משה אישון

העיתונאי מר משה אישון, מי שהיה עורך ‘הצופה’ במשך עשרים שנה, שנפטר לפני שבועיים, זכה להיות במספר התוועדויות עם הרבי מה”מ וכן ביחידויות ארוכות שעסקו בנושאים הנוגעים לכלל העם היהודי >> בראיון מיוחד שהעניק ל”בית משיח” לפני 13 שנים, סיפר בהתרשמות אישית על ביקוריו הרבים ב-770, על היחידויות שלו אצל הרבי, כאשר הראשונה שבהן נמשכה למעלה משלוש שעות: “הוקסמתי מאישיותו של הרבי ומיני אז עמדתי בקשר עם הרבי, ובכל פעם שהזדמנתי לניו יורק באתי ל-770…”

“שיחתנו עם האדמו”ר נערכה בעת שחגג את יום הולדתו השבעים” — כך פתח מר משה אישון ע”ה את תיאור פגישותיו עם הרבי בעיתון “במחנה” זמן קצר לאחר פגישתו עם הרבי, לפני 43 שנה. “היה זה יום מיוחד במינו. הכל לבש חג. הגיעו אורחים מכל העולם. בית האדמו”ר היה צר מהכיל את כולם. אך אצל חסידים מסתדרים. לא תמצא חסיד שיאמר צר לי המקום. הם דבקו אחד בשני. שעות על גבי שעות המתינו בבית המדרש הגדול לבואו של הרבי להתוועדות.

“הם עמדו על החלונות; נתלו על הקורות. טיפסו האחד על כתפי השני, כדי להעיף מבט על הרבי ביום הולדתו. הרבי נכנס בצעדים מאוששים אל בית המדרש, עלה על הבמה המוגבהת. תפס מקום בראש השולחן, הרים כוס ברכה “לחיים” וקהל האלפים פרץ בשירה אדירה, בניגון חדש, שחובר במיוחד לכבוד יום הולדתו של הרבי. המלים, מתוך תהילים, פרק ע”א, כנגד שנת ה–71, שהרבי נכנס לתוכה.

“בך ה’ חסיתי, אל אבושה לעולם”, שרו לחליפין מתוך דבקות ובקצב מזורז. הרבי שמע, שר ומדי פעם, בתנועת יד — תנועה של זירוז, הגביר את קצב השירה.

“אלפים באו להתוועד. מאות–מאות באו לברך את הרבי באופן אישי. באו מושלים, באו שליחים מיוחדים, בתוכם — הסופר הרמן ווק, שהעביר לאדמו”ר ברכה מיוחדת מאת נשיא ארצות–הברית, ריצ’ארד ניקסון. בא גם שגריר ישראל בארצות הברית יצחק רבין ובירך את הרבי בשם ממשלת ישראל. בא נציגו של ראש העיר לינדסי והגיש לאדמו”ר תעודת הוקרה מעיריית ניו–יורק. הרבי קיבל את כולם בלבביות. לכל אחד התאים מילת תודה. הוא גם קיבל אלפי מתנות מכל העולם, בתוכם אלבום מיוחד בו חתומים רוב שרי הממשלה וכל ה”מי ומי” של מדינת ישראל”…

הרבי משפיע על משפיעי דעת קהל

העורך והעיתונאי הוותיק משה אישון, הלך לפני ימים אחדים לעולמו והוא בן 87. אישון היה עיתונאי ישראלי מוערך, שערך את עיתון “הצופה” בשנים תשמ”א עד תשנ”ז ולאחר מכן שימש כפובליציסט בעיתון “מקור ראשון”. במשך השנים פרסם אישון מאות מאמרים פובליציסטיים בענייני השעה, והיה ממעצבי דעת הקהל בציבור הציוני–דתי.

כדמות ציבורית מנווטת דעת קהל, זכה משה אישון לקבל יחס מהרבי, ובמשך השנים אף כתב על כך רבות. הוא כתב לרבי מכתבים וקיבל בחזרה עשרות אגרות. בכל פעם שהזדמן לניו–יורק, ביקר ב–770, אם להתוועדות או ליחידות ארוכת–שעות. הקשר התהדק יותר במשך שלוש שנות שליחותו בניו–יורק - תשל”ז ועד תש”מ, מטעם הסוכנות היהודית. בתקופה זו לא החמיץ אישון אפילו התוועדות אחת אצל הרבי!

