ולדימיר חאבקין

פרופסור מרדכי זאב (ולדימיר) חאבקין נודע כמדען בין–לאומי שהציל מיליוני אנשים ממוות בזכות מערך חיסונים שהמציא ופיתח. הוא היה חבר כבוד בארגונים רפואיים ברחבי העולם והוזמן להרצות בפריז, בלונדון, בברלין ובניו יורק • ברבות השנים התקרב ליהדותו ולבוראו, ועמד בקשר רצוף עם כ”ק אדמו”ר הריי”צ שרתם אותו למען מוסדות חב”ד ולמען יהדות ברית המועצות • שמו המפורסם פתח דלתות בקרנות הצדקה והפילנתרופיה הגדולות ואף הוא עצמו תרם סכומים נכבדים מהונו האישי • “בית משיח” מסיר לראשונה את מסך הערפל מהקשר המיוחד במינו בין הפרופסור לליובאוויטש וחושף את דמותו של הפרופסור האגדי • כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי • תחקיר מרתק

“תומכי תמימים” מקבלת תרומה מ”פאנד חאבקין”בחודש אדר ראשון תרפ”ז, לפני שמונים ושבע שנים בדיוק, הגיע כ”ק אדמו”ר הריי”צ למוסקבה לביקור שנמשך ימים ספורים על מנת להשתתף באסיפה דחופה בה אמורים היו לדון בהרמת קרן היהדות בברית המועצות חרף הדיכוי הקומוניסטי. במהלך שהותו במוסקבה ערכו אנשי היבסקציה ביקורים בבית המלון בו התאכסן הרבי, ואף נכחו אישית בהתוועדות הידועה של פורים קטן תרפ”ז. אף על פי כן לא חשש אדמו”ר הריי”צ מידם הארוכה והמשיך בפעילות למען יהדות רוסיה.

במהלך אותו ביקור ביקש לשכנע את ארגון הג’וינט להרחיב את תרומותיו, בין היתר למען היהודים המתגוררים בקולוניות (מושבות היהודיות) שבאוקראינה. קודם לכן כבר נערכו דיונים ממושכים, שוגרו מכתבים - וכעת הגיע הרבי לפגישה הגורלית והמכרעת עם מנהל הג’וינט ברוסיה מר יוסף רוזין.

במהלך הפגישה ביקש הרבי לסקור בפרוטרוט על אודות ה’חדרים’, הרבנים והשוחטים המתגוררים בקולוניות, וכך לשכנע את בן שיחו להגביה את רף התרומות שגם כך הגיעו לסכומי עתק. והנה, הפתעה רבתי - מר רוזין מודיע כי הוא כבר שמע על פועלו של הרבי בקולוניות מפי ידיד משותף לשניהם, הלא הוא פרופסור חאבקין. התברר כי הלה כבר הספיק לבקר בקולוניות, התרשם מקרוב וסיפר כי כל הפעילות היהודית שם נעשית בזכות הרבי מליובאוויטש!

שבוע חלף מאז אותה פגישה, ובמרחק קילומטרים רבים ממוסקבה ישבו ראשי ישיבת “תומכי תמימים” בוורשה ומנהליה ודנו בכובד לגבי המשך אחזקתה הכלכלית של הישיבה. באסיפה ישבו הרב הרשל גורארי’ והרב פייביש זלמנוב. לבסוף הוחלט לשגר מכתב מיוחד אל פרופסור חאבקין. במכתב הם מודים לו על ביקורו בישיבה והתרומה שהרים לאחזקתה, והם מוסיפים ומבקשים ממנו שיפעיל את קשריו והשפעתו לטובת הישיבה השרויה במצב כלכלי קשה.

ואכן, הפרופסור ולדימיר חאבקין, שנודע כביולוג ואימונולוג [עוסק בחקר החיסונים] - היה אחד התורמים והשתדלנים החשובים ביותר של חסידות חב”ד בדור הקודם. הוא היה חבר בארגון “כל ישראל חברים” ודאג לתרומות מהארגון הזה. הוא לא הסתפק בכך, ואף תרם סכומים חשובים מהונו האישי.

לא רק בחייו, אלא גם לאחר מותו דאג לפזר צדקה מהונו. בצוואתו הקדיש את כל כספו לקרן מיוחדת שתעניק סיוע לישיבות ובהן ישיבת “תומכי תמימים”.

