המופת שנעשה לר’ נועם

בהתאם להוראה המפורסמת משבת זו, פרשת שופטים תנש”א, שצריך לפרסם לכל אנשי הדור אודות השופט והיועץ ונביא הדור שיורה הוראות וייתן עצות בכל העניינים - מוטלת עלינו חובה שהיא גם זכות ואחריות, לדבר עם כל מי שאפשר, שלא לעשות שום צעד רציני בחיים מבלי עצתו וברכתו של הרבי, ולהסביר שהרבי בוודאי ימצא את הדרך איך לענות ולהשיב לו גם בזמן הזה • התוועדות התקשרותית

המופת שנעשה לר’ נועם

שוב מגיעה שבת פרשת שופטים בה קיבלנו הוראה לפרסם לכל אנשי הדור על אודות השופט והיועץ ונביא הדור שיורה הוראות וייתן עצות בכל העניינים, נפתח בסיפור ששמעתי מפי בעל המעשה באחת ההתוועדויות המיוחדות ב–770 שבכפר חב”ד בכל ליל שישי:

המשפיע הרה”ח ר’ נועם הרפז הגיע לישיבת “תומכי תמימים” בכפר חב”ד בתחילת שנת תשל”ט. בגלגוליו הקודמים, לפני שהגיע לדרך התורה והמצוות ותורת החסידות, עסק בכמה תחומים שנחשבים בעולם כ”רוחניים”, ביניהם גם במדיטציה; הוא אפילו מסר קורסים בנושא זה. כשהגיע לישיבה בכפר חב”ד, היה נחשב למומחה בענין זה וכל מי שהיה לו שאלות בנושא זה, פנה אליו. הרה”ח ר’ אליהו לנדא, שהוא מומחה בנושאים רבים בכל התחומים, ישב עמו שעות רבות וממש חקר אותו בנושא זה מכל הצדדים. פעם הרגיש ר’ אליהו שהגזים קצת במה שביקש ממנו להקדיש לכך שעות כה רבות, ורצה לתת לו כעין פיצוי ותמורה. הוא הזמינו לבית אביו, הרה”ח הרב יעקב לנדא, רבה של בני ברק, ובשעת כושר הוציא מהארון ונתן לו לקרוא קלסר שלם של מכתבים מהרבי שליט”א ובהם גם מכתבים שבהם מבקש הרבי את הרב לנדא שימצא מי שיעסוק בנושא זה ויפתח זאת באופן המותר. שכן מנצלים זאת לענייני עבודה זרה רח”ל, בשעה שזו רפואה טבעית ללא שום קשר לענייני עבודה זרה שהכניסו שם. הדברים הגיעו לכך שאחד הרבנים מהכפר ביקש מר’ נועם לקבוע עמו שיעור בלימוד מדיטציה, שכן לדבריו הוא רוצה לפתח שיטה זו לריפוי על פי הקבלה. הם אכן קבעו כמה פעמים בשבוע ללמוד זאת. היו לו כמה ספקות ושאלות בנושא זה, והאם בכלל עליו לעסוק בכך כעת, אך בינתיים נמשך הדבר כך.

בחג הגאולה י”ב–י”ג תמוז תשל”ט לפנות בוקר, הגיע ר’ נועם לבית שז”ר שם התקיים שידור מהתוועדות הרבי שליט”א. הוא לא הבין אז אידיש, והקשיב במשך כמה שעות מתוך קבלת עול בלי להבין מאומה, בהמשך גם נרדם. כעבור כמה שעות הרגיש שאינו יכול עוד להקשיב כך, כשהוא אינו מבין מאומה, ומאידך - בשום אופן לא יעזוב כאשר הרבי מתוועד. או אז עלה במוחו רעיון: הוא שמע פעם כי בשעת ההתוועדות הרבי כביכול נותן את עצמו לחסידים, וזוהי שעת הכושר להתקשר אל הרבי יותר. הוא החליט אפוא שהוא יישב עתה ויכתוב לרבי בפרוטרוט את כל מה שעבר עליו, עם כל השאלות והספקות גם בנוגע לעתיד.