מר אישון הגיע אל הרבי לראשונה בקיץ תש”ל, בשיא המאבק של הרבי למען תיקון חוק ‘מיהו יהודי’. הרבי תבע מחברי הכנסת והשרים הדתיים לפעול למען תיקון החוק. נציגי המפד”ל בכנסת ובממשלה לא עשו דבר לתיקון החוק, וגם לא הסכימו לפרוש מן הממשלה כתביעתו של הרבי. בשיחות הקודש של אותם ימים עמד הרבי על חובתם של הנציגים הדתיים לפעול. אנ”ש וחסידי חב”ד בארץ פעלו במרץ למען תיקון החוק, תוך שהם משמיעים ביקורת חריפה על נציגי המפד”ל ואגודת ישראל. היחסים בין חסידי חב”ד לנציגי המפד”ל התחדדו, ואפילו היו מתוחים.

על רקע זה, הגיע לניו–יורק מר משה אישון, אז עיתונאי בכיר ב’הצופה’ (ולימים עורך העיתון). הוא השתתף בהתוועדות של הרבי וזמן מה לאחר מכן אף זכה להיכנס ליחידות. היחידות נמשכה יותר משלוש שעות, כאשר הנושא המרכזי שנסוב בשיחה, הוא תיקון חוק ‘מיהו יהודי’. את תוכן הדברים באותה יחידות כתב מר אישון בעיתון ‘הצופה’. רוח הדברים מעידה כי הכותב לא התחשב במה שתאמר הנהגת המפד”ל.

את פשר הסיבה לאותו קשר הדוק ונפלא עם הרבי דווקא באותם ימים שראשי המפד”ל “קיבלו על הראש” — הסביר אישון בראיון מיוחד שהעניק ל”בית משיח” לפני 13 שנה: “אישיותו ומבטו של הרבי הרשימו אותי באופן מיוחד. משום כך בכל הזדמנות אפשרית באתי ל–770 כדי לשמוע את דעתו של הרבי ולקבל את עצתו. אמנם עבדתי בעיתון ‘הצופה’, אבל באופן אישי אני מעריץ גדול של הרבי. משום כך, פעמים רבות כתבתי ב’הצופה’ את דעתי על חוק ‘מיהו יהודי’ ובנוגע לארץ ישראל השלימה ברוח שיחותיו של הרבי מליובאוויטש, גם בזמן שאלו נגדו את דעותיהם של ראשי הנהגת המפד”ל”.

• ביחידות אתה משוחח עם הרבי, אבל מה עושה איש המפד”ל בעשרות רבות של התוועדות?

“אענה לך במילים פשוטות: ההסתכלות על הרבי לבדה, עושה הרבה”.

כעיתונאי ב’הצופה’ נשלח מר אישון בשליחות מיוחדת מטעם משרד החוץ הישראלי לארצות הברית. במסגרת שליחות זו ביקר אצל אישי ציבור רבים ובהם רבנים. כך בעצם הוא הגיע לרבי.

המפגש הראשון, כאמור, היה בהתוועדות שהתקיימה באחד מחודשי הקיץ תש”ל: “עמדתי כאחד מתוך אלפים שעומדים צפופים ומבטיהם על השולחן לידו יושב הרבי ודורש. ההתוועדות ארכה שעות והיתה מלווה ניגונים חבדיי”ם ושתיית “לחיים”, כאשר איש לא ילגום מהכוסית בטרם יצור מגע עין עם הרבי”.

זו היתה הפעם הראשונה, ואישון הוקסם. המפגש הראשון הזה הביא אותו כעבור זמן קצר למפגש שני — הפעם ביחידות שארכה למעלה משלוש שעות.