מציל מיליונים 

מעט מאוד נכתב בבימות חב”דיות על דמותו ופועלו של פרופסור חאבקין, זאת על אף שהוא מוזכר פעמים רבות במכתבים ובדו”חות ששיגר אליו אדמו”ר הריי”צ, ובהם פירוט נרחב של מצב היהדות ברוסיה.

בשבוע זה בו אנו קוראים פרשת תרומה, מן הראוי היה להציץ ולו במעט, בדמותו של הפרופסור הנכבד, מדען בין לאומי, שתרם תרומות נכבדות לחב”ד בפולין וברוסיה.

פרופסור ולדימיר חאבקין או בשמו היהודי: מרדכי זאב חאבקין, נולד באודסה, בשנת תר”כ, למשפחה מתבוללת. כבר בצעירותו לא הלך בתלם והוא חבר לתנועות ששאפו להחליף את הצאר בממשלה סוציאליסטית שראשיה הבטיחו לסייע לכל האזרחים במידה שווה. בשנים הבאות, בעת התפרצות הפוגרומים נגד יהודים המכונים “סופות בנגב”, הצטרף הצעיר המתבולל לקבוצות הגנה יהודיות, ובגין כך נעצר על ידי השלטונות. יש הגורסים שהמעצר עורר אותו לחקור אודות יהדותו, אך בכל מקרה באותם ימים עוד היה רחוק מקיום אורח חיים על פי תורה ומצוות.

כבר בתיכון נחשב למצטיין ובסיום לימודיו האקדמאיים באוניברסיטה, הוצעה לו משרת מרצה בפקולטה למדעי הטבע באוניברסיטה של אודסה - בתנאי שיתנצר. חאבקין סירב, ולאחר זמן מה הגיע לפריז שם המשיך בלימודיו האקדמאיים. בהיותו בן עשרים ושמונה שנים בלבד קיבל דרגת פרופסור.

בפריז החלה עבודתו המדעית בהדברת מחלות, ובאופן חריג במיוחד ביצע על עצמו ועל חבריו ניסוי לבדיקת חיסון שיצר נגד מגיפת החולירע. לאחר שהניסויים שלו הצליחו, ייצר חיסונים לרוב נגד המגיפה הקשה, ונסע להודו שסבלה מהתפרצות קשה של המגיפה. אלפים מתו ממנה מידי יום ביומו.

בהודו ניהל את מכון חאבקין בו ייצר את החיסונים שהמציא. בד–בבד שיכנע רבים להתחסן. לאחר שנתיים וחצי של עבודה מאומצת, התברר שהתמותה מחולירע ירדה ב–80% בקרב מקבלי החיסון. עבודה זו אותה ביצע במסירות עילאית, הקנתה לו שם של מדען בין–לאומי שבעקבותיו התקבל כחבר כבוד בארגונים רפואיים ברחבי העולם. הוא הוזמן להרצות בפריז, בלונדון, בברלין ובניו יורק.

איש לא ידע באותם ימים כי הפרופסור הנודע הוא יהודי מאמין. לאחר שנים רבות סיפרו עובדי מכון חאבקין בבומביי, כי מידי יום נהג הפרופסור המהולל להתפלל כשהוא עטור בטלית ובתפילין. עוד סיפרו כי חרף תפקידו והצלחתו הכבירה, הוא נשאר צנוע ואדיב במיוחד.

לאחר שובו מהודו המשיך לעבוד במטרה לייצר חיסונים למחלות קשות נוספות. מאמציו נשאו פרי, ולאחר מספר שנים הצליח לייצר חיסון נגד מחלת הדֶבֶר. לבקשת שלטונות הודו, יוצרו יותר משלוש מיליון מנות חיסון נגד הדֶבֶר, והעיתונות בהודו מלאה מאמרי הוקרה לפרופסור היהודי שבזכותו מיליוני הודים ניצלו ממוות.

