נפתלי רוט

לקראת שנת הלימודים, ראיין ‘בית משיח’ את איש החינוך הוותיק הרב נפתלי רוט, יו”ר המרכז חינוכי חסידותי, והעלה בפניו מגוון שאלות מרתקות לגבי חינוך בן–ימינו, ושלל נושאים חינוכיים חשובים הדורשים יישוב ותשובה

צילום עזרא לנדאואת דמותו של הרב נפתלי רוט, דומה שאין מי בחב”ד שאינו מכיר. זקנים וצעירים, ילדים ובני נוער. מכל הגילאים, העדות והשבטים. זה שנים רבות שהוא עומד ופותח בקולו הדרמטי את כינוסי חסידי חב”ד המרכזיים, מנחה ומוביל ביד אמן, ברגישות ובחמימות את האירועים הגדולים.

לא מעט מכירים אותו דווקא בכובעו החינוכי, אם כמורה וכמחנך זה כשש עשורי שנים, ואם כמי שמוביל את מהפכת החינוך החב”די בכמעט שלושים השנים האחרונות, בעקבות הקמת “המרכז חינוכי חסידותי”.

במשרד נעים, ממוצע בגודלו, ברחוב אוריאל בירושלים, יושב לו המחנך הוותיק ומנהל את מגוון משימותיו שלא היו מביישות גם מורה צעיר העושה את צעדיו הראשונים בעולם החינוך. זה לא רק שלל התפקידים שהוא מנהל ומנווט מידי יום, זה בעיקר הרעננות והחיוניות בעבודה זו הנחשבת לעבודה השוחקת ביותר.

ימים ספורים לאחר תום ועידת המחנכים השנתית, שבה שוב, כמדי שנה, התקבצו ובאו מאות מחנכים מכל רחבי הארץ, לשלושה ימי עיון וגיבוש, למידה והתחדשות, ישבנו לשיחה עם הרב רוט על עניני חינוך שונים, והצגנו בפניו שאלות אקטואליות לגבי חינוך בן–ימינו, כמו גם דעתו בשלל נושאים חינוכיים חשובים הדורשים יישוב ותשובה. נדמה כי אין אדם מתאים יותר מהרב רוט כדי להעניק תשובות מוסמכות לשלל השאלות.

נפתח בוועידת המחנכים הגורפת הרבה תשואות, גם בגלל האיכות, המקצועיות והאווירה השוררת בה. היא מצליחה לאחד את כל הקצוות. ‫ מנהלים ומחנכים רבים עומדים בקשר אתך, ואתה, הרב רוט מכבד את דעותיהם של כולם. מתי למעשה החלה הוועידה? האם ב’אתערותא דלעילא’ מצד הרבי או ב’אתערותא דלתתא’? ומה היה היחס של הרבי במשך השנים לוועידה?

הרעיון לקיים וועידה מיוחדת למחנכים נולד בהמשך לכינוס “הקהל” גדול של מורים ומחנכים שקיימנו בשנת תשמ”ח, בעקבות קריאתו ובקשתו של הרבי בהתוועדות י”ג תשרי באותה שנה לקיים כינוסי “הקהל” לאנשים נשים וטף עד לקטני קטנים.

בעצה אחת עם מנכ”ל צעירי אגודת חב”ד הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב, הוחלט לארגן שני כינוסי “הקהל” גדולים ומפוארים - כינוס אחד לכל ילדי תשב”ר מכל החוגים והעדות שהתקיים בבנייני האומה על כל היכליו בירושלים, וכינוס “הקהל” נוסף מיוחד למורים ומחנכים. שלחנו הצעת תכנית מפורטת לרבי והמענה לא איחר לבוא “אזכיר על הציון להצלחה מופלגה וכו’”.

מכאן ואילך הדברים ידועים. כינוס ‘הקהל’ של הילדים התקיים ברוב פאר בראש חודש שבט תשמ”ח וכינוס ‘הקהל’ למחנכים נערך בחג הגאולה י”ב–י”ג תמוז באולמי “מלכי ישראל” בירושלים.

