ההכנות לחג הפסח

ערב חג הפסח, בתוך כל ההמולה והסאון של ערב החג, מקבל אותנו הרה”ג הרב ברוך בועז יורקוביץ’ רבה של קהילת חב”ד בלוד, לשיחת הכנה לקראת חג הפסח. הוא מדבר על ההכנות לחג הפסח: “אסור שההכנות של פסח יהיו עם לחץ, מריבות או ויכוחים”. הוא מתעכב גם על ההכנות הרוחניות לחג: “סבורני שבדורנו עיקר ה’מצרים’ שצריך להיות ממנו ‘יציאת מצרים’ הוא בענינים שבין אדם לחברו”. על הזהירות הדרושה בחג הפסח: “בגלל שישראל קדושים הם, יש לנהוג זהירות יתרה בחג הפסח”, ועל השמחה האמיתית של החג: “עצם הכוח שיש לנו כעם ישראל, בא כתוצאה מכך שהוא בחר בנו, וזו השמחה גדולה” • שיחה של ערב חג

 

 ערב פסח. עקרות בית בשכונת חב”ד בלוד הולמות במרץ על השטיחים או מנקות במעגלים זריזים את חלונות הבית, בוהקים ומבריקים. גם בבית רבה של קהילת חב”ד בלוד הרה”ג הרב ברוך בועז יורקוביץ’ שליט”א ההכנות לחג בשיאן. המולה בריאה ושמחה של ערב חג מקדמת את פניי שעה שאני נכנס פנימה.

למרות השעה והזמן, ניאות הרב לקבל אותי לשעה ארוכה של שיחה נעימה ושקטה לקראת חג הפסח, על ההכנות, החומרות, ההידורים ועל נושאים שעל הפרק.

הרב יורקוביץ’ נולד בשנת תשי”ב במונטריאול שבקנדה לאביו הרב יעקב בן ציון יורקוביץ’. בצעירותו התחנך במוסדות חב”ד במונטריאול. בשנת תשל”א נשלח על ידי הרבי לאוסטרליה (במסגרת קבוצת השלוחים השלישית) שם שהה במשך כשנתיים עד שנת תשל”ג. באותה שנה עבר ללמוד בישיבת “תומכי תמימים” המרכזית שב–770. כבר אז ניכרו בו כשרונות לימוד מבורכים, והוא נמנה על אחד משבעת ‘הקנים’, כך כונו שבעת התלמידים המובחרים של הישיבה.

לאורך כל השנים נשא בתפקידים תורניים בכירים כיאה לכישרונותיו הברוכים. לאחר נישואיו בשנת תשל”ו, התמנה לראש ישיבת “תומכי תמימים” בניו–הייבן, ושנתיים לאחר מכן עבר לכהן כמשפיע ור”מ בישיבה המפורסמת במוריסטאון.

בשנת תשמ”ח עלה לארץ הקודש והתיישב בנחלת הר חב”ד, שם שימש כראש כולל ‘בית הר”מ’ ובמקביל כראש ישיבת “תורת אמת”. בשנת תנש”א נבחר על ידי קהילת חב”ד הגדולה בלוד לרבה של הקהילה, וכשנה לאחר מכן אף הוכר על ידי המועצה הדתית בלוד כרב השכונה.

יותר מעשרים שנה הוא מנווט בחכמה ובתבונה את קהילתו הגדולה, מתוך הארת פנים ונעימות, זאת לצד היותו ידען מופלג בענייני תורה והלכה. לא ייפלא אפוא שכאשר פתח בשנת תשנ”ו את מערכת הכשרות שלו “בד”ץ היכל ליובאוויטש”, נתנו בו רבים מאנ”ש בכל קהילות חב”ד בארץ ישראל, את אימונם.

מרתק היה לראות את השלווה האופפת את הרב יורקוביץ בערב חג, כאשר בתוך כל ההמולה, הוא יושב בניחותא ועונה בקולו השקט על השאלות, מספר בענייני החג ומדריך, מכוון ומייעץ, כאשר בד בבד הוא מקבל טלפונים מבני קהילתו עם שאלות הלכתיות לרוב.

“ההכנות לחג הפסח צריכות להיות עם אותה מטרה של פסח עצמו”, הוא אומר. “המטרה זה העיקר, וההכנה היא הדרך להגיע אל המטרה. אם המטרה של החג היא תחושת החירות, אז בוודאי שזו האווירה שצריכה לאפוף את ההכנות לחג הפסח. אסור שההכנות של פסח יהיו עם לחץ, מריבות או ויכוחים, שכן זה ההיפך מהכוונה המרכזית של החג.