כך אכן עשה, ישב בחדר סמוך ובמשך שעה ארוכה העלה על הכתב את כל מה שעבר עליו ואת כל שאלותיו. למרות שכבר כתב לרבי לפני כן כמה פעמים, אך זו הייתה הפעם הראשונה שכתב ממש כל מה שעבר עליו במפורט ושפך את כל לבו. לפתע שמע שחבריו מחפשים אותו: “נועם, היכן אתה, הרבי מדבר על מדיטציה!” הוא נכנס לאולם השידורים וניסה להקשיב בתשומת לב, אך לא הבין מאומה. חברו, הת’ (היום הרב) יוסף יצחק בוטמן, הקליט את ההתוועדות, ומיד כשנגמר השידור, הלכו לשמוע יחד את ההקלטה משיחה זו. ר’ נועם לא וויתר, וביקש שיסבירו לו כל מילה שהרבי אומר. הרבי הסביר שבענין זה יש אמנם רפואה, וזה יכול לעזור למי שיש לו חרדות וכדומה וזקוק להרגעה; אלא שחלק מהשיטה היא שיש צורך להתרכז בנקודה מסוימת, בעיקרון לא משנה במה, והכניסו בזה שמות של עבודה זרה שאין לזה שייכות כלל לעצם הטיפול. הרבי קרא אז למומחים בזה שיפתחו מדיטציה כשרה, לאלו הזקוקים לרפואה זאת, שההתרכזות תהיה בענייני הרשות - הרבי הדגיש גם שלא יערבו זאת דווקא עם ענייני קדושה, כגון לחשוב על “שמע ישראל” וכיו”ב (אולי כדי שלא להרתיע אחרים מכך). וכן, שמי שאינו מומחה בכך אל לו לעסוק בזה, וכן מי שאינו זקוק לכך מבחינה רפואית, שלא יעסוק בזה. כי כמו בכל תרופה, מי שאינו זקוק לזה ולוקח את התרופה שאינו זקוק לה, עלול הדבר אף להזיק לו.

ר’ נועם היה המום. הרבי התייחס ישירות לכל מה שכתב במכתבו ולכל שאלותיו כשהוא עונה עליהן אחת לאחת. היו שם, בחדר בישיבה בו הקשיבו להקלטת השיחה, כעשרים ‘תמימים’. כשסיימו להקשיב להקלטה ולתרגם את תוכנה, הוציא נועם מכיסו את חבילת הדפים של מכתבו והקריא זאת, כך שכולם שמעו וראו איך הרבי עונה לו אחת לאחת על כל השאלות ממש ב”שידור חי”. בעקבות השיחה הוא הפסיק לעסוק בכך, מאחר שלא ראה עצמו כמומחה, וביחד עם זאת הפסיק גם את השיעור עם אותו רב שרצה לפתח זאת על פי קבלה.

ר’ נועם מסיים: אמנם שלחתי את המכתב לרבי, אך כמובן לא קיבלתי תשובה נוספת, שכן התשובה כבר ניתנה לי בהתוועדות.

ואכן, כפי שהרבי ענה למשפיע ר’ ראובן דונין לבקשתו להיכנס ל”יחידות כפשוטה” - ענה לו הרבי: “הייתה, כפשוט. ובטח ינהג כמנהג אנ”ש בזמן האחרון שנכנסים ליחידות בעת ההתוועדות”.

הנה כי כן, יש לרבי את הדרכים שלו להגיע אישית לכל אחד ואחד, לענות ולהדריך ולהנהיג אותו בכל פרט. אם בשעת ההתוועדות, אם באמצעות אגרות–הקודש, ואם בכל אופן שהרבי מוצא לנכון. אלא שמצדנו צריכה להיות ההתקשרות בכל התוקף ביתר שאת, לדעת בביטחון גמור שהרבי נמצא אתנו, עם כל אחד ואחד, ואכפת לו מאתנו, והוא נותן את כל ההדרכה לה אנו זקוקים.