וכך הוא מתאר את אותה יחידות ראשונית ברשימה שפרסם לאחר מכן:

“האדמו”ר עמד בחדר עבודתו כשהוא לבוש בקפידה. פניו האציליים עטורים זקן שנזרקו בו הרבה שערות שיבה. עיניו יוקדות, זורקות אלומות אור. ידו המלטפת השיבה לנו ב”שלום עליכם”, וכעבור שניות אחדות מצאנו את עצמנו ליד שולחן עבודתו המכוסה זכוכית עבה ודיוקנו משתקף בה כבמראה. בקצה השולחן שעון גדול ולצידו פעמון, עליו אמר לי אחד המזכירים, כי בהישמע הצלצול עלי לסיים את היחידות.

ראשיתה של השיחה — אינפורמציה: “מאין בא יהודי?”. בהמשכה הסביר האדמו”ר את הגמרא בעירובין, מדוע רבי היה מכבד עשירים, והדגיש כי “אין הכוונה לעשירים כפשוטו, אלא ל”עשירים” בעלי השפעה שיש בכוחם לעשות, ואת אלה שהפנו את עושרם לאפיקים רצויים לפי השקפת התורה, אותם כיבד רבי. והעניים הם, מי שיש בידו לעשות ואינו עושה, ממנו נפרעין יותר מימי שאין בכוחו לעשות” (ראה מסגרת).

“חב”ד — הדגיש האדמו”ר — דוגלת בעשייה. ואם אנו מעריכים את השפעת הדיבור — הרצאת דברים, על אחת כמה וכמה שאנו מעריכים כוח השפעתם של דברים שבכתב…”

“היתה זאת” — מספר מר משה אישון — “מעין הקדמה לנושא העיקרי של השיחה ‘מיהו יהודי’. בקשתו של האדמו”ר שלא להסיח את הדעת מהעיקר על ידי דברים אולי חשובים כשלעצמם, אך לדעתו פחותי ערך, כשמעמידים אותם מול הנושא הגדול: שלימות העם”.

ואכן תיקון חוק ‘מיהו יהודי’ היה לנושא המרכזי ביחידות זו וביחידויות נוספות שהיו למר אישון אצל הרבי. הרבי ביקש ממנו כעיתונאי להשפיע, על ידי כתיבה ובדרכים נוספות, על אלו שיש בידם לסייע לתיקון החוק, בכדי שרק הגיורים כהלכה יחשבו לגיורים. בהמשך היחידות אמר לו על כך הרבי:

“שמעתי כבר שרופאים מומחים מגיעים להחלטה לקטוע לאדם יד, רגל, עין, אוזן וכו’ כדי להציל את חייו. מעולם לא שמעתי שרופא יציע לכרות את ראשו של אדם כדי להציל את גופו. מדינת ישראל — טען האדמו”ר שליט”א — משלימים עם ‘כריתת הראש’ מתוך תקווה מדומה להציל איזה יד או רגל, בלא לשים לב שבלי הראש הגוף מת.

“לפיכך” — ממשיך מר אישון לשחזר את דברי הרבי — “גם האדמו”ר אינו מוכן לקבל דעת הסוברים שאין לזלזל בהישגים הדתיים בתחום החינוך, השבת, הרבנות, והמעמד של בתי הדין הרבניים בישראל: ‘אם היום נפגע החינוך הדתי, יש תקווה שמחר או מחרתיים נצליח בעזרת השם יתברך להתגבר על הפגיעות ולהחזיר עטרת החינוך ליושנה; אם היום רבים הם חילולי השבת, יש תקווה שבעתיד יתמעטו, אולם אם גויים יתערבו בתוך עם ישראל, לא נוכל לתקן זאת לעולם…’

“לפני שנים ניסה בן גוריון לסטות מן הדרך, וכעבור זמן מה תוקן החוק והכול בא על תיקונו. מדוע לא ינהגו כך גם היום” — הוא שואל — אם כי הרבי לא האמין שהשרים הדתיים ישנו את דעתם ויחוללו על רקע זה משבר ממשלתי”.

“אם כן” — שאלתי — “מדוע הרבי אינו מרפה מהעניין?”