יש כאלה שבגלל הלחץ של להספיק את ההכנות לחג, מעבירים הלאה את התחושה הזאת גם לילדים, וזה אסור! כי כך גדֵל דור חדש שבו הילדים לוקחים את חג הפסח כחג של עול, רוגז וכעס: ‘תעשה את זה’ ‘תזהר פה’ ו’אל תעלה שם’. כך נוצרת אצלם ריאקציה כלפי החג.

גם בעולם המוסר שבו מדקדקים כחוט השערה בענייני החג, מזהיר ר’ ישראל סלנטר, כי ההידור הכי גדול של המצות הוא להבין את נפשה של האישה הלשה את הבצק עבור המצות, ולא לשפוך את דמה בגלל ההידורים שלו.

חג הפסח קרב ובא. מה אומר חג הפסח, חג החירות, ליהודי וחסיד בשנת תשע”ד ברמה היומיומית?

יש שיחות רבות שהרבי מדבר על כך שחג הפסח הוא חג שבו נולד עם ישראל. יש לזכור אפוא שאנחנו נולדים מחדש.

כל העניין של בדיקת חמץ זה ביעור הרע שיש בנו, היצר הרע שיש בלבו של כל אחד. קודם כל יש להסיר את ה’פעקל’ שיש עלינו כדי שנוכל אכן להיוולד מחדש ולהיות חדשים. זה הרעיון של בדיקת חמץ, לבדוק את החמץ שיש בלב, וכידוע גודל העבודה הרוחנית של רבותינו נשיאנו בנושא של בדיקת חמץ.

באחת משיחות קדשו מתעכב הרבי על כך שכל הרעיון של יציאת מצרים זה בשביל קבלת התורה. הדיבר הראשון בעשרת הדברות הוא הציווי האלוקי “אנכי הוי’ אלוקיך” בעוד שהדיבר האחרון הוא “לא תחמוד”, ענין שפל לכאורה גם ברמה שבין אדם לחברו. הרעיון החסידי אומר - אם עניין ה’אנכי’ אצלך הוא כמו שצריך ברמה של ידיעה והרגשת אלוקות בתוכך, ממילא אתה תהיה בדרגה כזו שלא תרצה ותחמוד מה שיש למישהו אחר. זה עיקר עבודת האדם - בירור המידות, עבודה שמתחילה ביתר שאת למחרת חג הפסח, בארבעים ותשעת הימים של ספירת העומר.

אתם גורסים אפוא שההכנות לחג הפסח בביעור החמץ שבלב, הוא בראש ובראשונה בחלק שבין אדם לחברו?

אכן כן. אדמו”ר הזקן בתניא פרק י”ב, מדבר על שני סוגי מחשבות זרות שיכולים לעלות בראשו של אדם, אשר עליו לדחות זאת מיד בשתי ידיים. סוג המחשבה הראשון הוא זה שיכול להפיל אדם למקומות של היפך הקדושה, ומיד ממשיך אדמו”ר הזקן ואומר “וכן בדברים שבין אדם לחברו, מיד שעולה לו מהלב למוח איזו טינא ושנאה ח”ו או איזו קנאה או כעס או קפידא ודומיהן, אינו מקבלן כלל במוחו וברצונו”. שים לב איזה משקל מייחס לכך אדמו”ר הזקן…

ואכן, סבורני שבדורנו עיקר ה’מצרים’ שצריך להיות ממנו ‘יציאת מצרים’ הוא בענינים שבין אדם לחברו, וזה עיקר הגלות שיש לנו, שהאחד לא יכול לפרגן לשני, האחד מדבר נגד השני, ויש גם מקרים שהאחד יש בו כעס על השני גם אם הוא לא מכיר אותו ומעולם לא דיבר איתו, אך מספיק ששמע לשון הרע - ועל כך רבינו הזקן צועק וזועק “להתנהג עם חברו במדת חסד וחיבה יתרה מודעת לו”, ובסוף סימן כב באגרת הקודש הוא מתחנן ממש “אהובי אחיי ורעיי … נא ונא לטרוח בכל לב ונפש לתקוע אהבת רעהו בלבו”.

איך באמת אפשר להרגיש ‘בן חורין’ במעמד כזה של גלות אישית ופנימית שכל אחד שרוי בה, כאשר כל אחד סוחב את ‘חבילותיו’ עמו?

זוהי אכן כל עבודת ובירור המידות, בלי זה אי אפשר לקבל את הקדושה של החג. אם אתה לא בטל, אתה לא כלי לקבל את השפעת חג הפסח. זה בדיוק העניין של מירוק וצחצוח לקראת פסח.

