מי היה המשפיע שהורה לתלמידיו לחבר ניגונים? האם ניגונים שהלחין חסיד יכולים להיות

מי היה המשפיע שהורה לתלמידיו לחבר ניגונים? האם ניגונים שהלחין חסיד יכולים להיות ‘ניגונים מכוונים’? כמה ניגונים חיבר רבי הלל, מתי נגנו אותם ומה מיוחד בהם? >> מדורנו הפעם מוקדש לקראת היארצייט של ר’ הלל, י”א במנחם אב * הרה”ת לב לייבמן, מכון ‘נגינה לאור החסידות

כך אמר הפתגם שהפך להיות מטבע לשון בעולם החסידי: “מי שאין לו חוש בנגינה, אין לו חוש בחסידות”. או בנוסח אחר: “מי שיש לו חוש בנגינה יש לו חוש יותר טוב בחסידות”.

פתגם זה נאמר מפי החסיד הנודע רבי הלל מפאריטש, שלרגל יום היארצייט שלו בי”א מנחם אב מוקדש מדורנו השבוע.

הרה”צ רבי הלל ז”ל בר’ מאיר הלוי מאליסאוו מפאריטש (תקנ”ה - י”א מנחם אב תרכ”ד) היה מגדולי חסידי אדמו”ר האמצעי וה”צמח צדק”. בצעירותו אף זכה לשמוע מאמר מאדמו”ר הזקן. לימים כיהן כרבה של בוברויסק וחיבר את הספרים ‘פלח הרימון’.

רבות נכתב עליו, אולם הצד ה”מוזיקלי” של רבי הלל מתפרסם כאן לראשונה, כמי שהיה בעל מנגן, בקי ומומחה ברזי הצלילים והתנועות המוזיקליות.

 

חי בניגונים 

ר’ הלל היה מלחין ניגונים בעצמו. בכל שבת, לפני אמירת חסידות בשעת “רעווא דרעווין”, היה ר’ הלל מנגן שלושה ניגונים קבועים, ועל כל ניגון היה חוזר שלוש פעמים, ואילו ביום טוב - היו מנגנים אצל ר’ הלל חמישה ניגונים, ועל כל ניגון היו חוזרים חמש פעמים. החלפת הניגונים הקבועים הייתה נעשית בשבת שאחר חג השבועות. כלומר, במשך שנה שלימה היו מנגנים את הניגונים שנקבעו, ועם “קבלת התורה” מחדש, היה ר’ הלל פוצח בניגונים חדשים.

והנה מה אמר עליו ידידו החסיד הגאון ר’ אייזיק מהומיל: “אני חייתי את חיי בהשגה, ור’ הלל חי את חייו בניגון ובריקוד”.

 

ניגונים מכוונים

כאשר ביקש אדמו”ר הריי”צ לראשונה להעלות את ניגוני חב”ד על כתב התווים, הוא כתב רשימה של ניגוני האדמו”רים ושל ניגוני חסידים שעז רצונו לרושמם בתווים. לאחר רשימת ניגוני האדמו”רים, הופיעו ניגוני ר’ הלל במקום ראשון בין רשימת ניגוני החסידים. כך אכן התבצע בפועל ב’ספר הניגונים’: ניגוני ר’ הלל הם הניגונים הראשונים במדור ניגוני חסידים, מיד לאחר ניגוני אדמו”רים וצדיקים.

ראוי לציין שתי נקודות ששופכות אור על העובדה שניגוני ר’ הלל קיבלו מעמד מיוחד:

האחת, ר’ הלל ידע להבחין בתוך טהרתו הרוחנית של הניגון. מסופר שחברו החסיד ר’ פסח מלוסטובקער שלח לו ניגון במתנה, וכששמע אותו אמר (לפי אחת הנוסחאות), שזהו ניגון “ללא קליפת נוגה”.

רבי הלל כונה בפי רבותינו נשיאינו בשם “הרב הצדיק”, שהגיע על ידי עבודתו לדרגת “צדיק” של תניא. היות ומחבר הניגון מכניס אל תוך הניגון את כל פנימיותו, לכן ישנה חשיבות מיוחדת לעובדה, שניגונים אלו הולחנו על ידי צדיק שביטל את יצרו לגמרי.