וכך ענה לי הרבי: “גם כאשר יהודי יודע שייתכן שלא ישמעו אליו, וכפי שנאמר בגמרא מסכת שבת: ‘אם לפניך גלוי — להם מי גלוי?’ גם כאשר נעשו ניסיונות להוכיח ולא הועילו, הרי פסוקה ההלכה: ‘הוכח תוכיח את עמיתך — אפילו מאה פעמים’. ופירוש הדבר, שלאחר שהוכיח תשעים ותשע פעמים, ועשה זאת בכל הפרטים הנדרשים על ידי תורה, ולא ארע הדבר, הרי אם אינו מוכיח גם בפעם המאה הוא עובר בזה על מצוות עשה מן התורה. ‘הוכח תוכיח’ הכוונה היא, שעל יהודי לעשות את שלו מבלי להתחשב במידת ההשפעה, ובפרט אם קיים חשש ששתיקתו תתפרש שלא כראוי, אין לו ברירה, ובין אם זו דרך נועם או לא, חייב הוא לומר דברו…”

מדוע מתערב הרבי בעניני ארץ ישראל?

הרבי נלחם בעוז כדי לחולל שינויים חוקתיים ואחרים בארץ ישראל. לנוכח זאת היו שהעלו את השאלה — מה זכותו של היושב בארצות הברית לחוות דעה בעניינים הנוגעים לארץ ישראל?

שאלה זו הפנה מר אישון לרבי וקיבל תשובה: “כל יהודי, בלי להתחשב במקום מגוריו, יש לו חלק ונחלה בארץ ישראל. הנחלה היא של אמה על אמה לפחות. כפי שדובר מספר פעמים יש לכל דבר ביטוי בהלכה. אף כאן. הנה לגבי פרוזבול נאמר בפסקי הגאונים שכל יהודי רשאי לכתוב פרוזבול, למרות שלשם פרוזבול יש צורך בבעלות על הקרקע, שכן לכל יהודי יש קרקע בארץ ישראל. יוצא, אפוא שכל עניין הנעשה בארץ ישראל — לא זו בלבד שהוא עניין של כלל ישראל, אלא שיש לכלל ישראל הזכות והחובה לחוות דעה עליו, בין אם מתחשבים בדעה הזו בין אם לאו”.

אחרי הפסקה של רגע המשיך הרבי: “ממבט ראשון נראה לכאורה שיהודי רשאי לחוות דעה רק על נחלתו הוא, שהיא כאמור בגודל אמה על אמה, אבל אין הדבר כן. לא זו בלבד שהוא זכאי לחוות דעה, אלא אדרבה, אם הוא שותק הרי הוא נושא באחריות על כל הדברים הנעשים שם וידועים לו מבלי שיגיב עליהם”.

מר אישון העלה גם את השאלה הידועה “מתי הרבי יבוא לארץ ישראל?” על כך ענה הרבי: “יבוא יום. אני מקווה שהוא לא רחוק”.

מר אישון: “ומה לגבי החסידים, האם גם הם מחכים עד שהרבי יעלה?”

הרבי: “כל חסיד שבא לשאול, אם לעלות לארץ ישראל והוא אינו ממלא תפקיד חשוב בחינוך, או ברבנות אנחנו אומרים לו: עלה, ומלווים אותו בברכת ישוב טוב. הבעיה היא לגבי אלה שיש להם תפקידים חיוניים ואם הם יעזבו את הקהילה הכול יתפורר, לאלה אנו אומרים צא ולמד מקברניט של אוניה בים סוער, הקברניט הוא תמיד האחרון הנוטש את האוניה. תחילה עלי להציל את הנוסעים”.

מר אישון: “זאת אומרת שאתם בעד עליה?”

הרבי: “אנחנו בעד קיום מצוות ישוב ארץ ישראל. האם תמצא עוד תנועה חסידית, שכה מעורה בבניין הארץ?”

נושא נוסף שהעלה מר אישון באותה יחידות, האם החוקים המתירניים בארץ ישראל בנוגע להכרה בגיור, גרמו הרעה במצב נשואי התערובת וגיורים רפורמיים גם בעולם?