רעיון זה מתבטא יפה בפתגמו של הרבי שליט”א על הדברים “קשה עליי פרידתכם” - מדוע לא נאמר “פרידתנו”? כי מצד העליון אין פירוד כלל. הוא נמצא עם כל אחד ואחד בכל מקום, בכל זמן ובכל מצב, גם אם אין נותנים לו את הכל “עם הכפית לתוך הפה” ולא אומרים לו כל רגע בדיוק מה עליו לעשות ברגע זה, כיוון שרוצים את העבודה בכח עצמו, מצד התחתון.

להתרגל לשאול את הרבי

צריך לחזור שוב ושוב על אותו מכתב מפורסם של הרבי מלך המשיח מיום ט”ו בשבט תש”ט (בחיים חיותו בעלמא דין של הרבי הריי”צ נ”ע), בו מספר הרבי: “אברך אחד, שהוכרח לברוח ממקומו, אינו שייך לעבודת התפילה, אינו לא משכיל ולא עובד, בלא חתימת זקן וכו’ וכו’, ומעולם לא למד לא בתומכי תמימים ולא בישיבה בכלל - נדד למדינה רחוקה ביותר, הן במקום הן בעניני יהדות, וכעבור איזה זמן התחילו להגיע מאנשים ונשים משם מכתבים לכ”ק מו”ח אד”ש. ולדוגמא - מאשה בעלת עסק שמציעים לה לשכור חנות ודירה בחלק אחד של העיר או בחלק אחר, ושואלת החלט כ”ק אד”ש מה תעשה. - מעולם לא ראתה אותו, ויודעת שמעולם לא הי’ כ”ק מו”ח אד”ש לא רק בעירה אלא גם בכל מדינתה, אינה מאנ”ש וכנראה גם לא מגזע אנ”ש. אבל כששמעה מהאברך דברים היוצאים מן הלב: יש רבי בישראל, ואין הוא נכנס בהגבלות הטבע, והרוצה ללכת לבטח דרכו: במסחר, בהנהגת הבית וכו’ - לא ירים את ידו מבלי לשאול את פי הרבי. והכירה בהאברך שפיו ולבו שוין כי ניכרין דברי אמת, ציותה לכתוב השאלה הנ”ל, שייכת ממילא לנפנה (כינוי בהסוואה למנהג החסידים בכל הדורות ועד היום הזה, לתת לרבי סכום כסף חודשי קבוע לענייניו של הרבי. נתינה זו נקראת דמי “מעמד” והאותיות “נפנה” הן אותיות הא–ב שאחרי האותיות “מעמד”) ומתקרבת ליהדות, ובטח בקרב הימים יהיו הליכות ביתה בכשרות וטהרת המשפחה וכו’.

[נשים לב: מדובר על מי שעדיין אינה שומרת כשרות וטהרת המשפחה וכו’. ובכל זאת הרבי מפליא את מה שמדברים עמה ראשית כל על הרבי, לכתוב לרבי, לתת “נפנה” וכו’ - ורק “ובטח בקרב הימים יהיו הליכות ביתה בכשרות וטהרת המשפחה וכו’!”].

והרבי מסיים: “אלה מתולדות אברך פשוט, ושעושה כל זה לא מצד מסירות נפש וקבלת עול, כי אין זה אצלו היפך השכל, גם לא היפך שכלו האנושי.

