מופת נורא

הוא הגיע לשבת אחת לליובאוויטש, כדי לבדוק את ה’לשון הרע’ ששמע על החסידים, ולאחר השבת כתב להוריו “אני נשאר כאן” • סיפור חייו המרתק של הרה”ח ר’ חיים צבי קוניקוב, שזכה לקירובים מיוחדים מהרבי הרש”ב והרבי הריי”צ, ונפתולי חייו הצעידו אותו להיות אחד מעסקני חב”ד בארצות הברית, שם יזם כמה פרוייקטים שהתקבלו על לבו של הרבי הריי”צ, והפכו לחלק מהפעילות החב”דית

ר’ חיים צבי קוניקוב נולד בפטרוביץ, בשנת תרנ”ז. כבר בילדותו התגלו בו כישרונות בולטים שלא נעלמו מעיני מוריו – בקיאות חסרת פשרות ויכולת נדירה לרדת לעומקן של הלכות.

כשמלאו לו 16 שנה, נהפך  להיות ‘המשיב’ לשאלותיהם בהלכה של חבריו בני-גילו בישיבה. הנהלת הישיבה הליטאית בה למד, העמידה לרשותו ספה עליה היה יושב ומקבל את חבריו, מקשיב לקושיות שהביאו לפניו ומשיב להן.

מפגשו הראשון עם חסידות חב”ד אירע לאחר ששמע את ה’מתנגדים’ משמיצים את חסידות חב”ד. מכיוון שנושא שמירת הלשון ש’החפץ חיים’ דגל בו, נגע מאוד ללבו, הוא השתאה מאוד והחל לעקוב מקרוב אחר אורחות-חייהם ודרכי לימודם של חסידי חב”ד.

בסופו של דבר הגיע לקראת שבת אחת לליובאוויטש אל בית-מדרשו של הרבי הרש”ב נ”ע, נעמד בירכתי בית-המדרש והמתין ככל החסידים לכניסתו של הרבי הרש”ב לאמירת המאמר. כאשר נכנס הרבי לבית המדרש והשקט שרר באחת, התבונן חיים צבי הצעיר בהליכתו שכולה אומרת פשטות אצילית, ללא בגינוני הכבוד אותם הכיר מהישיבות בהם למד. במכתבו הראשון הביתה כבר הודיע להוריו: “זהו זה, אני נשאר כאן”.

במחיצת רבותינו נשיאינו

בליל-הסדר של אותה שנה, הסב במחיצתו הקדושה של הרבי הרש”ב, כשהוא עטוף בקיטל לבן. למבטיהם התמהים של כמה מהסועדים, הגיב הרבי ‘ער מיינט דאס דאך מיט אן אמת’ – ‘הוא הרי מתכוון באמת’.

בהמשך, הוזמן ר’ חיים צבי להתאכסן בדירתו של הרבי הריי”צ. הוא היה אז כבן שבע-עשרה שנה ולימים סיפר כי הרבי הריי”צ ציין לפניו כי הגימטרייה של שנותיו עולה לסכום המילה ‘טוב’.

ר’ חיים צבי שידע כי זכה לדור במחיצת גדולים, סיפר כי היה נזהר מאוד שלא לפגוע בפרטיות של אנשי הבית. והנה, באחד הלילות חזר ר’ חיים צבי בשעה מאוחרת הביתה והופתע לראות את הרבי הרש”ב ובנו הרבי הרי“‘צ יושבים במסדרון שהוביל לחדרו.

בעודו מביט בהם מבעד לדלת, הבחין בו הרבי הרש”ב, הביט בו וחייך. כשחזר והתבונן במחזה ראה את הרבי הרש”ב נשען שוב אחורנית בכיסאו וצוחק בקול… ואז קם בנו הרבי הריי”צ, ניגש אל ר’ חיים צבי, לחץ את ידו והובילו אל חדרו.