אנשי מדע שקינאו במדען היהודי, ניסו לפתח חיסון דומה אך נכשלו. או אז החלו להפיץ עליו שמועות שהוא סוכן חרש רוסי, ובשלב מסוים אף הואשם בגרימת מותם של תשעה עשר ממקבלי החיסון כתוצאה מזיהום. ההאשמה התבררה במשך שלוש שנים בהן עזב את הודו וחזר אליה רק לאחר ששמו טוהר. גם מארץ ישראל הגיעה אליו פניה לעזור במלחמה נגד החולירע, אך היה זאת בדיוק כאשר הואשם במחדל הזיהומי ופרופסור חאבקין סירב לקבל את ההצעה.

בשנים הבאות קיבל מבית ספר לרפואה טרופית בליברפול אות הוקרה על כך שחיסן יותר משישה מיליון אנשים, ובכך לא רק מנע את מותם, אלא גם סלל את הדרך לחיסונים המוניים נגד מחלות אחרות. הוא קיבל אותות ופרסים רבים אחרים. שם המעבדה שבה עבד, שונה מ”המעבדה לחקר הדבר” ל”מכון חבקין”, וזאת כהוקרה והכרה לתרומתו הגדולה. המעבדה הקטנה הפכה למוסד בעל חשיבות בין–לאומית ועד היום עובדים בה מדענים מכל העולם.

המדען מתחבר
ל”אדון עולם”

בתקופת מלחמת העולם הראשונה כיהן כחבר המועצה הרפואית שליד מפקדת הצבא הבריטי בצרפת. דווקא בשנים אלו בהן התפרסם כמדען בעל שם עולמי שהצליח להציל מיליונים, החל להתקרב ליהדות ולבוראו, עד אשר הפך ליהודי שומר מצוות. בשנת תרע”ו, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה - פירסם מסה גדולה על היהדות, ובה סתר את התזה הסוברת כי המדע סותר את היהדות. הוא הוכיח שהדת היהודית היא הערך היחיד שהמדע המתקדם לא סתר, להיפך, אף אישש אותו, וכלשונו: “הסיכום הכולל של כל התגליות המדעיות בכל הארצות ובכל הזמנים הוא התקרבות המדע אל ‘אדון עולם’ שלנו, השיר הנעלה אשר בו עשה היהודי, ועוד יוסיף לעשות בעולם, את המהפכות הנפלאות ביותר”.

המסה הגדושה בהסברה על אמונה ובורא עולם התפרסמה באנגלית בכמה כתבי–עת יהודיים, תורגמה עד מהרה לגרמנית, להולנדית, לאידיש ולצרפתית, והותירה רושם רב בקרב אנשי האקדמיה שהתפלאו לשמוע כי אחד המדענים המפורסמים, מאמין באמונה שלימה בבורא עולם ובבריאת העולם.

היה זה רק הצעד הראשוני מצדו. בשלב הבא, התקרב פרופסור חאבקין עד מאוד ליהדות והפגין בפומבי את חיבתו הגדולה לתורה וללומדיה. דבריו בנושא זה פורסמו בביטאון ‘הנאמן’:

“התורה קירבה אותי כמו כח מגנטי, כל חיי הרגשתי, שסוד הקיום של העם היהודי, זה רק תודות שהיו קשורים לתורה הקדושה, שהיא מקור כל החכמות, כמו שאנו אומרים בהגדה: ‘והיא שעמדה לאבותינו ולנו… שבכל דור ודור.. והקב”ה מצילנו. אני יהודי, ואני אוהב כל יהודי באשר הוא יהודי, אך קירבה לבבית עמוקה אני מרגיש  לבן ישיבה”.

למותר לציין את קידוש ה’ העצום שהדברים הללו חוללו הן בקרב אנשי ההשכלה כמו גם אנשי האקדמיה, והן בקרב העם היהודי ואפילו בקרב יהודים מתבוללים שחשו תמיד נחיתות מול האקדמיה וההשכלה ה”נאורה”. כשהדברים יצאו מפי מדען עצום וכה נחשב, הם מתקבלים אחרת מאשר מפי רב או אישיות תורנית.

בשנים הבאות התקרב יותר ויותר לחיי תורה ומצוות, ובד בבד סייע רבות לארגונים דתיים וישיבות. באותה תקופה מונה לחבר בכיר בארגון היהודי הגדול “כל ישראל חברים” (המוכר גם בשם: “אליאנס”), ובאמצעות הארגון עשה רבות למען מוסדות התורה.