“והגע בעצמך: פשוט אצלו, על יסוד מה שראה במוחש, שהרבי אמירתו אמירה וברכתו ברכה. וגם נפש הבהמית מסכמת על זה. כי אין זה אצלו מצד השכלה שקלא וטריא ועיון בספרים. אלא שהנסיון, שלו ושל כמה ממכיריו, הראה לו אז מ’האט געפאלגט איז געווען גוט, און אז מ’האט ניט געפאלגט האט מען געהאט א פסק (כשצייתו (לרבי) היה טוב, וכאשר לא צייתו קיבלו “פסק”). ובמילא כמו שאינו בוש לומר לכל מיודעיו הזקוקים לזה, האדרעס (כתובת) של רופא מומחה, כך כשרואה איש נמצא במבוכה או עומד לפני פתרון שאלת חיים עיקרית, אומר לו: לא אלמן ח”ו ישראל, יש לך את מי לשאול. - ולא עוד אלא שאינו מחכה עד שמיודעו יבוא אליו לחקור ולדרוש אם יש רבי, כיון שעל פי רוב אינו יודע גם מה זה רבי, אלא שהוא הולך אליו ומסביר לו שאין לו להשען כלל לא על בינת עצמו ולא על השדכן ולא על הרופא ולא על הסרסור, שאין כל אלו אלא ענינים מסופקים, ויש לו דרך ודאית לפתור את ספיקותיו. ואמרו רז”ל דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב.

“… פשיטא אשר איש המאמין באמונה שלימה, היינו המנהגת את כל הכחות שלו, שדעת וברכת פלוני–בן–פלוני בכל משלה. ויודע בחברו שצריך להחליט בענין עיקרי דבני חיי ומזוני וכו’, או גם בענין של סכנה ר”ל - הרי מצד אנושיות, אהבת ישראל, פקוח–נפש וכו’, אם רק יש תקוה וספק ספיקא אולי ישמע לדבריו, עליו לרדוף אחרי חברו ולומר לו: רחם על עצמך ועל בני–ביתך ועל כל אשר לך ואל בינתך אל תשען, למוד דא”ח, התקשר בפלוני–בן–פלוני, עשה על–פי דבריו ואז תצליח.

“וידועה הבטחת אדמו”ר הזקן, אז וואס חסידים וועלען טאן, וועלן זיי מצליח זיין” (שמה שחסידים יעשו - הם יצליחו).

… “באים הם בפאריז וסביבותיה במגע עם מאות, ואולי עם אלפים ואלפים, מאחינו–בני–ישראל, כן ירבו. על–פי מה שכתב הרמב”ם בענין הדיבור, משוחחים הם ביניהם ארוכות וקצרות. כמה אנשים מכל אלו האלפים פנו בשאלה על–דבר ניתוח או שידוך, בקשת ברכה לראש–השנה וכיוצא–בזה? והאומנם אם היו מספרים להם מהו הרבי מליובאוויטש - סיפור, גם בלא ביאור - ובפעם השניה מקצת משיחותיו ואחר כך מהוראותיו - הרי כמה וכמה נפשות, הם וזרעם וזרע זרעם עד אין–סוף, היו מתקשרים על–ידם באילנא דחיי, מוסיפים אור בבתיהם, נעשים אנשי משה (…מקושרים בהרבי, האתפשטותא דמשה שבכל דור…), נעשים אנשי מעמד, ומחזיקים גם בכל המוסדות בחפץ לב ובסבר פנים יפות ולא רק מפני הכבוד.

“ותמורת כל הנ”ל - זה פונה למוסד שלו וזה פונה לעסק שלו, כל אחד מרגיע את עצמו בזה שנותן נפנה בעין יפה ובמדה רחבה. מצדיקים את עצמם בזה שיש מן המוכן, כפי דברי כבוד–תורתו, מסירות–נפש בפועל ממש. והעבודה, כנראה, עדיין לא הותחלה”. עד כאן לשון קדשו.