זכינו ליחס חם ומעודד מהרבי על כל אחד מהכינוסים. כל פרסום שהוצאנו עבור הכינוס, עבר הגהה של הרבי ומהם כאלו שתוקנו על ידי הרבי. על כינוס הילדים הרבי הציע להוציא אלבום מיוחד. כשעשינו זאת, תגובת הרבי על האלבום היתה “ת”ח להפליא, אלבום זה מפאר את צעירי אגודת חב”ד”, וכשדיווחנו על כינוס ‘הקהל’ של המחנכים, זכינו לתשובה מהירה בזה הלשון: “נתקבל ות”ח וגרם נחת רוח רב ותהא פעולה נמשכת ובהוספה וכו’ אזכיר עה”צ”.

מלווים בברכתו הקדושה של הרבי ל”פעולה נמשכת”, דיווח הרב אהרונוב לרבי על ההצעה לייסד את “מרכז חינוכי חסידותי” בתיאום עם צא”ח וכן החלטה לקיים מדי שנה וועידת מחנכים. הצעה זו זכתה לקבל ברכה מלווה בהוראות והדרכות להצלחת הפעילות.

שנה לאחר מכן, שנת תשמ”ט, “שנת הילד והילדה”, השתתפתי בכינוס השלוחים, ואחת ההוראות שקבלתי אז מהרבי, למצוא מישהו שירכז מהשיחות על אודות חשיבות המחנכים ולהדפיסם. ואכן לקראת וועידת המחנכים השניה שהתקיימה באותה שנה, יצא לאור הספר “המחנך” שהוענק כתשורה למחנכים.

מאז, מדי שנה בשנה ביום פתיחת הוועידה זכינו לקבל (באמצעות המזכיר הרב יהודה לייב גרונר שי’) ברכה מפורטת. אין ספק שהתייחסותו המיוחדת של הרבי לוועידה זו, מעידה על החשיבות שהרבי ראה בקיומה.

 

האם הועידה במשך השנים התאימה את עצמה נוכח השינויים שעובר הדור הצעיר בעשרים השנים האחרונות, טכנולוגיה, יכולות שהתפתחו ולא היו בעבר, וכו’?

ועידת המחנכים היא למעשה גולת הכותרת של פעילות פדגוגית מגוונת שמתקיימת לאורך כל ימות השנה במגמה להעלות את רמת החינוך וההוראה, ולהתמודד עם אתגרי התקופה. הצורך הדחוף לשמור על ערנות מוגברת, להזהיר מהסכנות שהטכנולוגיה עלולה להביא עמה מצד אחד, ומאידך להתרענן ולהתעדכן בכל עת בכלים החינוכיים של הטכנולוגיה המסוגלים לסייע לעוסקים בשליחות הקודש החשובה ביותר כדעת הרבי לנצל כל כלי לקדושה. מדי שנה מוזמנים אנשי מקצוע ומומחים לדבר המלבנים סוגיה זו לאשורה.

איש חינוך וותיק מול טכנולוגיות עדכניות

הרב נפתלי רוט נולד בשנת תרצ”ט בשכונת שערי חסד בירושלים. בצעירותו למד בישיבת חברון, ושם התוודע לחב”ד ונקשר בחבלי עבותות אהבה לרבי, עד שזכה למינוי מיוחד מהרבי כ”איש שלו” בישיבת חברון בתקופת לימודיו בישיבה.

כבר משחר ימי ילדותו החל את “עבודתו” החינוכית, כאשר ערך חיקויים של מורה המרביץ תורה ב”תלמידיו”. במשך השנים הקים פרוייקטים חינוכיים רבים, החל מ’ישיבות ערב’ שהקים בירושלים עבור נערים צעירים שביקשו להוסיף ולשקוד בתורה גם לאחר תום שעות לימודם, ממשיך בשורה של תפקידי ניהול בבתי הספר של ‘רשת אהלי יוסף יצחק’ ולאחר מכן בתלמוד תורה ‘תורת אמת’ חב”ד בירושלים.

