למוסדות חב”ד שבמקום מוצאם.

לדוגמא, לפני הרבה שנים הייתה לי פגישה מעניינת באוסטרליה. בהלכי ברחוב, עצרה אותי אישה ושאלה האם אני זוכר אותה. האישה לא המתינה לתשובה ומיד הוסיפה “דע לך כי בזכותך השתנה כל יחסי לתנועת חב”ד”. מתברר כי האישה, עורכת דין חשובה באוסטרליה, הופתעה לטובה מהיחס לו זכתה בעת ביקורה בבית חב”ד שלנו בוונציה, ועל–אף שעד לאותו הזמן, לא “אהדה”, בלשון המעטה, את תנועת חב”ד - ניגשה לבית חב”ד שבמקום מגוריה והחלה משתתפת בקביעות בפעולות השונות.

פירסום משיח

הכרזת הקודש “יחי אדוננו” מתנוססת בגאווה בבית חב”ד וב”אופן המתקבל”, בדיוק כמו שכל סגנון הפעילות צריך להיות ב”כלים דתיקון” ובצורה מחושבת, קרי ניצול של עניני העולם לקדושה.

דרך אטרקציות תיירותיות מגיעים יהודים לחיק היהדות. כך, מבלי משים הופך ביקור במסעדה תמימה לחווייה יהודית יוצאת דופן המותירה את המבקרים עם מטען חסידי יוצא דופן עד שהם הופכים להיות בעצמם שגרירים של הרבי מלך המשיח להכנת העולם לקבל פני משיח צדקנו.

לא לדילול המסר של משיח: הרב חיים יהודה ג’ייקובס                                                                                              שליח בגלאזגו, העיר הגדולה ביותר בסקוטלנד, בממלכה המאוחדת של בריטניה.

 ההצעה

בגלאזגו הייתה קהילה יהודית קטנה ועתיקה, שהייתה בשלבי התפוררות. רב הקהילה, הרב ירוחם רוזן, ידע שרק חב”ד יכולה להציל את המצב. הוא פנה לשליח, הרב נחמן סודאק, וביקש לשלוח רב צעיר שיפיח רוח חיים ביהודי גלסקו. ההצעה הופנתה אליי ושאלתי את הרבי.

המענה

הרבי השיב: “אם משער שיכולים למלאות התפקידים וה׳ יצליחם”. עם ברכת הרבי ש”ה’ יצליחם” היה ברור לנו שנמצא ונצליח למלאות את השליחות הקשה בסקוטלנד. כך הגענו למקום בתחילת שנת תש”ל.

תנאים קשים

פעילותנו נתקלה בקושי גדול: הקהילה הוותיקה מתמעטת בצורה טבעית, והצעירים עוזבים את המקום בקצב מהיר בגלל קשיי פרנסה. כמעט אף אחד מהמקורבים לא המשיך להתגורר במקום. אך לא אמרנו נואש, והתחלנו בפעילות נמרצת עם הילדים שעדיין נותרו. הפעולה הראשונה הייתה הקמת מחנה קיץ על טהרת הקודש. מאה ילדים זכו לשמוע על יהדות, ודרכם גם ההורים. התחלתי לתת שיעורי תורה במקום, לארגן את הפעילות בבית הכנסת, להפעיל מבצעים עונתיים בחגים.

יזמנו גם צורה מקורית של “מסיבות שבת”: לילדים והורים כאחד. מעניין שדווקא המבוגרים נהנו במיוחד מההזדמנות להיות יחד עם ילדיהם בשבת אחר–הצהרים ולשיר בצוותא ניגונים יהודיים.

בעיית חינוך

אחרי שנולדו לנו ילדים, נוצרה בעיה: במקום לא היה מוסד חינוך על טהרת הקודש, מה עושים? 

בחורף תשל”ג - לאחר קרוב לארבע שנות פעילות - נסענו לרבי ונכנסו ל”יחידות” כדי לקבל הנחיות להמשך השליחות מול דילמת חינוך הילדים.

האפשרות הקלה הייתה לשלוח את הילדים לגן היהודי הקיים בגלאזגו, ולהשלים את החסר בבית. האפשרות השנייה הייתה לנסות להקים גן חב”ד במקום, ולהסתכן בהתנגדות אפשרית מצד חברי הקהילה.