•     •     •

ולזמננו אנו, ובפרט בהתאם להדגשת הרבי (בשיחת שבת פרשת וישב תשנ”ב) על אודות חשיבות פירסום הנסים המתרחשים בזמננו דווקא, והידיעה שזה נוגע להבאת הגאולה האמיתית והשלימה. ובהתאם להוראה המפורסמת משבת זו, פרשת שופטים תנש”א, שצריך לפרסם לכל אנשי הדור אודות השופט והיועץ ונביא הדור שיורה הוראות וייתן עצות בכל העניינים, מוטלת עלינו חובה שהיא גם זכות ואחריות, לדבר עם כל מי שאפשר, שלא לעשות שום צעד רציני בחיים מבלי עצתו וברכתו של הרבי. ולהסביר לו שהרבי בוודאי ימצא את הדרך איך לענות ולהשיב לו גם באותם רגעים ספורים שעדיין אנו לא רואים אותו ממש בעיני בשר, באמצעות האגרות–קודש וכיוצא בזה. ובכל דרך אפשרית לקשר יהודים לרבי.

גם מי שאינו נמצא בדרגה זו, והוא כן חושב (בעיקר) על פתרון הבעיות שלו - הרי נצטווינו, כנ”ל, ובהדגשה מיוחדת, לרדוף אחריו ולעשות הכל כדי שגם הוא, ודווקא הוא, ישאל את הרבי ולא יעשה שום צעד ללא עצת וברכת הרבי.

וכפי שמובן גם בפשטות, שדווקא אחד כזה, זקוק במיוחד להתקשרות עם הרבי. ופשוט שעל–ידי התשובות והמופתים של הרבי, יתקשר לרבי ביתר שאת וביתר עוז. וכנ”ל מהמכתב, שגם כאלו שעדיין אינן שומרות אפילו טהרת המשפחה וכשרות וכו’, צריך לפעול עליהן שיכתבו לרבי שאלות בעניינים גשמיים, וזה עצמו יפעל שבקרב הימים יתקרבו לתורה ומצוות בכלל ולחסידות בפרט.

הרבי עונה בדרכים שונות

אמנם בשנים האחרונות במיוחד הורה הרבי מספר הוראות כיצד “לפתור את הבעיות” ולצאת מן הספיקות גם ללא תשובה מפורשת וישירה מהרבי - אם באמצעות “ידידים מבינים”, “רופא ידיד”, “עסקנים”, “רב מורה הוראה” וכיוצא בזה - הנה לכל לראש יש לזכור, שגם אז אין פירושו של דבר ש”אפשר להסתדר בלי רבי”, חס ושלום. ההיפך הוא הנכון: הרבי מדגיש כמה וכמה פעמים שגם אז זוהי תשובתו שלו (של הרבי), אלא שהיא צריכה לעבור דרך הידידים או העסקנים וכיוצא בזה.

בשנת תש”מ כתב יהודי בעל–תשובה פתק לרבי עם שאלות שונות, וקיבל תשובה: בקשר לעניין פלוני - להתייעץ עם משפיע.  לעניין פלוני - עם ידידים מבינים, לעניין פלוני - עם רב מורה הוראה וכו’. אותו יהודי כתב שוב לרבי, שאינו מבין ואינו יודע כלום, והרבי הוא הרב שלו, המשפיע שלו, והידיד הכי מבין שלו, והוא מבקש מאוד לקבל תשובה ברורה על שאלותיו. והרבי ענה (ראיתי אז את כתב יד קדשו): “באם כן - דארף ער פאלגן (= עליו לציית), והנני חוזר עוד הפעם על המענה ברור”: בקשר לעניין פלוני - להתייעץ עם משפיע, לעניין פלוני - עם ידידים מבינים, לעניין פלוני - עם רב מורה הוראה וכו’. וליהודי אחר, שהתלונן אף הוא על תשובה מסוג כזה, ענה הרבי: ומה איכפת לו שהתשובה שלי תעבור דרך פלוני ופלוני?!… כלומר: הרבי רוצה (מהסיבות שלו), שהמענה שלו יעבור דרך פלוני ופלוני. אבל דבר ברור הוא, שתמיד תמיד אנו מצדנו לא עושים מאומה ללא הוראה של הרבי - אם הוראה פרטית מפורשת, או הוראה כללית - כיצד לנהוג במקרים כאלה.