מום מזויף ונס אמיתי

כשהגיע זמנו של ר’ חיים-צבי להתייצב לצבא, הוא קיבל ברכה מהרבי הרש”ב שלא יצטרך לשרת. אביו שסבר כי יש ליצור כלי בדרך-הטבע לברכת הרש”ב, שיחד את פקידי משרד הגיוס ואלה דאגו ששמו יופיע תמיד בסוף הרשימה, וכך נדחה הגיוס מחודש לחודש. עם הזמן, הפקידים הוחלפו והחדשים הבחינו מיד ששמו מופיע לאחר שמותיהם של בחודים צעירים ממנו הם הניחו שנעשה כאן ‘תרגיל’ וביקשו לגייס אותו לאלתר, אך הידיעה על כך הודלפה לר’ חיים-צבי והוא נמלט מביתו והתחבא בבית-הכנסת כשישה חודשים. באותם ימים ארוכים הביא לו אביו מהבית מנות מזון אך העיקר היה הלימוד: הוא הגה בכל ספר וספר שמצא בספריית בית-הכנסת והעמיק את תלמודו.

בתוך כך, הצאר הסתלק לעולמו והעבריינים זכו בחנינה. אביו, שחשש מאוד לבנו שהשתמט משירות צבאי, הציע שיצמיד לעינו פיסת-עור באמתלה שעינו פגועה, וכך אולי יובל להשתחרר.

כשנקרא פעם נוספת ללשכת הגיוס, הצביע ר’ חיים-צבי על ה’מום’ בעינו וציפה לקבל לאלתר אישור פיטורין, אך הפקידים ציוו עליו להצטרף זמנית לפלוגת חיילים ומפקדם, שעמדה לצאת ברכבת למוסקווה, ולהיבדק שם על-ידי רופאים צבאיים. הרכבת יצאה למוסקווה אך הפחדים והחששות מהעתיד שהציפו אותו ממילא, בטלו לעומת שאלה קשה ועכשווית: הדרך למוסקווה ארוכה מאוד ואין סיכוי שתגיע ליעדה לפני כניסת השבת. מה עליו לעשות?!

הוא שפך את מצוקתו לפני נהג הרכבת שהיה יהודי, אך הלה הפטיר, “פיקוח-נפש הרי דוחה שבת וירידה מהרכבת תגרור עונש מוות. שב ברכבת ואל תעשה דבר”.

ואולם כשהגיע ערב שבת-קודש, נשתמט מהרכבת ומצא עצמו באחת העיירות היהודיות הסמוכות למסילה. הוא תר ומצא לשמחתו בית-כנסת, ולאחר תפילת ערבית נתלווה לאחד המקומיים שאירח אותו בסעודת שבת ואפשר לו לשהות בביתו עד מוצאי השבת.

לאחר צאת השבת, חזר ר’ חיים צבי אל תחנת הרכבת, ומה השתומם כשנוכח שהרכבת לא זזה עדיין ממקומה. הוא נכנס לקרונו בפעימות לב גוברות אך הנהג שהבחין בו, משך אותו מיד פנימה ואז, רק אז, החלה הרכבת לזוז ולהמשיך בדרכה.

בבואו לפני הרופאים הצבאיים במוסקווה, ר’ חיים-צבי הצטרף לתור הארוך שהזדחל לפני אולם הבדיקות הגיוס. כשהגיע תורו, שמע את הרופא המומחה קובע בהחלטיות לגבי החיילים שקדמו לו: ‘מזויף’; ‘בריא ויכול לשרת’ וכו’, אך כשהגיע תורו של ר’ חיים-צבי והרופא בדק אותו, רכן אליו ואמר לו דווקא בלחש ‘זה מום מזויף’ – אך מיד, במפתיע, הגיש לו כתב פיטורין מהצבא, חתום כדת-וכדין.

הלשנה מטרידה

ר’ חיים-צבי נישא לרבנית בריינה, בתו של ר’ משה יצחק סלופק ומעתה ואילך מצא עצמו מחפש פרנסה למשפחתו שבינתיים גדלה עם הולדת בת ובן – אך כאן נתקל בתקנות השלטון הסובייטי שהחמירו במיוחד עם יהודים.