איך עושים זאת? עבודת האדם יוצאת מתוך נקודת הנחה ש’אין עוד מלבדו’, וכל החשיבות שלנו היא מכך שהקב”ה אוהב אותנו וחושב עלינו. כלומר, כל מציאותנו היא מהקב”ה וממילא, הקשר שלי עם הזולת הוא רק מתוך התקשרות שלי עם הקב”ה וביטול שלי עצמי. וכפי שהרבי אומר בכמה מקומות, שכל העניין של יציאת מצרים הוא העניין של הביטול, כאשר הדילוג והפסיחה נעשה בגלל שיש ביטול, ורק בזכותו אנחנו יכולים לדלג ולהמשיך הלאה.

+

חג הפסח בפתח, על מה יש לשים לב במיוחד?

חג הפסח נחשב, מדרך הטבע, לאחד החגים היקרים בקניות שלו. יש הידורים לכאן והידורים לשם, ויש קושי טבעי להוציא את הכסף עבור ההידורים.

אדמו”ר הזקן כותב בשולחן ערוך שלו, שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה מלבד הוצאות שבת ויום טוב. כך בכל שבת וחג, ועל אחת כמה בחג הפסח, שעליו כותב אדמו”ר הזקן, כי יש עניין להדר אפילו בזה “אף על פי שכל ה’ מינים אלו נקראים מרור בלשון תורה, מכל מקום מדברי סופרים מצוה לחזר אחר חזרת, אפילו לקנותו בדמים יקרים, על דרך שיתבאר לענין אתרוג הדר” (סימן תע”ג סעיף ל). כלומר, בהידור אחר סימני ה’סדר’ רבינו הזקן משווה את החזרת להידור אתרוג, שכולנו הרי משתדלים לחזר אחר אתרוג הדר ואף מוציאים עליו סכום נכבד ויפה.

זה אפוא חלק מהאמונה שיש לנו, להאמין באופן של ‘ברייטקייט’ שהקב”ה ישלם ויחזיר לנו את הוצאות החג מידו המלאה הגדושה והרווחה.

אתם מדברים על כך, ואחת השאלות הנפוצות הנוגעות לחג הפסח היא: מהי בעצם חומרא?

זו שאלה טובה. שוב אנחנו נזקקים לדבריו של אדמו”ר הזקן שכותב שיש דברים שעל פי הלכה זה בסדר, אבל בגלל שישראל קדושים הם, יש לנהוג זהירות יתרה בחג הפסח ולכן צריכים לנקות גם את השולחנות וגם את הקירות שנגע בהם חמץ. כלומר, הקפדה של ממש (מכאן, אגב, השתלשל העניין שיש לקלף את כל הפירות והירקות שאנחנו מכניסים לפה, הגם שלכאורה היה מספיק לרחוץ אותם כדבעי, אך זה בא מתוך הסברה ש’לא פלוג’”).

כשהרב יורקוביץ מדבר על עניני האוכל של חג הפסח, הוא מבקש להתעכב על נושא היין, שיש להיזהר בזה ביותר. הוא מדבר על כך שחלק מהיינות שעושים כיום יש בהם אחוזים גבוהים של מים, “לפעמים גם 45% מים”, וכדי שיהיה לזה טעם וצבע של יין מכניסים צבע מאכל בדמות כרמל, וכן ספירט, כדי להוסיף טעם חריפות ביין - “מוצר שבחב”ד שוללים אותו מכל וכל בחג הפסח”.

אשר על כן, הרב יורקוביץ ממליץ לקנות את היינות המשובחים יותר, ששם אחוז היין הטבעי הוא גבוה בהרבה, וממילא אין בכך תערובת של מוצרים שאנו נזהרים מהם.

ולגבי מיץ ענבים, גם אם יש כאלה שבמשך השנה מקדשים על מיץ ענבים, מן הראוי שלכל הפחות בליל הסדר ישתו ד’ כוסות של יין דווקא. “ראינו שגם בעת התקפת הלב הידועה בשמיני עצרת תשל”ח, כאשר לרבי הייתה סכנה לשתות יין, הרבי הקפיד לקדש על יין דווקא ולא על מיץ ענבים”, הוא מספר.

הרב יורקוביץ’ העומד בראש מערכת הכשרות המהודרת “בד”ץ היכל ליובאוויטש” המספקת עופות ובשר לאלפי בתים חב”דיים ברחבי הארץ, מבקש להתעכב גם על החומרות וההידורים שבמערכת הכשרות בכל ימות השנה.