זאת ועוד: מקובל מרבותינו נשיאינו, שבדרושי החסידות שלו, שמר רבי הלל על דברי הרב (נשיאי חב”ד), ועד כדי כך שמסיבה זו “לא לומדים חסידות של חסידים, מלבד חסידות של ר’ הלל”. ואם על אותיות הרב שמר רבי הלל בקפדנות כה רבה, ייתכן לומר שגם בניגוניו - נשמרת הכוונה הפנימית של ניגוני האדמו”רים.

 

כמה ניגונים ידועים היום מר’ הלל?

לפי מסורת הבעל מנגן ר’ אליהו ליב רבקין ז”ל שקיבל מאבותיו בעלי המנגנים, ישנם עשרה ניגונים המיוחסים לרבי הלל. אמנם, על פי התיאור האמור שר’ הלל היה מלחין בכל שנה שלושה ניגונים חדשים, מסתבר שר’ הלל חיבר הרבה יותר מעשרה ניגונים. מכל מקום, יכול להיות שישנם עשרה ניגונים מיוחדים השייכים לר’ הלל שהם ניגוניו העיקריים, לעומת שאר הניגונים שחיבר (ועל דרך זה אפשר ליישב גם את סוגיית עשרת הניגונים של אדמו”ר הזקן, שאמנם במסורת מקובלים בידינו יותר מעשרה ניגונים המיוחסים לו, מכל מקום יש את עשרת הניגונים העיקריים שלו, המכוונים לעשר ספירות).

ב’ספר הניגונים’ נמצאו רק שבעה ניגונים מרבי הלל (ניגונים לה–לט, ריד–רטו). אך לפי עדותו של ר’ דוד הורוויץ, מיוחסים לרבי הלל גם ניגונים נוספים מספר הניגונים למרות ששמו של ר’ הלל לא צויין עליהם (ניגונים עח, פו–פח, צא, רפו, ויש אומרים רצב, רצט–ש).

בין ניגוני ר’ הלל נמנה גם ניגון “אזמר בשבחין” שנהוג לשיר בקהילות אנ”ש בסעודת ליל שבת (ניגון מס’ מח). מספרים שגם ניגון “ממצרים גאלתנו” היה חביב על רבי הלל, והביאוהו חסידי ניקולייב לאדמו”ר הרש”ב בפסח תר”ע (חב”ד–פדיה). בכתבה על ניגוני ר’ פסח מלוסטובקר שפורסמה במדור זה לפני מספר חודשים מובא הסיפור איך שר’ פסח היה שולח בקביעות ניגונים לר’ הלל.

 

מחנך לניגונים

מלבד החוש האישי שלו בנגינה, ר’ הלל היה גם מורה לאברכים - המחונכים שלו - לחבר ניגונים. יש בכך משום חידוש גדול, שההדרכה שלו הייתה לא רק בנוגע לעניין הנגינה בפועל, אלא אף לדבר כה עמוק של לחבר ניגון חדש, שלזאת צריך להיות לא רק בעל חוש בנגינה בכלל, אלא עם כוח ה”חכמה” בניגון, שממנו באה ההמצאה של ניגון חדש. (לדוגמה - בין מחונכיו של ר’ הלל נמנה ר’ אשר גרוסמן, שו”ב מניקולייב, שבין היתר היה ידוע בחוש הנגינה שלו, וישנם כמה ניגונים שקשורים אליו).

 

אורות דתוהו בכלים דניגון…

בטרם בואי לכתוב על האיפיון המוזיקלי של ניגוני ר’ הלל, פניתי אל ידידיי הוותיקים בתחום לשמוע את חוות דעתם.

הנה מדברי המוזיקאי החסידי ר’ מרדכי ברוצקי, שהוציא לאחרונה אלבום ניגוני רבי הלל:

“בניגוניו של רבי הלל בולט במיוחד החיבור בין העוצמה של עבודת המוחין לבין התפעלות המידות. ישנם ניגוני רגש חזקים של השתפכות הנפש ובהם מודגשת המלודיה הכובשת ולא כל כך באים לידי ביטוי הסדר והקצב. ישנם ניגונים אחרים, שבהם הכל מסודר ומאורגן, אך הביטוי הריגשי יכול להיות פחות עוצמתי. הניגונים של רבי הלל משלבים באופן בולט גם את הביטוי הרגשי העצום ויחד עם זאת ישנו סדר ואירגון. הרגש נבנה בהדרגתיות באופן עיקבי, קומה אחר קומה, וזה לוקח זמן.