על-פי תקנות אלה, כל אזרח נצטווה להירשם ולעבוד במקום עבודה רשמי שפעל גם בימי שבת וחג, אך ר’ חיים-צבי התעקש בכל מחיר שלא לחלל את השבת. כשחיפש פתרון למצב, גילה כיהודים רבים לפניו, כי אם יפעל כמומחה עצמאי, יוכל להתפרנס מעבודתו גם בלא הכרתם של השלטונות, והעיקר – יוכל לשמור שבת וחג כהלכתם.

כאן נתגלה אצל ר’ חיים-צבי גם כישרון טכני לא מבוטל. רבים מידידיו היהודים פתחו בבתיהם מתפרות עצמאיות שהוכרו ע”י השלטונות אם עמדו בתפוקה מסוימת, אך לעתים קרובות סבלו ממעצורים במכונות התפירה שפגעו בקצב עבודתם. חלקי חילוף לא היו ולעתים נאלצו יהודים אלה להסתכן בהפסקת העבודה.

בדק ר’ חיים-צבי את מכונות התפירה ומצא דרכים לתקנן ולהפעילן גם בהעדר חלקי חילוף מקוריים. מעתה התפרנס בכבוד מעבודתו ובכסף שצבר תמך במוסדות ליובאוויטש – אלא שאין טוב בלי רע. יהודי אחד התקנא בר’ חיים-צבי על הצלחתו ואיים עליו שאם לא יצרף אותו ל’עסק’ כ’שותף’, ילשין עליו לפני השלטונות שהוא עובד באופן עצמאי בלא רישיון עבודה רשמי מטעם השלטונות.

ר’ חיים-צבי לא התרצה לניסיון הסחיטה של אותו יהודי והלה אכן הלשין עליו לפני השלטונות. החלו אנשי הג-פ-או. לחפש את ר’ חיים-צבי והוא נאלץ לשבות ממלאכתו. כעבור ארבעה שבועות שבק המלשין חיים לכל חי – אלא שעתה שמו של ר’ חיים-צבי היה מוכר לשלטונות, שהמשיכו להטרידו במעצרים וחקירות.

היתרי-יציאה ופדיון-מניות

כאמור, באותם ימים היה ר’ חיים-צבי אב לשניים. בתו מרת דבורה היתה אז כבת חמש ובנו ר’ משה-יצחק כבן שש שנים. אשתה הרבנית בריינה, רחשה לבעלה ר’ חיים-צבי כבוד בלא מידה והגבלה. היא הצטיינה במידת הצניעות ואם להקדים את המאוחר, יצוין כי בפטירתה, הרבי ליווה אותה כברה דרך ארוכה מן הרגיל.

בעוד בעלה ר’ חיים-צבי נאבק בשלטונות כדי להביא הביתה פרנסה, הצליחו אחיה של הרבנית בריינה להגר לארה”ב ולהשתקע בה בהצלחה. עם הזמן, הרבנית בריינה שסבלה רבות ממעצריו התכופים של בעלה, לא יכלה להוסיף ולשאת בטורח ובטלטולי החיים בבריה”מ – וסבלה אף החמיר כאשר השלטונות הבולשוויקים שהכניסו את בעלה ר’ חיים-צבי לרשימת המבוקשים, המשיכו לרדוף אחריו בעקשנות.

היא פנתה אפוא לאחיה השוהים בארה”ב והללו שלחו לה טופסי ‘אפידייוויט’ – הצהרה על נכונותם לשאת באחריות לכלכלתו של מהגר המבקש להיכנס לארה”ב. ב’אפידייוויט’ הודיעו כי מצאו לראש המשפחה משרה רבנית בעירם בארה”ב והוסיפו לכך מניות של חברות אמריקניות, שפדיונן יספיק לרכישת כרטיסי הפלגה לכל המשפחה. הצהרתם בדבר משרה רבנית המיועדת לר’ חיים-צבי, נסמכה על העובדה, שבשנותיו של ר’ חיים-צבי בברית-המועצות, צבר ניסיון רבני נכבד כאשר שימש רב בעיר קובילאק באזור פולטווה וגם בעיר סמולנסק.