בפן המעשי, הרב רוט לא פרש מעולם לגימלאות. לצד תפקידו כיו”ר צעירי אגודת חב”ד בירושלים,  הוא הקים את “המרכז חינוכי חסידותי” ויזם את כינוסי המחנכים השנתיים שהפכו לסמל ולמותג חינוכי הרבה מעבר למחנכי חב”ד בארץ הקודש. יחד עם עיסוקיו אלה, הוא משמש כרב קהילת חב”ד בשכונת מטרסדורף בירושלים.

נדמה כי מי שהתחיל את דרכו החינוכית בשכונות ירושלמיות וותיקות ועתיקות, עם נערי ה’ישוב הישן’, ולאחר מכן המשיך בבתי הספר הראשונים של ה’רשת’ שהוקמו בעמל ובזעת כפיים בשכונות נחשלות בפאתי העיר ירושלים - לא אמור ‘להחזיק ראש’ נוכח הקידמה, הטכנולוגיה ושלל האמצעים הדיגיטליים המושכים כיום לבם של כל ילד וילדה, נער ונערה; מיטב השכלולים שהפכו את החיים של הדור הצעיר למה שהם. ובכל זאת, הרב רוט יודע, מתעדכן, עוקב ובהחלט גם מספק תשובות רהוטות לבעיות הדור הנוכחי. עובדה זו מעידה כאלף עדים על שיטות החינוך שהוא אוחז בהם, כמי שהוכיחו ויוכיחו את עצמן נוכח תהפוכות החיים.

אנו עומדים בפתח ‘תחילת הזמן החדש’. העולם כולו נע ונד, מתפתח ומתקדם - יהיו שיאמרו הולך ומתדרדר - ואין כמו העולם החינוכי שמרגיש את התנודות הללו. כאיש חינוך וותיק, איך משמרים את החינוך היסודי והטהור במצב שכזה?

על הפסוק (דברים כו, יא) “ושמחת בכל הטוב” כתב ה”אור החיים” הקדוש: “ואין טוב אלא תורה, שנאמר: ‘כי לקח טוב נתתי לכם’, ואם היו בני האדם יודעים ומרגישים במתיקות ובעריבות טוב התורה - היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלוא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם”.

יש רק דרך אחת היא להתמודד עם השפעות ותענוגות מתחרות - לתת לתלמידים להרגיש במתיקות ובעריבות טוב התורה.

איך עושים את זה ברמה הפרקטית?

ראשית, חובה על כל מחנך שיהיה לו שיעור קבוע בלימוד החסידות. תורת החסידות מלמדת אותנו איך להפוך את התורה לדבר מרגש ושמח, ואיך להתייחס אל התורה לא כאל ספר חוקים חיצוני, אלא כאל דבר שנוגע במעמקי הנפש.

כ”ק אדמו”ר הרש”ב אמר: “חסיד יוצר סביבה”. כדי לשמר את החינוך הטהור בדורנו, כאשר הסביבה היא שלילית, יש ליצור סביבה נגדית. אין ספק שפעולה זו דורשת מהמחנך להשקיע רבות באקלים של הכיתה, להרבות באמצעים חווייתיים שימשכו את לבו של הילד. אין ספק שגם הצד החיצוני האסתטי של המוסד ושל הכיתה תורם ליצירת סביבה. מחנך שמכין שיעור כראוי ומתחשב ביכולות של תלמידיו, יצליח ליצור אוירה של סיפוק מהלימוד בסביבתו.

דוגמה קטנה בדידי: אני נוהג להקדיש לכל כיתה, אחת לשבוע, מחצית השעה לשיחה הכוללת סיפור ופתגם חסידי. התלמידים מוזמנים לומר מה לומדים מהסיפור וברוב המקרים מספר הלקחים והמסרים הוא כמספר התלמידים. עובדה זו מעידה שכל ילד חי את הסיפור מזווית ראיה שלו בהתאם לעולמו הפנימי, ואתה חש את המתיקות שהילדים מרגישים בסיפור.

הלא–יאומן הוא דווקא ב”ווארט” החסידי מתורת הרבי שהילדים חיים עם הווארט כל השבוע, וחוזרים עליו בשולחן שבת, ומקדמים את פניי מדי שבוע ובפיהם משאלה אחת לחזור על הווארט השבועי. אין זה אלא שתורת הרבי קושרת אותם אליו קשר פנימי חזק.