הרבי ענה שעלינו להקים במקום גן חב”ד. למרבה הפלא, הקהילה קיבלה את הענין בהבנה. עם הזמן נוצרה האפשרות ליצור מסגרת המשך של “תלמוד תורה”, במסגרתו למדו ברבות השנים מאות ילדים מבני העיר.

לא ל’משכנתא’

שאלה נוספת שהפננו לרבי באותה יחידות, הייתה בקשר לרכישת מבנה מרווח עבור בית חב”ד. חשבנו שנוכל לעמוד בתשלומים בעזרת הלוואות ומשכנתא, כמקובל. הרבי ענה שנקנה רק אם יש בידינו כסף מזומן, אך לא להתבסס על הבטחות לתרומות וכדומה. חצי שנה לאחר מכן זכינו לראות מופת גלוי בעקבות הציות לדבריו של הרבי: בעקבות משבר הנפט העולמי, השתנה המצב הכלכלי באנגליה מן הקצה אל הקצה. אם היינו לוקחים הלוואות גדולות, לא היה לנו שום סיכוי לגייס את הכסף ולהחזירם בדרך הטבע.

בלי פחד

במשך שנות השליחות זכתה רעייתי לקבל תשובות פרטיות רבות ועידודים נפלאים מהרבי. פעם אחת אמרה לרבי שהיא מפחדת להשאר בבית לבד כאשר אני עסוק בפעילות ונמצא לפעמים גם מחוץ לעיר. הרבי ענה שיש לה שליחות מיוחדת בגלאזגו להפיץ יהדות וה׳ שומר עליה.

להציע עזרה

כאשר היינו אצל הרבי ב”יחידות” באחד הביקורים: הרבי פנה אל רעייתי ושואל האם היא אמורה לדבר ב”פגישה” לאנשי מדע המתקיימת באותה שבת. היא השיבה שלא הזמינו אותה לדבר. אמר הרבי: בענייני הפצת המעיינות לא מחכים להזמנה אלא הולכים לבד ומציעים את העזרה… 

“יחי אדוננו”

הרבי נתן לנו מסר להעביר לעולם, ואסור לנו לחטוא ולא למסור אותו בשלימות. זו האחריות שלנו כלפי הקהל. אנחנו אומרים את זה כי זו האמת, והדברים פועלים כפי שנוכחתי לדעת. אצלי בבית חב”ד תלויים שלטים רבים של “יחי” ואף אחד לא עזב את המקום כתוצאה מזה.

להיות מקורי

אם מחפשים איך להצליח במבצע משיח, זה לא על–ידי דילול המסר, אלא דרך חיפוש רעיונות חדשים ומקוריים. למצוא דרכים מקוריות איך לעורר את העניין עוד פעם ושוב פעם בצורה שתיצור הד רחב ותתקבל אצל הקהל.

בשפה הנכונה

יש למצוא את המילים המתאימות לקהל אליו פונים. כשאני מדבר בפני ליטאים, אני מתחיל עם מאמר “צפית לישועה” של החפץ חיים, ומסביר שמכל ה”גדולים” היחיד שלקח ברצינות את דבריו של החפץ חיים אודות התביעה והציפיה לגאולה בדור זה, הוא הרבי מליובאוויטש. וכך לגבי כל סוג של קהל, צריך למצוא את המילים המתאימות להם, והדברים מתקבלים.

מעניין לציין שבשנת תשד”מ אורגן כנס גדול לנשים בגלאזגו, ולרבי נשלחה התכנייה. בתכנייה צויין נושא הכינוס: “ווי וואנט משיח נאו”. הרבי ענה שלא כדאי לפרסם את זה כנושא הכינוס, אלא לבחור בנושא יותר “ניטרלי”, אך בעת הכינוס עצמו אפשר לדבר על הנושא.

מקומם

מה שמקומם אותי במיוחד היא הטענה שמפריחים כאילו הסברת נקודה זו מפריעה… לגיוס כספים לפעילות. אין לך שטות ושקר גדול מזה, וסמוך עלי שאני צריך לאסוף הרבה כסף מגבירים. אם התורם שואל מדוע אנחנו אומרים על הרבי שהוא משיח, פשוט מסבירים לו את זה כמו שמסבירים לכל אחד אחר. אף אחד לא יוכל למכור לי טענה מגוחכת זו בעניין שהוא אצלי “מעשים שבכל יום”.