משפחתו של ר’ חיים-צבי זכתה אפוא בהיתר יציאה מגבולות ברית-המועצות, אך כאן עמדה לפני ר’ חיים-צבי בעיה כספית רצינית: איך יפדה את המניות האמריקניות כאשר ערכן בבריה”מ דאז לא היה שווה דבר? – ואם לא יפדה אותן, איך יממן את כרטיסי ההפלגה לארה”ב!

פעל ר’ חיים-צבי כדרכו. הוא אזר עוז, נכנס למשרד ממשלתי העוסק במטבע חוץ, ולתדהמתו נתקבל שם בסבר-פנים יפות. הסביר ר’ חיים-צבי את מבוקשו וביקש בשלווה מהפקיד שטיפל בעניינו, לפדות לאלתר את המניות. הפקיד מילא את בקשתו ללא כל עיכובים ומניעות, אך לפני שיצא מהמשרד, שאל אותו הפקיד “האם כבודו הגיע לברית-המועצות מאנגליה?”

נענע ר’ חיים-צבי את ראשו לשלילה ואמר שהוא יהודי המבקש להפליג לארצות הברית. הפקיד המאוכזב התפוצץ מכעס, ופקד על ר’ חיים-צבי להסתלק מהמקום מיד. כשנשאל ר’ חיים-צבי לאחר-מכן מדוע לא ביטל הפקיד את המרת המניות בכסף, השיב כי יוהרתו של הפקיד לא הניחה לו לחזור בו מהחלטתו הראשונה…

ר’ חיים-צבי רכש את כרטיסי ההפלגה אך זמן קצר לפני מועד היציאה, נאלץ לטעום פעם נוספת מרדיפותיה של הבולשת הסובייטית. הוא נלקח לחקירה שלוותה הפעם בעינויים אכזריים. בני המשפחה המתינו לראש המשפחה בחרדה ובתפילה שהסיוט ייגמר. בעזרת ה’ עמד ר’ חיים-צבי בעינויים ולבסוף שוחרר. המשפחה כולה על חפציה ומיטלטליה יצאה לנמל היציאה מברית-המועצות.

בהגיעה לארה”ב, השתקעה המשפחה בניו-ג’רסי ור’ חיים-צבי קיבל כמתוכנן משרה רבנית. לא הרחק ממנו התגוררה משפחתו של החסיד הידוע ר’ דוד שטוקהמר.

מיד עם הגיעו, הפך ר’ חיים לכתובת עבור אחיו החסידים שהיו סגורים מעבר למסך הברזל. במכתב אותו כתב בי”ז שבט תרצ”ג לר’ ישראל ג’יקובסון הוא מספר: “לפני שבועיים קבלתי מכתב מר’ יעקב זכריה מזיוראוויץ, ומבקש אחי חוסו נא הושיעו נא ואל תתנו דמי לכם עד אשר תשלחו לאחיכם שבגולה להחיות את נפשם, כי בפועל ממש הם גוועים ברעב… קבלתי מכתבים רבים מאחיי ובני עירי… לו קראת את מכתביהם וצרותיהם היה נקרע לבך”.

כשנתיים לאחר בואה של משפחת קוניקוב לניו-ג’רסי, נפטר ר’ מענדל יהודה לייב לוקשין, רבה של קהילת צמח צדק בברוקלין, והקהילה בחרה בר’ חיים-צבי קוניקוב לרבו של בית-הכנסת. “אחת תנחמני הבשורה הטובה . . אשר בשקוע שמשו זרחה במינוי ידידנו הנכבד הרה”ג ר’ חיים צבי שי’ קאניקאוו ללמוד השיעורים . .”, כתב הרבי הריי”צ במכתב התנחומים אותו כתב לאנשי הקהילה.