בסיום שנת הלימודים שאלתי באחת הכיתות, מה תרמה להם השיחה השבועית? אחד התלמידים השיב שבזכות הפתגם החסידי, יש לו מה לומר לאנשים באוטובוס כדי לקיים “ובלכתך בדרך”… ואולי לזה התכוון הרבי הרש”ב שאמר: פתגם חסידי מביא לצלילות הדעת ו”מנקה” את הלב.

לסיכום: כדי לשמר את החינוך היסודי והטהור, יש להנחיל לתלמידים את מתיקות התורה ומצוותיה.

כאיש חינוך וותיק שגדל בעולם חינוכי שמרני והדוק - בשונה כל כך מהיום, איך שומרים על טריות במחשבה ולא נותרים מקובעים לסטיגמות ישנות?

זו שאלה חשובה מאוד שעסקנו בה השנה בוועידת המחנכים.

אחת הבעיות המרכזיות בחינוך בכלל, ושל המשמעת בכיתה ובבית בפרט, נובע מקיבעון מחשבתי. מי שיתבונן יראה, כי קיבעון מחשבתי חוסם את המחנך מלהבין את הפוטנציאל הטוב שגלום בתלמיד. קיבעון מחשבתי לא מאפשר לאדם לראות דברים בצורה אובייקטיבית. קיבעון מחשבתי חוסם את יכולת היצירתיות של המחנך וכך נוצרות בעיות משמעת. קיבעון מחשבתי משאיר את האדם מאחור, בעבר, ולא מאפשר לו להתקדם קדימה אל העתיד.

הרב ליאור עינבר, מאמן חסידי בעל הכשרה מקצועית בעל ניסיון עשיר, הדגים בוועידת המחנכים דרך אחת, מני רבות, כיצד ניתן לצאת מקיבעון מחשבתי על ידי תרגילי תנועה ומשחק ולהגיע למשמעת ושליטה עצמית ומוטיבציה להצלחה.

ואולי זו עוד סיבה הטמונה בעומק דברי הרבי הרש”ב, שחובה על כל אחד להשקיע כל יום חצי שעה מחשבה על חינוך הילדים, כאשר ההדגש הוא על מחשבה, כל יום מחשבה מחדש כדי להפיק לקחים מן העבר וליצור שינוי בדפוס המחשבה נוכח העתיד.

הדור הצעיר מקושר לרבי לא פחות מדורות קודמים

‫על אף חילוקי דעות שקיימים, משפחת חסידי חב”ד כולה רואה בעין אחת את נושא החינוך להתקשרות לרבי כיסוד ראשון במעלה. איך מצליחים להשריש זאת בילדים אחרי כל כך הרבה שנות העלם והסתר?

נדמה לי שאנחנו מעצימים שאלה זו במקום הלא נכון. אם רק תעיף מבט על צעירי הצאן שלנו, האמונה שלהם ברבי פשוט מעוררת השתאות והיא מורגשת בכל צעד ושעל, אם זה ב’מבצעים’, אם זה במנהגי חב”ד ואם זה בלימוד שיחותיו ומאמריו וציות להוראות קודש - ומעל כולנה, הדבקות במטרה של יציאה לשליחות בקרב הצעירים גבוהה מאוד. דוגמה קטנה אפשר להביא מאמירת תהלים בשבת מברכים. מספר הילדים והבחורים הצעירים שמשכימים קום ומגיעים לבית הכנסת כדי לסיים את כל ספר התהלים לפני התפילה, עולה על מספר המבוגרים שזכו לראות את הרבי…

הרבי ברוב טובו וחסדו קשור עם כל אחד מחסידיו באזיקים, כפי שהרבי כותב באגרת קדשו בראשית שנת הנשיאות, וזו לשונו הקדושה: “מי שנעשה חסיד פעם אחת ומי שנתקשר לרבי אשר במילא היה כמים הפנים אל הפנים ונתקשר הרבי עמו, הנה אין עוד ביכולתו להפסיק ח”ו ההתקשרות, כיון שזה תלוי גם ברבי, והוא ברוב טובו וחסדו אסור עמו באזיקים”.