קשר חשאי נרקם

פרופסור חאבקין שמר על קשר טוב עם חצר הרבי מליובאוויטש, אך גם לאחר תחקיר מעמיק שערכתי, נותרו תעלומות רבות סביב הקשר, שתחילתו התאפיינה בחשאיות גמורה בגלל העיסוק למען יהדות רוסיה הקומוניסטית.

מתי וכיצד נרקם הקשר? נראה כי זה החל בחודש אייר תרפ”ו במהלך ביקורו במוסקבה מטעם ארגון “כל ישראל חברים”. באותה הזדמנות פגש כנראה לראשונה את אדמו”ר הריי”צ, אך לא ידוע פרטים על מה דובר באותה פגישה. כעבור מספר חודשים שיגר אליו אדמו”ר הריי”צ אגרת קצרה (אגרות קודש ח”א אגרת שא), במענה לשאלתו (יתכן במהלך המפגש הנזכר):

כבוד החכם הנודע בכל מרחבי תבל, כליל המדעים, אי”א האדון מר [כאן יש מקום ריק - ש.ז.ב.] יחי’ המכונה פראפעסאר חאווקין

שלום וברכה,

על דבר שאלת רום כבודו אודות תיקוני בתי טבילה, החזקת רבנים, ושוב”ים, מסרתי בזה על ידי הנכבד מר נתן יחי’ גורארי’ אשר יואיל כבודו לקבלו כראוי לו.

בברכה וברגשי כבוד

יוסף יצחק שניאורסאהן.

נראה כי האגרת מהווה קצה חוט ליריעה רחבה בהרבה שנרקמה בחשאי באמצעות מכתבים או מפגשים בעל פה, אך כיום לא ידוע מאומה בנידון. 

כעבור חודשיים מספר נערכה ברוסיה אסיפה חשאית שנמשכה ימים אחדים בהשתתפות אדמו”ר הריי”צ, וכן פרופסור חאבקין. לפחות בהזדמנות אחת השתתף בה גם חתנא דבי נשיאה, הרש”ג. במהלך האסיפה הגיש אדמו”ר הריי”צ לפרופסור תזכיר מיוחד על אודות יהודי רוסיה. הנה ציטוט קצר העוסק בלימוד תורה במחתרת:

“המורים–מלמדים ממשיכים את פעילותם, מבלי הבט על כך שבכל רגע קיימת אפשרות של מעצר וכליאה בבית סוהר. ליד דלתות הבתים שבהם מתקיימים הלימודים, מעמידים כבימי האינקויזציה הספרדית, ילד שומר, ובהתקרב אדם בלתי מוכר הוא נותן סימן להחביא את הספרים ולהפסיק את הלימודים. בכל מקום מורגש מחסור במורים, ולעיתים קרובות ניתן למצוא קבוצת ילדים ובחורים, היושבים על גבי ספרי–פוליו [ספרים גדולים], ולומדים בהתלהבות ובהנאה את התלמוד לבדם” [תולדות חב”ד ברוסיה ע’ עו].

במהלך האסיפה נפגש הפרופסור גם עם הרש”ג. זה האחרון מסר לפרופסור סקירה מיוחדת אודות ארגון “תפארת בחורים” שהקים והחזיק מסגרות לימודיות חב”דיות לבחורים מבוגרים ואברכים שעבדו לפרנסתם בשעות היום, ובשעות הערב למדו יחדיו.

שתדלנות אוהדת

בשנים הבאות הוסיף פרופסור חאבקין לסייע רבות לחב”ד הן ברוסיה והן בפולין. העזרה התבטאה בתרומות בסכומים נכבדים כמו גם בשתדלנות בקרב ארגונים פילנטרופים כדי שיסייעו לחב”ד. בגין עבודתו זו זכה ואדמו”ר הריי”צ שלח אליו דו”חות ותזכירים מפורטים ביותר על פעילות חב”ד ברוסיה.

אחד הערוצים המרכזיים שבהם פעל הפרופסור, היה ארגון הג’וינט העולמי. הוא נפגש והתכתב רבות עם ד”ר סיירוס אדלר, יו”ר ועדת התרבות של הג’וינט, ועם ד”ר יוסף רוזין, מנהל הג’וינט בברית המועצות. שתדלנות הפרופסור עבור יהודי רוסיה הותירה רושם כביר על ראשי הג’וינט, והם נענו לבקשותיו.

