חתן וכלה

חתן וכלה

כ”ק אדמו”ר הזקן: יעקב ורחל הם בחינת חתן וכלה. ביאור העניין: “כנסת ישראל” נקראת רחל, והיא בחינת ספירת מלכות דאצילות, המתלבשת ויורדת לעולמות בריאה, יצירה ועשייה, להשפיע להם חיות. הוא שנאמר “כרחל לפני גוזזיה נאלמה”. “גוזזיה” - הם הנבראים, שהרי הם בבחינת “יש”, ההיפך מבחינת אור אין סוף. וספירת המלכות מוכרחת מה’ לרדת ולהשפיע להם. ולפיכך נקראת היא בשם כלה, על שום תשוקתה שהיא בבחינת “כלות הנפש” - לעלות ולהתכלל באור אין סוף.

בדומה לכך נקרא יעקב - חתן (מלשון “חות”) בבחינת “חות דרגא” (רד דרגה), מבריח מן הקצה אל הקצה, שממשיך אור אין סוף מראש כל הדרגות עד לבחינת “רחל” - ספירת המלכות.

(לקוטי תורה ויקרא ח, ד)

רחל - ה”צאן” שלמעלה

כ”ק אדמו”ר האמצעי: יעקב אבינו היה עסקו עם הצאן בעצמו ממש, שלא כאברהם ויצחק שלא היו רועים בעצמם כלל, כי היה מי שיעשה זאת עבורם. הטעם הפנימי לכך הוא: שרשו של יעקב (ספירת התפארת - מידת הרחמים) גבוה הוא משורש אברהם (ספירת ומידת החסד) ויצחק (ספירת ומידת הגבורה). שכן יעקב הוא בחינת תפארת, אשר עולה עד פנימיות הכתר, ששם עצמות האור אין סוף ממש. אשר על כן הייתה עבודתו לרעות את הצאן העליון, להמשיך מבחינה זו להאיר לספירת המלכות - שנקראת “רחל” מלשון “כרחל לפני גוזזיה” - שזהו צאן, אשר יש בהם רחמים והכנעה, וקולם מעורר רחמים. כי הנה הצאן העליון, בחינת רחל, הן נשמות ישראל, שנקראים צאן מרעיתו של ה’, אשר הינם רחמנים בני רחמנים, כיעקב שמהותו הינה בחינת הרחמים, הקול קול יעקב.

(תורת חיים בראשית ח”ב, עמ’ לא)

“שם ה’ - קטנה רחל”

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: דמיון מיוחד יש במהות עניינם של יעקב ורחל כמשפיעי אור אין סוף באופן המוגבל ליכולת הקיבול של ה”מקבלים” בעולמות בריאה יצירה ועשיה. כי הנה על יעקב נאמר: “כי קטן הוא” (עמוס ז, ח) שכן כיון שיעקב הוא “מבריח מן הקצה אל הקצה”, נמצא שישנו “קצה” בראש ו”קצה” בסוף. הרי לנו, איפוא, שיש לו בחינת גבול, והרי זה בבחינת “קטן” ביחס לאין סוף ברוך הוא. וכן בעניין רחל: נאמר אודותיה “שם הקטנה רחל”, לאמור: ה’ קטנה - זוהי ספירת המלכות, שהיא ה”א אחרונה של שם הוי’, שעניינה לפעול שתהיה “מלכותו בכל משלה” להוות את הנבראים מאין ליש. משום כך היא בבחינת “קטנה” לפי שהיא בבחינת גבול ומיצרים ביחס לאור אין סוף ברוך הוא.

(אור התורה חנוכה עמ’ 569)

יעקב (מ”ה) ורחל (ב”ן)

כ”ק אדמו”ר מוהר”ש: יעקב ורחל הם מ”ה (שם מ”ה - הכח המברר) וב”ן (שם ב”ן - המתברר) שכן בכל עולם, האבות הם בבחינת שם מ”ה והאמהות הן בבחינת שם ב”ן. לפיכך היו האבות “משפיעים” כעניינו של שם מ”ה, והאמהות היו “מקבלים” כעניינו של שם ב”ן. ברם בשורשן היו האמהות בבחינת “זכר” - “משפיע”, בחינת “כתר”, ולכן היו האמהות עקרות.

(תורת שמואל תרמ”א עמ’ רסו)

יעקב - אותיות  יבקע

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: יעקב ממשיך ההארה מבחינת חכמה שבאצילות, לבחינת מלכות דאצילות. זאת באמצעות בחינתו - ספירת התפארת. ועל ידי שבוקעת ההארה (באמצעות יעקב - אותיות יבקע) להביא תוספת שפע לספירת התפארת ולכלל המידות שבאצילות, נמשך השפע למען תהיה בחינת הדיבור העליון, שזוהי ספירת המלכות שבאצילות, בחינת רחל. אולם לעתיד לבוא, תהיה בחינת המלכות שהיא בחינת רחל, כתר לספירת החכמה, והיא זו אשר תשפיע לספירת החכמה.

(סה”מ תרנ”ב עמ’ פ)

קול יעקב וקול מבשר

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: בזמן הגלות נמצאות נשמות ישראל בגלות, ונאמר: “רחל מבכה על בניה כי איננו”, וישראל נמצאים בתכלית השפלות כרחל לפני גוזזיה נאלמה. והנה בגילוי ה”קול” - היא היציאה מהגלות. שכך נאמר ביציאת מצרים: “קול דודי הנה זה בא”. וכן הוא בגאולה הבאה במהרה בימינו, שהיא באה על ידי גילוי קול המבשר. וכן אמרו חז”ל שהקב”ה הנחיל ליעקב את הקול. ללמדנו שעל ידי קול יעקב - בלימוד התורה ובהקדמת עבודת התפילה, פועלים את גילוי הקול בגאולה.

(סה”מ תרצ”ט עמ’ 33)

הכיצד נשא יעקב את רחל ואחותה?

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: אמרו חז”ל בתלמוד שקיימו האבות את כל מצוות התורה אף לפני שניתנה. ומפליא הדבר: הכיצד נשא יעקב שתי אחיות, דבר שהינו איסור מפורש בתורה: “ואשה אל אחותה לא תקח”! ואף שעונים המפרשים על שאלה זו, אולם רש”י שדרכו לתרץ כל שאלה שעלולה להתעורר אצל “בן חמש למקרא” לא מזכיר אפילו, שאלה זו. מכך מוכח שיש לשאלה זו תשובה כה הגיונית ומתבקשת בפשוטו של מקרא, עד שרש”י סומך הוא על ה”בן חמש למקרא”, שיבין זאת מעצמו.

והביאור: יעקב אבינו אשר על פי דין התורה יש לו דין בן נח, מחויב הינו לקיים את הבטחתו לרחל שישאנה, שהרי אסור לבן נח  לעבור על איסור רמייה הנכלל ב”דינים”. מאידך, איסור נשיאת שתי אחיות לפני מתן תורה, מהוה עבורו “הידור” בלבד, שכן איננו מחייב בו עדיין. וכשמתנגש “הידור” עם “חיוב” שחל עליו, אזי על פי תורה, אין בכוח ההידור לדחות את החיוב.

(לקוטי שיחות ח”ה עמ’ 41)