“כאשר הקלטנו את הניגונים שלו, ראינו שאי אפשר להקליט אותם בחלקים ואז “לתפור” ביחד בעריכה, כמו שעושים הרבה בהקלטות אולפן. הניגון, למרות האורך, כולו בנוי כחטיבה אחת ארוכה וחייבים לעשות כל ניגון ב”טייק” אחד, מהתחלה עד הסוף, אחרת מאבדים את הקו ההדרגתי הפנימי של הבנייה הרגשית של הניגון. על ניגוניו של ר’ הלל אפשר לומר - “אורות דתוהו בכלים דתיקון”. עוצמה רגשית אדירה אבל בכלים של מבנה וקצב מסודרים”.

וכך אומר המוזיקאי החסידי ר’ אלאור ולנר, מחבר ספר התווים של ניגוני חב”ד שלימד את ניגוני רבי הלל לתלמידים רבים: “ניגוני רבי הלל הם פשוט מוזיקליים יותר. שלא כמו בניגונים רבים, בהם החלק הראשון הוא רק חלק מבוא, והדינמיקה מתחילה בעיקר בחלקים מאוחרים יותר, בניגוני ר’ הלל יש מרקם מוזיקלי עשיר כבר מתחילת הניגון”.

 

לכוון בשיר: ניגונים פשוטים וניגונים עשירים

ובכן, אשתף אתכם בתובנות שלי ביחס לניגוני ר’ הלל וערכם הרם, שבעצם עולים בקנה אחד עם הנאמר לעיל.

הדבר הבולט מיד הוא האורך של ניגוני ר’ הלל: לעומת ניגונים רגילים שיש בהם שלוש עד ארבע בבות, ניגוני ר’ הלל ארוכים יותר; יש בהם חמש בבות ומעלה. אולם ההבדל בינם לבין ניגונים אחרים ניכר כבר על התחלתם. מה כל כך מיוחד בהם?

ישנם ניגוני חב”ד עמוקים מאד, שהעומק שלהם מתבטא דווקא בפשטות מוזיקלית. (ראה בהרחבה ‘נגינה לאור החסידות’ פרק עיבוד ניגונים). אולם ניגוני רבי הלל משתמשים בכל ה”עשירות” המוזיקלית הקיימת, בכל צלילי הסולם ובכל המרווחים, תנועות עולות ותנועות יורדות בהרכבה מוזיקלית מושלמת. כשאני מאזין לניגון של רבי הלל - ממש מתבקש לי כאן ליווי של תזמורת סימפונית… בד בבד, היה רבי הלל מגדולי החסידים, והיה רחוק מכל “יופי” חיצוני, וכולו היה מונח בדברי החסידות ששמע בליובאוויטש.

כיצד יסתדרו שני הדברים יחד? מה לה לגאונות המוזיקלית הזו אצל עובד אלוקים בדרגת ‘צדיק’?

זה מחזיר אותנו בהשגחה פרטית אל המוזיקה של בית המקדש. בחסידות מבואר, ש”הלויים כאסף והימן וחבריו היו מזמרים ברוח הקודש, בכוונות עמוקות בסודות יחודים עליונים . . באופני פרטות מזיגת הקולות בניגונים” (מתוך מאמרי אדמו”ר האמצעי. ראה בהרחבה בספר “לנגן בהיכלו”). הלויים ודאי השתמשו בכל העושר המוזיקלי בשביל הכוונות האלוקיות. אם תרצו, הרי שר’ הלל מפאריטש עצמו היה לוי, אבל גם בלאו הכי, ברור הדבר שאצל ר’ הלל כל תנועות הניגון המגוונות והמסועפות היו מכוונות לתנועות של עבודת השם. בדוגמת הלויים במקדש, ידע ר’ הלל “לכוון בניגון” - לבטא בכל המרחב המוזיקלי העשיר את דברי החסידות.

ואסיים בנימה אישית: כאשר רכשתי את האלבום של ניגוני ר’ הלל, הוא התנגן אצלי בבית במשך תקופה ארוכה, שוב ושוב. בתחילה חשבתי שניגונים כאלה בעלי עושר מוזיקלי יהיו מורכבים לתפיסה לילדים, אך הופתעתי כשגם הילדים קלטו את הניגונים והתחברו אליהם.