בחודש אדר ראשון תרפ”ז שהה אדמו”ר הריי”צ במוסקבה, שם ערך ועידה מיוחדת לטובת יהודי רוסיה. במהלך ימי הועידה נפגש עם ד”ר רוזין מנהל הג’וינט ברוסיה. במהלך הפגישה ביקש הרבי לסקור בפרוטרוט את העבודה הרבה בהחזקת מוסדות דת ומוסדות תורה, ישיבות, חדרים, רבנים ושוחטים, אך ד”ר רוזין הפתיע באומרו כי כבר שמע מפרופסור חאבקין בהרחבה על הפעולות הללו:

“ביקרני הפרופסור חאווקין - שהנכם מכירים אותו משנה העברה [הפגישה המוזכרת לעיל] בחזרתו ממסעיו לבקר את המושבות [באוקראינה]. בכל מקום התעניין גם בעניני מוסדות הדת, ויתפלא על סדרי מוסדות הדת, רבנים שו”בים מלמדים ובתי תפילה בציבור, ונודע לו כי כל אלה עשה הרבי שניאורסאהן” (ספר השיחות תרפ”ז ע’ 141).

בימים הבאים כתב אדמו”ר הריי”צ אגרת מיוחדת אל חברת “כל ישראל חברים”, עם הדגשה שהמכתב מופנה במיוחד לפרופסור חאבקין. האגרת סוקרת את מצב הדת ברוסיה תחת הדיכוי הקומוניסטי. בהמשך האגרת מצרף הרבי בקשה מיוחדת ל”כל ישראל חברים” לסייע לקולוניות (מושבות) יהודיות באוקראינה. האגרת ארוכה ומפורטת והנה קטע הקשור ישירות לפרופ’ חאבקין:

“מר חאווקין שי’ בהיותו פה בארצנו הספיק להכיר בעצמו את המצב ולדעת את הענין למדי, ואנו בטוחים שבודאי ישים לבו הער והחם לדבר הגדול הזה. בקשתנו אפוא מאתכם היא: לקצוב סכומים מיוחדים לצורך בנין מוסדות הדת והיהדות בהקולוניות ולתת לנו על ידי זה את האפשרות לבנות בהקולוניות בתי כנסיות לתפילה ו’חדרים’ לתורה ולכונן שם את מוסדות הכשרות והטהרה”.

האגרת נשלחה מטעם המרכז הרוחני הלנינגרדי שהוקם על ידי אדמו”ר הריי”צ, וחתומים עליו חברי המרכז: הרבי הריי”צ, הרב יעקב קעלמעס רבה של מוסקבה והמזכיר הרב שלמה יוסף זווין. לאגרת צורפה סקירה של עבודת המרכז הרוחני הלנינגרדי בראשות הרבי הריי”צ.

לא כל הפרטים ידועים כיום, אך הרבי הריי”צ המשיך בפעילותו במוסקבה בעוד היבסקציה כבר חרשה רעות והרשעים הצרו את צעדיו. באותם ימים נעצר בלנינגרד מזכירו של הרבי ר’ אלחנן מרוזוב, והיה בכך משום איתות מובהק לקראת הבאות. בחודשים הבאים נאסר אדמו”ר הריי”צ במאסרו הידוע, ולאחר שחרורו יצא ללטביה, אז כתב מכתב מיוחד אל הפרופסור בו התנצל על שעד כה מיעט לכתוב אליו:

“תמיד הצטערתי על שמחמת התנאים המיוחדים ברוסיא נמנע מאתי להתכתב עם ידידי עבודתינו בחו”ל… תקותי לתקן זאת עתה”.

באגרת זו מוסיף הרבי וכותב כי כעת יוקל לעבוד לטובת יהודי רוסיה: “ויחד אתו, אחד מיחידי הסגולה שהביא לנו בזמנים הכי קשים את העזרת–אחים וברכת–אחים לעמוד בקשרים באופן מסודר, למצוא הדרכים והאמצעים להיות בעזר אחינו יהודי רוסיא המעונים” (אגרות קודש ח”ב אגרת שמז).