עוד קודם הגעתו של הרבי הריי”צ לארצות הברית, כיהן ר’ חיים צבי כחבר ועד ישיבת תומכי תמימים באמריקה. במסגרת זאת היה נואם בכינוסים בהם גוייסו כספים עבור הישיבה. כמו כן, כיהן כחבר בועד המעמד של אגו”ח.

ר’ חיים צבי זכה להיות מהעסקנים שהיו מעורבים בהצלתו של הרבי הריי”צ מעמק הבכא האירופי, והבאתו בשלום לאדמת ארצות הברית בט’ אדר שני ת”ש.

מעלתו בפשטותו

ר’ חיים צבי היה מתפלל באריכות. מדי יום הסיע אותו בנו משה-יצחק אל ישיבת ‘תורה ודעת’ לאחר שכל המניינים הסתיימו. הוא היה עומד שם מדי יום לפני העמוד ומצרף למניינו את כל אלה שביקשו עידוד רוחני ויחס מלבב. התפילה היתה נאמרת באיטיות ומתוך כוונה עמוקה.

ר’ חיים-צבי היה מתלהב מאימרת חז”ל ‘אין גדול לפני הקב”ה יותר מ”אמן” שישראל עונים’, הוא היה אומר את ה’אמן’ ו’יהא שמיה רבה מברך’ בקול אדיר שהדהד בין כותלי בית-הכנסת.

בשבתות בצהריים, היה ר’ חיים-צבי משרך רגליו והולך אל בתי-הכנסת השונים בסביבה ועורך מסיבות שבת לילדים. לצורך זה, נהג למלא את כיסיו במיני מתיקה, מגדנות, עשבי ועלי בשמים והיה מחלקם לילדים יחד עם שני בניו, ר’ משה-יצחק ע”ה ור’ וועלוול שי’.

זמן-מה לאחר הגעתו לוויליאמסבורג נקבע בחוק האמריקני כי ילדי בתי-הספר הממלכתיים יוכלו להשתחרר מבתי-הספר בימי רביעי בצהריים, לשעה של דת מחוץ לכותלי בית הספר. ר’ חיים-צבי עלה מיד על המציאה והחל לארגן לימודי דת עבור הילדים האלה – לימודים הנקראים היום ‘של”ה’…

מציע פרויקט ה’סמיכה’

 בנוסף, הוא פתח גם ‘בית-רבקה’ לבנות וכשבתו דבורה בגרה, היא לימדה בו. עם הזמן, הרחיב גם את מסגרת שיעורי אחרי-הצהריים של ימי רביעי, ופתח שיעורים שפעלו כל ימות השבוע בין ארבע לשש אחה”צ ונועדו לילדים היהודים שלמדו בבתי-הספר הממלכתיים.

כשמספר הילדים הלומדים בחוגים אלה גדל, הפעיל ר’ חיים-צבי בחורים למדנים להורות בחוגים, ובהמשך פנה לרבי הריי”צ וביקש את תמיכתו.

הרבי הריי”צ ענה כי כל פרויקט שמציע ר’ חיים-צבי מתקבל על לבו בשמחה והודיע שברצונו להיות שותף בהפעלת הפרויקט, לכן הוא מצרף המחאה של 50 דולר למימון מבצעיו של הרב קוניקוב. הרבי הריי”צ גם בירך אותו אז שבית-הספר שפתח, יהיה בבחינת ‘חי הנושא את עצמו’.

ר’ חיים-צבי הציע גם לפתוח בישיבות תו”ת חוגי סמיכה לרבנות שבמסגרתם ילמדו הבחורים מקצועות רבניים – בנמקו זאת בכך שהוא צופה כי בעתיד הנראה לעין, יחסרו בליובאוויטש רבנים לקהילות החסידיות שיקומו. זמן לא רב לאחר שההצעה עלתה על שולחנו של הרבי הריי”צ, נתקבל פרויקט הסמיכה בליובאוויטש כולה.