לכן במקום לשאול ‘איך נצליח להשריש בילדים התקשרות לרבי’, עלינו לשאול איך מעצימים יותר ויותר את התקשרותם המושרשת מכוח האמונה ברבי. זה בדיוק כמו שנשאל איך משרישים אצלנו את ההתקשרות למשה רבנו אחרי אלפי שנות העלם והסתר?… התורה הרי כבר העידה “ויאמינו בה’ ובמשה עבדו”, וזה קיים עד עצם היום הזה בפשטות.

אם נשקיע את מלוא המרץ והמחשבה לחיות כל הזמן עם הרבי, עם שיחותיו, ציור פניו הקדושות, ללמוד בכל יום אגרת קודש של הרבי, נדאג לספר סיפורים על הרבי בכל הזדמנות שיש, שנקפיד על השתתפות ב’מבצעים’ ועוד, אין ספק שזה ישפיע על התקשרות ילדינו לרבי. דרושה הנהגה חסידית הלכה למעשה, לחיות עם זה במשך 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה, ולהרגילם תמיד לשאול איך הרבי רוצה שנעשה במקרה כזה או אחר.

לפני מספר שבועות התפרסם ב’בית משיח’ פולמוס שלם סביב החינוך על טהרת הקודש, האם, כיצד וכמה צריך להיות לימודי חול במסגרת הלימודים. מה דעתו של הרבי בעניין?

דעתו של הרבי ברורה שיש להשתדל ולעשות ככל האפשרי כמאן דבעי למיעבד ללמוד במוסד על טהרת הקודש שבו לומדים רק לימודי קודש. כפי שהדברים מפורסמים ב”שערי הלכה ומנהג” ובאגרות קודש ובמענות פרטיים.

במקרים שמדובר בקירוב יהודים ליהדות ואינם מוותרים על לימודי חול, כגון בתי הספר ב”רשת אהלי יוסף יצחק” לשם מגיעים ילדים מבתים שאינם מוותרים על לימודי חול, גם בזה ישנן הוראות כגון להקדים את לימודי הקודש ללימודי החול, לנצל את ימי החופש ללימודי קודש בלבד וכו’.

‫אין ספק שהציבור הרחב עובר שינוי משמעותי גם הוא בתחום החינוך. האם הרב יכול להעיד שמשהו מתוך גישתו ומשנתו החינוכית של הרבי מחלחל גם לכלל הציבור?

הרבה יותר ממשהו! ראשית אפשר להביא את הדוגמא של “חושך שבטו שונא בנו”. הרבי חוזר על כך כמה וכמה פעמים ובהדגשה שרואים במוחש אשר בתוקף המלובש בדרכי נועם - פועלים יותר, ואין זו הדרך להשתמש בחינוך בעונש השבט.

כמו כן הגישה של הרבי שאין אף ילד אבוד, כל ילד יהודי באשר הוא יהודי יש לו סיכוי, ולא סיכוי קטן אלא סיכוי גדול. יסוד מיוחד זה כבש את הדור שלנו כולו בסערה. את המהפכה הזאת החל הרבי מיד עם עלותו על כס הנשיאות, בפנותו אל עם ישראל ללא כל הבדל, מילדי הקיבוצים שהיו מנוכרים מכל שמץ של דת, ועד ילדי ה’חדרים’ כאחד. לא אוכל שלא לציין את התנגדותם של רבים מגדולי ישראל (באותה תקופה) שהגישה הזאת הייתה חדשה בעיניהם. הרבי הסיר את המחיצה המבדילה ומחלקת בין ילדים מרקע זה או אחר.

השיטה הזאת הונחלה לעם ישראל על כל גווניו, והיא הרווחת היום בכל מוסדות החינוך ובכל תנועות הקירוב שקמו להן במשך השנים. כאשר הקו המנחה ויסוד כל הפעילות הוא, שיש לגשת לכל יהודי באשר הוא לתת לו הרגשה שהוא יקר מאוד בעיני ה’. רעיון זה הורתו ולידתו בבית מדרשו של הרבי.