ואכן, בתקופה הבאה, פעילות הפרופסור הלכה והתרחבה, ובחודש ניסן תרפ”ח נפגש שוב עם אדמו”ר הריי”צ. הרבי ביקשו לפעול אצל בכירי הג’וינט לקבלת תקציב עבור עזרה גשמית ורוחנית ליהודי רוסיה.

בחודשים הבאים הוסיפו אדמו”ר הריי”צ והרש”ג להתכתב בתדירות עם הפרופסור, והוא התכתב עם בכירי הג’וינט ופעל אצלם למען מטרותיו של הרבי.

הפרופסור שוהה יומיים ב”תומכי תמימים”

בחודש אדר ראשון תרפ”ז ביקר הפרופסור לראשונה בישיבת “תומכי תמימים” בורשה. במהלך הביקור ביקש לקבל מידע מפורט על הנעשה בישיבה. בתום הביקור אף הותיר תרומה הגונה. מנהלי הישיבה שיגרו לו מכתב בו הודו במילים חמות על הביקור והתרומה, אך ביקשו סיוע נוסף, מהותי יותר:

“את הכבוד הגדול ורב אשר חלק לישיבתנו הקדושה בביקורו והתענינותו בכל פרטיה מעריכים הננו כראוי, ורגשי תודתנו מקרב לב ינעם נא לכבוד רום מעלתו שי’. בטוחים אנו כי אחרי אשר נוכח לדעת יקרת סגולתה והשפעתה בחיי ישראל אשר לאות חיבת קודש הרים תרומת קודש לטובתה, בטח יתעניין להיטיב לה בכל עת מצוא”.

מנהלי הישיבה ביקשו שאת רשמיו יחלוק עם אישים וגבירים במדינתו צרפת, וגם מודיעים לו כי שלחו מכתב בנושא עבור רבה הראשי של צרפת הרב ישראל לעווי.

בחודש כסלו תרפ”ח שוב ביקר חאבקין בישיבה במטרה לעמוד על מצב הישיבה ולהבין את צרכיה. הביקור הנוכחי התפרס על פני יומיים. בתום הביקור שוב הותיר תרומה נכבדה, כאשר במקביל שיגר מכתב לפדרצית ארגוני העזרה היהודיים בלונדון - ולמכתבו צירף דו”ח מפורט על מצב הישיבה. הנה תיאורו על מצב הלימודים:

“במוסד כ–250 תלמידים. בעת ביקורי, בשעות הערב והבוקר, היו בכל חדר כשלושים עד חמישים תלמידים בגילים 10–20, עסוקים בתלמודם. 80 מהם דרים במקום ומקבלים בו את ארוחותיהם, השאר מתאכסנים בבתים פרטיים או בבתי הורים וקרובים, אם הינם בני וורשה. העניים בקרב הללו מקבלים אף הם את ארוחותיהם בישיבה.

“8 מורים, אנשים רציניים ונשואי פנים, בני 35–50 שנה, מקיימים את עבודת ההוראה בארבע כיתות. הכיתה החמישית מורכבת מן הבחורים המבוגרים העוסקים בלימוד עצמי. ארבעת הכיתות של הצעירים עסוקות בתלמוד משך שמונה וחצי שעות ביום. הבחורים המבוגרים, שכמה מהם מכינים עצמם לרבנות ולתפקידי קהילה תורניים אחרים, שוקדים על לימודיהם כ–11 שעות […]

“תוך מעבר בכיתות בעת השיעורים מתבונן המבקר במגוון של צורות הוראה יוצאות מגדר הרגיל. בכיתה אחת התלמידים יושבים כשספרי התלמוד פתוחים לפניהם ועוקבים בדממה ובדריכות אחר הקריאה והפרשנות של המורה, כשרק לעיתים מזומנות הם מפסיקים אותו בהערות להבהרת נקודות סתומות כלשהן. בכיתה אחרת נערכת חזרה של סוגיות מוכרות וכאן המורה והתלמידים כאחד משננים ומפרשים את הסוגיה בקול רם כשהמורה מרים את קולו מפעם לפעם כדי להפנות תשומת לב להארה חדשה בענין הנידון”.