על כך ענה הרבי בתקיפות תוך ירידה לפרטים ומתן דוגמאות: “כן. כיום המצב גרוע בהרבה ממה שהיה קודם. ראשית כל, עצם העובדה שהחוק הישראלי מכיר ב”גיור רפורמי”, מעודד פורקי עול. שנית — הרבה גויים, מי מהם מתוך רצון לעזוב את הארצות שמאחורי ‘מסך הברזל’, ומי מהם שמחפשים מקומות עבודה בארץ ישראל, מוכנים להפוך ל’יהודים לרגע’ — עולים ונרשמים כיהודים עם כל הזכויות, בעוד שהם נשארים גויים גמורים לפי דת משה וישראל”.

במהלך השיחה ציין הרבי כי ידוע לו על לפחות כמאתיים וחמישים גויים שעברו דרך וינה ונרשמו בארץ ישראל כיהודים בלא כל גיור. כמו כן מאות גויים מארצות אמריקה, בעיקר אמריקה הדרומית, שהגיעו לארץ ישראל בלא שגיורם גיור כהלכה.

בהמשך היחידות השווה הרבי את המלחמה לתיקון החוק כמלחמה עם האויב הערבי: “כאן לא עומדת השאלה אם משפחה זו או אחרת התגיירה או תתגייר לפי ההלכה, או שלא כהלכה. הבעיה יותר יסודית: אם כעבור שנים מספר יישארו היהודים כעם יהודי, או שיהיה צירוף של המון גויים רבים. זו אפוא מלחמת קיום, שהרי קיומו של העם נתון בסכנה, אם יכניסו אליו מאות משפחות צידוניות מואביות וכו’. כשם שיש בהכרח להילחם עם הערבים כשהם כופים עלינו מלחמת קיום, כך גם ברוחניות כשנשקפת סכנת קיום לעם חס ושלום. אין דרך אחרת מאשר להילחם עד לביטול הסכנה…”

ומהי מלחמה? “מלחמה” — מסביר מר אישון את שהרבי אמר לו — “פירושה התפטרות השרים הדתיים מהממשלה, מאבק פרלמנטרי, גיוס דעת הקהל למען תיקון החוק וכו’”.

בהמשכה של השיחה גילה הרבי כי נתקבלו אצלו מכתבים מ”שם” [מברית המועצות] המעידים עד כמה פוגע חוק ‘מיהו יהודי’ גם בעתידם ובקיומם של יהודי ברית המועצות.

“לפנים” — מספר הרבי — “כתב אלי יהודי מ”שם” — “ידענו שיהודי הוא מי שתורתנו הקדושה קובעת שהינו יהודי. נזהרנו מנשואי תערובת. גם הבנים והבנות שלנו שיצאו לרקוד בשמחת תורה ליד בית הכנסת הגדול במוסקבה [זה היה האירוע הדתי היחיד שהקומוניסטים אישרו לצעירים להשתתף בו — ש.ז.ב.] ידעו שכדי לא להינתק מהעם היהודי, חייבים להתחתן בתוך עמם. אולם מאז שבארץ ישראל חלה התרופפות ברוח היהודית… אמנם המאבק נמשך, יהודים עולים, אבל הם מביאים איתם גויים שבחלקם נרשמים כיהודים”.

עוד דוגמא הביא הרבי — אישה יהודיה בברית המועצות שהיתה נשואה לגוי, ולפני עלייתה נפרדה ממנו. הוא הבין את מניעה. כעת היא נמצאת בארץ ישראל, ולפני זמן מה קיבלה מכתב מחברתה ברוסיה: “את טיפשה, למה נפרדת מהגוי, בארץ ישראל אפשר הרי לרשום גויים כיהודים…”

הרבי סיפר ביחידות זו על שיחה שקיים עם שר הפנים יוסף בורג ז”ל מהמפד”ל “אין לי טענות אישיות כלפי השרים הדתיים כיחידים. הם שומרי תורה ומצוות. היה אצלי שר הפנים ד”ר בורג, שוחחתי אתו על נושא זה. הוא יהודי בר אוריין. יודע לצטט גמרא ולהשלים ציטטה בגמרא. אך איני מסכים עם דרכו. הסברתי לו את דעתי. איני יודע כיצד ינהג. וזאת רק אומר שאם הציבור הדתי יוסיף לגלות יד רפה בעניין “מיהו יהודי”, יתייחסו כלפיו בזלזול גם בשאר העניינים: רבנות, שבת, חינוך וכו’”.

