ניגונים שניתנו למהר”ל מן השמים, ושנועדו לבטל גזירות >> מה עשו כשגזרו בלבוב לקרוע את תפילת ‘עלינו לשבח’ מן הסידורים?

ניגונים שניתנו למהר”ל מן השמים, ושנועדו לבטל גזירות >> מה עשו כשגזרו בלבוב לקרוע את תפילת ‘עלינו לשבח’ מן הסידורים?

ניגון ‘עלינו’ של המהר”ל

מכירים את הסיפור הבא? מעשה שהתרחש בעיר לבוב בזמנו של הבעל שם טוב. באותו זמן הכמורה הטילה איסור על אמירת ‘עלינו לשבח’ והוציאה גזירה בעיר, לקרוע את העמוד של מזמור “עלינו לשבח” מתוך כל סידורי התפילה, ושלא לאומרו עוד. כמה מתלמידי הבעל שם טוב היו מעורבים בשליחות הבעש”ט בביטול גזירה זו, וכאשר התפשטה השמועה בכל העיר לבוב שהגזירה התבטלה, וליהודים היתה אורה ושמחה, הוכרז מטעם הגאון ר’ חיים ראפפארט, תלמיד הבעש”ט אב”ד לבוב, שלתפלת ערבית יתפללו בניגון דיום טוב, ואת המזמור ‘עלינו לשבח’ ינגנו בהניגון המקובל מן המהר”ל מפראג - שמנגנים בימים הנוראים - אבל בלי כריעה והשתחוואה לארץ. (זהו סיפור מרשימת אדמו”ר הריי”צ, שהועבר אצל רבותינו נשיאינו).

ניגון “עלינו לשבח” עליו מדובר כאן, הוא ניגון “עלינו לשבח” שנהוג בימים הנוראים עד עצם היום הזה, ככל הנראה בכל קהילות אשכנז עם שינויים קלים בין נוסח אחד לשני. ידוע לנו כי אדמו”ר הרש”ב לימד את הסקארבאווע “עלינו” (ניגון “עלינו” הקבוע והמסורתי) ליחיאל דער חזן, אחרון החזנים בליובאוויטש.

ניגון זה הוא בן מעל 400 שנה, ניגון מהמהר”ל. העתיק ביותר שהתארח במדורנו עד כה. לשם השוואה, ניגון לר’ מיכל מזלוטשוב עליו נכתב לאחרונה, הינו מזמן הבעל שם טוב, דהיינו מלפני קצת פחות מ–300 שנה.

אבל באמת ניגון זה מצטרף למסורת הרבה יותר עתיקה, שמגיעה עד לניגוני הלויים במקדש, מלפני 2000 שנה ומעלה, אליה מיוחסים ניגוני התפילות של המהר”ל, ועל כך בקטע הבא.

שובם של ניגוני המקדש

בליל שביעי של פסח תרח”ץ דיבר אדמו”ר הריי”צ אודות נוסח הניגונים הקבועים אצל כל ישראל, שסדרם המהר”ל מפראג, ואשר היתה עת צרות ל”ע לישראל ובקש למעלה שיגלו לו ניגונים אשר בזה יוכלו כלל ישראל לעורר רחמים העליונים, ואז סידר הניגונים. ואדמו”ר הצמח צדק אמר שהניגונים שסידר (המהר”ל) הוא משירי הלוים שהיו במקדש, ולכן ידוע שהיו מקפידים על החזנים שהיו מוסיפים משלהם בהניגונים.

בשיחה אחרת מסופר, שהרה”ק ר’ ברוך שלום בן הצמח צדק הצטער כל ימיו על אשר שכח תנועה אחת מניגוני התפילות שלימדו אדמו”ר הזקן בילדותו, תנועה שהייתה משירי הלויים בבית המקדש.

ניגוני המהר”ל שנקבעו בסדר התפילה קבלו את השם “סקארבאווע ניגונים”, בתרגום - ניגונים מקובלים, מסורתיים.

המהר”ל או המהרי”ל?

בכמה קהילות מקובל לחשוב, שאת ניגוני התפילה הקבועים סידר המהרי”ל - ר’ יעקב הלוי מולין, שנקרא גם מהר”י סגל, בעל “מנהגי המהרי”ל”, שנחשב לאבי מנהגי אשכנז.

כנראה ששמועה זו מתבססת על כך, שהמהרי”ל כתב בכמה מקומות על מנהגים התלויים בניגונים, כגון: החיוב של כלי זמר בשמחת חתונה, והאיסור לחזן לשנות מן הניגונים הנהוגים במקום, שני דינים אלו מובאים בשולחן ערוך ממנהגי מהרי”ל. בעקיפין אנחנו יודעים גם שהמהרי”ל עצמו שימש בתור בעל תפילה, היינו שהיה לו קול ערב. אולם מקור מוסמך לכך שהמהרי”ל עצמו תיקן ניגונים, טרם מצאתי במפורש.