 

נוכח שחיקת המחנכים

‫בכל מערכת שרוצה לשמור על תקינות, לא מותירים אנשים באותו מעמד לתקופה ארוכה יותר מארבע ועד שמונה שנים (כך למשל מפקד בצבא, נשיא ארה”ב, ועוד). אולי נכון לפעול כך גם בתחום החינוך וכל איש חינוך צריך להתפטר כעבור תקופה כדי למנוע מצוות ההוראה לעבוד מתוך שחיקה?

עד כמה שידוע לי, גם מקרוב, לא היתה דעתו של הרבי נוחה מלהפסיק או לפטר בעלי תפקידים במשרות קודש ושליחות עקב גיל או שחיקה. מי שרואה בתפקידו תפקיד של שליחות - אינו מתעייף, וכבר אמרו רז”ל תלמידי חכמים כל מה שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם. אין זה אומר שמי שח”ו מזלזל בתפקידו ובפרט כשמדובר בחינוך, אפשר לעבור לסדר היום. ישנן הלכות מפורשות בשולחן ערוך כיצד לנהוג.

יש מחנכים שהגיעו למקצוע זה כיוון שלא נדרשו מהם תעודות מיוחדות או ניסיון מוכח כפי שנדרש בהיי–טק, למשל, או במסגרות עבודה אחרות. האם יש בזה טעם לפגם? האם מחנך צריך להראות תעודות שלו, או שמספיק ‘חוש בחינוך’?

במכתב ארוך ומפורט לד”ר גולדשמיט, מי שכיהן כמנהל אגף החינוך הדתי במשרד החינוך, כותב הרבי שאין לוותר על מינימום דרישות כלפי המורה והמחנך ועליו להשתלם תמיד ולהוסיף בהכשרה וכו’. אך יחד עם זה קובע הרבי במכתבו, שיש להחשיב יותר שהמורה יהיה בעל השקפת עולם איתנה במסירה ונתינה לכל קדשי עמנו והמשתקפת באורח חייו הוא, שאז ביכולתו להחדיר עמדה איתנה גם בתלמידיו לבל יתבלבל מהשינויים ותמורות ברחוב ולפעמים גם בבית.

דברים אלו נכתבו לפני יותר מחמישים שנה, ועל אחת כמה וכמה דברים אלו תקפים וקריטיים בדורנו אנו.

אין ספק שמי שאין לו חוש בחינוך מן הראוי שלא ייקח על עצמו אחריות כזאת שהשפעתה היא לדורות. חוש בחינוך גרידא בהחלט אינו מספיק ועל כל מי שבשם “מחנך” יכונה, חובה עליו להשתלם ולעלות ולהתמקצע אין קץ כרצונו של הרבי. וועידות המחנכים יוכיחו שמורים ומחנכים ותיקים באים מדי שנה להשתלם בבחינת “בכל יום יהיו בעיניך כחדשים”.

 

משנתו החינוכית של הרבי היא רחבה ביותר. האם תוכל לציין רעיון אחד של הרבי בנושא חינוך עבורנו, ההורים, שנוכל ליישם אותו כבר היום ברמה הפרקטית יחד עם ילדינו?

יסוד עיקרי לימדנו רבינו לחשוב תמיד “מה אני צריך לעשות כדי לגרום לילד לרצות ללכת בדרך שבה מדריכים אותו”. ההדגש הוא על ה”אני”; מה אני צריך לעשות. בניגוד להרגל הפסול שאנו תמיד שואלים “מה לעשות לילד שמתנהג שלא כראוי” או “מה לעשות לילד שיתנהג כראוי” בשאלות מהסוג הזה אנו מגיבים, שלא במתכוון, בספונטניות מתוך מניעים אישיים, שברוב המקרים פוצעים את נפש הילד.

בגישה זאת נגיע מהר מאוד להכיר את עולמו הפנימי של הילד ובכך להשפיע עליו בדרך של ימין מקרבת בריבוי דברי חיבה, אהבה ועידוד, גישה שהוכיחה את עצמה לעורר אצל הילד לרצות מעצמו ללכת בדרך שמדריכים אותו.