היו חסידים ש”הסבירו” (עד כמה שיכולים בכלל להסביר הנהגה של רבי), שזהו בהתאם להנהגת הרבי בשנים האחרונות בכלל, שיותר ויותר נדרשת העבודה בכוח עצמו. וכשם שהרבי לא קורא ברוב השנים בדרך כלל לשלוחים ומורה להם להיכן עליהם לנסוע לשליחות, כפי שהיה נהוג בשנים הראשונות, אלא דווקא עליהם להתעניין לבד ולשוב ולברר בכוח עצמם, ואז שואלים ומבקשים את הוראתו וברכתו של הרבי. והסיבה לכך היא (שוב, רק לפי הבנתנו), כיון שבסיום ובשלמות בירור התחתון, חשוב שהתחתון מצד עצמו יבין יכיר וינהג כפי שצריך להיות, ולא רק בהוראה מלמעלה. וכך גם בנידון–דידן: הרבי רוצה שהדברים יבואו על–ידי התבוננות והכרה של התחתון מצד עצמו, שהוא יבין וירגיש מה הרבי רוצה ממנו.

ולמרות הכל, חסידים לא הפסיקו מעולם - גם לפני וגם ובמיוחד אחרי ג’ תמוז - לשאול את הרבי בכל ענייניהם. והרבי עונה כפי שרק הוא מבין ויודע מתי לענות, למי לענות ואיך לענות, ומי צריך לקבל את התשובה במפורש ומי צריך להבין את הדברים מן ההוראה הכללית.

מובן ופשוט שלא צריך לשאול שטויות, וכפי שהתבטא הרבי שאוי ואבוי ל”התקשרות” שמתבטאת בשאלה האם להתעטש לצד ימין או לצד שמאל. שהרי מדובר כאן על כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, קודש הקדשים, ומובן ופשוט שיש לשאול את השאלות בכל הרצינות והאחריות, בדיוק כמו לפני ג’ תמוז - אבל צריך להיות ברור שאנו מקושרים לרבי מלך המשיח בכל הפרטי–פרטים ואיננו מרימים יד או רגל ללא עצתו וברכתו. אלא שלפעמים, רוצה הרבי, שאנו נתבונן ונבין לבד מה הרבי רוצה, או נתייעץ בידידים, בעסקנים או ברופא וכיוצא בזה. וכאשר התשובה באגרות–קודש אינה ברורה דיה, גם אחרי מחשבה שניה והתעמקות ושאלת “עשה לך רב” - ייתכן שהרבי לא רוצה הפעם לענות בצורה מפורשת, בדיוק כשם שהיו מקרים רבים לפני ג’ תמוז שהרבי לא ענה בפשטות, וגם “נדנודים” לא עזרו. כי הרבי, ואך ורק הרבי עצמו, קובע מתי, איך, למי, ובאיזו צורה ואופן, תתקבל התשובה.

•     •     •

בכל אופן, אנו מצדנו צריכים לפרסם בפירסום הכי גדול, להפיץ ולעשות הכל, כדי שכל יהודי ישמע ויידע שלא אלמן ישראל, חס ושלום. יש רבי בישראל ויש את מי לשאול, ובמילא שלא יזיז יד או רגל ללא עצתו וברכתו של הרבי מלך המשיח שליט”א. וזהו חלק מההענות שלנו לקריאה: “עשו כל אשר ביכולתכם”.

וכפשוט, פעולה זו היא חלק מקבלת מלכותו ושלימות ההתקשרות עמו. כי (שיחת ש”פ משפטים ה’תנש”א בסופה) “המינוי דדוד מלכא משיחא - כבר היה, כמו שכתוב (בפרק התהילים של הרבי שליט”א באותה שנה, שנת הפ”ט) “מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו”. דרושה רק קבלת מלכותו ע”י העם, וההתקשרות בין המלך ובין העם בשלימות הגילוי בגאולה האמיתית והשלימה”.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.