בכל אופן, בהקשר לסיפור אדמו”ר הריי”צ אודות ניגוני התפילה שתיקן המהר”ל, שאל אחד המסובים, האם הכוונה על המהר”ל מפראג או על המהרי”ל (בעל מנהגי מהרי”ל) כמו שחושבים הרבה? והשיב אדמו”ר הריי”צ, שהכוונה על המהר”ל מפראג.

אגב, גם על המהר”ל מתואר כי הוא שקד להשריש את מנהגי ישראל, בדומה למהרי”ל. אמנם המהרי”ל היה מראשוני חכמי אשכנז, כמה מאות שנה לפני המהר”ל.

המהר”ל בהיכל הנגינה, ובית הכנסת מפיק ניגונים

בחלק זה נביא כמה תיעודים שמספרים על חלקו של המהר”ל בהיכל הנגינה:

- בין שבחי המהר”ל מפראג נזכר, כי המהר”ל היה בעל חוש בנגינה.

- גם לבית הכנסת של המהר”ל, האלט–נוי שול, שנחשב לבית הכנסת העתיק ביותר ששרד עד היום באירופה, יש רקע ‘מוזיקלי’. קיימים תיעודים לערך מזמנו של המהר”ל, שבבית כנסת זה היה נוהג, מידי יום שישי, לנגן בכלי זמר שונים במשך שעה, והיו מפסיקים הנגינה לפני כניסת השבת.

מה שמעניין במיוחד הוא התיאור הקצרצר הבא של אדמו”ר הריי”צ: פעם היה אדמו”ר המהר”ש בפראג, ואמר למשרתו ר’ לויק שישים (יצמיד) את אזנו לעמודי בית הכנסת, וישמע מתוכם קול נגינה (אולי ניתן ללמוד ממעשה זה, שכמו שדברי תורה הם נחקקים ונספגים בתוך כותלי הבית ונשארים “להדהד” ולהשפיע טוב במקום גם בזמן שלא לומדים במקום בפועל, כעין פעולה והשפעה זו קיימת בניגונים, שממשיכים להדהד).

תגלית של סולם מבית המקדש

על ההשתלשלות המופלאה של ניגוני התפילות המקובלים מן המהר”ל, וכיצד עברו מרבי לרבי ולחזנים בליובאוויטש לדורותיהם (משיחות אדמו”ר הריי”צ) - כתבתי בספר ‘לנגן בהיכלו’ ובו תיעוד מלא על מסכת שירת הלויים במקדש, למי שרוצה לעיין בכך.

וכאן אני רוצה להסב את תשומת הלב לפרט מעניין בניגון הנידון כאן, ניגון ‘עלינו לשבח’, שלמרות שאיננו מופיע בספר הניגונים כלל, נמצאנו למדים שגם הוא מיוחס למהר”ל ושירי המקדש.

שלא כמו שאר ניגוני הסקארבאווע שבספר הניגונים, שמיוחסים עד לשירי הלויים במקדש, שהם ניגוני כמיהה (תנועות איטיות, מתנגנות שמבטאות כמיהה) לדוגמא: ניגון “והכהנים” וניגון הקדיש שלפני מוסף, שבנויים בסולם מוזיקלי מסורתי שיש בו טעם מרירות, הרי שניגון “עלינו” הוא ניגון בסגנון חגיגי, ניגון המבטא אושר על כך שזכינו לשבח לאדון הכל, ומושתת על סולם המז’ור. ממסורת זו של ניגון ‘עלינו לשבח’ ניתן להסיק, שבמוזיקה המקורית של בית המקדש היו גם אלמנטים בעלי אופי חגיגי (בסולם המז’ורי).

בתפילות הימים הנוראים שזורים קטעי “תנועות” נוספות שמקבילות לחלקים מניגון עלינו לשבח, בעלות אופי חגיגי - מז’ורי. כגון ניגון “ברכו”, ניגון הפתיחה של חזרת הש”ץ ועוד. והדוגמא הבולטת - ניגון הקדיש של ליל ראש השנה ויום הכפורים, כנראה הניגון שמוכר לכולם כי כולם “מסייעים לחזן” בקטעי הנגינה שבין המילים. ניגון זה הוא ניגון ה”כניסה” ליום הקדוש של ר”ה ויו”כ, ויוצא שגם אלו הם מן הניגונים המיוחסים למהר”ל וללויים.

הרבי דיבר פעם, שאדמו”ר הריי”צ עשה “בזבוז האוצרות” - גילה דברים רבים שהיו סודיים בדורות שלפנינו, וזאת בכדי שנוכל להתגבר על החושך ולהאיר את העולם באור הגאולה. כנראה שגם גילוי מסורת זו של שירת הלויים, נועדה לעזור לנו לבטל את הגזירות העכשוויות של הגלות ולסלול דרך לשירת הלויים בבית המקדש השלישי, תיכף ומיד ממש.

מקורות: לקוטי דבורים ח”ג ע’ תקפו, רשימה ממנחם אב תרנ”ו. ספר השיחות תש”ה ע’ 26. שיחת י”ג שבט תש”ב בתחילתה. ספר לנגן בהיכלו.