ראינו אין ספור דוגמאות כיצד הרבי עורר אצל מבוגרים, ובעיקר הדבר בלט אצל ילדים להגיע למסקנות חיוביות מרצון ושמחה, כדוגמת הכהן שעמד להתחתן עם גרושה והרבי אמר לו “אני מקנא בך, על הניסיון שה’ העמיד אותך”, משפט שחולל מהפכה בנפשו של האיש שהרבי לא הטיף אלא דיבר על עצמו. או הדוגמה המפורסמת על שתי הילדות שעמדו בשני צדי השביל והרבי פנה לאחת מהן למסור ברכת שבת שלום לחברתה, ודוגמאות אין ספור מעין אלו ראינו בחלוקת דולרים ובחיי היום יום.

יגידו שזה קשה, זה נכון, אבל הרבה יותר קשה הוא להתעמת עם הילד ולנחול כישלון בתוצאות.

 ה’מחנך’ שהחל לחנך בגיל שלוש…

הרב רוט ידוע כמנחה בחסד עליון. זה עשרות שנים שהוא מנחה אירועים חב”דיים מכל הסוגים בכל המקומות, החל מאירועים קטנים בתלמודי תורה, וכלה באירועים חב”דיים כלל–ארציים. בביטחון רב הוא נעמד מול יותר מרבבת חסידים, ופותח בקולו העמוק והחם בדברי ברכה. הוא מנווט ביד אמן, מחמיא ומנגיש, מעביר ביד אמונה בין נואם למשנהו.

את “נאומו” הראשון עשה כילד בגיל צעיר, מול הכסאות בבית הוריו בירושלים, אותם העמיד בחצר הבית, שם על כתפיו ”טלית” שלא הייתה אלא מפה צחורה, ואז החל ”לנאום” בפני ה”קהל הרב”. “זה היה חיקוי מהדרשות שראיתי ושמעתי בבית–הכנסת. הייתה לי משיכה לדבר לציבור”, הוא נזכר בכך בחיוך.

הרב רוט, מחשובי חסידי חב”ד בירושלים, הוא מותג בעולם ההנחייה. דורות של מנחים גדלו על ברכיו, מאות אלפי בני–אדם נהנו ונהנים מהנחיותיו ואין ספק כי הוא מהווה מודל למאות החסידים שעתידים להנחות אירועים שונים ברחבי הארץ והעולם.

כשבגר, הפך ר’ נפתלי לפעיל בארגון ‘ישיבות ערב’ בעיר הקודש, וכחלק מהפעילות אורגנו להורים אירועים רבים, שכללו מבחנים וחידונים לנערים. “לקחתי על עצמי את עול ההנחיה, ואני זוכר את עצמי תדיר כמי שכל הזמן חיפש דרכים כיצד לרתק את הקהל”.

שנים אחדות לאחר מכן, בראשית שנות הלמ”דים, כשהיה אברך צעיר, ניגש אליו הרב אהרן–דב הלפרין, עורך כפר חב”ד, ובפיו בקשה: “יש לך קול חזק ואתה מדבר בצורה ברורה ורהוטה, בבקשה ממך הנחה את האירוע הגדול של י”ט כסלו”. הרב רוט זוכר היטב את המעמד ההוא: “זה היה אירוע ענק שנערך בירושלים לציבור ענק של בני ישיבות מה’מזרחי’, לרגל ראש–השנה לחסידות. “התרגשתי מאוד כשעליתי לבמה, אבל ברוך השם היה מאוד מוצלח ומאז - הכל היסטוריה כמו שאומרים”.

כבוד הרב רוט שי’ - אני בכל זאת מבקש להתמקד מעט בפעילות החינוכית שלך. מתי התחלת בה, באיזה אופן, ומהו המסלול החינוכי שעשית במשך השנים?