“בעופות הגדלים היום בלולי התרנגולות, יש בעיה בגידול בגלל הזריקות שנותנים להם, מה שעלול להטריף את העופות. בעופות יש שאלה האם צריך לבדוק את ה’מועט המצוי’. כלומר, אם לא נערכה בדיקה יסודית אלא בדיקה מדגמית אחד לכמה עופות. ההלכה קובעת שגם אם בליין מסוים של שחיטה יש מאה עופות, וסביר שבתוך מאה העופות יש כעשר עופות לפחות שאם יבדקו אותם יגלו שהם טריפה ממש. הרי אם נערכה בדיקה מדגמית ולא מצאנו את העופות הטרפים, הרי שההלכה קובעת ‘אחד בתרי בטל’. כלומר, אחד משלושה הוא בטל, וממילא כל העופות הם בחזקת כשרים.

יש הרבה משחטות שמסתמכות על ההיתר ההלכתי הזה, והמשגיח מסתפק בראיה מדגמית בלבד, ולפי הכלל ההלכתי האמור, העופות אכן כשרים. לעומת זאת, בשחיטה שאני מופקד עליה, הליין של השחיטה הוא איטי, והמשגיח פותח את צומת הגידין של כל עוף ועוף ובודק אותו במישוש היד כדי לוודא שהוא כשר לחלוטין, שכן חסידים נזהרים זהירות יתרה בכל דבר שנכנס לפיהם”.

רבים שואלים מדוע יש להדר כל כך בחג הפסח בנוגע למאכלים, ומדוע בעצם אי אפשר לאכול כל מאכל הנושא כשרות מהודרת עליה אנו סומכים בכל ימות השנה?

בשו”ת שלו (סימן ו’) הביא אדמו”ר הזקן את מה שאמר האריז”ל הק’, “להחמיר כל החומרות בפסח. כך גם הבעל שם טוב הורה להחמיר בפסח בכל החומרות. גם אדמו”ר הרש”ב נהג להחמיר ביותר בעניני חג הפסח, וזאת למרות שבאחת משיחות קדשו אמר “מחומרות אני מתיירא מאד”.

כמדומני שנתתם השנה כשרות על בית מלון שמארח משפחות אנ”ש בימי חג הפסח. האומנם יש בכך משום הכשר ליציאה למקומות נופש בימי חג החירות?

הנופש במלון הוא עבור אלו שצריכים את זה מכיוון שהם לא יכולים לערוך לבד את חג הפסח בביתם, אם מדובר במשפחות בודדות, או משפחות של אנשים מבוגרים שמתקשים כבר לנקות את הבית לחג, ואין להם לאן ללכת. יש משפחות שהיו להם שמחות לפני החג ולכן לא יכלו לנקות את הבית לקראת פסח כדת וכדין. מה יעשו? עבורם יש את בית המלון שבו יוכלו לחגוג את החג כהלכתו באופן של הידור ומלכתחילה.

 

אבקש מכבוד הרב כמה מילות סיום כהכנה לקראת חג הפסח המשמש ובא…

יש שיחה מאלפת של הרבי שבה הוא מסביר את כל המהלך של הסדר, ומציין כי לכאורה ב’סדר’ יש שתי גישות הפוכות - מצד אחד יש את האופי של ‘זמן חירותנו’, אך מצד שני יש ‘כל דכפין’, אנשים שנזקקים ונצרכים. יש גם את הבן הרשע המוזמן לשבת עמנו בחג הפסח. אם הקב”ה הוציא אותנו ממצרים, שואל הרבי, מדוע לא עשה זאת באופן שהגאולה תהיה אמיתית ושלימה?

מסביר הרבי, שהקב”ה הוציא אותנו ממצרים באופן של “ביד חזקה” ובאופן של “כי ברח העם”, שכן עם ישראל לא היה מוכן דיו לגאולה. באיזשהו מקום הגלות נשארה איתנו וזו הסיבה שעדיין יש צרות לעם ישראל, שכן לא הכול עדיין התברר. ומכאן יש עדיין עניין של טומאה, יש עניים, ויש “כל דצריך” ויש גם בן הרשע.

אם התירוץ הוא אפוא שאנחנו בגלות הפנימי והמר, אם כן, מדוע אנחנו בכלל שמחים בשמחת החג? אלא, מסביר הרבי, שהשמחה היא מתוך “בנה לנו את הבחירה”, הקב”ה בחר בנו בארץ מצרים להיות עם שלו, וזו השמחה הגדולה. אמנם אנחנו עוד לא עומדים איפה שהוא היה רוצה שאנחנו נעמוד, אבל עצם הכוח שיש לנו כעם ישראל, בא כתוצאה מכך שהוא בחר בנו, וזו השמחה גדולה בדרך לשמחה היותר–גדולה בגאולה האמיתית והשלימה שתהיה לנו עוד בחודש ניסן זה, בניסן עתידין להיגאל.