מר אישון העז ואמר לרבי כי הציבור הדתי–לאומי אינו שבע נחת מההתקפות נגדו שיוצאות מבית חב”ד: “לעיתים יש בהתקפות הללו משום פגיעה בציבור שלם…”.

על כך הגיב הרבי: “יש דברים המתפרשים שלא כהלכה. כבר הסברתי מדוע נהג רבי לכבד עשירים. גם אנחנו, מתוך זה שיודעים את כוחם של השרים הדתיים בממשלה, באים כלפיהם בטענות מדוע אינם עושים. אולם מעולם לא פגענו בהם אישית, ועל אחת כמה וכמה בציבור שלומי אמוני ישראל”.

הרבי הביע את פליאתו על אי תיקון החוק: “בעניין ‘מיהו יהודי’ אין כל כפיה דתית; להיפך, רוצים לכפות על העם היהודי לקבל גויים, כך שמן הדין היה שבעניין זה יסכימו עם הציבור הדתי. הממשלה מתחמקת מלתקן את החוק רק בגלל שהשרים הדתיים אינם לוחצים מספיק”.

שאלות קשות כיוון הרבי לעבר היועץ המשפטי לממשלה על שאינו נוקט בהליכים משפטיים, בכל מה שנוגע לגויים הנרשמים כיהודים ללא גיור כלל: “מדוע לא יחקור היועץ המשפטי כיצד זה קרה שמאות גויים נרשמו אוטומטית כיהודים? האם גם בעברות אחרות על החוק היה נוהג כך?”

החיילים של הרבי על משמרתם

“מחוגי השעון הראו כי עברה השעה שתיים אחר חצות. הפעמון בחדר הרבי צלצל פעמיים שלוש. היה זה צלצול של זירוז אולם אחרי כל צלצול כזה חזר ואמר הרבי: ‘שבו, שבו אל תמהרו…’” — מתאר מר משה אישון ברשימותיו את סיומה של אותה יחידות ארוכה.

“סמוך לשעה שתיים ומחצה. למעלה משלוש שעות חלפו מאז החלה היחידות. נפרדנו מהאדמו”ר כשהוא מלוה אותנו בברכה, בדרך לפתח.

“בפרוזדור עמדו אחדים מזקני החסידים שהמתינו בסבלנות להיכנס ליחידות אל הרבי. אברכי הישיבה עטו עלינו לשמוע “מה אמר?” הם גם לקחו אותנו אל “חדר המבצעים” של חב”ד שעל הקיר המרכזי תלויה סוללת טלפונים, כשליד כל אחד מהמכשירים רשום שם הארץ אליה הוא מחובר. קראנו: ישראל, אנגליה, אוסטרליה, ניו זילנד, צרפת דרום אפריקה — שש ארצות על פני ארבע יבשות שבית הרבי מקיים איתן קשר ישיר באמצעות המכשירים הללו — הסביר אחד האברכים — מעבירים בשידור טלפוני ישיר, את דברי הרבי בהתוועדויות. בחדר המזכירות מפוזרים על המדפים מאות חוברות העוסקות בשאלות “מיהו יהודי”, ליקוטי שיחות בשלוש ארבע שפות; סידורים, תקליטי ניגונים, וכן ארכיון מכתבים ועיתונים המעידים על הפצת מעיינות חב”ד חוצה”.

את סיום רשימתו המתארת את היחידות הראשונה, מקדיש מר אישון לתיאור ההבדל בין השהייה ב–770 לבין האקלים הניו–יורקי: “יצאנו מבית האדמו”ר. במדרכה שליד הבית הילכו אנה ואנה חסידים בודדים כחיילים על משמרתם. כך הם נוהגים מידי ערב בערב. כל אימת שהאדמו”ר ער, הם אינם ישנים.