את התיאור המפורט, מסכם באיזון בין המצב החומרי הקשה למצב הרוחני המשופר:

“המבקר עוזב את המקום תחת הרושם של תנאי הסביבה החמורים ומאידך, רושמם של המאמץ והקדושה המאפיינים את עבודתם של המורים והתלמידים. במידה שאין להניח כי ראה אי פעם בבתי ספר ובתי אולפנא מסוגים אחרים”.

שלוש ישיבות חסידיות

פרופסור חאבקין היה ערירי, ומשפחה לא היתה לו. בתקופה האחרונה לחייו הקדיש את כל הונו הנאמד במאות אלפי דולרים, לתמיכה בישיבות ובבתי תלמוד תורה. הוא ראה בישיבות ובמנהיגים שצמחו מהן את הגורם שקיים את מיליוני היהודים בכל שנות הסבל והתלאות.

בסוף ימיו התגורר בשוויץ, ונפטר ביום ד’ מר חשון תרצ”א. וכך מדווח על פטירתו בעיתון ‘דואר היום’:

“הבקטיורולוג חאבקין וצוואתו. ה’היינט’ היוצא בפריז מודיע שהפרופסור לבקטריולוגיה חאבקין שמת בלוזן [עיר בשוויץ] - היה יהודי אדוק מאוד והשאיר בצוואתו 6 מיליונים פראנק לשם עזרה לישיבות. הכסף צריך בהתאם לצוואה להימסר לידי ‘חברת עזרה של יהודי גרמניה’ - לשם הוצאתו למטרתו המסוימת”.

כעבור שנים רבות נפגש הסופר וההיסטוריון הנודע הרב משה פראגר עם מנהל קרן חאבקין, ועיין בצוואה של הפרופסור שחזר בתשובה. הוא גילה כי בצוואה מוזכרות שלוש ישיבות חסידיות ששכנו לפני השואה בעיר ורשה:

“קראתי בצוואתו של פרופסור חווקין, ולפתע הופתעתי מעובדה - צדדית לכאורה - שגיליתי בה: כאשר מדבר פרופסור חווקין בשבחן של המוסדות לחינוך תורתי גבוה, הוא מעלה לדוגמא את שלוש הישיבות החסידיות שהתקיימו אז בוורשה:  א. מתיבתא, ב. עמק הלכה, ג. תומכי תמימים” (ביטאון בית יעקב, סיון–תמוז תשכ”ה).

ואכן, מנהלי קרן הצוואה העבירו תרומות נכבדות ל”תומכי תמימים”. הנה דוגמא לתרומה שהוענקה לישיבה: בדו”ח הוצאות והכנסות של ישיבת “תומכי תמימים” בוורשה משנת תרצ”ה, נמצא “חאבקין פאנד” [קרן חאבקין], בין המקורות הכספיים החשובים של הישיבה, יחד עם אגודת חסידי חב”ד בארצות הברית ואחרים.

מר סיירוס אדלער, מבכירי הג’וינט, היה אחד האישים שעליהם השפיע פרופסור חאבקין על פי בקשת אדמו”ר הריי”צ. לאחר פטירת הפרופסור המשיך הרבי הריי”צ את הקשר עמו. באגרת שכתב למר אדלר, מזכיר הרבי את פועלו של הפרופסור בחייו ולאחר פטירתו דרך “חאבקין פאנד”: “גם הפראפעסאר הנכבד מר חאווקין ז”ל מפאריס ביקר ביחוד את הישיבות המפורסמות הנ”ל אשר תחת הנהלתי, ופעלו עליו רושם טוב, ורשם עצמו בספר הישיבה, והיה תומך בחייו את הישיבות הנזכרות… החזקת הישיבות המפורסמות הנזכרות היו ממקורים שונים” וכאן הרבי מונה כמה מקורות כספיים והשלישי מהם: “מחאווקין פאנד הידוע” [אגרות קודש חי”ז אגרת ו’תכ].

 

מקורות: שיחות אדמו”ר הריי”צ, אגרות קודש, תולדות חב”ד ברוסיה, תולדות חב”ד בפולין, דאס אידישע ווארט, הצפירה, דואר היום, ביטאון חב”ד, להתחיל מבראשית, הספריה הלאומית - ארכיון חאבקין, חרות, הנאמן, בית יעקב, בית משיח ועוד.