ירושלים של מטה וירושלים של מעלה כ”ק אדמו”ר הזקן: נשאלת השאלה מדוע נכפלה המילה מש

ירושלים של מטה וירושלים של מעלה

כ”ק אדמו”ר הזקן: נשאלת השאלה מדוע נכפלה המילה משכן בכתוב “פקודי המשכן משכן העדות”. המענה על כך: ישנן שתי בחינות בהשכנת שכינה. האחת: המשכת אותיות ו”ה שמשם הוי’, והיא בחינת ירושלים של מטה, והשניה: המשכת אותיות י”ה שמשם הוי’, והיא בחינת ירושלים של מעלה. פקודי המשכן מתייחסים למצוות עשה. ו”משכן העדות” מתייחסים למצוות לא תעשה. כך משכינים שכינה בנשמות ישראל כפי שהם בגופים.

(לקוטי תורה, פרשת פקודי ד, א)

מצוות עשה ומצוות לא תעשה

כ”ק אדמו”ר האמצעי: המשכן - מורה על מצוות עשה שהן ממשיכות את אותיות ו”ה שבשם הוי’. אולם “משכן” מורה על המשכת אותיות י”ה שמשם הוי’, מה שנמשך על ידי קיום מצוות לא תעשה. ואף שלכאורה עשיית מצוה נראית כנעלית יותר מהימנעות מעבירה, אבל האמת היא שאין זה כך. אדרבה, הסיבה שמצוות אלו הינן מצוות לא תעשה, היא משום שמדובר בהמשכת אור אלוקי כה נעלה שאי אפשר להמשיכו על ידי עשיית האדם, משום כך מצוות לא תעשה ממשיכות את אותיות י”ה (חכמה ובינה), שהן נעלות יותר מו”ה (מידות ומלכות).

(תורת חיים, שמות ח”ב, פרשת פקודי תנב, ד)

שני עשרונים

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: כשם שנתבאר ש”המשכן - משכן” אלו הן שתי בחינות בהשכנת השכינה, האחת בחינת ירושלים של מטה והשניה בחינת ירושלים של מעלה, כך מתבאר ברעיא מהימנא שעניין “שתי הלחם” הוא שתי בחינות שכינה, עליונה ותחתונה ומתחברות הן כאחד. ועל פי זה יש לפרש ש”שני עשרונים” בשבת גם הם מקבילים לשתי בחינות אלו.

(אור התורה, במדבר כרך ד, פרשת פינחס א’ קסב)

כבוד תחתון וכבוד עליון

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: הפסוק “וכבוד ה’ מלא את המשכן” נאמר פעמיים בסוף פרשת פקודי. וכל כך למה? אלא שישנו כבוד תחתון וכבוד עליון, מקביל לשתי הבחינות “המשכן משכן” שהם ירושלים של מעלה וירושלים של מטה.

(תורת שמואל תרל”ב ח”א, עמ’ עא)

“אלה העדות והחוקים”

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: כך יש לפרש את הפסוק “אלה פקודי המשכן משכן העדות”: פקודי הוא מלשון “ופקדת נוך” והוא פקידת שכינת עוזו. והדבר נעשה על ידי “משכן” מלשון משכון, כמשכון הניתן למזכרת נצח לאות קשר פנימי. וזה היה בזמן שבית המקדש היה קיים. ובזמן הגלות, נעשית השכנת השכינה על ידי לימוד התורה וקיום המצוות, וזהו “משכן העדות”, שכן נאמר “אלה העדות והחוקים”.

(ספר המאמרים תרס”ב, ד”ה אלה פקודי, עמ’  תכד ואילך)

תוצאות היגיעה

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: על ידי המשכן שלמטה ממשיכים את המשכן שלמעלה, שבספירות זוהי ספירת המלכות. והנה כדי להמשיך את ספירת המלכות , נעשה הדבר על ידי יגיעה כאן למטה. שהאדם ממליך עליו את הקב”ה בכל הפרטים. שמקיים את “ולא תתורו” ומגדיר את כל חושיו לקיים בהם אך ורק את רצון ה’ ולא לעבור על רצונו חלילה, ובכל המצוות מקיימן מתוך שמבטל את כל רצונותיו האישיים.

(ספר המאמרים תש”י עמ’ 100)

שתי בחינות המשכן - בישראל

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: אמרו רז”ל על הפסוק “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם” - בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד מישראל. נמצא שאת שני העניינים - משכן, ומשכן העדות, הם גם במשכן שבישראל עצמם. ואחד הביאורים בזה הוא: אמרו רז”ל בילקוט שמעוני תחילת פרשתנו, על הפסוק “משכן העדות” - “עדות היא לכל באי עולם שהקב”ה נתרצה לישראל”. ועל פי זה יש לומר: זה שישראל הם “משכן” - נעשה על ידי עבודתם בתורה ומצוות. וזה שישראל הם משכן העדות, הוא על ידי עבודת התשובה.

(מאמר ד”ה אלה פקודי ה’תש”ל, ספר המאמרים שמות ח”ב עמ’ שה)

יראו בוודאי עוד ניסים גלויים

ולכן צריכים בנ”י להכריז שמאורעות אלו הם נסים גלויים של הקב”ה, שבהם ניכרת מעלתה של שנה זו, “תהא שנת אראנו נפלאות” (ובהמשך לשנה שלפנ”ז — “שנת נסים”), ועוד ועיקר — להדגיש שנסים ונפלאות אלו הם מהסימנים על ביאת המשיח, ע”פ דברי הילקוט שמעוני.

ואם משיח יתעכב ח”ו עוד יום וכו’ — יראו בודאי עוד נסים גלויים וגם לעיני אוה”ע, שעי”ז תתחזק אצלם ההכרה שיש בעה”ב ומנהיג לבירה זו, שעושה גם נסים גלויים (לא רק “ברקיע השביעי”, אלא גם) בעולמנו זה, ועד שזוכים לקיום היעוד ד”והיתה לה’ המלוכה”.

(שיחת ש”פ ויקהל פקודי תנש”א)