ידידנו התניע את המכונית ויצאנו לכיוון ‘קווינס’. כעבור מאה–מאתיים מטרים, חשנו בשינוי האקלים. מעבר החד מהבית מספר 770 באיסטערן פארקווי, בית המהווה חלק מניו–יורק של מעלה, לבין הגשרים המוארים המקשרים את ברוקלין עם מנהטן, שעל אף ים האורות הנסוך עליהם, רב בהם החושך המאפיין את ניו–יורק של מטה…”

בהתוועדות יום הולדת של הרבי

פחות משנתיים חלפו ומר משה אישון שוב בא לביקור ב–770. הפעם הגיע להשתתף בהתוועדות י”א ניסן — יום הולדתו השבעים של הרבי, י”א ניסן תשל”ב. לאותה התוועדות של י”א ניסן בה חגגו את שנת השבעים לרבי, באו ל–770 אורחים רמי מעלה כדי להביע את הערכתם לרבי לרגל מלאת לו שבעים שנה. ידידים חסידי חב”ד הציעו לאישון לנסוע לרבי, וכך עשה.

תיאור של אותה התוועדות זו כתב בעיתון הצה”לי “במחנה” שמונה חודשים לאחר מכן, ביום ג’ בחשוון תשל”ג, אותו תיאור בו פתחנו כתבה זו.

מסתבר שהרשימה הזו הגיעה לידיו של הרבי וגרמה לו נחת רוח רבה. על כך אנו למדים מאגרת הרבי אליו, מימי החנוכה תשל”ג:

רצוני ג”כ להודות למר היות ובא לידי מאמרו במכ”ע באשכנזית, נוסף על זה שבמכ”ע בלה”ק, שכותב אודות חב”ד (שהי’ לי להפתעה שכותב ושולט גם בלשון האשכנזית). והעיקר שמנצל כשרונותיו לענינים של התעוררות לי”ש [ליראת שמים] וכו’. והרי אין צורך להדגיש לפניו עד כמה חב”ד מעונין בהפצת המעינות חוצה ועד לאופן של ופרצת וגו’.

לכן אביע גודל קורת רוחי שעל ידי מאמריו הנ”ל — שבודאי ימשיך בהם כהנה וכהנה — לוקח חלק פעיל בזה, שהרי בודאי הדברים מכוונים להשיטה ולתורת חב”ד.

ויהי רצון שיעשה כל או”א מאתנו בהענינים האמורים באופן דמעלין בקודש כהוראות אופן קיום מצות נרות חנוכה, כאמור לעיל.

בשנת תשל”ז לקח מר אישון פסק זמן בעבודתו ב’הצופה’ ונסע לניו יורק בשליחות הסוכנות היהודית.

“בהתוועדות הראשונה שנערכה לאחר ר”ח כסלו [תשל”ח, לאחר אירוע הלב] שלח אלי הרב גרונר בחור שייקח אותי להתוועדות. ישבתי מאחורי הרבי. בסיום ההתוועדות, כשהרבי יצא, הוא הושיט לי יד ושוחח עמי על מטרת שהותי בניו יורק. מאז, במשך שלוש השנים בהם שהיתי בניו יורק, באתי לכל התוועדות. ומאז, בכל ביקור שלי בניו יורק, אני מגיע לרבי, אם זה להתוועדות, יחידות או חלוקת דולרים לברכה.

“אני יכול לומר כי בעת שהותי בניו יורק משנת תשל”ז ואילך, לא פספסתי ולו התוועדות אחת. בכל התוועדות ישבתי מאחורי הרבי. לפעמים בני הבכור, שהיה אז נער צעיר, ישב איתי ולפעמים הוא ישב עם הקהל. כמה פעמים אשתי באה אף היא להתוועדות. בסיום ההתוועדויות הרבי היה נעצר לידי ומחייך.

“ביחידויות שלי — שלא היו קצרות — הרבי הרבה לדבר עמי על חשיבות התקשורת וההסברה בעניינים הקשורים בהפצת המעיינות חוצה. הרבי גם דיבר עמי על ענייני השעה כמו ‘מיהו יהודי’ ושלימות הארץ. ואכן, במאמרים שרשמתי כפרשן וכעורך, כתבתי תמיד את הדעות התואמות לדעתו של הרבי, למרות שאלו סתרו את דעתם של ראשי הנהגת המפד”ל”.

הרבי חתך במהירות: תפקיד העורך!