תופתע לשמוע שאת פעילותי החינוכית התחלתי כבר בגיל שלש–ארבע!… אמי ע”ה סיפרה תמיד, שהייתי מעמיד כסאות בשורה ומרצה בפניהם, ולפעמים עשיתי זאת בחצר עם שורות אבנים ואומר עמם תהלים ומחנך אותם לומר ‘תודה’ על כל דבר, לומר ‘שלום’, וכיו”ב…

כבר בגיל צעיר ארגנתי את ישיבות הערב לילדי ירושלים, וזכיתי ב”ה לעידוד והדרכות רבות מהרבי, הלא המה כתובים ומפורסמים בכרכי האגרות קודש. בהמשך דרכי הייתי מחנך בבית ספר חב”ד עיר גנים אצל מורי ורבי הרה”ח ר’ אהרן מרדכי זילברשטרום ע”ה, וכשנפתח בית ספר חב”ד בשכונת קרית יובל, מוניתי כמנהל על פי הוראת הרבי. כשהאוכלוסיה בשכונה הזדקנה ובית הספר נסגר, עברתי לעבוד כמפקח חינוכי בתלמוד תורה ‘תורת אמת’ בירושלים.

כפי שסיפרתי בהתחלה, בשנת תשמ”ח ייסדנו את ‘המרכז חינוכי חסידותי’ של צא”ח, אז יצאנו בפעילות ענפה בקרב מוסדות החינוך והישיבות. בין השאר זכורים לרבים מבצעי תורה שקיימנו בישיבות, חידוני תרי”ג מצוות ומבצעים חינוכיים שונים שהיו לאורך השנה.

אני מבין שגם היום אתם עדיין עוסקים בחינוך, ולא תש כוחכם.

אכן, במקביל אני מכהן כיו”ר צעירי חב”ד בירושלים, עדיין פועל ‘המרכז החינוכי ביעוץ חינוכי לכלל הציבור ובמתן הדרכה למורים וטיפול בבחורים שלא מצאו מסגרת ישיבתית מתאימה.

בחמש השנים האחרונות שמחתי לחזור לכיתה, וכיום אני גם ממלא תפקיד מנהל חינוכי בסמינר “חיה מושקא” ומעביר שיעורים לבנות אנ”ש במסגרת “אור חיה”, שזכה לשם טוב בקהילת אנ”ש. כמו כן אני ממלא תפקיד “משפיע” בחדר אידיש אהלי מנחם חב”ד בביתר עילית אצל תלמידי המכהן שם כמנהל הרב מנחם מענדל כהן.

כן, גם כיום, לאחר עשרות שנות הוראה, הדרכה וחינוך, אני נהנה מכל רגע להיות עם התלמידים ולתרום מניסיוני לגדל תלמידים חסידיים זרע ברך ה’.

********************

מענה הרבי על הפצת תורתו בישיבת חברון

מענה על דו”ח של הרב נפתלי רוט כאשר הגיע מירושלים לבית חיינו, וכתב על ההצלחה של ישיבת הערב בירושלים ועל הפצת ספרי החסידות:

1) ת”ח [= תשואות חן] על הבשו”ט [= הבשורות טובות]. המתכוננים שם כדבעי למבצע ד”מ [= ד’ מינים]?

על–זה שכתב אודות השתתפותו בשיעורי הר”מ בנגלה, כתב הרבי:

2) בטח משתתף גם בלימודי החסידות - שהרי תורה תמימה צ”ל [= צריך להיות].

על כתיבתו שהוא מנצל את זמנו הפנוי לכתיבת מכתבים לתלמידיו בירושלים, כתב הרבי:

3) בודאי לא יקמץ בזה, ויכלול - נקודות עכ”פ [= על כל פנים] - מהשיחות ומאמרים.

על שאלתו האם לכתוב לאחד מהראשי ישיבה דישיבת חברון בירושלים מהנעשה בחצרות קודש. כתב הרבי:

4) פשוט שנכון הוא. וכנ”ל [ויכלול - נקודות עכ”פ - מהשיחות ומאמרים].

5) אזכיר עה”צ [= על הציון].

אנו מאחלים לכבודו, ללכת עם אלפי תלמידיו ומושפעיו לקראת משיח צדקנו, בקרוב ממש.

אמן ואמן.