בכל אלה, ר’ חיים-צבי לא שכח את יהודי ברית-המועצות שהמשיכו להתענות מאחורי מסך הברזל. הוא נמנה עם חברי ‘איגוד הרבנים של ארה”ב’ ובכל מפגש רבני היה מתחנן שהקהל יאמר תהילים עבור היהודים ברוסיה שהמשיכו להתענות ולסבול.

באחד הכינוסים שנערכו באולם מפואר בלב מנהטן, השתתפו רבנים רבים ונכבדים, ולעיני כולם הרב קוניקוב נזדעק והתייפח – ‘מה יהיה על אחינו המעונים ברוסיה… הם גוועים ברחובות… מי ידאג להם?’

דבריו נפלו על הלבבות ובעקבותיהם נערכו קרנות מגבית לטובת היהודים ברוסיה.

הוא היה בעל מנגן מיוחד. נגינתו היתה מלווה ברגש רב. ניתן לשמוע זאת בקלטות, או כאשר הוא מסביר את הניגון, ולפעמים מתמוגג מבכי תוך כדי.

מטבעות יקרות

בכל אותה עת, ר’ חיים צבי היה בקשר עם הרבי הריי”צ וכשהיה מגיש ממטבעותיו ל’מעמד’, הוא היה מניח אותם על ממחטה לבנה. בעוד אישים אחרים היו מציעים שטרי כסף גבוהי ערך, מטבעותיו של ר’ חיים צבי היו מתנוצצים על הממחטה הצחורה שלו והרבי הריי”צ היה מתבטא: ‘הפופציק סענט של ר’ חיים-צבי קוניקוב, יקרים לי יותר מממונם הרב של האחרים’.

בתש”ג, היה ר’ חיים צבי אחד מאלו שנבחרו כהנהלת עמותת מחנה ישראל, כאשר על המסמך הנדיר, חתומים הרבי הריי”צ, הרבי מלך המשיח, ועוד מספר נבחר של חשובי החסידים בארצות הברית, וביניהם ר’ חיים צבי.

 הרב חיים צבי קוניקוב נלב”ע ביום כ”ד תמוז תשט”ו. זכה וצאצאיו הרבי ממשיכים את דרכו ומכהנים כשלוחי הרבי מלך המשיח ברחבי העולם. מהבולטים בהם הקרויים על שמו: הרב חיים צבי גרונער, ראש הכולל במלבורן, והרב חיים צבי קוניקוב, שליח הרבי ביוסטון.

 

מופת נורא

לעתים הצטרף ר’ חיים-צבי למסעות איסוף תרומות למען ישיבת תומכי תמימים. באחד הלילות, לן ר’ חיים-צבי לתומו באחד הבתים היהודים בעיר, כשארנקו ובו התרומות שאסף מונח לצדו.

בחצות הוזהרו דיירי הבית כי הבולשביקים זוממים לתקוף את הבית ולגזול את מממונם של היהודים. כל הדיירים נמלטו מהמקום ובחפזם שכחו להעיר את ר’ חיים-צבי שהמשיך לישון.

ר’ חיים צבי התעורר מחבטות כבדות בדלת וכעבור רגע התמוטטה הדלת ושני בריונים התפרצו פנימה והתנפלו עליו: האחד מהם קירב את כידונו באיום אל רגלו של ר’ חיים צבי, והשני איים עליו באקדחו ודרש את הממון.

אך לר’ חיים צבי לא הייתה כל כוונה למסור לידיהם את כספי הישיבה. הוא חטף את הכידון מיד האחד וזינק בסערה אל התוקף השני. השניים נמלטו מיד, מותירים אחרים את ר’ חיים-צבי, שהשתאה בעצמו על הנס הנורא שהתרחש עמו…