קרוב לעשרים שנה נשא מר אישון בתפקיד החשוב של עורך עיתון ‘הצופה’ — העיתון של תנועת המזרחי והמפד”ל. קודם שנכנס לתפקיד היתה לו הצעת עבודה נוספת, ואת לבטיו פרש בפני הרבי: “היה זה לאחרי תשעה באב תש”מ. סיימתי אז את שליחותי מטעם הסוכנות בניו–יורק, והוצעה לי הצעה לעבוד בתפקיד בכיר בסוכנות. במקביל קיבלתי הצעה נוספת בעיתון ‘הצופה’, שם ייעדו לי את תפקיד עורך העיתון. הלבטים היו גדולים מאד, וביחידות שארכה שעתיים פירטתי בפני הרבי את לבטיי הקשים. הרבי חתך את הדברים ואמר לי לקבל את תפקיד העריכה. ואכן, מאז שימשתי בתפקיד זה קרוב לעשרים שנה”.

הפגישה האחרונה של מר אישון עם הרבי, היתה בחלוקת הדולרים שהתקיימה ביום י”ב באדר ראשון תשנ”ב.

•    •    •

רשימה זו פתחנו בתיאורו של אישון את ההתוועדות הגדולה שנערכה לפני שלושים שנה, בי”א בניסן תשל”ב, ונסיים בחלק נוסף של אותה רשימה:

“לכבוד יום הולדתו ה–70 של הרבי, הקדיש ה”ניו יורק טיימס” דיוקן מיוחד לכבודו של הרבי. אחד מעורכי העיתון, שבילה בחצר חב”ד, שוחח עם האדמו”ר שליט”א. אחת השאלות שהציג לרבי היתה: ‘כבודו חוגג את יום הולדתו השבעים. הוא השביעי בשושלת חב”ד. מי יבוא אחריו?

“הרבי הצטחק” — כותב ה”ניו–יורק טיימס” — והשיב בפשטות: ‘נשאיר גם משהו מהדאגות למלך המשיח שבוא יבוא‘…”

 

•    •    •

למה רבי מכבד עשירים?

זמן קצר לאחר פרסום רשימת היחידות של מר אישון בעיתון “הצופה”, זכה לקבל מכתב מהרבי בו מעמידו הרבי על טעותו בצטטו את דבריו על אודות דברי חז”ל “רבי מכבד עשירים” (אגרות–קודש חלק כו עמ’ שמג):

כיון שנוגע לפי’ מחז”ל (שהביא מר בשמי) יוצא הנני מגדרי (שלא להגיב, או להוסיף דיוק בהמופיע בשמי במכ”ע [במכתבי עתים] — כי אין לדבר סוף) — ואבאר יותר את הנלפענ”ד [הנראה לפי עניות דעתי] במחז”ל (עירובין פו, א) “רבי מכבד עשירים” שרבים עמלו בפירושו:

מוכרח בסוגיא שם שכוונת מחז”ל לעשירים כפשוטם, והתירוץ להתמיה בזה — ג”כ נרמז בהמשך הסוגיה שם: דוקא רבי בהיותו בעצמו עשיר מופלג — ידע מנסיונו ריבוי הניסיונות המתעוררים על ידי עשירות. ביחד עם זה האמין באמונה שלימה שהקב”ה (עצם הטוב) אין כוונתו כלל להכשיל את האדם ואינו מבקש אלא לפי כחו. ז.א. שאדם העשיר שפגע בו — יש לו “כח” נפשי עצום כ”כ שביכולתו לעמוד בכל הנסיונות האמורים ואדרבא, להשתמש בעשרו אך ורק בכדי אשר “ישב עולם לפני אלקים” (כהסיום בסוגיה שם). ואיש בעל כח נעלה כזה — בודאי ראוי לכבדו [ומזה עלינו ללמוד לעשיר באיזה שטח ומובן שתהי’ — בנוגע ל”כח” שלו ובמילא בנוגע לאחריות שלו].

ע”פ הנ”ל יש להוסיף ביאור בזה שדוקא שלמה ביקש (משלי ל, ח) “ראש ועושר אל תתן לי” כי נתנסה בשניהם (ובשניהם — בהפלגה) ואין חכם כבעל הנסיון.